ישנן בנות, ישנן בנות, שרק חולמות על בחורים.

מצד שני, ישנן בנות שרק חולמות על בחורות.

מצד אחר, ישנם בנים, שרק חולמים על בנות שחולמות על בחורות. אבל לא הם נושא הכתבה הזו. הם פה רק בתפקיד אורח.

"ישנן בנות" הוא שמה המעוברת של הסדרה “The L Word”, שתעלה על מסכי ארצנו ביום ראשון הקרוב, בערוץ "יס פלוס". כרגיל, הצליחו המתרגמים לקחת שם מתוחכם, רב-משמעויות, ולעברת אותו לצל חיוור של המקור. אבל זה בסדר, ל-“Tru Calling” אף אחד הרי לא קורא "מרוץ לאתמול", נכון?

הסדרה מתחילה ביום בו ג'ני (מיה קירשנר. יתכן שתזהו אותה כמנדי של "24", ואולי גם כי היא קצת דומה לג'ניפר קונלי), שסיימה את לימודיה באוניברסיטת שיקגו, עוברת לביתו של חברה לחיים, טים (אריק מביוס), בשכונה היוקרתית ווסט הוליווד שבלוס-אנג'לס. אותו יום הוא גם יום מיוחד לזוג שכנותיו של טים - בט (ג'ניפר בילס) וטינה (לורל הולומן, שתפקידה כאישה הקטנה בסדרה הוא ההיפך המוחלט מג'אסטין שלה ב"אנג'ל"). בט וטינה הן זוג לסביות, שמנסות להביא ילד לעולם ע"י תרומת זרע, למרות שמערכת היחסים שלהן כבר לא מאושרת כבעבר, והיום (טם טם טאם) טינה מבייצת!



מעגל החברות הקרובות של בט וטינה מורכב, הפלא ופלא, מלסביות. יש שלוש כאלה, ולכל אחת מהן ניתן אלמנט קלאסי אחר של החיים כלסבית בעיר הגדולה. דיינה (ארין פיירבנקס) היא שחקנית טניס חסרת בטחון-עצמי, שמפחדת לצאת מהארון, מחשש שהקריירה שלה תיפגע. אליס (לישה היילי) היא עיתונאית ביסקסואלית, שמתנסה בכל מגוון הטעמים, עד שתחליט מה היא הכי אוהבת. שיין מעצבת השיער, מופיעה כאן על-תקן ה"לסבית הגברית", עד כמה שאפשר לשחק דמות שכזו בפריים-טיים אמריקאי. היא שוברת-לבבות מקצועית, מפתה סדרתית, עוברת מבחורה לבחורה, לא מסוגלת להתחייב, ובשביל שלא יהיו לנו ספקות, הקול שלה הוא הקול הכי עמוק ששמעתי יוצא מגרון נטול פיקת גרוגרת. וכמובן, אל תשכחו את נושא התינוק הפוטנציאלי של בט וטינה, שגורר עימו שאלות של זוגיות והורות לסבית.

כמו-כן, הדמויות הראשיות בסדרה כוללות גם את מרינה (קרינה לומברד), בעלת בית הקפה המקומי בו כולן מבלות, שבפגישתן הראשונה, ניצת בינה ובין ג'ני ניצוץ שיהיה קשה לכבותו, ואת קיט (פאם גריר, שבונה לאט לאט את הקאמבק שלה, אחרי "ג'קי בראון" הטרנטינואי. נו טוב, לא כולם יכולים להיות ג'ון טרבולטה), זמרת-עבר עם בעיית התמכרות לאלכוהול, שמתפקדת גם כאחותה למחצה של בט, כשזה מסתדר לה בתוכניות.

הסדרה זכתה לשלל כינויים, כמו "'הכי גאים שיש' אבל עם לסביות", או "'סקס והעיר' אבל עם, אה, לסביות" ואפילו "'יומני הנעל האדומה' אבל עם עלילה". אני, בתור אחד שלא באמת צופה או צפה במי מהסדרות המדוברות, לא יודע איפה לקטלג אותה בדיוק. למרות שהיא מוגדרת כסדרת דרמה, יש בה לא מעט רגעים קומיים, שנוצרים בעיקר ע"י השילוש שיין-דיינה-אליס, כקונטרה לסיפורן הכבד של בט וטינה, עם ההריון ומערכת היחסים המעורערת. הרגעים הללו, הכוללים בין היתר את התחבטויות היציאה מהארון של דיינה, כל ההתעסקות עם תרשים ה"מי שכבה עם מי" שתלוי בדירתה של אליס והדיאלוגים ההילאריים בין שלושתן, גרמו לי לא פעם לתחושה שמדובר ב"Feel good show", לפחות כמו "בנות גילמור", למרות הנושאים הרציניים שהסדרה עוסקת בהם. חוץ מזה, העובדה שהתוכנית משודרת בכבלים מאפשרת לה להיות נטולת צנזורה, ולהציג תכנים שלא היו עוברים ברשת ברודקסט, כמו אקטים מיניים בין שתי בחורות, או הציטוט הנפלא של אליס: What is it, Dana, are you having embarrassing multiple orgasms now?



הסדרה לא נראית מציאותית, ואף אחד גם לא מצפה ממנה שתהיה כזו. כל הבנות יפות, כולן חכמות, כולן יודעות את התורה. אין לי ספק שהקאסט הזה היה זוכה בסקר "הקאסט הכי סקסי", ולא בכדי. בתחילה, היא נראית כמו סבוניה, עם הקאסט הזוהר, הבתים המפוארים, הכסף, היחסים והסקס. אבל אל תתנו למראה עיניים להתל בכם. היא מטפלת בנושאים חשובים, ברצינות ובלי מלודרמה מיותרת. בעונתה הראשונה (והיחידה בינתיים), עסקה הסדרה בכמה בעיות אוניברסליות, עם טוויסט לסבי, כמו הגדרה עצמית (האם גבר יכול להיות לסבית?), התאהבות ראשונית (ג'ני, ורגשותיה כלפי מרינה) והבאת ילד כדרך לשיפור היחסים, וגם בנושאים לסביים למהדרין, כמו התחבטויות היציאה מהארון של דיינה ויחסים הומוסקסואליים בראי התקשורת.

למען הגילוי הנאות, אודה שהסיבה הראשונית לצפייתי בסדרה לא היתה טהורה במיוחד. היא היתה יותר בסגנון "מיה קירשנר בסדרה על לסביות? איך קוראים לזה, ואיך זה מגיע אלי עכשיו?". בשירו המפורסם “I Care”, כתב אל בנדי: "When hooters giggle around and I find nickels on the ground, I care", ואכן, יש בסדרה יותר סצנות בהן דדיים זקורים מפציעים על המסך, לשמחתם של הצופים (והצופות), מאשר שאר הסדרות בהן אני צופה באופן קבוע. לפעמים אלה שוטים קצרים, ולפעמים אלו סצנות אהבה שלא יביישו את התוכניות של חצות יום שישי, בימיו הטובים של ערוץ 3. אבל סדרה לא יכולה להיות בנויה על רקמות שומן רוטטות (לא משנה מה ינסו יחצ"ניה של אנה ניקול סמית' להגיד לכם), ואני שמח לומר, שלמרות שעם התקדמות הפרקים סצנות העירום יורדות בצורה דרסטית, המשכתי לעקוב אחרי הסדרה בקפדנות, כי זה מוכיח (לי, לפחות) שאני לא שטחי כמו שחשבתי.





"ישנן בנות", ימי ראשון ביס פלוס, החל מהערב, בשעה 22:00. שידורים חוזרים: ימי שישי ב-22:00.