הזיכרון הוא אנחנו. אנחנו סכום הזיכרונות שלנו. הקלישאה הזאת שימשה כמקור השראה להרבה מאוד תסריטאים בהרבה מאוד סדרות טלוויזיה. הרעיון להשתמש באובדן זיכרון כ"מכשיר עלילתי" הוא לא רעיון חדשני במיוחד. למעשה, זה רעיון שעשו בו שימוש אפילו ב"באפי" (ב"טבולה ראסה"). אז מה, ג'וס ווידון הגדול ממחזר רעיונות? לאן הגענו?

אז כן, ג'וס ממחזר. כולם ממחזרים. השאלה היא מה עושים עם המחזור. איך משתמשים בו כדי לפתח את העלילה?

הפרק הזה נועד לקדם את העלילה הראשית של העונה ובדרך גם משתדל לפתח קצת את הדמויות וליצור מתח, דרמה וקומדיה, כבכל פרק של "אנג'ל". למעשה, המטרה האמיתית של הפרק היא לנפק הסבר לשובה של קורדי לחבורה, כך שהדמות שלה תוכל ללכת לכיוונים אחרים לגמרי מאלה שהלכה אליהם עד לעזיבתה הפתאומית בסיום העונה השלישית, שם, כזכור, היא הביעה התעניינות רומנטית באנג'ל, וכידוע אצל ג'וס, הדברים האלה לעולם לא הולכים בקלות. אז מה עושים? מחזירים את קורדי, אבל היא מצידה, לא זוכרת כלום, אפילו לא את עצמה.

לאחר ההתאוששות מההלם, החבורה מנסה לדלות מקורדי כמה שיותר פרטים. אבל אין ממש מה לדלות, הבחורה לא זוכרת כלום. ולכן, מהר מאוד הדגש עובר משאלות לגבי הזהות שלה לשאלות לגבי הזהות שלהם. או במלים אחרות, כשהם מבינים שהיא לא זוכרת כלום ושהיא בגדר אדם זר עבורם, הם מבינים פתאום כמה העולם שלהם נראה מגוחך ומסוכן לעיניה, והם מבינים שהם צריכים להחליט אם לגלות לה את האמת, והאם לגלות לה את כל האמת.



וכאן מקבל הפרק תפנית ומתחיל להיראות כמו פרק בינוני במיוחד של "שלושה בדירה אחת". ולמי שלא ראה מעולם פרק של הסדרה ה-(בלתי?) נשכחת ההיא (וכידוע, ראית פרק אחד שלה, ראית את כולם...), הכוונה היא לשרשרת של צירופי מקרים, אי-הבנות טראגיות-קומיות ובלונדה סקסית (היי, קורדי בלונדינית עכשיו!).

אבל זו לא "שלושה בדירה אחת", אלא "אנג'ל", והדברים מעט מורכבים יותר ועמוקים יותר, ולכן צריך לפרט מה קורה ולדון במשמעות של הדברים ובהשפעה על הדמויות והעלילה.

