"למות. לישון. לישון אולי לחלום. הא! זה העוקץ. מה חלומות נראה בתרדמת המוות, אחרי שננער חבלי עולם זה?"
(המלט, מערכה שלישית, תמונה ראשונה)

פריוויאסלי און "אנג'ל":
אנג'ל הוא ערפד עם נשמה. הוא ברח ללוס אנג'לס מסאנידייל, כדי לא להיות עם אהבת האמת שלו באפי, כדי שלא ייכנעו לתשוקתם השורפת, והוא יאבד את הנשמה שלו, ליטרלי, ויחזור להיות אנג'לוס. בלוס אנג'לס הכיר אנג'ל את דויל, שהספיק למות שמונה פרקים בלבד לאחר מכן. ווסלי, מי שהיה צופה בעברו, הצטרף לקורדיליה ב"אנג'ל חקירות", ומאוחר יותר הפך להיות הבוס במשרד. אבל כל זה קרה רק אחרי שאנג'ל לא הצליח להציל את דרלה, שהוחייתה ע"י "וולפראם והארט", מלהתערפד מחדש ובלהט חושים שרף אותה ועשה לה שפן... כלומר, ילד. קונור, התינוק החמוד של אנג'ל ודרלה נחטף ע"י הולץ - יריב מושבע של אנג'ל, שמשפחתו נהרגה ע"י אנג'לוס - בעזרתו הלא רצונית של ווסלי, ונעלם בקורטות', מימד גיהינום נוראי שורץ מפלצות, רק כדי לחזור כמה פרקים מאוחר יותר כטינאייג'ר עצבני ומאומן שמנסה לחסל את אנג'ל, והדבר היחיד שהוא מצליח לעשות זה לכלוא את אנג'ל בקרקעית האוקיינוס, שניה לפני שזה מספיק להתוודות על אהבתו הסוחפת לקורדיליה, שעלתה לה בינתיים למישור אלוהי זה או אחר.

ג'יזס, אילו שלוש עונות מופרעות היו לנו. ואיזה קליף-האנגר נשאר לנו מסיומה של העונה השלישית. ועכשיו, סוף סוף, עונה 4. סוף סוף נדע מה עלה בגורלו של אנג'ל חסר האונים בקרקעית האוקיינוס. ומה לעזאזל קורה עם קורדי. איזה כיף. אבל רגע, מה קורה פה? כולם יושבים מסביב לשולחן? מאושרים? אוכלים? מה זה פה? ליל הסדר? הלו? ג'וס? הכל בסדר? מה נהייה?

אז אפשר להירגע. בסך הכל מדובר בפנטזיה של אנג'ל, הראשונה מתוך שלוש שהוא חווה כשהוא עדיין נמצא בקרקעית האוקיינוס. ובפנטזיה ראשונה זו: ארוחה חגיגית. מסביב לשולחן עמוס כל טוב יושבת המשפחה המאושרת: אנג'ל בראש השולחן, לצדדיו יושבים קורדיליה וקונור, גאן ופרד, ווסלי ולורן. הם מאוחדים, הם מאושרים ומתבדחים כפי שמעולם לא ראינו אותם. זהו האידיאל לחיים הטובים, אידיאל שאנג'ל שואף אליו לכל אורך הסדרה: האיחוד המרגש, שכולל גם את ווסלי. למעשה, הפנזטיה הזו מציגה לנו את סוף התהליך. אך הדרך אל האושר ארוכה ומפותלת, הפנזטיה הראשונה של אנג'ל מציגה רק את סופה, לאחר שהכל שב על מקומו בשלום, בדרך קסומה זו או אחרת.

"To Family", מברך ווסלי, ומתייחס לאחת הנקודות החשובות בפרק: המשפחתיות. חשוב לזכור שזו הפנטזיה של אנג'ל, ובתוכה מחשיב אנג'ל את ווסלי כחלק מהמשפחה שלו, אפילו שהוא לא מסוגל להביע את זה במילים, אלא רק כחלק מהפנטזיה. כי כלפי חוץ אנג'ל מעולם לא סלח לווסלי.

