חבר'ה, צ'מעו, זה לא עסק. כבר עברו חמישה פרקים מתחילת העונה של באפי, ואני בדיכאון. פרק אחרי פרק שמתמקד בבאפי, פרק אחרי פרק שמתמודד בבעיות של באפי בצורה מדכאת ורצינית עד מוות. אני רוצה איזה פרק קליל. איזה פרק עם הומור בולט, פרק שלא משמעותי במיוחד לעלילה העונתית הכוללת, מן פרק כזה שאפילו לא עוסק ישירות בבאפי. הפרק השישי בעונה נשמע כמו יופי של מקום לשים פרק שכזה, במיוחד אחרי שהפרק החמישי היה עמוס משמעות והיסטוריה. הפרק השביעי, ככה שמעתי, מתוכנן להיות פרויקט גדול ומיוחד של ג'וס. אני חושב שהגיע הזמן שנדבר קצת על דון, לשם שינוי.

אחרי שבשבוע שעבר גילינו לא מעט על האג'נדה שעומדת מאחורי הטרויקה, מה שהכניס את באפי לדיכאון גדול הרבה יותר מהחזרה לחיים שלה, וממש לפני שבאפי תתחיל לשיר במחזמר שג'וס כתב במו ידיו, אפשר לשלח את דון בליל כל הקדושים, שתמצא איזה בחור טוב להתערפד איתו.

אה, מה? אנחנו לא מדברים עכשיו על העונה השישית? אנחנו בעונה השביעית עכשיו? נו, טוב. לא משנה הרבה. אז במקום הטרויקה למדנו על ההיסטוריה של אניה ובמקום מחזמר צפויות לנו שיחות עם אנשים מתים. את הספיחים לפרק שעבר אפשר לראות אחרי הפתיחה: שד בא לנקום באניה, ובאפי מצילה אותה - למרות שהיא לא צריכה עזרה (או לא רוצה להיות זקוקה לעזרה של אף אחד. אחרי הכל, זאת אניה), ובאפי מסבירה שהיא רוצה לעזור לה כי היא חברה שלה והיא צריכה עזרה - כך מחזירים את אניה לחיק הסקוביז למרות הקרבות בשבוע שעבר. אבל בכל זאת, חמשת הפרקים הראשונים של העונה השביעית התמקדו ברובם בבאפי, בקריירה החדשה שלה בתור יועצת בבית הספר החדש, בהתמודדות שלה עם ספייק המחורפן קלות ועם ווילו שפעם ניסתה להרוג אותה אחרי שניסתה קודם להחיות אותה.

אלא שבין העבודה של באפי לבין "Beneath you it devours", כמעט שכחנו שיש ב"באפי" עוד דמויות. באופן ספציפי, יש את דון.

כבר אמרו שהעונה השביעית היא מעין חזרה לשורשים. תיכון סאנידייל נפתח מחדש בתחילת העונה, ובאפי וזאנדר חזרו לשהות בו מדי יום לימודים. אבל בשביל באפי, מדובר בהיפוך תפקידים: בעוד שבעונות הראשונות הסקוביז היו תלמידים, בעונה השביעית הם מרוויחים בבית הספר את לחמם - באפי בתור יועצת וזאנדר בתור בוב הבנאי. זה טבעי, הגיבורים של הסדרה התבגרו יחד איתה, אבל העיקר בבית הספר הוא התלמידים. כמו דון, שהתחילה בדרך פלא ללמוד בתיכון בדיוק בעונה הזאת.

בואו נדבר על דון, באמת.

דון היא טינאייג'רית. לטינאייג'רים יש דברים שממלאים את חייהם: יש לימודים, וחברים, והתבגרות, ואהבה. דון לא מבינה אמנם מהי אהבה ולמה היא גורמת לך לעשות דברים מטורפים וטיפשיים (כמו לזרוק את אהובתך מתחת לחופה), אבל כשהיא רואה את אר-ג'יי, כוכב הפוטבול של התיכון, היא מתאהבת בו מעל הראש, כפי שאפשר לראות מהמנגינה הקיטשית שמתחילה להתנגן סביבה בזמן שהיא מביטה בו בעיניים מצועפות כשהוא לובש את הג'קט שלו, עד שהיא מאבדת את שיווי המשקל ונופלת.