נתחיל עם אנג'ל. אנג'ל שמח לראות את קורדי, כמובן, אבל לא קל לו עם עניין האמנזיה הזאת. הוא מבין שקורדי עלולה לחשוד שהם מוזרים, ולכן הדבר הראשון שהוא עושה זה להעלים את לורן, היחידי בחבורה שמבחינה חיצונית נראה שונה ומוזר. הגיוני. הדבר השני, והחשוב לא פחות שאנג'ל עושה זה לקבל החלטה. אנג'ל, כמנהיג הבלתי מעורער, לוקח על עצמו את הנטל לקבוע מה יגלו לקורדי ומה לא. הוא קובע שיש להשאיר אותה באפלה בינתיים, כי היא עדיין "לא מוכנה". זאת התנהגות אופיינית וטיפוסית לדמות. שוב הוא מחליט עבור מישהי אחרת מה טוב בשבילה. הוא עשה את זה לבאפי יותר מפעם אחת (העזיבה בסיום העונה השלישית, ההגעה לסאנידייל מבלי ליידע אותה ב-"Pangs" וההחלטה להחזיר את הזמן אחורה ב"אזכור אותך" הבלתי נשכח) והוא עושה את זה שוב. הוא תמיד "לוקח על עצמו" להחליט החלטות קשות בשביל אחרים, החלטות שיש להן השפעה גם עליו. גם כאן, כמו במקרה של באפי, הוא מפסיד - הוא מודע לזה שאם הוא לא יגלה לקורדי היא אולי לעולם לא תדע על העבר המשותף שלהם והוא יאבד את ההזדמנות לממש את אהבתו אליה. וזה יפה והירואי. אבל, מצד שני, כמו שהיה עם באפי גם כאן הוא לא נותן משקל מספיק לאפשרות, הסבירה מאוד, שהצד השני יגלה את האמת ומאוד לא יאהב מה שיראה ומאוד לא יעריך את העובדה שמסתירים אותה ממנו. כי זה אנג'ל - הוא מרגיש שהוא נועד לסבול, ולמרבה הצער הוא נוטה לגרור עימו את הנשים שהוא אוהב ולקבוע בשבילן שגם הן רוצות בכך.

וככה מתחיל מסע השקרים והסתרת האמת, שכצפוי, לא עובר חלק. אנג'ל והחבורה מתנהגים בצורה לא טבעית ומעוררים את חשדה של קורדי. כשהטלפון מצלצל והמזכירה משאירה הודעה בקולה של קורדי - מה שנוטע בה תחושה של בטחון - ההודעה המושארת מדברת על "בעיות עם שדים", מה שהורס את כל המומנטום ומוריד לה שוב את הבטחון. אבל גם את זה הם מצליחים איכשהו לשרוד, ובינתיים קורדי חושדת, אבל לא ממש יודעת מה קורה סביבה.

כשאנג'ל רואה שקורדי לא ממש מוצאת את עצמה, הוא מנסה משהו אחר, וקורדי מובלת אחר כבוד לחדר מלא בחפצים שהיו שלה לפני עזיבתה, במטרה אולי לרענן את זיכרונה, אלא שגילוי ספר המחזור של סאנידייל, לא ממש מלהיב אותה, עם כל האיזכורים הללו ל"חצים בוערים" ול"נחשים ענקים". מאוחר יותר היא תראה דברים מוזרים יותר - משהו שנראה כמו שד ירוק, דם של חזירים, ושיא השיאים - שיחה של שתי דמויות על הריגת תינוק! זה כבר יותר מדי בשבילה והיא מנסה לברוח משם.



אלא שדווקא לאחר שאנג'ל מציל אותה מכמה בריונים מטעם "וולפראם והארט" והם מצליחים להתקרב קצת, מגיע המשבר הגדול כשאנג'ל מתחיל להישרף מצלבים שהיא שולפת מקופסא שהיא מצאה, ומפחיד אותה עם פני הערפד שלו (בסצינה שמזכירה קצת את הסצינה בפרק "אנג'ל" מהעונה הראשונה של "באפי" ואת הסצינה מ"עיר ה..." שבה אנג'ל מבריח את טינה). כשקורדי רואה גם את לורן, זה כבר שיא השיאים, והיא דורשת לדעת את האמת. כצפוי, הסתרת האמת מפניה גרמה ליותר נזק מאשר תועלת, ואנג'ל מבין שהוא חייב לגלות לה את האמת עכשיו, לא משנה כמה מגוחכת היא נשמעת.

קורדי אכן שומעת את האמת על הכל - סאנידייל, לוס אנג'לס, משרד החקירות, ערפדים, שדים, קונור, החזיונות וכו'. היא מבינה שאולי יש לה ידע על העתיד, וקשה לה להתמודד עם זה. אפשר להבין אותה, בשביל מישהי שמנסה להבין מי היא ומה קורה סביבה אלה גילויים די מרעישים ודי מפחידים. אבל לא פחות מעצם הגילויים, מפריע לה שלא אמרו לה את האמת מההתחלה, ואולי העובדה הזאת גורמת לה קצת לפקפק באמינות הדברים האלה, הרי מניין לה שגם הפעם לא שיקרו לה?

