צופה ממוצע של "אנג'ל" ו"באפי" יודע בדרך כלל למה לצפות מבחינת המיתולוגיה של הבאפי-וורס. ערפדים, שדים ופה ושם יצורים מוזרים אחרים בעלי כוחות כאלה ואחרים. למרבית היצורים בסדרה יש שאיפה לסיפוק מיידי של צרכים על ידי הכוחות המיסטיים השונים המוענקים להם. לעומת זאת יש פרקים בהם כותבי הסדרה בעלי עבר גיקי מובהק מתקשים לעצור בעצמם ופתאום יש גלישה לתחום המדע הבדיוני ואנחנו נתקלים ברובוטים ושאר גימיקים אלקטרוניים.

הסיפור של גוון חריג אפילו ביחס לנוף המשתנה לעיתים קרובות ב"באפי" וב"אנג'ל". אם לפשט את זה, גוון כאילו צנחה לה מעולם האקס-מן אל תוך הסדרה, כאשר לצערה אין את פרופסור קסווייר שיגלה אותה וילמד אותה להשתמש בכוחותיה לעשיית טוב. גוון היא לא שדה ואין לה צד מיסטי כלשהו. היא מכנה את עצמה "freak", כלומר יצור אנושי רגיל שהוקע מהחברה בשל שונותו, תימה המתכתבת היטב עם תרבות הקומיקס, שחלק גדול מקהל היעד שלה מכונים בכינוי זה, ומן הסתם בכינויים נוספים. גוון שונה מערפדים ממוצעים, בכך שהיא ממעטת להשתמש בכוחותיה בשביל סיפוק עצמי. היא לא מרושעת באמת, ויותר מהכל היא מבקשת להשיג כבוד באמצעות נקמה בחברה שלא ידעה לקבל אותה. ההתמקחות שלה עם אליוט על הכסף אינה מראה על צד חומרני חזק בה, אלא יותר על רצון לא לצאת פרייארית. דבר בפרק לא מעיד עליה כעל אדם נהנתן, היא לא נהנית במיוחד מדברים כמו אוכל, שתייה או בזבוזים. היא מזמינה משקה מורכב אבל לא שותה אותו; היא גונבת את השעון היוקרתי של אליוט ואז משמידה אותו בהפגנת כוח סתמית. הגיוני להניח שכבר מזמן היא היתה יכולה לפרוש עם המיליונים שהיא מרוויחה ולחיות חיי נוחות. גוון מזכירה קצת את הדמות של ג'ורג' נלסון מהסרט "אחי, איפה אתה?" של האחים כהן, ששודד את כל הבנקים, אבל מפזר את הכסף כי לא ממש אכפת לו ממנו, הוא רק רוצה הכרה בגדולתו (ושלא יקראו לו גמד).

גם ווסלי רוצה לעמוד בזכות עצמו בשלב זה ולכן מעדיף לקרוע את עצמו, להסתכן ולבחון מחדש כל פעם את גבולות הסיבולת שלו. נמאס לו להיות צופה מהצד. כנראה שבתור אדם מלומד הוא יכול היה למצוא עבודה נוחה יותר, אבל המניעים שלו מורכבים יותר. הוא צריך להוכיח את עצמו בכל פעם מחדש.



הכוח של גוון מאפשר לה להביא חלקיקים ממצב "Ground State", שהוא גם השם של הפרק, למצב "Excited State". שם הפרק משקף דווקא את הדבקות של אנג'ל ושל גוון בקשיחות שלהם ובהגנות שמסביבם ולא את המצבים הנדירים בהם הם זוכים ליהנות מהחיים.

כשגוון משחקת עם החלקיקים היא יוצרת זרמים חשמליים. בפרקים הקודמים השתמשו דמויות שונות במדרבן הבקר, נשק שהומצא במיוחד בשביל להכאיב לדמויות חזקות כמו אנג'ל עוד בעונה הראשונה בפרק "The Ring", ולעיתים לגרום להם להתעלף. המכשיר הומצא במקור בשביל לשלוט בחיות גדולות בצורה יותר אפקטיבית מלולאת לאסו. אפשר לראות בתחילת הפרק את פרד משתמשת במדרבן הבקר על קונור.

