על העונה השביעית של באפי - עוד לפני פתיחתה - ריחף הרוע הנורא מכל. בחלל הדיגיטלי האינטרנטי רצו מסרים לפיהם זו תהיה העונה האחרונה של הסדרה, החוזה של שרה מישל גלר עמד להסתיים ולא נראה היה שהבחורה רוצה לחתום קבע, ואפילו בקרב המעריצים היו שדיברו על עייפות החומר ועל חלוקת זמנו ההולך ואוזל של ווידון עצמו. מעל הכל העיב החשש הכבד שהסדרה לא תצליח לעמוד במוניטין שקבעה לעצמה.

לא קל לכתוב עונה אחרונה לסדרה ותיקה. כשסדרה מתחילה את דרכה, המשימה של הכותבים והיוצרים היא למשוך קהל מעריצים נאמן. אחרי שש עונות, באפי רכשה לעצמה קהל מעריצים לא רק נאמן, אלא גם אובססיבי על גבול הפסיכוטיות (הכל נאמר מאהבה, החתומה על הכתבה כוללת את עצמה בהגדרה כמובן) ועכשיו רק נשאר לסיים את מערכת היחסים הזו בצורה יפה. אחרי שעברנו כמעט הכל עם הדמויות שלנו וראינו אותן מתבגרות לנו מול העיניים, חוות אהבה ראשונה, מסיימות תיכון, עובדות בעבודה מעצבנת ואפילו מנסות להשתלט על העולם, דומה שלא נותר שום דבר שיכלו לחדש לנו, שום דבר שיכול לרגש אותנו, לזעזע אותנו ולגרום לנו להרגיש את כל אותן תחושות שהשאירו אחריהן העונות הקודמות. לכותבי העונה האחרונה נותר לעשות בדיוק את זה, לסגור הכל בצורה טובה וגם להשאיר לנו טעם של עוד.

ישבו המוחות היצירתיים ואלוהים בראשם ולצורך המשימה הלא קלה הזו הכריזו על טקטיקה חדשה (ע"פ אתרי האינטרנט של התקופה) שזכתה להגדרה "Back to the basics". אחרי העונה השישית שהיוותה חריגה מסוימת מהסגנון שייחד את הסדרה בחמש עונותיה הראשונות, ושלקחה את גיבורינו למקומות אפלים יותר ועם זאת מציאותיים וכואבים לא פחות, העונה השביעית סומנה כעונה שבה יחזרו הדברים למסלולם ואנחנו נחזור לשורשים (והכוונה היא לא רק לתסרוקת החדשה של ספייק).



מוטיב החזרה לבסיס מלווה את הפרק הראשון של העונה השביעית. גולת הכותרת של הפרק היא הפתיחה המחודשת של התיכון, הסמל לרוח העונות הראשונות. לאורך הפרק צצים אזכורים להתרחשויות מהפרקים הישנים של באפי ("אנשי הצבוע" למשל, והנערה הנעלמת מ-
"Out of sight, out of mind"), כמו גם אזכור עברן של הדמויות (זאנדר מעיר על חוסר הפופולריות שלו בתיכון). גם הדמויות עצמן מבטאות כמיהה לחזרה לשגרה, כמו ווילו, שאחרי שטעמה מטעם העוצמה הבלתי מנוצחת מבקשת רק לשוב ולהיות ווילו (שיפור לעומת העונה השישית שבה ניסתה ללא הרף להתחמק מעצמה ובזה לאותה ווילו ישנה).

אבל הפרק שואל האם באמת אפשר לחזור לבסיס? לשוב להיות מי שהיינו בתיכון, כשהסדרה וחיינו היו רק בתחילת דרכם, אחרי שעברנו שש עונות? ובמיוחד אחרי שההתבגרות הכואבת הכתה לנו בפרצוף ולא לקחה שבויים בעונה השישית? תוך שהוא שואל את השאלה הזו מתכתב הפרק איתנו, הצופים שעדיין רוצים, גם אחרי שבע עונות, להרגיש את אותו משהו שמשך אותם לצפות בפרק הראשון.

ג'יילס אמנם אומר לווילו בפרק כי "בסופו של דבר כולנו מי שאנחנו, לא משנה כמה נראה שהשתנינו" אבל במבחן הפרק דומה שהשיעור הזה (אחד מני רבים שהפרק מעביר) לא עומד. התיכון הוא לא התיכון המוכר מהעונות הראשונות אלא בניין חדש, שנראה היי-טקי, גדול ומנוכר יותר. מיד לאחר דבריו של ג'יילס, מופיע זאנדר היוצא ממכונית חדשה לבוש חליפה. הזאנדר המתגלה לנו בפרק הוא זאנדר בוגר יותר, מצליח יותר, בעל ביטחון עצמי, זאנדר שיותר מזכיר את זאנדר הכפיל מהעונה החמישית מאשר את הנער הדחוי עם הסקייטבורד מהפרק הראשון. גם אניה מתקשה לחזור לימי הנקמה העליזים ובמקום להפוך גבר לצפרדע היא הופכת אותו לצרפתי ואת עצמה לבדיחה בקרב השדים. נראה שהחוויות שצברה עם הסקוביס והרומן עם זאנדר השאירו בה את אותותיהם ולא ניתן להתעלם מהם כל כך בקלות. גם ווילו לא יכולה להתעלם מאירועי העונה השישית ומעשיה ימשיכו לרדוף אותה ממש כמו שכח הקסם ימשיך להיות בתוכה. מעתה אנשים יפחדו ממנה, ויחששו מכך שתמעד.

