שלום ילדים. היום נדבר על כסף. ואם תהיו ילדים טובים, נגיע גם לכבלים בחינם ומריסה טומיי. ובכן ילדים, כסף זה רע. הוא אמנם האמצעי המרכזי להישרדותנו בעולם הגדול והאכזר, אבל הוא גם יכול להביא לתוצאות הרסניות, גם אם כוונתכם טובה היא.

ראו, ילדים, זהו ג'רי. זה עתה קיבל הוא סכום כסף לא קטן על מופע בידור בלתי מזיק, וידידו קוזמו, המתעקש לדעת את הסכום המדויק, אינו רואה זאת בעין יפה.

קריימר: מה אתה מתכוון לעשות עם כל הכסף הזה?
ג'רי: למעשה, חשבתי לתרום חלק גדול ממנו לצדקה.
קריימר: באמת?
ג'רי: לא.

לאחר התלבטות קצרה מחליט ג'רי לצ'פר את אביו בחלומו הרטוב והבלתי מושג בעליל - מכונית קדילק מפוארת, ואף מחליט לטוס לפלורידה הכה שנואה עליו ולהפתיע את הוריו. רע הרי לא יכול לצאת מזה. אך אבוי, מדובר כאן ב"סיינפלד", שכן לא רק הכסף הקדוש עושה צרות, אלא גם המחווה המרנינה.

טוב, אני לא יכול יותר. לכו מכאן ילדים, אתם לא רוצים לשמוע את זה.

אז עכשיו כשנותרנו רק אנחנו המבוגרים (אה הא), כעקרון לא אמורות להיות כאן הפתעות. יחסו האדיש של ג'רי לכסף בולט כבר מפרקים מוקדמים יותר. איליין, לעומת זאת, מהופנטת מהגילוי על הונו. בזה בערך גם מסתכם התפקיד שלה בפרק. אה כן, וגם בלהשיג לג'ורג' פגישה עם שחקנית הקולנוע המתוקה וזוכת האוסקר מריסה טומיי. מסתבר שהיא חברה של חברה שלה (רגע, איליין לא אמרה שלא נותרו לה חברות שהן נשים? לא חשוב), וג'ורג' הוא בדיוק הטיפוס שלה. אתם יודעים מה הסיכוי שג'ורג' יהיה טיפוס של מישהי? ושגם היא תהיה הטיפוס שלו?

ג'ורג': היא בדיוק הטיפוס שלי, השיער הכהה, השפתיים המלאות.
ג'רי: אתה אוהב שפתיים מלאות.
ג'ורג': אני מת על שפתיים מלאות. משהו שבאמת אפשר לשים עליו שפתון.



בכל עונה אחרת או פרק אחר, אולי חוץ מ"ההיפך הגמור", אין לכותבי סיינפלד כל סיבה רציונלית לשדך לג'ורג' את מריסה טומיי. אבל זה חייב לקרות דווקא בעונה שבה הוא מאורס. לא צריך להזכיר לכם על איזו סדרה אנחנו מדברים, כן? שביב המצפון של ג'ורג' בהתחלה סתם גורם לו להתלהב מהרעיון, להוציא קצת עצבים על ג'רי קצת לפני נסיעתו, ולפצוח במרתון סרטי מריסה, למגינת לבה של סוזן. אבל אז הוא גם מתחיל לפנטז, ומחליט לפחות לפגוש אותה. ככה סתם לכוס קפה. איליין מסרבת בתוקף לעזור לו, אבל למזלו היא, כזכור, מהופנטת, אז מה אכפת לה לזרוק את העקרונות שלה לזבל בשביל לעזור לג'רי לספור עוד איזו סטיפה, ולחשוב איך לטמון ידה בצלחת.

ואם כבר עקרונות, כאן אנחנו מגיעים לקריימר. הוא לא קשור לכל העניין. הוא אפילו כבר התגבר על רגשי הנחיתות שלו מהכסף של ג'רי, ומתרכז בנקמה מתוקה במיוחד בחברת הכבלים, על כך שלפני 10 שנים הם גרמו לו לחכות יום שלם, לכלכו לו את השטיח בבוץ ואפילו לא התנצלו. טעות גדולה, מסתבר. מאוד גדולה. אבל יהיה בסדר.