אנג'ל: אני רוצה לנצור את הרגע. אתם... קונור... כולנו... בטוחים... ושמחים... וביחד. בהתחשב בכל מה שעבר עלינו הקיץ.



אבל בראש ובראשונה הפנטזיה הזאת היא טריק תסריטאי, שגורם לצופים להאמין שהכל באמת בסדר, שאנחנו רואים כאן את סופו של התהליך, את האושר. אחרי כל מה שעבר עליהם בשלושת החודשים האחרונים, כנראה שבאמת הכל שב על מקומו בשלום. הטריק התסריטאי הזה כבר הוצג לנו בעבר, בצורה דומה מאוד, בפרק "הגופה" של "באפי". באפי חוזרת הביתה ומגלה את אמה מחוסרת הכרה על הספה בסלון. ומה הסצינה הבאה? ארוחה משפחתית מאושרת, כולם מאוחדים, שמחים ומספרים בדיחות. נשמע מוכר?

וכמו שהאשלייה ההיא מתנפצת עם המראה של ג'ויס מתה, כך גם מתנפצת אשליה זו. אנג'ל עדיין בקרקעית האוקיינוס, הוא לא אכל כלום במשך שלושה חודשים ואין לו שום סיכוי להיחלץ משם. זו היתה פנטזיה של אנג'ל, בריחה מהמציאות האכזרית. נקודה שכדאי לשים לב אליה: שניות לפני היציאה מהפנטזיה, כשאנג'ל מתחיל להבין שמשהו לא בסדר, הוא פונה אל קורדיליה בשאלה. לא אל ווסלי "איש הספרים" או אל לורן "קורא הרגשות". אל קורדי. האהובה הנוכחית.

ואם הפנטזיה הראשונה של אנג'ל התייחסה אל סוף הדרך, אל הפתרון האולטימטיבי, הרי שהפנטזיה השניה מורכבת יותר. הפעם אנחנו הולכים אחורה, אל הנקודה הסופית שלפני הירידה למצולות הים. אנג'ל חי מחדש את הרגעים האחרונים ומשנה את מה שקרה.

זוהי הפנטזיה הראשונה בה אנג'ל פוגע במישהו. הוא לא יכול לשלוט על עצמו, בשדים הפנימיים שבתוכו, ומחבל לעצמו בדרך אל האושר. אבל יש פה גם משהו שטחי יותר: אנג'ל פשוט רעב. ולכן הוא אוכל את הבנאדם שנמצא הכי קרוב אליו, את קורדיליה, אהובתו.

זו הפנטזיה של אנג'ל ולכן הגיוני שקורדיליה שבפנטזיה היא פשוט לא יותר מיציר דמיונו, אבל האם קורדיליה היא אכן חלק מהפנטזיה או שאולי זו קורדיליה האמיתית שנכנסה אל תוך הפנזטיה? קורדיליה אומרת לאנג'ל שהיא אוהבת אותו ומשתמשת במילים הכמעט מדויקות ששיננה מול המראה לקראת סיומה של העונה השלישית, מילים שאיש לא שמע מלבדה. קורדי גם אומרת שהיא יודעת שזו לא המציאות - דבר שסביר להניח שלאנג'ל המפנטז קשה להמציא - אבל שהיא מעדיפה את זה יותר מהאמת. אנחנו חוזים כאן בחלק מהתהליך שבדרך אל האושר, שנמצא בפנטזיה הראשונה.

"כל כך יפה כאן" אומרת קורדי. "נכון", עונה לה אנג'ל,
"Just the way it should be". מאוחר יותר, בפנטזיה השלישית, יתנהל דו-שיח דומה בין אנג'ל לקונור, כשאנג'ל בתפקיד קורדי יגיד: "יפה, לא?" וקונור יענה: "The way it should be". בסוף הפרק, בעימות הישיר הראשון של אנג'ל עם קונור אחרי מה שבנו עשה לו, יגיד אנג'ל לקונור " We live as though the world was what it should be, to show it what it can be". ויסכם את הנאמר בשתי הפנטזיות הללו.