בדרך כלל עוזבת "באפי" את הרשעים שלה מובסים בסוף העונה, אבל ווילו מאפשרת לנו הצצה על מה שקורה למישהו שביקר בצד הלא נכון של המסילה ועכשיו צריך להחזיר את החיים למסלולם. ההתמודדות של הפרק הזה עם הגמילה של ווילו מאוד יפה מהבחינה שהיא מתארת תהליך הדומה לזה שעוברים נגמלים מסמים או מאלכוהול, ובניגוד לצורה הבוטה בה זה נעשה בפרק "Wrecked" מהעונה השישית. בחייו של מכור לשעבר, הגמילה לא נתפסת כמשהו שהופך אותו מחוסן לחלוטין מפני אותה התמכרות, אלא להפך, הכמיהה אל אותו סם תמיד תהיה בתוכו והוא יצטרך ללמוד לחיות איתה ועם ההשלכות של מעשיו בזמן שהיה מכור. ווילו נמצאת במצב דומה ואת רגשות הבדידות שלה במצב הזה היא מבטאת כאשר היא מצמיחה מהאדמה צמח שצומח בפרגוואי בעוד היא נמצאת באנגליה, בקצה השני של העולם.



היחידה שנראית כאילו חזרה לעצמה היא באפי. במקום באפי הדיכאונית של העונה השישית, שלא מוצאת את מקומה ונשארת לשכב במיטה כשכולם קמים, ללא שום רצון להתחיל את היום החדש, באפי מוצגת כאן כאימהית ואחראית - היא גוערת בדון שלא תאחר ליומה הראשון בתיכון. נראה שבאפי החליטה לקיים את הבטחתה לדון מסוף העונה השישית שהדברים ישתנו והיא עושה כל שביכולתה כדי לעמוד במילה שלה.

החזרה לתיכון, חוץ משהיא מהווה חלק מהחזרה לבסיס, היא גם החזרה לפחדים הישנים. הזומבים הרודפים אחרי באפי ודון בפרק, מייצגים כנראה את הרגשות של באפי לגבי המקום שבו בילתה שלוש שנים מחייה, אותו מקום בו נלחמה ברשע, מלחמה שלא תמיד נגמרה בניצולים. אם תהיתם אי פעם מה קרה לכל אותם קורבנות שפגשנו במהלך שלוש העונות הראשונות ומדוע באפי לא מתייחסת אליהם, מסתבר שהם תמיד היו שם, קבורים בזיכרונותיה ובפחדיה, והרי אין כמו פי הגיהינום להעלות פחדים ישנים. אנחנו אולי לא קוטלי ערפדים אבל הזומבים מהעבר יכולים לסמל גם את מה שכל אחד מאיתנו מרגיש כשהוא נכנס למקום בו בילה חלק ניכר מזמנו (תיכון, בסיס צבאי, מקום עבודה). המקומות שכשעוזבים אותם אנו משערים שאנו לוקחים את הזיכרונות הטובים איתנו ומשאירים את הרעים מאחור, אבל ביקור אחד מספיק כדי להעלות אותם בחזרה מהקבר.

לעומת זאת, הדרך שבה באפי מתמודדת עם אותם פחדים ישנים ראויה לציון. כאשר הזומבים מנסים להתעמת איתה ולפגוע בה היא מגיבה בציניות ומופיעה נחושה במטרתה להציל את אחותה (שינוי עצום מהתנהגותה בעונה השישית, שם היא מוכנה להפקיר את אחותה כדי לטעום שוב את טעמו של המוות בפרק המחזמר). הזומבים מייצגים גם את פחדיה של דון שגדלה בצל הסיפורים על התיכון הישן והחוויות אותם עברה אחותה הגדולה. דון, שמתחילה את לימודיה בתיכון החדש, חוששת שגם היא תעבור את אותן חוויות. החששות של דון אינן דווקא מחוויות מהסוג העל-טבעי, אלא יותר מחוויות של דחייה חברתית או כאב לב כתוצאה מאהבה ראשונה. "היא אמרה שכולם מתים כאן, וגם אנחנו", "ואני פשוט דאגתי שאני לא אשתלב" מבטאות דון והנערה שהיא פוגשת את פחדיהן במרתף.

