יש המון סיבות לראות את כיכר המדינה, יש יגידו שיש מספיק סיבות נוגדות. אבל בשורה התחתונה, הסיבה המרכזית לראות את התוכנית היא העובדה שאין לכם מושג מה יהיה שם. היה, בזמנו, משהו די חדשני, שלא לומר מרהיב, בערוץ 2 הניסיוני, ואיפה שהוא בדרך, הערוץ הזה, עם כל הכסף שנזרק אליו, הפך לערוץ די סתמי, שלא לומר משעמם. אותם הבמאים, התסריטאים, אותה סינדקציה מאוסה של אנשים מאוסים עוד יותר, שום דבר מרתק, שום דבר, ברוב המקרים, שבכלל שווה את הזמן שלכם. כשנמאס לכם כבר מלטחון את אותם המגישים עם הפרצופים המצוירים שלהם, אותם תוכניות טוק-שואוז ואותם תוכניות בידור, אותם הסדרות ואותו החומר המגלמוני והרדוד גם יחד, שווה לכם, ולו רק בגלל שנמאס, לראות את כיכר המדינה. במקרה הזה, לצורך העניין, לא רק שהרשות נתונה, שום דבר גם לא צפוי.

הרעיון הוא של טלוויזיה שיתופית. סרטונים קצרים, אנימציות פלאש, מונולוגים ושאר ירקות. החומר של הצופים. אפילו קריין לא תמצאו שם. זה רק אתם, השכן שלכם, והשכן של השכן שלכם. לפעמים זה מרגש, לפעמים זה קצת פאתטי, אבל לא משנה מה, אתם בהחלט מרגישים. כלומר, זה עושה לכם משהו, ובשעה שערוץ 2 לקח אפילו את המושג אידיוטיזם ועיקר אותו מכל תכלית, גם לחשוב שמה שאתם רואים זה מטומטם זה חתיכת הישג. השעה והיום קצת קשים, אבל כל דבר אחר יגרע מההנאה שלכם. עדיף לראות בחושך. עדיף לראות בשידור ולא בהקלטה. יש לתוכנית סוג של קסם, על סף המציצנות, אבל משהו שהוא מעבר. זה לא הרעיון שאתם צופים באנשים שהם בדיוק כמוכם, זה הרעיון שתמיד רציתם שמישהו ישמע אתכם, והנה, עכשיו, יש שם מישהו ששומע. זו העובדה שעכשיו זה אפשרי. התוכנית, לצורך העניין, היא הפורום הטלוויזיוני המוחלט. החומר שלכם. השטויות שלכם. האפיזודות הקטנות שתמיד אמרתם `חבל שמישהו לא מצלם את זה`. עכשיו אתם יכולים לצלם.

עכשיו אפשר גם לפדות את חמש עשרה הדקות שלכם.

רצוי שקשת תמקם את התוכנית בשעה קבועה, ולמרות האילוצים הטכניים (סרט השבוע, הם קוראים לזה), קצת אווילי שהצופים צריכים להיות בהיכון רק בגלל לוחות זמנים לא מעודכנים. החומר, לכשעצמו, לפעמים טוב יותר, לפעמים קצת פחות, אבל בהתחשב בשעות, בהתחשב בפרסום לתוכנית, ובהתחשב בעמישראל, הוא בהחלט אכיל. אתם לא אמורים לראות את זה כשאתם מנסים לבקר את הסרטונים. בטח ובטח שלא לחשוב כל הזמן שאתם הייתם עושים את זה יותר טוב, כי עכשיו, לשם שינוי, אתם יכולים לנסות. אתם פשוט אמורים לשבת ולנסות כמה שפחות לבחון, כמה שיותר לנסות להתחבר. לא כל יום יוצא לכם לראות אנשים שחולקים אתכם פיסת חיים שלהם, בשידור לאומה, ובין אם זה יוצא טוב או רע, רק אתם רואים את המבט הזה בעיניים שלהם, ההתרגשות (למרות שחלק מנסים להסתיר), ההתלהבות (שכדאי שחלק ינסו להסתיר עוד יותר) והזיק הזה. הזיק הזה שכבר לא קיים אצל אף אחד מהסו-קולד-סלבריטאים של ערוץ 2, ששכחו מה הם עושים, ששכחו בכלל מי הם.

כמה פעמים כבר יוצא לכם לראות משהו אמיתי במקלט הזה?

יהיה נחמד, אולי, לקצר טיפה את זמן התכנית, למרות שלא מומלץ לסנן מדי את התכנים כי ההבדלים באיכות הם חלק מהעניין. צצו תלונות כי חלק מהחומרים הם של עובדי קשת, אבל לצורך העניין, גם הם חלק מהעם הזה, ואין פה פרוטקציה כי גם אתם יכולים. בנוסף, איך לא, נשמעו טענות שקשת, במקום ליצור הפקות מקור, ממציאה לנו פטנטים במקום. לא נעליים ולא בטיח. קודם כל זה יותר מעניין, בטח-ובטח שונה, ויותר מזה, כסף, מסתבר, לא נותן תמיד תמורה, ובמקרה הזה, מי שחושב על הכסף שוכח שלא בזה מדובר. כסף, אף פעם, לא עשה תוכנית לטובה יותר. כיכר המדינה היא מקסימה. היא מראה בני-אדם. זו תוכנית אמיתית, כי גם הזיוף שלפעמים עולה נראה אנושי מדי. זו תוכנית שנותנת לכל מי שאי פעם רצה הזדמנות. והזדמנויות, בדרך כלל, קשה לקבל. אל תצפו, לא בהכרח, שאנשי הפקות וסקאוטים למיניהם מחכים ליום שישי בשביל לאתר אתכם, אבל, שווה לראות אותה, רק לצורך ההנאה, רק לצורך להגיד לכל החבר`ה להקליט את התוכנית כי אתם מופיעים, או סתם להסתלבט על המ"מ שלכם שחונק בובות כאילו אין מחר, ורק, כי, בסופו של דבר, אתם הרבה יותר מעניינים מרפי רשף ושות`.

אבל הרבה יותר.

***

"כיכר המדינה" משודרת מדי שישי בלילה אחרי חצות, בערוץ 2, שידורי "קשת"