החיים בתיכון הם לא כל כך פשוטים כשאת מאוהבת. אר-ג'יי הוא לא החנון שרק מחכה שבחורה יפה תדבר איתו. הוא כוכב פוטבול. מעודדות יפות מדברות איתו על בסיס קבוע. יש לו קליקה שמסתובבת סביבו, וניסיונותיה הכושלים של דון להתחבר לקליקה הם קומיים או מביכים במיוחד, תלוי מאיזה כיוון מסתכלים עליהם. למזלה של דון, אר-ג'יי מוצא את התקרבויותיה חמודות, במיוחד כשהיא ממציאה לכבודו שיר עידוד וכשהיא מנטרלת "לא בכוונה" את המתמודד העיקרי שלו לתפקיד הרכז. לא שדון שמה לב לכך. היא מאמינה שהנפילה שלה בתחרות המעודדות תגרום לאר-ג'יי לא לרצות אותה, ובהתחשב בעובדה שאר-ג'יי הוא כל מה שהיא רוצה עכשיו - זה מתכון בטוח לדיכאון. דון שוכבת במיטה ומקשיבה למוזיקת דיכאון (אם כי, לא קאנטרי). באפי מנסה לגרום לה לראות שזאת רק התאהבות, משהו שלא היה קיים יום לפני כן (זה הז'קט, אומר זאנדר, במעין רמז מקדים אה-לה "זה יכול להיות שד, שד מרקד, לא. משהו לא בסדר"). אבל דון לא מרגישה שזאת התאהבות, היא חושבת שמדובר באהבת אמת. דון, בצורה אופיינית לאחות קטנה ולמישהו מאוהב באופן כללי, חושבת שלבאפי אין מושג מה זאת אהבת אמת ואיך דון מרגישה עכשיו כשהאהבה נלקחה ממנה, וכל חיי האהבה הטראגיים של באפי לא ממש מעניינים אותה.

דון אובססיבית, את זה אפשר לראות בכל ההתנהגות שלה. זריקת המתחרה של אר-ג'יי מכל המדרגות היא רק סימפטום. אבל המעשה המטורף הקטן הזה (כשמאוהבים עושים דברים מטורפים, ואולי עכשיו דון מבינה למה) הוא זה שגורם לאר-ג'יי להבחין בה. אפילו בדיחה לא צפויה על אינקוויזיציה ספרדית לא מונעת מאר-ג'יי להזמין את דון לברונזה ולריקוד חושני.

הריקוד החושני הזה הוא מה שמקפיץ לבאפי את הפיוזים, ובצדק - אם הריקוד הפך את דון לאובייקט מיני בעיני ווילו וזאנדר, הוא לא יכול להיות טוב (נערות בנות שש-עשרה לא מתלבשות ככה, אפילו לא כשהן היו רעות!). דון המאוהבת מפרשת את הדאגה האימהית של באפי כניסיון שלה להפריד בינה לבין אר-ג'יי (מה שיכול להיות נכון, בצורה אימהית - מה שגורם לדון להתנהג ככה לא יכול להיות טוב, וחייבים לעצור אותו), ויוצאת החוצה לריב עם הבחורה שאר-ג'יי זרק קודם.

עידוד של בחורות לריב עליו ומה שהוא גורם לדון להרגיש נשמע כמו סיבה להזמין את אר-ג'יי לשיחת תלמיד-יועצת. באפי בטוחה שזוהי דרך התנהגות טיפוסית - שימוש בבחורות וזריקתן אחר-כך. אר-ג'יי חושב שהוא רק נהנה מתשומת הלב התמידית שנערות מקדישות לו, ולא עושה שום דבר בכוונה. זוהי דילמה מעניינת, והיתה יכולה לפרנס פגישת יעוץ אחת או שתיים, אלא שבאפי מתאהבת באר-ג'יי פתאום. ובאותו פתאום אנחנו מבינים שההתאהבות של דון תמוהה במקצת - באפי באמת אף פעם לא היתה הטיפוס של ספורטאים, וניסיונה להראות לאר-ג'יי שהיא אמנם יועצת אבל עדיין צעירה ופנויה להובלה (היא היתה בתיכון רק לפני כמה שנים! באמת! והגרביטציה עדיין לא הצליחה למצוא לה את החזה, וזה לא קשור לעובדה שגם הצופים לא יכולים! והיא בדיוק כמו תלמידים בתיכון, רק עם ניסיון מיני של שני ערפדים וסוכן חשאי!), ביחד עם שפת הגוף הביישנית והמהוססת, מראה שההתנהלות של אר-ג'יי אכן חשודה.

