חלומו הרטוב של כל מוזיקאי הוא תהילה. לא משנה מה אותם אנשים יגידו, קלישאות בסגנון "אנחנו כאן לשם העשייה", "אני יוצר מוזיקה לשמה" או "אני אמ?ן" הם בולשיט טהור הישר מגיא הפלצנות של אביב גפן. תהילה וכסף לקניית כלים חדשים ומגניבים הם שני המניעים העיקריים ובדרך כלל גם היחידים של מוזיקאי העולם המערבי. הרעיון המרכזי הזה מוביל את הפרוייקט המרענן של VH1: Bands On The Run.



ארבע להקות צעירות, אלמוניות ופרועות יוצאות לסיבוב הופעות בן חודשיים שיקיף 11 ערים מרכזיות בארה"ב כשהמטרה היא זכייה בפרס הגדול - כסף, כלים חדשים, חוזה הקלטות, קליפ ב- VH1 וכמובן השפלתם המוחלטת של המתחרים. הארלו החולנית, להקת בנות איומה ונוראה שמזכירות בצורה מפחידה את קבוצת המעודדות של לוציפר מהקליפ של Smells Like Teen Spirit. ג`וש דודס באנד, להקת Fאנק קאנטרי סתמית מניו יורק ושתי להקות הרוק האידיאליסטיות סולקראקר ופליקרסטיק, הם הלהקות שנזרקות בלי כסף, בלי סלולרים ובלי חברים, לעיר זרה כשלרשותם עומדים 20 דולר ביום, כרטיס טלפון וחדר מלון יבשושי ומפוקפק.



מה עושה את הסדרה לכל כך מיוחדת ושונה משאר סדרות הריל לייף טי וי? ובכן, במקרה של ריצ`ארד האטצ` וחבריו, הסטורי ליין של ניצולים על אי בודד לא ממש תפס במימד הריאליסטי מכיוון שאף אחד לא באמת חשב לרגע שהם בסכנת חיים, עומדים לגווע ברעב
או באמת הולכים לאנוס את קימי. כפי שיכלו לראות בהשרדות 2 בבירור יתר, המחנה אינו מחנה מאולתר. המחנה הוא אחוזה, מוקפת במגדלי שמירה, צריפי צוות, חובשים ושאר מרעין בישין, כך שהסדרה היתה ריל לייף טי וי בעירבון מוגבל. ב- Bands On The Run העניין שונה. אין מי שדואג ללהקות. הם מסתבכים במכות באמצע רחוב חשוך? מה חבל, נסו להציל את עורכם. לבד. זעזוע המוח על חשבוננו.

אבל הסדרה לא מתעסקת רק במוזיקה ובהו-הא הנרקסיסטי הגדול שמסביב לרוק סטארס. היא הולכת על הכל. החל באלכוהול ובהתמכרויות, דרך פיתויים מיניים של נשים בלבוש מינימלי וכלה בפטישיזם זול. למרות ששמתי לב לפרט טריוויה מחשיד במיוחד - ארה"ב של 2001, ארץ מוכת סמים ואוכלת יושביה, אך בכל זאת, לאורך כל 11 הערים שבהם היו חברי הלהקה לא הוזכר שמו של אף עלה חשוד אחד.

דוויזל זאפה זועק חמס.


***

Bands On The Run משודרת בכל יום שישי בשעה רבע לחצות בערוץ VH1.