לפני כחודש, שודר בערוץ 10 פרק פתיחת העונה השביעית של "סיינפלד". רציתי לכתוב עליו יאדה-יאדה. הייתי צריך לכתוב עליו יאדה-יאדה. הפרק שפתח את העונה, "האירוסין", היה פרק חשוב ובעל משמעות עצומה לשארית העונה בכלל, ולפרק הסיום בפרט. אבל עקב סיבות שאין באמת טעם לפרט כאן, היאדה-יאדה ההוא לעולם לא נכתב. לכן, תצטרכו לסלוח לי, אבל אני לא הולך להתחיל לדבר על "ההזמנות" מייד. לפני שנגיע לפרק סיום העונה, יש לי חוב קטן שאני פשוט חייב להשלים.

אז... "האירוסין". בפרק פתיחת העונה השביעית, נתקלו כותבי "סיינפלד" (כשבראשם עמד עדיין לארי דיוויד) בבעיה. הפופולאריות של הסדרה הגיעה לשיאים חדשים, היא ביססה כבר את מעמדה בתור "תוכנית קולרים" עליה מדברים במקום עבודה, אבל יחד עם זאת, היא התחילה להתקרב לקיר הלבנים עליו מתרסק, במוקדם או במאוחר, כל סיטקום: התחילו להיגמר להם הרעיונות. הם היו צריכים להחדיר דם חדש לסדרה. נושא שיאפשר להם ליצור סיטואציות קומיות חדשות. אף על פי שאי אפשר לדעת בביטחון, אני משוכנע שהאפשרות להוסיף דמות קבועה חדשה לסדרה אף פעם לא נשקלה ברצינות. אז מה עושים במצב כזה? מחתנים שתי דמויות, כמובן.

דיאלוג "חתימת האמנה" של ג'רי וג'ורג', בתחילת העונה, שהוביל לכך שג'ורג' מציע נישואין לחברתו הוותיקה סוזן (ולנסיגתו של ג'רי מההסכם, לקול מחאותיו של ג'ורג') הוא דיאלוג מחושב היטב. עבודת אומנות, אם תרצו, של לארי דיוויד. הכנסת נושא החתונה לסדרה אינה מקרית - יוצרי "סיינפלד" מצאו דרך מצוינת לגרום לכך שלא תהיה שום שאלה בנוגע לעליונותם על פני סיטקומים אחרים, באמצעות ירידה לרמה שלהם.

כמו שבוודאי שמתם לב, הוספת חתונה לדמויות קבועות של סיטקום היא בדרך כלל סימן רע. היא מתרחשת כשליוצרים מתחילים להיגמר הרעיונות, במטרה נואשת ליצור מצבים קומיים חדשים. בדרך כלל זה עוזר, בערך לעונה אחת, לפני שהמצב החדש מתחיל להיות מגביל. סיטקומים מסתמכים על תבנית אירועים מעגלית: החזרה של הדמויות לאותה הנקודה בכל פרק אחד או שניים. חתונה, לעומת זאת, היא אירוע שקשה מאוד לחזור ממנו, אם אתם לא דמויות ב"חברים" (וגם שם היו להם נפילות, אבל לא נכנס לזה).



יוצרי "סיינפלד" הראו כיצד הם, עם הבוטות הסיינפלדית האופיינית שלהם, מסוגלים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. כבר מהרגע הראשון לא טרחו היוצרים להסתיר כי במהלך העונה השביעית תתרחש "כמעט-חתונה". הם לא טרחו להגיד לאיזו דמות זה יקרה, או מה יקרה לחתונה בסופו של דבר, אבל הם כן הבהירו את הכוונות שלהם: אנחנו הולכים לסחוט את המצבים הקומיים שמשתמעים מהכנסת בן-זוג קבוע לסדרה, ואז אנחנו הולכים לזרוק את זה לפח. הדמויות של "סיינפלד" התחילו בתור סמלי הרווקות הנצחיים, וכך הם יישארו.