ואז באה בדיוק אותה מוזיקה שדון שמעה, ומראה סופית שההתאהבויות זהות. וכמו שאצל באפי אנחנו יודעים שההתאהבות בלתי אפשרית ולכן חשודה, גם אצל דון מדובר בהתאהבות לא אמיתית. לא שבשלב הזה באפי יודעת שההתאהבות שלה באר-ג'יי אינה אמיתית. באפי, עם ניסיון החיים, מוצאת את המילים הנכונות בשביל לפנות את דון מדרכה אל עבר הרבה סקס קינקי של יועצת וספורטאי עם אר-ג'יי, ומנצלת את כוח היועצת שלה על מנת להוציא את אר-ג'יי מהשיעור ולרכב עליו קצת.



וכאן מתחילה שרשרת אירועים: דון רואה את אר-ג'יי ובאפי וכמעט נכנסת להלם קטטוני. זאנדר רואה את אר-ג'יי ובאפי וכמעט נכנס להלם קטטוני - והוא אפילו לא היה מאוהב באר-ג'יי. הסקוביז עורכים שיחה על אר-ג'יי, ומבינים שבאפי ודון נמצאים תחת כישוף אהבה. שתיהן לא מאמינות לכך, אבל אצל דון יש רגשות אמיתיים, ה"אהבה" הראשונה שלה, וכשמוסיפים לכך את הבגידה של באפי באהבה שלה (שהיתה אמיתית לגמרי, גם אם נבעה מהתאהבות שקרית) - היא רצה לחדר בדמעות.

עם קצת מחקר, זאנדר מגלה שהוא הכיר את אחיו של אר-ג'יי, והולך עם ספייק לחקור אותו. ספייק, דרך אגב, נראה שפוי לחלוטין, מה שמעלה את התהייה אולי זה באמת היה המרתף של התיכון ופי השאול שגרמו לו להתנהגות המטורפת בפתיחת העונה, ואילו הדירה של זאנדר - עד כמה שזה נראה מוזר - דווקא החזירה לו את השפיות. נצטרך לחכות לפרקים הבאים בשביל לראות האם ספייק באמת נורמלי. כשספייק וזאנדר מגיעים לדירתו של האח, שהיה כוכב גדול בתיכון, הם מגלים שהוא הפך לשיכור שמנמן שחושב שעבודה במזללת מזון מהיר זאת קריירה (יום אחד הוא עוד יהיה מני המנהל!). במקביל, אנחנו מגלים שאר-ג'יי היה פעם שיא החנוניות - חנון קומיקס ומשורר (הגיחוך שעל פניו של ספייק נבלם כשהוא מביט באוסף בובות מלאכי החרסינה של האח). עיניו החדות של ספייק מגלות את הסיבה לשוני בין האחים: הז'קט אותו לובש אר-ג'יי היה שייך לאחיו בתקופתו הטובה - כך שזאנדר צדק, וזה הכל בהחלט בז'קט. עובדה: כשאחיו של אר-ג'יי הפסיק ללבוש אותו, הוא הפך לחנון האולטימטיבי.

רגע, אנחנו לא יכולים לעצור את הפרק כאן, נכון? הז'קט הוא לא העיקר בפרק. ההשפעה שיש לאר-ג'יי שלובש אותו על בחורות הוא העיקר. ואר-ג'יי רק מחמיר אותה כשהוא בא לביתה של באפי ופוגש את ווילו ואניה, שעכשיו גם הן מאוהבות בו (טו-דו-דו-דו-דו...), למרות שהן יודעות על כישוף האהבה ומנסות כמה כישופי נגד-נגד-אהבה-כישופית. ועכשיו יש ארבע בחורות (אחת היא אישה לסבית. וכמו שבאפי מסבירה, אר-ג'יי הוא לא), וכולן מאוהבות באר-ג'יי בטירוף, ורוצות להוכיח שהן אוהבות אותו הכי הרבה.

מכאן, ארבע אהבות השקר מתפצלות במסך מפוצל:
באפי, שכמו תמיד מאמינה בכך שכולן נמצאות תחת השפעת הקסם אבל היא לא, תוכיח לאר-ג'יי שהיא אוהבת אותו על ידי ביצוע המשאלה הגדולה שלו - להרוג את המנהל ווד.