הפנטזיה השלישית מתחילה כשקונור עומד בפוזה האהובה על אנג'ל. זו כנראה השאיפה של אנג'ל, שבנו ילך בדרכי האב, בדרכו שלו. "בלי חיבוק?" ישאל אנג'ל את בנו, וקונור יענה בציניות " Just get it over with". הנימה בה אנג'ל אומר את הדברים מבשרת רעות, זה טון הדיבור המוכר לנו מאנג'לוס, דבר המעיד כי אנג'ל מאבד את אחיזתו בשד. הפנטזיות של אנג'ל הולכות ומידרדרות. הראשונה הראתה לנו את האושר בהתגלמותו, השניה הסתיימה בטרגדיה, והשלישית כבר מתחילה בצורה גרועה.



אבל ההמשך אופטימי יותר: אנג'ל וקונור משתפים פעולה כדי להילחם בערפדים. אחוות לוחמים. קצת מגוחך שזמן האיכות של אנג'ל עם בנו מסתכם בחיסולם של ערפדים אחרים. כשהם רואים את הערפדים המתקרבים אליהם, אנג'ל וקונור מתחילים לצחוק. מדוע הם צוחקים? האם מצחיקה אותם העובדה שבתוך הקונפליקט הגדול ביניהם, פתאום מגיעים כמה ערפדים "לא חשובים" ו"מפריעים" להם? האם הערפדים הללו זו הדרך של אנג'ל למנוע ממנו לריב עם בנו בתוך הפנטזיה? או שאולי זוהי ההתגלמות החיצונית של השד שבתוכו, כשהערפדים מגיעים מוכנים לקרב, עוטים את הגיים-פייס שלהם.

וכמו שהפנטזיה הזאת מתחילה, כך היא גם מסתיימת. בדיוק כמו סיומה של הפנטזיה השניה - באסון. אנג'ל שובר את מפרקתו של קונור, אקט שמאוד אופייני לאנג'לוס דווקא.

אבל קונור חי, ואנג'לוס לא קיים כרגע, אנג'ל מצוי בקרקעית האוקיינוס וקונור שהה במשך כל הקיץ עם הוריו החדשים: גאן ופרד. במהלך שלושת החודשים הללו קיבל קונור מסגרת משפחתית שמעולם לא היתה לו. זו הפעם הראשונה שיש לו דמות-אם, פרד. גאן מהווה את דמות האב. הוא זה שצועק על קונור ומנסה לחנך אותו. הוא גם מנסה לבקר אותו על כך שנטש אותם באמצע קרב בפתיחת הפרק. כדמות אב, מאיים גאן על מקומו של הולץ בחייו של קונור. אותו הולץ שגידל אותו בסביבה בלתי אפשרית, שורצת מפלצות מסוגים שונים, ולמעשה הפך אותו לקונור הטינאייג'ר, כפי שהכרנו אותו בסיומה של העונה השלישית.

קונור גם מתעמת עם גאן לגבי הזהות האמיתית של אביו. "אתה דומה לאבא שלך", צועק עליו גאן וקונור משיב: "אני בכלל לא דומה לו", ומתקן את עצמו מייד: "הוא בכלל לא אבא שלי". "הוא כן", משיב לו גאן.

כניגוד להתנהגותו של גאן, מאזנת פרד עם התנהגות של אם טיפוסית. היא מגוננת על קונור מפני האב, מפייסת ביניהם, ואפילו אומרת על קונור שהיא היתה עושה הכל למענו. אלא שהיא היתה עושה הכל רק כי מדובר בבנו של אנג'ל. לאחר מכן, כשהם מגלים שהוא זה שהביא את אנג'ל למקום בו הוא נמצא, ולמעשה בגד בהם, אין לה שום בעיה לזרוק אותו, ואף להפעיל נגדו אלימות. המשפחה האמיתית של פרד היא זו שכוללת את אנג'ל. אם אפשר, אז יחד עם קונור, אבל אם אין אפשרות כזו, אז בלעדיו.

ניכר שהקשר בין גאן לפרד התחזק במהלך הקיץ. יש ביניהם בדיחות פנימיות, הם נראים קרובים יותר, ומנהלים שיחות שנראה כאילו נוהלו שוב ושוב. הויכוח העיקרי ביניהם - מהו גורלם של אנג'ל וקורדיליה? גאן הוא הפרקטי מביניהם. הוא טוען שסביר להניח שהם מתים. פרד עדיין מאמינה שיש סיכוי לראות אותם בחיים.

