דמיינו לעצמכם את הסצינה הבאה: עיר גדולה, גורדי שחקים, אורות נוצצים, יאדה יאדה יאדה, אנו שומעים את הקריין (עדיפות לקרח מסטאר טרק אבל אם נצליח להשיג את אחד הבולדווינים הזולים, זה גם יהיה טוב) אומר: "זוהי עיר גדולה ומפחידה שם בחוץ". קאט לאישה שהולכת ברחוב אפל ומפחיד. היא נראית עצבנית ופגיעה כמו שרק שחקנית מתחילה יכולה להיראות. הקול אומר "הסכנה אורבת מאחורי כל פינה" ובו! היא מותקפת על ידי איש מכוער וגדול עם סכין. היא צועקת לעזרה. האם מישהו יעזור לה? ואז הוא מופיע, מבין הצללים, מישהו שתמיד יענה כשתקרא, מישהו שתמיד יגן עליך, יתפוס אותך כשתיפול...

בדרך כלל, אם נחשוב על גיבור, זהו התרחיש אותו נדמיין. מישהו חסר פגמים, כמעט מושלם, שיציל אותנו או את העלמה במצוקה ללא מחשבה שנייה. רוב הסיכויים שאותה עלמה גם תהיה מונחת בזרועותיו בסוף הערב. מישהו עם שם מפוצץ כמו dark avenger בטייטס צמוד וגלימה (גם מעיל שחור ארוך יספיק). אז כן, הפרק שלפנינו עוסק בדמות הגיבור, ובמיתוס שנוצר סביבו, ומייד בפתיחה, נפתח הפרק בלעג לדימוי המקובל על דמותו של הגיבור.

"אנג'ל" היא סדרה הבנויה סביב דמות הגיבור. במרכז הסדרה מוצגת דמות של גיבור על-אנושי עם כוחות על-טבעיים שיוצא להציל את חסרי הישע. רוב הפרקים בעונה הראשונה בנויים באותה מתכונת - מעין סיפור בלשי אותו צריכים לפענח בדרך להצלת הקורבן התורן. אבל אם נסתכל מקרוב על דמותו של אנג'ל נגלה שהוא לא הגיבור הטיפוסי מהמיתוס. אנג'ל הוא ערפד, יצור שהדימוי שלו מתקשר עם יצרים אפלים וחסרי שליטה, יש לו עבר עקוב מדם ובגלל הקללה שמלווה אותו רוב הסיכויים שהבחורה אותה יציל לא תגמור בין זרועותיו או במיטתו.



לא מפתיע שהפרק הזה מגיע מייד אחרי הפרק "אזכור אותך". אחרי שבפרק הקודם כשל אנג'ל להשיג את הבחורה של חייו ולא הצליח להיות הגיבור האנושי לו היתה זקוקה, נראה כאילו אנג'ל של תחילת הפרק הנוכחי חוזר לתדמית אנג'ל העגמומי של תחילת העונה, עם לב לא פועם ושבור, כאילו לא עברו שמונה פרקים שלמים בהם הוא התחיל ליצור קשר עם העולם סביבו. לאחר שנכווה, טעם זיכרון היום הנעלם כבד עליו והוא בוחר להסתגר. באותה הזדמנות הוא גם מתחמק מקורדיליה המנסה לשווק לו את סרט הפרסומת שהוא בדיוק התשובה לבעיותיהם הכספיות של "אנג'ל חקירות". למרות זאת, ניתן לראות את השינוי שחל באנג'ל מתחילת העונה בכך שהוא בוחר לשתף דמות חיצונית בייסורים שעבר. הגיבור שלנו לא יכול לשאת את כובד משקל העולם על כתפיו ומוכיח כמה דויל הפך לחלק חשוב בחייו, כשהוא מספר לו את האמת על ביקורה של באפי. כשדויל מספר זאת לקורדיליה, מתחזקת התחושה שזה לא סתם מקום עבודה והשלושה הם בעצם משפחה אחת קטנה ומלוכדת שאסור לה לשמור סודות אחד מהשני כמו שקורדיליה מציינת.