ווילו, שאוהבת את אר-ג'יי למרות כמה עודפים אנטומיים, תוכיח שהיא אוהבת אותו על ידי קסם, באנלוגיה שגויה משהו להוכחת אהבתה של באפי - אם באפי תוכיח את אהבתה על ידי ביצוע מה שהיא יודעת הכי טוב, קרי הרג, ווילו תבצע את מה שהיא יודעת הכי טוב - קסם. ואיזה קסם יכול להיות, אם לא הסרת המכשול הקטן שמפריד בין אר-ג'יי לאהבה לסבית לוהטת?

אניה, עדיין חדשה בתחום האהבה והרגשות האנושיים, מאמינה שאר-ג'יי יאהב את מה שהיא אוהבת - ושודדת בנק על מנת שהוא יאהב אותה (אחרי הכל, אם מישהו היה שודד בנק בשביל אניה, היא היתה מתחתנת איתו מייד).

ודון, אחרי שבאפי אומרת לה שלעולם לא תשיג את אר-ג'יי, נכנעת והולכת לישון על פסי רכבת. אם אר-ג'יי באמת אוהב אותה, היא תוכיח את זה באופן הפאסיבי של להינצל ממוות בטוח בעזרתו. כמה רומנטי, כמה דון ואהבת הנעורים שלה.



זאנדר וספייק, דרך אגב, לא נפגעו על ידי הקסם של המעיל, ונמצאים שם בשביל להציל את היום: זאנדר הורס את הקסם של ווילו, ספייק נלחם בבאפי קוטלת המנהלים, ווילו שהתעשתה מחפשת את דון, ובאפי מצילה אותה ברגע האחרון (קוטלת זה בערך כמו סופרמן. היא לא מהירה מרכבת דוהרת, אבל היא חכמה יותר). היה אפשר לומר שדון כן ניצלה על ידי האהבה, רק של אחותה. אבל זה קיטש גדול מדי, אפילו בשביל פרק שבו מייד אחרי שבאפי מצילה את דון היא אומרת שדון חשובה לה יותר מאר-ג'יי.

וכדי לסיים את הפרק בנימה קומית: זאנדר וספייק מחסלים את הז'קט בעזרת תוכנית מתוחכמת של חטיפתו ושריפתו. סוף טוב הכל טוב, כולם יכולים להתנצל על השטויות שאהבה גורמת להם לעשות, ורק אניה התחמקה משוד מזוין. כמה טוב שיש אהבה באוויר.

בשולי הסכפ"ש, "אותו" הוא פרק מחווה לחובבים. בהתאם לרעיון הכללי של ההתמקדות בדון בעונה שכולה חזרה לשורשים, הפרק מלא התייחסויות לפרקים קודמים ולעונות קודמות, עד כדי היותו הפרק היחיד אי פעם בבאפי שבו יש פלאשבק של קטע מעונות קודמות שלא במסגרת "בפרקים הקודמים" - ההתנפלויות של הבנות על זאנדר ב-BBB, אחרי שיחה על הסכנות שבכישוף אהבה (ודון, כמובן, חוטפת את הכישוף הכי חזק, כמו ווילו שתמיד היתה מאוהבת בזאנדר). זה לא הקטע היחיד:

ספייק עובר לגור אצל זאנדר, כפי שקרה אחרי שברח מהיוזמה - בשני המקרים הוא היה קצת מטורף. לפחות הפעם הוא לא לובש בגדים של זאנדר.

דון מתאמנת למעודדות בתלבושת הישנה של באפי מ"המכשפה".

הריקוד החושני של דון מזכיר את הריקוד של באפי ב"כשהיא היתה רעה". אפילו התסרוקת דומה.

המנגינה הקיטשית אותה שומעות כל הבנות כשהן "מתאהבות" באר-ג'יי היא מתוך “A summer place". ב"Inca Mummy Girl", אוז מספר שכדי להרשים אותו, בחורה צריכה צעיף נוצות ואת המנגינה הזאת בדיוק...

האזכור של סניידר, שלוש שנים מאז שנאכל.

באפי מאוהבת במישהו חסר סיכוי ומסרבת להאמין שזה כתוצאה מקסם. בפעם הקודמת שהיא התנהגה ככה, זה היה ספייק, זאת היתה חתונה, והפרק היה "משהו כחול".

מטול הרקטות ששימש לחסל את ה"שופט" כמעט וחיסל את ה"מנהל".

הקריאה להקאטה של ווילו, אחרי כל כך הרבה זמן שהקאטה נעלמה מהסדרה.