ההתנהגות של קונור מוזרה מעט. חשובה לו המשפחתיות הזאת למרות חוסר האכפתיות שלו בנוגע לאנג'ל, וחוסר ההנאה שיש לו מהעימותים עם גאן. עושה רושם שפרד, דמות האם, היא דמות שהיתה לו מאוד חסרה בקורטות', והוא עושה מאמצים כבירים להישאר איתה. מדוע בכלל בחר קונור להישאר עם פרד וגאן? מדוע לא נשאר עם ג'סטין שעזרה לו להוריד את אנג'ל אל מצולות הים? האם הוא נשאר איתם כדי להרחיק אותם מהכיוון הנכון של החקירה בנוגע להיעלמות של אנג'ל?



זרות ההתנהגות של קונור היא תולדה של הפער בין האירועים שהוצגו בפנינו בסוף העונה הקודמת לבין האירועים המוצגים לנו בפרק זה. השלמת הפערים היא חובה אותה נוטל עליו התסריטאי כאשר הוא מסיים עונה בקליף-האנגר. שלא כמו במקרה של פרקים רציפים, בדרך כלל עונה לא מתחילה בנקודת הזמן המדויקת בה הסתיימה העונה הקודמת ועל כן אותו כותב מחויב להתייחס רטרואקטיבית למאורעות המיידיים שאחרי אותו אירוע בו הוא השתמש כדי להשאיר את הצופים מרותקים לכיסאותיהם. אחת השיטות לעשות זאת היא באמצעות שיחות אגב בין דמויות.

בכל הנוגע לווסלי, אנו מקבלים את המידע על הדרך בה הוא התפתח בשלושת החודשים האחרונים באמצעות "השיחה שאחרי" בינו לבין ליילה. ווסלי גרסה 2.0 מזכיר יותר את ריפר בימיו האפלים. מערכת היחסים המתקתקה שחלק ווסלי עם וירג'יניה נראית כזיכרון עמום לעומת זו שהוא חולק עם ליילה, בעיקר בגלל, וזה הטוויסט ילדים וילדות, שווסלי הוא זה שמצטייר כצד הפחות אכפתי בה. ווסלי ננטש ע"י משפחתו, נותר בודד, גלמוד ואבוד. הוא זה שנמצא ע"י ליילה - היא זאת שחיפשה אותו. היא יזמה את מערכת היחסים ביניהם, היא זו שמגינה עליו מפני לינווד וגאווין, והיא זו שדואגת לשלומו. ווסלי רואה בזאת תחבולה להוציא ממנו מידע, ויתכן שזה אכן הפירוש הנכון, אך הוא גם מציין כי היא איננה יכולה לשלוט בעצמה, זו היא שחוזרת אליו כל פעם, לא ההיפך.

גם ליילה התפתחה במהלך העונה האחרונה ושלושת החודשים ה"חסרים" שאחריה, אך בעוד דמותו של ווסלי הפכה אפורה יותר בזמן זה, נראה שדמותה של ליילה החלה להבהיר קצת בקצוות. ליילה, שהתחילה בתור השטן השחור של "וולפראם והארט", זה שגורם ללינדסי להיראות פחות רע, יותר ראוי להצלה, הפכה להיות אותה דמות הפכפכה כפי שהיה עורך הדין בעל היד האחת. אין ספק שליילה עדיין נהנית מתפקידה ב"וולפראם והארט", אך היא תוחמת לו גבולות חדשים. כאשר לינווד וגאווין מפקפקים ביכולתה בגלל מפגשיה עם ווסלי, היא מודיעה להם שחייה הפרטיים הם מחוץ לטווח, וכאשר הדבר מגיע לכדי איום ממשי על מקום עבודתה, וסביר להניח שכתוצאה מזה גם על חייה, היא יוצרת קשר עם השותפים הבכירים. זו הפעם הראשונה בה אחת מהדמויות ב"אנג'ל" מגיעה לידי מגע עם אותן דמויות מסתוריות עליהן שמענו מאז תחילת הסדרה (ויוצא דופן כאן הוא אירוע החניקה של אנג'ל ב"התחלה מחדש"). כמו ליילה, גם השותפים הבכירים הגיעו למסקנה הראויה שלינווד הוא לא הולנד, וכדאי שיפסיק להעמיד פנים שהוא כן. לינווד וגאווין מחווירים לעומת קודמיהם לתפקיד. השלישייה הפותחת של "וולפראם והארט" (הולנד, לינדזי וליילה) היתה נתונה למתקפות חוזרות ונשנות מטעם אנג'ל, אך מעולם לא ויתרה לו. לינווד איננו החומר ממנו קורצו אותם עורכי-דין. כנראה שהמפגש המענה עם אנג'ל בעונה הקודמת הותיר את לינווד רועד בכסאו, ועל כן אותו כסא עבר, ובצדק, לליילה.