ועכשיו, לאחר קצת יותר מעשרים פרקים, הגענו ל"ההזמנות". רעיון החתונה של ג'ורג' וסוזן נוצל לא-מעט במהלך העונה הזאת, לפעמים בדרכים מבריקות שגרמו לנו לברך את יוצרי הסדרה על כך שהם מביאים מעט אור לעולם הסיטקומים המעייף. אבל עכשיו הגיע הזמן להפסיק עם השטויות. הגענו לפרק הסיום. הפרק בו החתונה חייבת להיעצר, ויהי מה. בפרק הזה, הדגים לארי דיוויד כיצד הסיטקום שלו מסוגל להתעלות על כל סיטקום אחר בדרך שלו לצאת ממלכודות ברורות כל כך.

ג'ורג': אני יכול לעשות את זה? אני לא יכול לעשות את זה... תסתכל עלי. תסתכל עלי: אני לא יכול לעשות את זה! לא יכול לעשות את זה! תעזור לי ג'רי! תעזור לי!
ג'רי: למה שלא פשוט תיפרד ממנה? תגיד לה שזה נגמר.
ג'ורג': אני לא יכול.
ג'רי: למה?
ג'ורג': כי אני לא מסוגל להתמודד עם הסצנה הזו. אתה יודע איזו סצנה תהיה שם? אני מעדיף להיות אומלל לשארית חיי מאשר להתמודד עם משהו כזה. אני לא יכול! ניסיתי להשלות את עצמי מיליון פעמים אבל אני פשוט לא יכול לעבור את זה!

ג'ורג': מה עם מכתב?
ג'רי: מכתב.
ג'ורג': אני כותב מכתב ואז... אני נוסע לסין. אני נעלם בים של אנשים למשך חצי שנה/שנה, עד שהעניינים יירגעו. המם... סוזן היקרה, אני מצטער. עשיתי טעות איומה, אני מאוד, מאוד מצטער.
ג'רי: זה הכל?
ג'ורג': קצר מדי?
שניהם: קצת קצר, כן.

ג'ורג': אם היא רק היתה עולה על מטוס לאנשהו.
ג'רי: ומה, תקווה שהוא יתרסק?



ג'ורג' הוא דוגמה חיה ליוצר סיטקום מתוסכל. כמו תסריטאי כזה (שלא טרח לחשוב על כל האפשרויות כפי שלארי דיוויד עשה), ג'ורג' יודע שהמצב הזה חייב להסתיים. הוא לא יכול לחיות עם סוזן. הוא חייב לעצור את החתונה הזאת. הוא פשוט לא יודע איך. וכשפרק הסיום של העונה מתקרב, הוא נהיה מיואש. הוא מוכן לסמוך על מצבים מופרכים לחלוטין וסיכויים קלושים על מנת שזה יקרה.

מכאן, לאורך כל הפרק, ג'ורג' מנסה להשתחרר. הרעיונות אותם מייעצים לו חבריו הם רעיונות בנאליים לחלוטין לסיומה של מערכת יחסים בסיטקומים ודרמות. הם מציעים לו להתחיל לעשן. הם מציעים לו לחתום על הסכם ממון. בעיני הצופים, שידעו שהחתונה לא תתקיים אבל לא ידעו כיצד, היה כאן מצעד של סצנות שמראות "מה כל סיטקום ודרמה שבחרו לגעת בנושא הזה לא היו צריכים לעשות". העישון של ג'ורג' מפריע לג'ורג' יותר מאשר לסוזן. הסכם הממון שהוא מציע לסוזן גורם לה לפרוץ בצחוק. לא נראה שהדברים מסתדרים טוב עבור הגיבור שלנו.

