גרוס פוינט

גרוס פוינט היא רק דוגמא אחת לקומדיה שכשלה בגלל חוסר היכולת של האמריקאי הממוצע לצחוק על עצמו. לאחר ההצלחה העצומה של סקס והעיר הגדולה, ציפו כולם ללהיט החדש של דארן סטאר: קומדיה על הנעשה מאחורי הקלעים של אופרת סבון מצליחה. מה יכול להיות רע?

אבל למרות שמדובר בקומדיה משעשעת למדי, שמתנגחת בצורה משובחת בכוכבים הזוהרים של עולם הטלוויזיה, האמריקאים פשוט לא אהבו אותה. אפילו ניסיונות ההנשמה של דארן סטאר, שהביא את קריסטין דיוויס (שרלוט מ"סקס והעיר"), ג`ייסון פריסטלי (ברנדון) ושרה מישל גלר (באפי), לא הועילו, והסדרה נפחה את נשמתה הקצרה (17 פרקים) בפברואר האחרון.



אז למה זה לא עבד?

הרבה אנשים אוהבים אופרות סבון, למרות שרובם לא יודו בזה. גרוס פוינט הציגה את עולם אופרות סבון באור נלעג, מגוחך, מלא ביריבויות ותככים. סצינות אהבה בסדרה הבדויה הפכו אחרי ה"קאט" לסצינות של צעקות ומכות בסדרה האמיתית. שינויים נעשו בתסריט עם כל גחמה של כל כוכב/ת (במיוחד כשהיה מדובר בהאנטר). רוב דמויות השחקנים באופרת הסבון היו מאד חד מימדיות. היה את ג`וני הטיפש, את קוונטין החתיך, את האנטר הרעה, את קורטני הבלונדינית, ואת מרסי ה"שחקנית-וואנבי" (ואגב, למרות זאת, מדובר בקומדיה אינטיליגנטית). למעשה רק דייב, הסטנד-אין (הכפיל) היה דמות "טובה", שהתאהב באמת במרסי, ולא התנהג בצורה אגואיסטית. טוב, דייב לא ממש שיחק באופרת הסבון.

ספורט באוויר

ל"ספורט באוויר" (Sports Night) היתה בעיה אחרת. גם הסדרה הזאת שייכת לז`אנר ה"מאחורי הקלעים של". היא מתרחשת בערוץ ספורט אמריקאי, ומתמקדת בתוכנית הלילית של הערוץ. משהו דומה ל"חדשות הספורט" בערוץ הספורט של הכבלים אצלנו. הסדרה נוצרה ע"י אהרון סורקין, שאחראי גם על "הבית הלבן" המצליחה מאד.

אהרון סורקין ניהל מלחמה של ממש עם הרשת שהתעקשה לשלב צחוק מוקלט בסדרה. המאבק לא צלח, הצחוק הוכנס בחלק מהבדיחות, והקהל הגיב ברגשות מעורבים. הסדרה שרדה שתי עונות בלבד, לפני שנעלמה ממפת הטלוויזיה האמריקנית בקול ענות חלושה.

גם ב"ספורט באוויר" הדיאלוגים מהירים, הבדיחות מגיעות בקצב בלתי סדיר (שלא כמו שנהוג בקומדיות רגילות סטייל חברים), ובדרך כלל הן פשוט עברו מעל הראש של הצופה הטלוויזיוני הממוצע.

יש הטוענים שהסדרה היתה פשוט מתוחכמת מדי, יש הטוענים שהיא לא התאימה לרשת השידור ששידרה אותה. מה שבטוח זה שהצחוק המוקלט לא ממש תרם לה. האמריקאים, שמתוכנתים לשמוע צחוק בוקע מהמקלט שלהם ולהגיב בצחוק, פשוט לא צחקו. יתכן שאם היתה מוגדרת מראש כסדרת דרמה ולא כקומדיה, היא היתה מצליחה יותר.

הקרב על הרייטינג

"הקרב על הרייטינג" (Beggars and Choosers) לעומת זאת, הוגדרה מלכתחילה כדרמה. היא שודרה בערוץ הכבלים הליבראלית HBO, ולה לא הודבקו צחוקים מוקלטים, גם ברגעים הכי מצויינים שלה, וכאלה היו הרבה.