החבורה מצליחה איכשהו לשכנע את קורדי לשיר, במטרה לאפשר ללורן לנסות ולראות אם ניתן לראות את העתיד דרכה. קורדי בוחרת בשיר "The Greatest Love of All" וזו לא בחירה מקרית. זהו השיר שקורדי בחרה לשיר במבחנים לקראת ההופעה ב"The Puppet Show", כנראה שיש דברים שלא משתנים, למשל העובדה שגם הפעם הביצוע שלה מזעזע. הנה, אפשר לראות את זה על הפרצוף של לורן, אחד שיודע להעריך שירה... רגע, הפרצוף שלו ממש ממש מזועזע. מה, היא עד כדי כך איומה? הגיוני... אבל מתברר שלמרות הכישרון הדל של קורדי, לא זה מה שהטריד אותו, כנראה. לורן מסתגר בחדר ולא מוכן לגלות את שראו עיניו. בזמן שאנג'ל מנסה לדלות ממנו מידע (משהו על רוע גדול במיוחד שמתקרב), לקורדי נמאס והיא בורחת מהמלון ומותקפת ע"י שד.

קונור הוא זה שמציל אותה. בינתיים, מסתבר, הפך הבן של אנג'ל לקונור קוטל הערפדים. הוא עוזר למשפחה שמותקפת ע"י ערפדים, אותם הוא כל כך שונא, מה שמזכיר לו את ה"משפחה" הקודמת שלו, שנמצאת בבית המלון. למלון הוא מצליח לחזור בדיוק בזמן כדי להציל את קורדי. סוף סוף קורדי מצאה מישהו שהיא באמת יכולה לבטוח בו, או לפחות ככה היא מרגישה. היא מבקשת ממנו שייקח אותה מהמקום המפחיד הזה שבו כולם מרמים אותה ו/או מנסים להרוג אותה. הוא, כמובן, מסכים. לא רק קורדי מוצאת עניין בקשר הזה, גם קונור חש שלא תזיק לו איזו דמות שתארח לו חברה, אולי תהיה עבורו דמות-אם ותכוון אותו. וכמובן, ההזדמנות להכאיב קצת לאנג'ל בוודאי לא מזיקה...

למרות שה"בית" של קונור נראה מוזר, ולמרות שהוא מספר לה סיפורים מעוררי פלצות על עצמו ועל יחסיו המוזרים עם אביו ואיתה (כולל הנסיון להטביע אותו והאיום עליה עם סכין, כמובן), היא כל כך עייפה וכל כך שבעה מהשקרים של אנג'ל והחבורה, שבאופן מגוחך היא מודה לו על שגילה לה את האמת ולא ניסה "למרוח" אותה. מכאן, אפשר להבין עד כמה שההחלטה של אנג'ל היתה מוטעית. לו רק היה אנג'ל מספר לה את האמת מלכתחילה, אולי הוא היה מצליח לזכות באמונה, ואולי גם לגרום לה להיזכר בכל מיני דברים חשובים.

כשאנג'ל שומע היכן קורדי נמצאת הוא דווקא מרוצה, למרבה ההפתעה. הוא סבור שקונור ידאג לשמור על קורדי. היא צריכה מישהו חזק שיגן עליה, אבל רק כפתרון זמני. אלא שהוא אף פעם לא העלה בדעתו שהיא תרצה להישאר לגור איתו. זו כבר מכה קשה עבורו. לא רק שהיא לא רוצה להישאר איתו, אחרי כל מה שעברו, היא עוד רוצה להישאר עם הבן שניסה להרוג אותו. כמה אדיפלי. כמה מעורר צמרמורת. אבל הוא מבין מהר מאוד שאין לו הרבה ברירה, ומחליט לוותר. הוא משביע את קונור שידאג לשמור עליה ועוזב את המקום.