אבל "ההזמנות" מנסה לכוון מעט יותר גבוה, וקובע את עצמו בתור פרק מראה ל"האירוסין". בעוד שג'ורג' נסוג אחורה לילד מייבב, ג'רי לראשונה מצליח להראות מעט בגרות, ולהציע נישואין לבחורה (לאחר ישיבה על המזח שבה הוא מבחין באותם הזוגות בהם ג'ורג' הבחין בתחילת העונה). אני אומר "מעט", כי הבחורה הזו היא, בסופו של דבר, העתק מוחלט שלו. ג'רי לא התבגר, ולמד לאהוב אדם אחר. הוא פשוט השלים עם העובדה שהוא מאוהב בעצמו. הבחורה הזו, אגב, ששמה בסיינפלדוורס הוא "ג'ני סטיינמן", משוחקת ע"י ג'נין גרופלו. חלקכם יכיר אותה מ"המופע של לארי סנדרס".



אבל בינתיים, בשעה שג'רי וג'ורג' עסוקים בבעיות של "אנשים גדולים", קריימר ממשיך להתעסק בשטויות. הנושא הפעם: בנק כלשהו התחייב לתת מאה דולר ללקוח אם הוא נכנס ולא מברכים אותו ב"שלום". קריימר נכנס, ובירכו אותו עם "היי". האם מגיע לו מאה דולר?

הסצנה הקומית הלא-קשורה לחלוטין הזו מובילה לכך שהוא מדבר עם מנהל הבנק, וזה נותן לו פיצוי של 20 דולר מכיוון שהוא "זכה לברכה ידידותית שמתחילה באות H". מדובר ברצף סצנות חביבות, אבל חסר כל חשיבות ביחס לשאר התוכן של הפרק. ובכל זאת, עדיין ראוי להזכיר כי בתפקיד אחת הפקידות בבנק, מופיעה קרול לייפר, הכותבת שהיתה אחראית, בין השאר, ל"ההמפטונס" ו"קוראת השפתיים". מנהל הבנק איתו קריימר מדבר, אגב, רשום בתור הבחור שדובב את הדג באבלס מ"מוצאים את נמו". אני עדיין מסרב להאמין לזה.

אבל מה קורה בקו העלילה הראשי? בהמשך להצגת הפרק כאירועי מראה לאירועים ב"האירוסין", ג'רי קולט, רק מספר שעות בודדות לאחר שהוא מציע נישואין לג'ני, שהוא עשה טעות רצינית, ושהוא לא מסוגל להתחתן עם הבחורה הזו. עכשיו, כל מה שנצטרך בשביל שידחפו לנו בפרצוף, סופית, שמדובר בפרק הפוך ל"האירוסין", הוא שהחתונה של ג'ורג' עם סוזן תתבטל, הוא יחזור להיות רווק, וג'רי יצעק עליו ש"היה לנו הסכם!".

אבל ג'ורג', מבחינתו, מתחיל סוף כל סוף להשלים עם העובדה שהוא אכן הולך להתחתן. האירוסין של ג'רי מאפשרים לו להסתכל על כל הנושא באור יותר חיובי, ואחרי הכל, נשארו עוד דקות בודדות עד סוף הפרק. שום דבר כבר לא יכול למנוע את סיום העונה של "סיינפלד" בחתונה, נכון? כפי שאומרים במחוזותינו: אז איף. ג'ורג' חוזר הביתה, ומגלה את סוזן מעולפת על השטיח.

דוקטור: סלח לי, אתה הבעל?
ג'ורג': עדיין לא... אני הארוס.
דוקטור: ובכן, אני מצטער... היא איננה.
ג'ורג': מה זה היה?
דוקטור: היא נפטרה.
ג'ורג': אתה בטוח?