"הקרב על הרייטינג" מספרת את סיפורה של תחנת טלוויזיה כושלת למדי שמנוהלת בידי רוב מאלון, איש משפחה שמתקשה למצוא זמן למשפחתו בלהט המאורעות בעבודה. הסדרה כוללת שלל דמויות ביזאריות ומצחיקות, שבראשן לורי וולפון הערמומית. בעונה השנייה מצטרף לסדרה גם ג`יימס בלושי, בתפקיד שכאילו נוצר במיוחד בשבילו. טוויסטים כל חמש דקות, תסריטים על גבול הגאונות, סדרה משובחת. גם "הקרב על הרייטינג" שרדה שתי עונות בלבד.

לארי סנדרס

"לארי סנדרס" היא דוגמא הפוכה. התוכנית המשובחת של גארי שנדלינג היתה דבר חריג למדי בנוף הטלוויזיוני בארה"ב. גם היא התרחשה בתוך אולפן טלוויזיה, גם היא תיארה את המתרחש מאחורי הקלעים של תוכנית לייט נייט מצליחה (פחות או יותר). לארי סנדרס היה הכוכב הראשי. זה שהתחרה בג`יי לנו ובדיוויד לטרמן, ניסה לחקות מהם מערכונים, לגנוב להם כוכבים, ולעקוף אותם ברייטינג. לצד לארי התייצב האנק קינגסלי, הסייד-קיק האולטימטיבי. גם האנק וגם לארי התגלו כאנשים עגומים למדי מחוץ לזמן המופע עצמו. שניהם היו רודפי סקס, שקרנים פאטליים, ונגועים באהבה עצמית. האנק היה גם טיפש. מעל שניהם ניצח בצורה מרשימה במיוחד ארתי, המפיק הכל יכול.

מצעד הכוכבים בלארי סנדרס התחיל מהפרק הראשון וכלל שמות רבים וטובים. ראויה במיוחד לציון הופעתו המשולשת המרנינה במיוחד של דיוויד דוקובני (פוקס מאלדר) שהעלה לאוויר את שאלת נטייתם המינית הן של לארי והן של דיוויד.

הסדרה "המופע של לארי סנדרס" שודרה שש עונות, בין השנים 1992-1998, והסתיימה בפרק סיום עטור כוכבים בן שעה. הצלחה לא קטנה.

ומה קורה בישראל?

לא הרבה, למען האמת. לפני כחודש העלה ערוץ 2 קומדיה לא-שיגרתית בשם "שוטטות", שאפשר לשייך אותה לז`אנר הזה. בשוטטות מתואר מאבקו של במאי חדש, צעיר וחסר ניסיון במערכת הגדולה ושוחרת הרייטינג. הוא מנסה להעלות תוכנית ראיונות עומק עם כוכבים ישראלים בערוץ הקהילתי ונתקל בקשיים על ימין ועל שמאל.

גם הצופים בישראל מקבלים את הז`אנר הזה ברגשות מעורבים. לצד כאלה שאוהבים ומעריכים את כל הרעיון הזה של ההפוך על הפוך על הפוך, יש גם כאלה, הרבה מדי לטעמי, שבטוחים שמדובר בסדרה מטומטמת למדי, שפשוט לא מצחיקה.

האמת נמצאת, כמו בדרך כלל, באמצע. הרעיון שמאחורי "שוטטות" נחמד. הביצוע - לעיתים מבריק, לעיתים קצת מפוספס.

וכשהאמת נמצאת באמצע, ומדובר בז`אנר שהוא מלכתחילה די בעייתי, העתיד לא נראה כל כך ורוד.

וחבל.





"גרוס פוינט" משודרת בימי ראשון בשעה 20:55 בערוץ 3.
"ספורט באוויר" שודרה בטלעד בימי שישי בקיץ שעבר ונעלמה מלוח המשדרים לפני ששודרו בה כל הפרקים.
כל 42 הפרקים של "הקרב על הרייטינג" שודרו ביס פלוס. באוגוסט אמורים להתחיל שידורים חוזרים.
"לארי סנדרס" משודרת בימים ראשון עד חמישי בשעה 23:15 בערוץ 3.
"שוטטות" משודרת בימי רביעי ב"רשת", ערוץ 2, בשעה 21:30.