אז אנחנו יודעים שניתן להכאיב לאנג'ל, שהוא ערפד, באמצעות שימוש בחשמל. אם כך, למה גוון לא מצליחה לחשמל את אנג'ל אבל מצליחה להרוס שעונים ולהרוג אנשים בנגיעת ידה הענוגה? מכל הדברים המנוגדים וההפוכים בסדרות של "אנג'ל" ו"באפי" מדובר באחת הפאשלות היותר בולטות של הכותבים. גוון מצטרפת לדמויות אחרות נשיות שהוזרקו לאנג'ל במחשבה שחייבת להיות איזשהו עניין רומנטי מולו, או במילים אחרות, איזושהי חתיכה שתרתק את הציבור הגברי הצופה בסדרה ותגרום לו להיות במצב "Excited State", עכשיו, כאשר קורדיליה כל כך רחוקה, דרלה אבק מאובק וקייט מזמן כבר לא בתמונה. את זה, אגב, גוון עושה היטב, עם הליפסטיק האדום ובגדי הסאדו-מאזו שלה.

העלילה של גוון מתחברת באופן רופף דרך המגאפין השבועי, האקסיס של פית'יה, איזשהו חפץ מיסטי עלום שמאפשר לאנג'ל לגלות מה קורה לקורדיליה התקועה אי שם בשמיים. מעבר לשוד שבמרכז הפרק כמו בהרבה פרקי מעבר, יש לנו קצת מכל דבר, לא מספיק בשביל לקדם עניינים שנפתחו בפרקים קודמים. ההתעסקות המועטה בעניינים אלו נועדה בעיקר כדי לגרות את התיאבון שלנו לפרקים הבאים ואולי לגרום לכותבי ספרות הסלאש לקפוץ למקלדותיהם ולהשלים את הפערים. פרד לא מספיק מעניינת בפרק זה, והיא בעיקר לחוצה. כרגיל, בעצם. היא אמנם אחראית ויודעת למצוא פתרונות, אבל במיטב המסורת השוביניסטית יש בה צד "נשי" קלאסי של האישה שצריכה שהגבר שלה, גאן, ירגיע אותה. הייתי שמח לראות שינוי מוחלט בפרד. לראות אותה על סף התמוטטות עצבים מדי שני פרקים קצת שחק את עצמו. למה היא לא יכולה להיות קצת יותר בטוחה בעצמה, למה לא אפילו יהירה ומתנשאת, רבת כוח! בעוד פרד צוברת פחדים ולחצים בפנים כשהכול מתבלגן, ורק אז זורקת הכול החוצה, הרי שגוון, בניגוד אליה, נראית תמיד בשליטה, גם במצבים קשים.



בסצנות הקצרות, שוב מתברר כמה קשה לשמור סודות בסדרה. אנג'ל מריח את הרומן בין ליילה לווסלי, ו-ווסלי "מריח" על אנג'ל את הסיבה האמיתית לביקורו ואפילו התכונן אליה. זהו ווסלי החדש, בוטח בעצמו, לא נסוג מפני אנג'ל, לא צריך טובות, רחוק כל כך מאפיוני הדמות שלו בהתחלה, כשהגיע לסאנידייל.

ווסלי שולח את אנג'ל לדינזה, יצורה גדולה ומפחידה שיודעת את כל הסודות של אנג'ל. דינזה יודעת איפה נמצאים כל היצורים המיסטיים שהלכו לאיבוד ומשתמשת בזה בשביל לענג את עצמה. דינזה היתה שמחה לשמור את אנג'ל ההורס לעצמה אבל במקום זאת היא שולחת אותו לשדוד את ה"אקסיס אוף פית'יה" השמור בתוך בית מכירות פומביות. למה דינזה משחררת את אנג'ל? היא טוענת שיש לו עוד הרבה מה לאבד, ומוסיפה שוב אלמנט נבואי שעלול להתממש בפרקים העתידים לבוא.

השוד מתחיל במה שנראה כהומאז' לסרט "שוד החבובות הגדול" (משנת 1981), אם כי אני מודה שהפאנג-גאנג יוצאת פה פחות פאתטית. לשם שינוי, משתדלת גוון שלא להתבלט הפעם, ומתלבשת בשחור קלאסי, מרזה, אך גם מבליט את המקומות הנכונים. לעומת זאת, היא בלי מסכה ושמה את אם כל הליפסטיקים האדומים על שפתיה. האם זו עוד אינדיקציה לכך שגוון רוצה להיתפס? זה יסביר למה היא מבלה כל כך הרבה זמן בדיבורים עם אנג'ל וחבורתו במקום לברוח ממקום הפשע מהר ככל האפשר. יש כאן שילוב בין ביטחון עצמי של מי שמעולם לא נפגשה ביריב הולם, לרצון להתריס כמה שיותר כנגד העולם בלבוש ובהתנהגות, כדרך לפצות על חוסר המגע והבדידות שלה.