כמו ליילה, גם ווסלי הוא אדון לגורלו, וגם לגורלה של ג'סטין מסתבר. תוך כדי אימוץ תדמיתו החדשה, זו של גבוה מסתורי ונאה, כפי שתדמית זו מוכרת לצופי "באפי", גם לווסלי יש כמה שלדים בארון, או לפחות עבד נרצע אחד. בשלב זה נשבר מצג השווא שהציג ווסלי בפני ליילה. לווסלי דווקא כן אכפת מהחברים שלו. אם לא היה לו אכפת הוא לא היה שומר בארון את מי שעשה להם רע, רק בגלל העונג שהדבר מסב לו.

עם מעברו של ווסלי לנישת ה"ילדים הגדולים" של הבאפי-וורס, הוא גם זכה למאפיינים שלהם. ווסלי עושה את מה שלדעתו צריך לעשות, דבר שתואם את דמותו עוד מימי "באפי", אך הוא עושה זאת למרות שהדבר לא נכון מוסרית, קו עליו כמעט מעד בפרקי סיום העונה השנייה כאשר הורה לחיילי פייליאה לצעוד אל מותם, אך הצליח להימנע מזאת. בעוד ששם הוא יכול היה לברוח מהתוצאות, על-ידי חזרה למימד המציאות המוכר לנו, כאן מעשיו הם בעלי משמעות על העולם ממנו הוא לא יכול להימלט.

יתכן שזה אותו מעבר לצד האפל שמעניק לו את היכולת להבין מה כנראה קרה לאנג'ל, ואת מי יש להאשים, בעוד חבריו נשארים בעלטה, או אולי זו העובדה שהוא ראה את ג'סטין ברגעיה הנלוזים ביותר, כאשר שיספה את גרונו, שמאפשרת לו להגיע למסקנה מה היא מסוגלת לעשות. לכאן או לכאן ווסלי שבה אותה, ואין הוא נראה מוטרד מכך במיוחד (יתכן שבגלל הסיבות שנמנו מעלה) מכך שהוא מחזיק בה בתנאים תת-אנושיים. בשביל מה הוא עושה זאת בעצם? בשביל לעזור לערפד שניסה להרוג אותו?



בשיחה טעונה אחת מעבירים ווסלי וג'סטין את נקודות ההשקפה השונות שלהם על אנג'ל ומכאן על העולם שנוצר באנג'ל-וורס. ג'סטין לועגת לווסלי על כך שאיבד את דרכו של "כל מה שטוב וטהור". כמו הולץ, הדבר היחיד שנותר לה להאמין בו הוא נקמה. גם אם ווסלי לא חולק עליה בדבריו, הרי שללא ספק הוא חולק עליה במעשיו. הוא מאמין בכך שעדיין יש דברים שראוי להילחם בעבורם. הוא מאמין שדברים יכולים להשתנות.

יתכן שווסלי מאמין שחבריו יסכימו לקבל אותו חזרה, שהמשפחה המאמצת אליה הצטרף בשלהי העונה הראשונה תכיר בו שוב. כדי שתרחיש זה יראה אפשרי על ווסלי להשיב את אנג'ל, כמעשה כפרה על מעשיו בעונה השלישית. אך תקוותיו לחזור לחיק המשפחה, אם אכן אלו הם מניעיו, מנופצות.

