עונת הקיץ עומדת בפתח והשנה, יותר מהכל, נראה כי כל זכייניות ערוץ 2 באשר הן אימצו בחום את ניצני הריאליטי שחשפה "קשת" בשנה שעברה ולנו צפוי מבול של מצלמות תזזיתיות, נערות בוכיות, מוזיקה מותחת ואסף אשתר.

אז הריאליטי הפך לנחלת הכלל הקיץ, ואנשים נראים יותר ויותר נכונים להתמודד וגם לצפות בתוכניות הדגל של הז'אנר, והשנה נראה כי אזרחי ישראל יצטרכו קצת להזיע בשביל לקבל את מבוקשם. חסל סדר אודישנים גדולים ושרון איילון. עכשיו מתחיל האקשן.

מדע הריאליטי
כשניגשים לכתוב על ריאליטי, צריך לזכור את הפילוג המשולש שחל על הז'אנר. ואם אינכם מודעים לשלושת תתי הז'אנרים אז הנה לכם היכרות מהירה:

1. ז'אנר האקשן - ז'אנר שנולד ע"י מארק בראנט, הוגה ויוצר "הישרדות" אחת מתוכניות הדגל של ז'אנר הריאלטי וז'אנר האקשן בפרט. אופי הז'אנר מיוצג ע"י משחקי כוח ושרירים, כאשר רוב הפעמים הפרס הנכסף עומד על סך כך וכך דינרים.

2. ז'אנר הכוכבנות - אחד מהז'אנרים המרוויחים ביותר בתעשייה המגלגלת SMSים ותורים ארוכים. ה"אמא" של כל הז'אנר היא כמובן "אמריקן איידול" ("פופ איידול" בשביל תושבי הממלכה ו"כוכב נולד" בשביל תושבי הפריפרייה), אשר כבר הפכה לתופעה את קלי קלרקסון, רובן סטאדר, "גיי" קליי אייקן וכמובן סיימון קאוול.

3. ז'אנר הטראש - הזן הבזוי של הריאליטי, היישר ממרומיי ממלכתה של פריז הילטון ועד תחתית החבית של "Fear Factor", אם אתם לוזרים שמוכנים לעשות דברים מבישים כמו לגור עם מכשפות וכהני וודו (יש גם תוכנית כזאת בערוץ sci fi) אז כנראה שהז'אנר הזה נבנה על בסיס חייכם האומללים.

שלושת תתי הז'אנרים הללו מרכיבים יחד את ז'אנר הריאליטי, שתופס תאוצה בכל העולם והגיע גם לישראל. לכל אחד מתתי הז'אנר הללו יש גם תוצרת ישראלית שהופקה בגאווה. אולי חוץ מ"המופע של סטיב".

חוץ מ"כוכב נולד 2" ו"פרויקט Y", שהאודישנים אליו נערכים בימים אלה, הקיץ ניפגש ראש בראש עם עוד כמה תוכניות ריאליטי חדשות. לשרון וליואב שלום.


דרך עקלקלה
על הפרק - "סוף הדרך". הזכיינית המפהקת "רשת" החליטה הפעם לפזול לז'אנר היותר אטרקטיבי של האקשן ולהשאיר מאחור את סטיב פרנקל - האיש והמורן.

על פניו, נראה כי מדובר בתרגום ציוני ומקומי להחריד של "המירוץ למיליון" מבית היוצר של ג'רי ברוקהיימר ("פרל הארבור", "בחורים רעים 2" ועוד סרטים מגלגלי מיליונים). רק שבמקרה של "סוף הדרך" החוקים שונו קצת כדי למתוח את קצב התוכנית.



בראש ובראשונה בולט השינוי באופי המסלול, לא תראו כאן זוגות מבוהלים בהודו או קפיצות בנג'י מצוקים באוסטרליה. המסלול כולו מתחיל ונגמר בארץ ישראל. למפיקים יש הרבה רצון טוב אבל רצון טוב לא יקנה כרטיסי טיסה מסביב לעולם.

שינוי נוסף בגירסה הישראלית הוא שבמקום שכל הזוגות יתחרו יחדיו ראש בראש, העדיפו ב"רשת" ללכת על קונספט אחר. 12 הזוגות יתפצלו לשלושה צוותים של ארבעה זוגות, כאשר כל צוות כזה ייצא למסע בן שלושה ימים ומתוכו יקום זוג אחד מנצח. שלושת הזוגות המנצחים יתאחדו לצוות הסופי שיתחרה על הפרס הנכסף... לא, לא מיליון דולר אלא זוג רכבי שטח של "טויוטה". ואתם תראו הרבה את הרכבים האלה במהלך התוכנית. בערך כמו כמות מכוניות ה"פורד" ב"24".