למעשה, דויל מתגלה בפרק כגיבור האמיתי של החבורה. אם אנג'ל הוא הגיבור הגדול מהחיים, סטייל "לב אמיץ", דויל הוא מישהו שכל אדם ממוצע יכול להזדהות עמו. שמונה פרקים עברו ואנו כמעט לא יודעים דבר על דויל. אנו יודעים שהוא מקבל חזיונות מה"כוחות שהינם", שהובילו אותו לאנג'ל; אנו יודעים על היותו חצי-שד ושמחצית מחייו האמין דויל שהוא אדם רגיל ובחר להתכחש לצד הזה של אישיותו; אנו עוקבים אחרי הקראש שהוא מפתח בכיוון קורדיליה, תוך שהוא חושש לגלות לה את האמת על חייו; לבסוף, אנו גם מכירים את הארי, אשתו לשעבר וחוקרת שדים בהווה, כשראשו של דויל כמעט נחתך במהלך מסיבת הרווקים של ארוסה.

פה ושם מתקבלים רמזים על סוג החיים חסרי האחריות (והמלאים בחובות) שחי דויל בדירתו הקטנה, אך למעשה, אנחנו לא יודעים עליו כלום. הפרק הזה בא להשלים לנו את כל החורים בפרק אחד, בבת אחת, בצורה יותר מדי עמוסה ושקצת סובלת ממלאכותיות. פלאש לעברו של דויל מראה כיצד הוא התחיל לקבל את החזיונות לאחר שסירב לעזור לשדים בני מינו שנשחטו לבסוף בידי הסקורג', קורדיליה מגלה שדויל הוא חצי-שד ואפילו מזמינה אותו לארוחה (מתברר שהשד אינו נורא כל כך, כפי שחשב דויל). כל אלו היו אמורים להדליק לנו נורה אדומה, כי בעצם, כל המידע החדש הזה שנשפך על הצופה, כמו ננעץ בארון הקבורה של הדמות הנהדרת הזו, שהלכה לעולמה מוקדם מדי (אם בגלל תכנון מוקדם ואם בגלל בעיות בין גלן קווין לג'וס, כמו חלק מההשערות שהציפו את הרשת על העזיבה הפתאומית).

אבל הפרק הזה מתייחס לגיבורים, לא לגיבור אחד ולא לשניים. הפרק מראה לנו גם סוג אחר של גיבורים. גיבורים שלא נלחמים. גיבורים שכל גבורתם היא לחיות את חייהם, בעולם של דעות קדומות ושל רדיפות, בעולם שבו היום היחיד בו יכולה אם לצאת לרחוב עם בנה ללא חשש הוא האלווין. באופן לא שגרתי לסרטי מפלצות, כאן השדים המעורבים הופכים לגיבורים הטובים אותם יש להציל. "לא שמת לב שהם שדים?" שואלת קורדיליה את דויל, "זה לא הופך אותם לאנשים רעים" הוא עונה. השדים למחצה מוצגים לנו כחסרי ישע, בעיקר באמצעות דמויות הילדים והנער ריף, שמהווה דמות מראה לנער שדויל היה. גם לנרדפים יש גיבור משלהם - "המובטח", גיבור מיתי דתי, המופיע בנבואות שלהם. כשהם רואים את אנג'ל, הם מחליטים שהוא אותו "מובטח" (אלא שהם טועים. זהו דויל). האמונה ב"מובטח" משולה לצורך שלנו בגיבורים שמעניקים לנו תקווה בזמנים הקשים של חיינו.