גאן סולד מווסלי עד כדי כך, שאפילו אין הוא מוכן לקבל את עזרתו למרות מצבם הנואש. הדבר תואם את קווי דמותו, מעטים ככל שהותוו בסדרה. גאן הינו אדם גאה שמסרב לבקש את עזרתו של חבר שבגד. חשיבות המשפחה המאמצת / מאומצת תמיד הודגשה אצל גאן ביחס לחבורה הקודמת אותה הנהיג ולכן קשה לו להבין שיש לקבל חזרה אדם שסיכן את משפחתו. אך נראה שיש משהו מעבר לזה. גאן הרי קיבל חזרה את אנג'ל לאחר שהלה פיטר את כולם (אפילו שיש הבדל ברור בעוצמת המעשה של אנג'ל מול זה של ווסלי) והוא בלע את גאוותו כדי להושיע את פרד, מדוע לא יתעלה על עצמו למען שאר חברי משפחתו?

עלילתית הדבר נובע בגלל אותה יריבות שהחלה בין גאן לווסלי על לבה של פרד. אם יחזור ווסלי הוא יהווה איום מחדש על יחסיו של גאן עם פרד, יחסים שברור שהתהדקו במהלך הקיץ ומהווים חלק חשוב, אם לא החשוב ביותר כרגע לגאן.

גאן אינו היחיד שמבקר את ווסלי. פרד אמנם מציעה להיעזר בו, ומתייחסת אליו כחבר ותיק, אך כאשר הצופה לשעבר חוזר למלון ובידיו ערפדנו המוטבע היא זו שקובעת שלווסלי "פשוט לא אכפת". גאן ופרד לא מסוגלים להבין מדוע ווסלי לא שיתף אותם במזימתו, מדוע הוא נתן להם להיות בקרבתו של קונור במשך כל הזמן הזה, גורם להם, בעצם, לרדוף אחר מצג שווא. כמובן שיש במעשיו של ווסלי היגיון, אך זה אותו היגיון שהוביל אותו לחטוף את קונור מלכתחילה. קשה להאמין שפרד וגאן היו מוכנים להחזיק בג'סטין כפי שווסלי החזיקה. כמו-כן כל עוד קונור לא ידע שווסלי מחפש את אביו הוא לא יכול היה לסכל את תוכניותיו.

מצידם של פרד וגאן, ברור לחלוטין מדוע מעשיו הנוכחיים של ווסלי נראים כבגידה נוספת. גם אם לא היו יכולים לעזור לו, לפחות היו חוסכים מעצמם את הטעות שבאירוח האדם שניסה לרצוח את בן משפחתם. שוב ווסלי הסתיר מהם מידע בניסיון להגן עליהם, ואפילו שהפעם אין הוכחות שמישהו נפגע מזה, הסיכוי שהמעשים שלו היו יכולים לגרום לכך גדולים.

גם ווסלי אשם בחוסר האינטגרציה שלו חזרה לחבורה. במקום להמשיך ולהיות לקוני, ולצאת בדרמטיות החוצה, הוא יכול היה להישאר איתם במלון ולעזור להם.

הדוגמא הטובה ביותר לקרע העמוק בין השלושה נמצאת במשפט שאומר ווסלי לפני שהוא יוצא מהמלון. הוא אומר להם שצריך להאכיל את אנג'ל ומוסיף: "I'm fresh out". פרד וגאן נותנים לו ללכת מבלי לשים לב לכך שווסלי עצמו פצוע. הם אינם מבינים את ההערה ואת כפל המשמעות שבה - ווסלי לא נשאר כי הוא לא מסוגל פיזית לתת יותר.

