אחד הדברים המוזרים בשמות פרקים ב"באפי" וב"אנג'ל" הוא שבפרקים שהם חלק מעלילה עונתית נדמה שאפשר להחליף אותם אחד בשני. לדוגמא, שם הפרק הנוכחי - "Villains" מעלה תהיות לגבי השימוש בו דווקא בפרק מתקדם זה. הרי באופן ברור השם מתייחס לטריו, הארצ'-נמסיסיס של באפי. אבל הם מופיעים כבר מספר פרקים וניתן היה לקרוא לפחות לשני פרקים אחרים בשם הזה. הסיבה היחידה שמצאתי לבחירה דווקא בפרק הזה היא בשביל להגיד משהו על ווילו, על המעבר שלה מדמות ביישנית ושוחרת טוב לדמות שיכורה מכוח הקסמים שלה וזועמת על כך שאהבתה הגדולה נלקחה ממנה.

הפרק מתחיל בשוט ארוך ומסובך המצולם בסטדי-קאם, סוג של מצלמה משוכללת שמפעיל המצלמה לובש על גופו. מצלמה זו מאפשרת תנועה חלקה של המצלמה, החל מקלוז-אפ על הצ'קלקה של האמבולנס, דרך ליווי הפרמדיקים העוקבים אחרי זאנדר בתוך הגינה של הבית ועד לעצירה מעל פניה של באפי, ששוכבת ומדממת ובקושי נמצאת בהכרה. ברקע נשמעת מוזיקה קצבית, אך לא עליזה, המזכירה את המוזיקה הנשמעת בסדרות משטרה ובתי חולים. אחרי כן יש חיתוך שמראה את זאנדר, בגדיו ספוגים בדם ואת ווילו מחזיקה את טארה ובוכה על רקע מוזיקה אינסטרומנטלית עצובה.



אין ספק שלמרות הדמיון בין פרק זה ל"הגופה" בנושא ההתמודדות עם מוות, הרי שכאן הקצב והאווירה שונים לחלוטין, ובצורה מכוונת אפילו הפוכים. רק הסצינות של דון מזכירות קצת את הפרק המופתי ההוא כדי להעביר איזו תחושת דז'ה-וו מסויימת. כאן, המטרה העיקרית של במאי הפרק, היא ליצור אווירת מתח מתאימה למרדפים, שמהווים את עיקר הפרק.

ווילו נשברת ופורצת את כל הגבולות, תוקפת את אוסיריס, נציג המוות עצמו. התהליך שעובר עליה מראה שהקרבה שלה למוות במשך כל השנים בהן עזרה לבאפי בסאנידייל מוכת השדים והערפדים, לא עוזרת לה להתמודד עם מוות. הרצון להיאבק במוות שאינו מיסטי כבר עלה בפרק "לנצח" בו דון מנסה להחזיר את ג'ויס לחיים (בצורה שקצת מזכירה את "בית כברות לחיות" של סטיבן קינג) והוא רצון אנושי מובן. את הדומה בין דון לווילו ניתן לראות גם כאשר בשיחה עם באפי היא תומכת בכך שווילו תהרוג את וורן.

אפילו ווילו, בהיותה אחת המכשפות החזקות ביקום, אינה יכולה להפוך מוות אנושי. סביר להניח שהיא לא היתה רוצה לעשות כישוף פשוט (כפי שדון ניסתה לעשות) ולהחזיר את טארה כמעין סוג של זומבית. גם האופציה של להחזיר את טארה כרובוטית לא ממש נראית הגיונית, אחרי הניסיון של הסקוביז עם הבאפי-בוט. לכן, כל שנשאר לווילו הוא רק לתקוף, להשמיד את כל מה שהיא יכולה, בניסיון לפצות את עצמה על מה שנלקח ממנה. ככל שווילו צוברת יותר כוח, חולשת הדמות שלה ניכרת יותר לעומת זאנדר.

גם על זאנדר עברו הרבה דברים בעונות האחרונות, אבל אפילו על סף מה שנראה כמותה של חברה יקרה שלו ושינויים מפחידים בחברה הכי טובה שלו, נראה כאילו הוא מחזיק מעמד היטב תחת הלחץ. אולם בהתאם לדמותו לאורך העונות גם כאן הוא מצדד בהריגת דמות שלילית, כמו שתמך בעבר בחיסולם של אנג'ל, ספייק וכמעט כל דמות אחרת שביצעה מעשים רעים כלשהם.

דווקא באפי, שחיה את חייה בתוך אלימות מתמדת, מסרבת להיכנע לרצון האנושי לנקמה. המסר שלה פה, בלי נאומים יותר מדי ארוכים, הוא שכוח ואלימות אינם בהכרח מעידים על חוסן פנימי. באפי היא גיבורה לא רק בגלל שיש לה כוחות-על, אלא גם בגלל החוסן המוסרי שלה, שניכר כבר בפרק הראשון כשהיא מתרחקת מקורדיליה הביצ'ית; דרך פרקים רבים בהם היא מקריבה קורבנות שונים למען מטרה טובה ומקפידה על ניקיון ידיים בכל הנוגע להרג בני אדם. ניכר שאחרי "שוב נורמלית" (שם באפי דווקא ניסתה להרוג את כל חבריה), שהוא היוצא מהכלל המעיד על הכלל, באפי חוזרת לעצמה. היכולת שלה להתמודד עם אירועים קשים, להיות "נורמלית שוב" יחסית לעצמה, מרגשת בעיני. האם ג'יילס צדק בעזבו לאנגליה? האם הוא באמת רק עמד בדרכה כפי שהוא טוען במחזמר? הטיעון הזה קצת תלוש, לנוכח ההתרחשויות בפרקים שמאז, והיכולת המוכרת של ג'יילס לעשות סדר בדברים, להישאר מאחור ו"לשמור על המצודה" בזמן שבאפי והחבורה יוצאת לשטח. ג'יילס יכול היה למנוע חלק מהאירועים של הפרקים האחרונים אך כנראה במחיר של השארת באפי חסרת ביטחון וכיוון.