גם המשימות עברו שינוי, ופה השינוי הוא גם טוב וגם רע. במקום ה"רוד-בלוק" וה"דיטור" של פיל קוגן נדרשים הזוגות להתמודד עם "צומת T" שזה בעצם "דיטור", רק בעברית; "החיפוש" - גירסה של "מצא את המטמון" ע"פ רמזים ותמונות; "המומחה" - החלק העיוני של התוכנית - עוד אנחת רווחה מצידם של האנשים הנואשים במשרד התיירות; והמשימה האחרונה, שבאופן ברור נוצרה בעקבות לחץ של חברת "טויוטה" - "4X4", משימת נהיגה.

הנקודה הבעייתית במשימות היא שהן מחווירות לעומת המקבילה האמריקנית, שכן המשימות שניתנו לאמריקנים האומללים נערכו באתרים אקזוטיים מדהימים ביופיים, ואילו המשימות אותן עוברים המתמודדים הישראליים נראות כמו טיול שנתי או סוף שבוע הרפתקני לכל המשפחה.

עושה רושם שמשימות "הקומבינה", שבהן נדרשים המשתתפים לערב עוברי אורח במשימותיהן הן מהות הישראליות שבתוכנית. מצד אחד משעשע, מצד שני עצוב. מאוד עצוב.

חשוב גם לציין את השינוי במבנה הזוגות. אם ב"המירוץ למיליון" הזוגות היו קשורים באיזשהו קשר מוכר (משפחה / נישואים / חברים / שותפים) הרי שב"סוף הדרך" הזוגות מורכבים מאנשים שלא הכירו טרם התוכנית ולרוב הם חוברו כדי לייצג קונפליקטים מרכזיים בתרבות הישראלית.



ארץ נהדרת
פה הנקודה לציין ולהדגיש כי כל הקונספט של "סוף הדרך" מופק על-ידי ארגון "צו פיוס", שהיו נחושים לגרום לנו להתאחד כעם אחד. על פניו, זה נראה כמו תשדיר תעמולה ארוך. אבל אם "סוף הדרך" אמורה לייצג את כלל אזרחי ישראל, מישהו מוכן להסביר מדוע כל המשתתפים עד כה מספרים בשמחה כי הם ימניים? לפי שעה, מלבד נדב, שכולו שאנטי, ו"שוטי הנבואה", כלל המשתתפים תומכים בדרכי הליכוד. הגדיל לעשות יקיר, שהעיד על עצמו שהוא "ימני קיצוני". וסתם בשביל הרקורד, בצבא שירת יקיר כטבח וכעובד שלישות.

ואם המשתתפים התקבצו להם מכל המגזרים - איפה העולים החדשים והאזרחים הערבים? כאילו פיראס חורי לא היה ולא נברא.

הסטריאוטיפים ששולטים בין הזוגות יותר מעיקים מאשר אטרקטיביים, מעבר לזוג האידיאלי נדב החוזר בתשובה ולובו החוזר בשאלה, ניצבים להם חיים ונעמה אשר אמורים להיות הזוג הצעיר והנוצץ שעל ברכיו ילמד הנוער שכולנו אחים. היא, פרידג'ית צפונבונית, חובבת כדורעף ומש"קית משמעת בעברה הצבאי. הוא, קיבוצניק בעל ערכים של מתנחל, מתהלך כבתול וממטיר משפטי הרעלה כגון "מה שלא הורג מחשל". קסום.



בגדול, הסדרה עוברת כשעשועון וכריאליטי, אך עול הפוליטיקה הפנימית מפיל את הסדרה מבחינת הרצף הכללי שלה. לא ביקשנו לראות את ארץ ישראל היפה, רק רצינו לראות קצת כאסח בין מתמודדים ורייסים מטורפים לקו הסיום, אז למה כל איחוד הלבבות הזה?

ארגון "צו פיוס" רצה לקרב לבבות וליצור משהו שהוא לא סרט הסברה רגיל שמשודר אחה"צ בחינוכית. אבל מה שיצא כרגע הוא ריאליטי אפוף מסרים פוליטיים וחסר חן בסיסי. את הפוליטיקה השאירו לכיכרות, אנחנו רוצים משהו שיעזור לנו לצנן את המוח המיובש שלנו. מצד שני, ישראל מעולם לא נראתה תיירותית יותר. מישהו רוצה לעשות מדרגות בגיחון?





"סוף הדרך", ימי חמישי בשעה 20:45 בערוץ 2.


אל אתר התוכנית