גוון מנסה לכסח את אנג'ל בסצנת המעלית שמובילה לנשיקה. כשגוון גורמת לליבו לפעום, יש כאן מעין בגידה של אנג'ל בקורדיליה. אנג'ל מת לפני הרבה שנים, אבל גוון גורמת לו להרגיש כאילו הוא חי. מצד גוון, היא כמו בתולה שנוגעים בה בפעם הראשונה. אה, רגע, אולי לא כמו. הכותבים התכוונו להעביר תחושות קנאה מצד גוון אבל המבנה העלילתי הוא כזה שלא הותיר מקום לפתח את זה. הדבר הטבעי מצד גוון הוא לא להרפות, אחרי כל זאת ההזדמנות שלה לחיות קצת את החיים שלה, אולי לפתח משהו שאינו מבוסס על סרקזם וציניות.



האם אנג'ל אוהב את קורדיליה? מרבית הפרקים נותנים לנו תמונה חצויה. הוא רוצה אותה, הוא מעריך אותה, הוא שמח שהיא רוצה אותו אבל הכימיה הרומנטית ביניהם דלה. בפעמים המועטות בהם מזכיר אנג'ל את באפי, ניתן לשמוע בקולו כמה הוא עדיין מאוהב בה. האם הוא יכול להתגבר על הרגשות שלו לאקסית המיתולוגית? אולי הוא בעיקר רוצה להרגיש מאוהב ושמשהו ירגש אותו ויגרום לליבו לפעום?

כמובן שזה מעלה את השאלה מהי אהבה? הצד הרומנטי ב"אנג'ל" אינו הצד החזק שלה (חוץ מבקרוס-אוברים בהם מופיעה באפי), אולי מתוך בחירה. אם ניקח כדוגמא את הקשר בין פרד לגאן, נגלה שמדובר בקשר שיש בו הרבה חיבה, ובעיקר הרבה עבודה על קשר לא קל. לי תמיד נראה שקורדיליה פשוט היתה שם בשביל אנג'ל בזמן בו הוא היה צריך אותה, והוא אכן מאושש זאת בפרק הזה ובפרקים נוספים. דינזה אומרת לו שקורדיליה לא צריכה אותו, הוא טוען שהוא צריך אותה. השימוש במילה "need" לאורך כל הדרך, גם על ידי קורדיליה בשיחותיה עם הגרוסלג, וגם על ידי אנג'ל מאז שנשלף מקרקעית האוקיינוס, אינן מקריות ומעידות על צורך מצד שני הצדדים. זה מזכיר יותר את הצורך של באפי בריילי, יותר מאשר את אהבתם של אנג'ל וספייק לבאפי, או את אהבתו הנסתרת של ווסלי לפרד.

לעומת זאת, אפשר לראות שרוב הפעמים באפי דווקא משתמשת בהפך לגבי אנג'ל. ב"אזכור אותך", לדוגמא, אומרת באפי:
"And I don't need you skulking around, trying to protect me". בהזדמנות אחרת באותו פרק, אומר לה אנג'ל:
"Because more than ever I know how much I love you". מדובר, כזכור, בפרק נוסף בו אנג'ל זוכה להרגיש את ליבו פועם. אמנם ב-"Offspring", יוצא לקורדליה להגיד לאנג'ל "I love you too", אבל מדובר במשפט שנאמר בקונוטציה קומית ולא בסצנה רומנטית.

שאלת הנשיקה בין אנג'ל לגוון מקבלת נופך דומה ליחסים שלו עם קורדיליה, ולמעשה עם כל דמות נשית שתהיה איתו בסדרה. מכיוון שבאופן די ברור האהבה שלו לבאפי לא מתה, כל מי שתגיע, תבוא לפי הצרכים שלו. זה לא הופך אותו לאדם נוראי, אלא פשוט ליצור אנושי. במובן זה, דווקא ערפדים חסרי נשמה מייצגים את האנושיות בסדרה, כי הם כל הזמן פועלים ללא מעצורים לספק את הצרכים שלהם. לכן, הקללה של אנג'ל נוראית שבעתיים, בהתחשב באורח חייו הקודם. הרגעים המועטים בהם הוא זוכה להנאות אמיתיות, לסיפוק כלשהו (עם באפי במיטה, בפייליאה בשמש, עם בנו קונור) רק מדגישות את שאר חייו.

יחסים בין אנג'ל לגוון היו יכולים להיות מעניינים, דווקא בגלל האופי הבלתי יציב של גוון והיות שניהם "freaks" בצורה המשפיעה יומיומית על חייהם. הם גם היו יכולים לשקף בצורה מעניינת את היחסים התלותיים והמיניים של ווסלי וליילה, אך אלוהי הסדרה החליטו לחתוך ולחזור להתמקד בקורדיליה לקראת הפרקים הבאים עלינו בהמשך העונה.