מאוד אירוני שההזמנות, אלה שסימנו עבור ג'ורג' בתחילת הפרק ש"זה מתקרב ואי אפשר למנוע את זה", הן אלה שיסיימו את העניין. אבל בצורה בלתי-צפויה לחלוטין, באו יוצרי "סיינפלד" והרגו את דמותה של סוזן, ע"י חשיפתה לדבק הזול של ההזמנות. לארי דיוויד אכן צעד למקום אליו אף סיטקום לא העז לצעוד בעבר: הוא מנע את החתונה ע"י הריגת אחת הדמויות. יותר מכך, הסצנה שמתרחשת לאחר מכן מציגה את חוסר הרגישות המוקצן ביותר ש"סיינפלד" הציגה אי-פעם, כשג'ורג' וחבריו, בבירור, לא לוקחים ללב אפילו מעט מכל האירוע הטראומטי הזה. הצורה המכאנית בה איליין אומרת "אני... כל כך... מצטערת... ג'ורג'", אומרת את הכל, וקול השחרור של ג'ורג' כשהוא מאשר שאכן, החתונה תתבטל, שהיה עלול להיחשב ל"יש!" אם הוא היה מעט ברור יותר. עזבו אותנו מהתנהגות רגישה ומהתמודדות זהירה עם נושא המוות - לנו זה לא אכפת. נפטרנו ממנה, וזה מה שחשוב.

לאנשים מסוימים, זה פשוט היה יותר מדי. פרק הסיום הזה התקבל ברגשות מאוד מעורבים בקרב קהל מעריצי הסדרה. מעריצים רבים היו משוכנעים שזהו, הסדרה הלכה רחוק מדי. הם יכולים לדבר על סקס, הם יכולים לצחוק על נאצים, הם יכולים להשפיל בני-אדם עד עפר, אבל מוות, לטענת האנשים האלה, הוא נושא אחד בו הסדרה לא יכולה לגעת בכזה חוסר-רגישות.

לארי דיוויד, מבחינתו, רצה להוכיח בדיוק את ההיפך. לפני שעזב את הסדרה, הוא רצה להוכיח כי פרקים כמו "ההתערבות", מבחינתו, הם לא סתם הצהרת-כוונות ריקה-מתוכן. הוא רצה להוכיח כי שום נושא הוא לא טאבו בסיינפלד, ואף פרה אינה קדושה בעיניו. הוא לא סתם בחר בפתרון לא-שגרתי לבעיה בנאלית: הוא בחר את הפתרון הכי לא-שגרתי, מופרך ומוגזם שהוא יכול היה למצוא. הוא הסעיר כמויות גדולות של מבקרים ברחבי העולם בתגובה. וכשהוא עשה את כל הבלגן הזה, הוא הוכיח את העליונות של "סיינפלד" על פני כל סיטקום אחר ששודר במאה ה-20. אתם לא חייבים לאהוב את זה, אבל המוות של סוזן אכן הוכיח כי "סיינפלד" מסוגלת ללכת רחוק יותר מכל סיטקום אחר. השאלה "האם הם הלכו רחוק מדי?", לעומת זאת, עדיין נשארת פתוחה לדיון.

אה, ורגע, כשכל זה נגמר, רק במטרה להזכיר לנו שמדובר בפרק מראה ל"האירוסין", ג'רי צועק מאחורי ג'ורג': "היה לנו הסכם!". נו, צפוי.



פינת הטריוויה
בתקופת טירוף האנתרקס בארצות הברית, הפרק הוסר מרשימת הפרקים לשידורים-חוזרים של הסדרה. המעטפה המורעלת, ככל הנראה, לחצה יותר מדי על העצבים של האמריקאים הלחוצים. וההערה על "התרסקות המטוס" של ג'ורג' לא עזרה, אני בטוח.

רגע הקסם
הרגע הגדול של הפרק, בו ג'ורג' מגלה כי סוזן נפטרה, הוא רגע מאוד שרוי במחלוקת. חוסר הרגישות של ג'ורג' למוות מסוגל לפגוע בנקודות הנכונות, לכמה אנשים. ובכל זאת, השנייה בה הדוקטור מסביר לג'ורג' שהיא נפטרה, וג'ורג' שואל אותו, בטון המסרב להאמין, אבל מהסיבות הלא-נכונות, "אתה בטוח?" - זו אחת השניות המייצגות בצורה הטובה ביותר את הסדרה.


חזרה אל פרויקט "יאדה יאדה"