וורן שוב מצטייר בפרק כאחד הרשעים האנושיים גדולים ביותר. יותר מהכל הוא רוצה כוח. הוא רוצה להיות מנהיג של חבורת ערפדים, עכשיו כשהוא "הרג" את הקוטלת. אולם שוב, כמו בעבר, הוא נאלץ לברוח מפני באפי וחבורתה. הפעם ווילו היא דאגתו הראשית, מה שמכניס שניו?ת מעניינת ליחס של הצופים בפרק להתרחשויות. אנחנו שונאים את וורן לא פחות משזאנדר שונא אותו, אבל הוא האנדרדוג בפרק, בורח מווילו שניזונה מכוחות הרשע. הצופים צריכים לשאול את עצמם שוב ושוב בעד מי הם במרדף. האם לתת לווילו להרוג ולענות את וורן כמו שנראה שמגיע לו או לצדד בגישתה של באפי שטוענת שוורן צריך להישפט בבית משפט וללכת לכלא? הסצינה שבה וורן תוקע גרזן בגבה של ווילו מחדדת יותר מכל את הקונפליקט. לרגע אחד שוב מוצג וורן כרוצח קר-הדם שהוא, כדי שלא נשכח שהוא לא סתם ילד עם תיק מלא קסמים.



בכל הנוגע לג'ונתן ואנדרו, שני הרשעים הקטנים יותר, דווקא לא הכל שחור ולבן (לבד מבמוחה של ווילו). הם בתא המעצר, אבל זה לא ממש משנה איפה הם נמצאים, כי כאשר הם נמצאים יחד, הם תמיד בעולם המורכב מתוכניות טלוויזיה ומסרטים שראו. ללא וורן שמיקד אותם בתוכניות פעולה מרושעות, הם מרחפים להם אי שם ומתייחסים למספר סדרות משטרה וכלא. הם עדיין חברים טובים וניכר שהם מתייחסים לקרע ביניהם שנוצר עקב חוסר האמון של וורן בג'ונתן. מצפונו והחוב שלו לבאפי (שהצילה את חייו כאשר הוא ניסה להתאבד בעונה השלישית) גרמו לו לבגוד בוורן כדי להציל את באפי וגם עכשיו יש לו התלבטויות לגבי המוסריות של עצמו. אנדרו, לעומת זאת, חי לגמרי בעולם הפנטזיה בו הוא מאמין. עולם בו וורן יציל אותו, בעוד שבעולם האמיתי, צמד חבריו אינו חשוב לוורן.

הפרק בנוי בשיטה בדוקה שעבדה פעמים רבות גם ב"באפי" וגם ב"אנג'ל". זו שיטה בה בונים רשע עלילתי במשך יותר מפרק אחד. הרשע הזה חזק באופן ברור מהגיבורים הטובים (כמו בסדרת הסרטים "שליחות קטלנית"). מול הרשע הזה עושים הגיבורים את כל המאמצים כדי להכניע אותו, אבל לא מצליחים, עד הסוף, שצריך להיות מפתיע במיוחד, ומנוגד לציפיות של הצופים.

בשיטה כזו אפשר לנבא סטטיסטית את הסוף של הפרק. הכותבים של ג'וס אוהבים ללכת לפחות צעד אחד קדימה מהציפיות של הצופים. כיוון שלכל אורך הפרק מדברת באפי עם כל הדמויות על הצורך בלהציל את ווילו מעצמה, והדבר שנחשב כ"סוף רע" הוא כשווילו הורגת את וורן, הצופים מניחים שבסוף מישהו יצליח לעצור אותה. למה? כי ברוב הסרטים והסדרות האמריקאיות הסוף הוא תמיד טוב. גם העובדה שווילו מתמהמהת בזמן שהיא מענה את וורן, מאפשרת לצופים להבין שההשהיה הזאת נועדה כדי לאפשר לגיבורים להספיק להגיע ולהציל את היום. הטוויסט בו למרות ההגעה של באפי, זאנדר ואניה בזמן, ווילו בכל זאת הורגת את וורן בצורה נוראית, הוא טוויסט שמאוד אופייני ל"באפי", ומייחד אותה מסדרות אחרות.



אלא שהריגת וורן לא מספיקה לווילו. הנקמה הספציפית הזאת מותירה אותה חלולה, ללא מטרה, כשהפוקוס של חייה - טארה - נגזל ממנה. ווילו בעצמה אמרה שהיא "לא תשוב", ועכשיו היא פשוט מוכנה להמשיך הלאה אל המטרה הבאה שלה, שרוב הסיכויים, שגם היא לא תהיה המטרה האחרונה.

ההתרחשויות הקשות בפרק זה ובאלו שקדמו לו, גורמות לצופים להיות עוד פחות בטוחים שסוף טוב בכלל יגיע. איך יוכלו זאנדר ואניה להתגבר על נטישתו של זאנדר בחתונה? איך בדיוק תוכל ווילו להתגבר על מותה של טארה? איזה כוח בעולם יכול לעצור את דארק ווילו? איך תוכל ווילו, אם בכלל, לכפר על כך שהיא עינתה והרגה את וורן? מה זומם ספייק עכשיו כשהוא "שרוף" מבחינת באפי והחברים שלה? הצופים בבית מורטים את שערות ראשיהם, קורסים תחת העומס הרגשי, ויחזרו לראות את הפרק הבא כמו מכורים ל(ק)סמים.