ג'רי לעומת זאת חושב שצרותיו נגמרו אחרי שאמו נאלצה להפסיד בויכוח עם אביו ולקבל את הקדילק, וג'ק קלומפוס (העט בסדר, תודה ששאלתם) מסרב לצאת לסיבוב. אלא שקלומפוס מאשים את כבוד נשיא הקונדומיניום מורטי סיינפלד בגניבת כסף מקופת החסכון וקורא לחקירה העלולה להביא להדחתו. ואם זה לא מספיק, ההצבעה הגורלית היא של אותה הקשישה ממנה שדד ג'רי בלית ברירה את לחם השיפון לפני פרקים אחדים, רק שהיא לא זוכרת אותו. ולחשוב שבזמנו הכוונות של ג'ורג' אפילו היו טובות. בערך.

ג'רי: אפשר לבנות גדר סביב המבנים הללו, לקרוא להם "בית משוגעים", ואף אחד לא יבחין בהבדל!



בזמן מלחמת העולם בין קריימר לטכנאי האומלל, איליין נאלצת לעבוד עם ג'ורג' על השקר שיספר לסוזן לגבי פגישתו עם איזו זוכת אוסקר אחת. גם לאיליין יש כאן רגשי נחיתות, ג'ורג' לא מקבל את ההצעות שלה. עד שהם מתפשרים על סיפור מגוחך שלמעשה כבר נעשה בו שימוש בפרק עתיק יומין - "ארט ונדלאי, ייבוא וייצוא בע"מ". אלא שהדרך המאולצת בה ג'ורג' מספר לסוזן את חלקה של איליין בשקר (בחיר לבה ארט רוצה להתמקד בייצוא ולהזניח את היבוא, או להיפך, וזה פשוט חבל לה) מעלה את חשדותיה של סוזן שלג'ורג' יש רומן. עם איליין (שאותה זה מדאיג ומשעשע בו זמנית). אבל לא נורא, גם ככה לא הולך לו עם מריסה אחרי שהוא מספר לה על אירוסיו (אגרוף לעין), וסוזן כנראה מכירה את ג'ורג' יותר טוב ממה שחשבנו (ועוד אגרוף).

זהו למעשה הפרק האחרון שנכתב בצוותא על ידי שני יוצרי הסדרה, סיינפלד את דיוויד. לכן לא פלא שג'רי וג'ורג' הכי בולטים בו. הכסף הוא למעשה חלק די שולי ברוב הפרק, ולא יותר מטייק-אוף חינני על פרשת ווטרגייט, אשר הובילה להדחתו של הנשיא ריצ'רד ניקסון. עקרונית ג'רי פשוט מנצל את ההזדמנות לרדת על עצמו - קלומפוס מתקשה להאמין שסטנדאפיסט גרוע כמוהו יכול להרשות לעצמו לשלם שכר דירה, אז בטח לא קדילק. זה כל הסיפור.

על כן ב"הקדילק" אין הרבה מהדרוש לפרק מופת של סיינפלד. אבל יש בו הרבה כיף, במיוחד לחובבי ג'ורג'. צמד היוצרים ראה כי שני הסיפורים של הדמויות בצלמם מספיק טובים, והשקיעו פחות בקריימר ובאיליין. בדיעבד היה זה צעד נכון, כי עוד קצת מהשניים האחרים וכבר היה לנו עסק עם פרק באורך מלא של סרט קולנוע ("הקדילק" בכלל היה אמור להיות באורך רגיל. מספרי ההפקה של שני חלקיו אפילו אינם עוקבים).



רגע הקסם
הפרק מכיל הרבה רגעים משעשעים. הן שטיק פיזי של קריימר בו ג'ורג' פותח לו את הדלת על הפרצוף והן ג'רי שסתם ממלמל "זה לא טוב" על האוכל שלו בדרכו לפתוח את הדלת. מתחרה רציני על התואר הוא הקטע בו איליין מנסה להשיג את חברתה, זו שרצתה לסדר לו את מריסה, שבינתיים לקתה בהפרעת קצב ומאושפזת בבית החולים, וג'ורג' באופן טבעי מגיב ב"מה עם מריסה טומיי?!". אבל מה שעושה את הפרק הוא שני רגעים משעשעים בדרמטיות המוגזמת שלהם - שניהם בסיום הפרק. נאום הכניעה של טכנאי הכבלים והסולחה שלו עם קריימר, ועל רקע כתוביות הסיום עזיבתו הפטריוטית של הנשיא המודח מורטי סיינפלד את תפקידו וביתו אל עבר הקדילק, על משקל עזיבתו של ניקסון את הבית הלבן למסוק.

חזרה אל פרויקט "יאדה יאדה"