גם אנג'ל משתמש בצד ה"שדי" שלו לאורך הפרק כאשר הוא משיג את האישורים לספינה וכשהוא מצטרף לסקורג'. הסקורג', אותם שדים טהורים עם אגנדה גזעית, מזכירים (ולא במקרה, כנראה) את הנאצים ואת פילוסופיית טיהור הגזע (יש להם אפילו מנהיג כריזמטי). התיאור של הסקורג' אופייני לייצוג נאצים בתרבות - חוסר האנושיות וחלקי הלבוש (מגפיים, מדים, קסדות או במקרה הזה ראשים דמויי קסדות וגולגולות). ייצוג זה מוצדק מצד אחד, אך בעייתי מצד שני, משום שהוא מבצע דמוניזציה לנאציזם ומראה את התופעה כבלתי אנושית ובה-בעת מתעלם מהעובדה שמעשים אלה נעשו, למרבה הזוועה, ע"י בני אנוש שלא שונים מאתנו. ההתעסקות בנושא השואה (שנראית בפרק גם מצילומים אופייניים כמו השוט המתאר נעלי ילדים) היא בעייתית ויש תחושה כי הנושא נשאר ברמת התעסקות שטחית וההתרחשויות האחרות בפרק מאפילות עליו. ובכל זאת, ולמרות הכישלון בהצגת הרוע האנושי, בנקודה מסוימת בפרק בכל זאת מראים לנו את בצע הכסף האנושי, כאשר אחד מעובדי הספינה (האנושי) מסגיר את הנמלטים לידי הסקורג'.

שיאו של הפרק הוא, ללא ספק, ההקרבה העצמית הפתאומית של דויל. הקרבה זו מראה לנו עד כמה הושפע דויל מהזמן שבילה ב"אנג'ל חקירות", כשהדבר הטבעי ביותר לעשות השתנה מלדאוג לעצמך להבטחת עולם טוב יותר לאחרים. כמו שאנג'ל ויתר על הדבר היחיד שרצה בחייו למען עולם טוב יותר בפרק הקודם, כך ויתר דויל על חייו למען אחרים. בתחילת הפרק, כאשר דויל ואנג'ל משוחחים על ההקרבה של אנג'ל, דויל אומר "אני הייתי בוחר בתענוגות הבשר על פני חובה וכבוד בכל יום בשבוע. אין לי את העוצמה הזאת", "אתה אף פעם לא יודע את העוצמה שבך עד שאתה לא עומד למבחן" עונה אנג'ל. דויל עמד למבחן בפרק, ובפעם הראשונה בחייו קיבל את עצמו כמו שהוא, את שני הצדדים שבו, וחשף בפני עצמו ובפני הסובבים אותו את העוצמה שבתוכו, אותה עוצמה שהיתה מסוגלת להרוס את עוצמת הרשע של המכשיר. דויל קופץ כשד אך חוזר לאחר מכן לחזות האנושית שלו, כשהמכשיר מכלה אותו. דויל מוכיח שכל עוד אתה גיבור, זה לא משנה אם אתה בן-אנוש, חצי-שד, או ערפד-עם-נשמה.



"אם אתה צריך עזרה, אל תחפש עוד. "אנג'ל חקירות" הוא המקום הטוב ביותר. התעריפים שלנו נמוכים, אבל הסטנדרטים שלנו גבוהים. אתה צריך מישהו שתוכל לסמוך עליו וזה מה שתמצא כאן. מישהו שילך את כל הדרך, שיגן עליך בכל מקרה, אז אל תאבד תקווה, בוא למשרד שלנו, ותראה שעדיין יש גיבורים בעולם הזה" - המילים החותמות את הפרק נאמרות על ידי דויל כפי שצולם בתחילת הפרק בידי קורדיליה ומקבלות עתה משמעות שונה. זה כבר לא הגיבור הגדול מהחיים, הבלתי מושג, המזויף אפילו. זה הגיבור האמיתי, הגיבור שמפתיע אותנו ברגעים הכי לא צפויים. הגיבור שנמצא בכולנו.

הפרק הזה לא היה מה שהוא, לולא המשחק הנפלא של גלן קווין שנפטר כמה שנים מאוחר יותר, כשהוא משאיר את מעריצי הבאפי-וורס באשר הם, המומים וכואבים וזוכרים לו תשעה פרקים נפלאים. יהי זכרו ברוך.