מה קורה בגיזרת הרומן בין ווסלי לליילה? עושה רושם שהיחסים הללו הם לא רק סקס מזדמן. למרות ששתי הדמויות האלה "עובדות" משני צידי המתרס, הקשר ביניהן מתחזק. שיחת טלפון שליילה חושבת שווס לא שומע (או ליתר דיוק, שווס חושב שליילה חושבת שהוא לא שומע) גורמת לו לגלות היכן קורדיליה וקונור. שוב אנחנו מקבלים הוכחה שלמרות כל הכעס על אנג'ל והחבורה, ולמרות ה"צד האפל" שהוא חושף, ווסלי עדיין לא שכח עבור מי הוא עובד, בדיוק כמו ליילה. למרות הקרבה בין שתי הדמויות, הן עדיין שומרות אמונים ל"מקום העבודה" שלהן, ומסתירות מידע חיוני האחת מהשניה. מעניין.

השיטה שליילה נקטה בה מול ווסלי - לשלוח את אנג'ל למשימת סרק כדי להסיח את דעתו מהעיקר ("שאיבת" המידע ממוחו של לורן) - מאוד מזכירה את שיטות העבודה של אנג'לוס בימיו הגדולים (כמו שהוא עשה לבאפי ב-"Becoming"). בסוף הפרק הנוכחי דווקא הרעים ניצחו, כי עכשיו לליילה יש יתרון משמעותי על אנג'ל והחבורה. היא יודעת בדיוק מה עומד לבוא, והם לא יודעים כמעט כלום.

בסך הכל העביר הפרק מסר חשוב, הפעם בצורה די ברורה, על אמת ושקר. מי שמשקר לאדם שהוא אוהב ישלם את המחיר. מה שחשוב הוא להגיד את האמת, להיות כן ואמיתי ולא "למרוח" את האחר. כי התוצאות יכולות להיות הרות אסון. אנג'ל והחבורה למדו את זה על בשרם, כשקורדי העדיפה להיות עם קונור, הילד הסורר והמסוכן משהו, ולא איתם, רק בגלל שגילה לה את האמת. ווס למד את זה על בשרו כשניסה לתחמן את ליילה ובסופו של דבר היא זו שיצאה כשידה על העליונה.

בנוסף, העלילה התקדמה באופן משמעותי. קורדי חזרה, אבל עכשיו היא עם קונור, למגינת ליבו של אנג'ל. היחסים בין ווס וליילה קיבלו תפנית מעניינת. מצד אחד, אפשר לזהות רגשות משני הצדדים. מצד שני, שניהם מרמים האחד את השניה ולהיפך. אין ספק שמדובר במערכת היחסים המרתקת ביותר שהיתה בסדרה, ויהיה מעניין לראות לאן היא תתקדם מכאן. האם הם באמת אוהבים או שהנאמנות שלהם לצד שעבורו הם נלחמים תגבר על התשוקה?

וכמובן שעכשיו יש ל"וולפראם והארט" יתרון גדול על אנג'ל והחבורה מבחינת הידע על האפוקליפסה המתקרבת ובאה. מצד שני, מתי אין אפוקליפסה שמתקרבת ובאה, אז מה זה כבר באמת משנה?

פרט טריוויה לסיום
שם הפרק, "להשתרך לעבר בית לחם", לקוח משיר ידוע של משורר בשם WB Yates (כן, WB. כנראה שהכל חלק מהקומבינה) שמתייחס למה שנקרא "הלידה השניה של ישו". מדובר בגישה שמאפיינת זרם בנצרות המדבר על חזרתו של ישו לשלטון של 100 שנים לאחר האפוקליפסה הגדולה. השיר, אגב, מדבר דווקא על לידה של "המפלצת" שתביא לחורבן היקום (ורבים טוענים שהשיר הזה חזה את עליית הנאציזם והפאשיזם). מיהי המפלצת?