האדם היחיד שיכול להזדהות עם ווסלי הוא כביכול אנג'ל. אנג'ל, כמו ווסלי, עשה את הנורא מכל לאנשים שאהבו אותו, ומסיבות פחות הומאניות. יתכן שאם אנג'ל היה במצב שפוי יותר בזמן שנמשה, אולי היה עושה זאת, הרי מי כמוהו צריך להבין את הערך שבכפרה? עם זאת, כאשר ארון הקבורה נפתח הוא מיד שולח יד לחנוק את ווסלי. יתכן שהוא לא מזהה אותו, אלא מנסה אינסטינקטיבית להגן על עצמו, יתכן שהוא עדיין מצוי בהזיה זו או אחרת ויתכן שהוא רוצה לממש את איומו משכבר להרוג את ווסלי. אנג'ל משחרר את ווסלי, וגם כאן יש לשאול מדוע? האם הוא זיהה את ווסלי, היה חלש מכדי להמשיך ולהיאבק, או איבד את אחיזתו במציאות וחזר לאותו עולם פנימי בו ראינו כי שהה עד כה?



אנג'ל חוזר להכרה טיפין טיפין, הוא מודע חלקית לסביבתו ובוחר בלורן כדי לייצג זאת. אם נתעלם מההיבט הליהוקי לבחירה זו (מילוי מכסת הסצנות פר דמות), ניתן לראות בכך ניסיון להציג את העולם כפי שהוא נתפס מחדש ע"י אנג'ל, באמצעות דמות אובייקטיבית יחסית למצב. דמות שלא נושאת בקרבה זיכרונות כאובים, ועושה בדמיונו את מה שהיא מטיבה לעשות בחייו - להעיר הערות ציניות ולשיר.

כאשר ווסלי בודק את שלומו של אנג'ל, הערפד רואה את קונור במקומו. אנג'ל מכיר בכך שבנו הפך למפלצת ומודה שהיה צריך להרוג אותו. כמובן שווסלי אינו יודע שאנג'ל מדבר על בנו, ואפילו שיכול היה להבין שאנג'ל מתייחס להזיה זו או אחרת, אין לו סיבה שלא להאמין כי הוא מתייחס אליו. אנג'ל לא סלח לו, מעשה הכפרה לא עזר, כמו משפחתו באנגליה, ומועצת הצופים, גם כאן הוא נדחה. אך ווסלי, שבעבר התייחס אל יחסיה של באפי עם אנג'ל כאל תועבה, יודע מה צריך להיעשות, ועל ידי אימוץ עוד תדמית, זו האהובה כל-כך על גברבריה של באפי, הוא נותן לאנג'ל מדמו ומנציח עצמו כעוד דמות (קדושה ו)מעונה. סצינה זו מפריכה את התיאוריה הרווחת שבה מעולם לא ייראה על המסך ערפד זכר נושך קורבן זכר אחר.

את תפקיד נביאת הזעם בסצנות אלו לוקחת על עצמה ג'סטין. כמו לינדזי, שבזמנו דיבר על אנג'ל ודרלה, אומרת היא לווסלי: "כיצד חשבת שזה יסתיים? בסוף טוב? שהמצב יחזור לקדמותו?". לא אנג'ל אז ולא ווסלי כיום יכולים לשנות את האירועים שארעו. ווסלי עשה מעל ומעבר בשביל אנשים שהיו בעבר חבריו, וברור שעכשיו הם כבר לא, אך אין זה מספיק כדי למחוק את הבגידה שלו בהם.

בסוף הפרק, אומר אנג'ל שגיבורים כמוהו חיים בעולם כפי שהיה העולם אמור להיות ולא כפי שהוא באמת. אך כאן העוקץ. העולם האידיאלי על-פי אנג'ל, שזכינו לראות שברים ממנו בפרק, אינו מציאותי, ואנג'ל עצמו לא עומד בעומס שעליו. אולי הוא גיבור, אחד שנשלח על-ידי הכוחות באשר הם, אך אין גבורה של ממש בכך שהוא מתנה את גורלו של קונור בגורלה של קורדיליה. הפרק סיכם לנו בהצלחה את הקונפליקטים של העונה הקודמת, אך לא פתר אותם. הוא למעשה מחק את אותם פערים במידע שבין הדמויות לצופים בכך שהוא לחץ על כפתור ההתחל, ואנו באותו מצב בו היינו בסוף העונה הקודמת, בתוספת של מקצה שיפורים. ווסלי אינו חלק מהחבורה, קונור שונא את אביו, "וולפראם והארט" עדיין נושפים בעורפם של בני החבורה, אבל לפחות קורדיליה איננה חלק מהתמונה יותר. האומנם?