שם הפרק, "שיעורים", מתקשר לפתיחה המחודשת של התיכון ומציג לנו כמה שיעורים אותם לומדים הגיבורים במהלכו, ביניהם השיעור אותו באפי מעבירה לדון בפתיחת הפרק העוסק בקטילה 101, וחווית הלימוד אותה עוברת ווילו בהנחייתם של ג'יילס וה-Coven. הדמויות משמשות כמורות דרך במהלך הפרק כאשר חוץ מדבריו של ג'יילס, ווילו עצמה מלמדת אותנו שכל הדברים קשורים אלה לאלה (האדמה, הטבע, הקסם וגם אנחנו והאנשים בחיינו) ובאפי מלמדת אותנו שיעור על כוח, ולמי יש אותו.

לכל אורך עונותיה, הצטיינה "באפי" בדו-שיח שניהלו יוצריה עם צופי הסדרה. גם הפרק שלפנינו הוא רפלקסיבי מאוד ולאורכו ניתן למצוא רמזים לכך שהוא נכתב מתוך הסתכלות על סופה האפשרי של הסדרה. הפרק מתכתב עם ההשערות של הצופה לגבי המשך הוורס. כך למשל, השיעור בקטילה עצמאית שבאפי מלמדת את דון מתכתב עם ההשערות בדבר ספין-אוף בכיכובה של האחות הקטנה, וכך גם לגבי שני החברים שמוצאת לעצמה דון במהלך הפרק שמהווים אפשרות לסקוביס אלטרנטיביים. לאורך הפרק טמונים השערות לגבי הרשע העונתי וסוף הסדרה - הפרק מתחיל בסצינה בה נטבחת באכזריות נערה בקצה השני של העולם בידי מי שנראים כנזירים, בקטע שנראה כלקוח מאחד מאלפי סרטי האימה או המתח שבהם הנערה הצעירה היא הנערה הרדופה, הנרצחת, החלשה והכנועה, הקורבן הנשי שדבר לא נשאר לה חוץ מלחזות בחייה הקצרים עוברים לנגד עיניה. אותם קטעים שנגדם רצה ווידון לצאת כאשר החל לגלגל בראשו את הרעיון לסדרה "באפי קוטלת הערפדים".



במקום בו היתה בעונות הראשונות הספרייה, כלומר ממש מעל פי הגיהינום, שוכן עכשיו משרד המנהל, מה שמביא את באפי, זאנדר ואותנו לשאול האם המנהל החדש מרושע? החשש מתחזק בהתחשב בעובדה, שנראה שהמנהל יודע קצת יותר ממה שמנהל רגיל אמור לדעת על אחיות שהן תלמידות לשעבר.

האלפרק מרמזת על עלייתו של רע חדש ("זה לא זמן טוב להיות בצד של הטובים" היא אומרת לאניה), ווילו מרגישה את פי הגיהינום עד לאנגליה ואומרת לג'יילס "פי הגיהינום עומד להיפתח והוא הולך לבלוע את כולנו". כל אלו יכולים להיות רעיונות נהדרים לפיקים וסיבות טובות לגרום לצופה הממוצע לפתוח במסע ניחושים שכותרתו - "מאין תיפתח הרעה (ואיך תיגמר העונה)". גולת הכותרת של מסע הניחושים הזה מגיעה בסוף הפרק, בקטע שהוא מחווה לרשעי הסדרה וקינוח מתוק במיוחד עבור צופיה הנאמנים של הסדרה. בקטע מוצגת שרשרת של ביג-באדים, הכוללת את וורן, גלורי, אדם, ראש העיר, דרוסילה והמאסטר - כולם מייסרים את ספייק, ששפיותו גם כך מוטלת בספק. כל אחד מאותם הרשעים הגדולים אומר דברים המתאימים לאישיותו, דבר הגורם לנו לתהות האם זהו סממן נוסף לשיגעון של ספייק או שזהו הרשע המדובר, שגורם בעצמו את השיגעון.

גם בקטע זה מתבטאת החזרה לבסיס, כאשר הסצינה מסתיימת בבסיס הסדרה עצמה, הלא היא הקוטלת. "It's about power" אומרת אותה באפי, חוזרת בפנינו על השיעור מתחילת הפרק ומותירה אותנו עם שאלות רבות, כמו "למה לעזאזל היא מתכוונת?", "מיהו הרע העונתי?", "האם זו אכן באפי?".

מעניין לציין - הפגישה בין באפי לספייק היא הפעם הראשונה שהקוטלת והערפד (השני) עם הנשמה נפגשים לאחר ניסיון האונס. לאחר סוף העונה השישית עלו שאלות רבות בנוגע לדמותו של ספייק בעונה השביעית וכיצד תשפיע עליו הנשמה. הדבר האחרון שהצופים רצו לראות היה אנג'ל נוסף, וברור היה לחלוטין, גם ליוצרי הסדרה, שהערפד המחומצן יצטרך לקחת כיוון אחר. ספייק מקבל את פניה של באפי בצחוק משוגע ובמלמול לא מובן וקשה לנו להבין בפרק הזה איזה עוד שינוי חל בו ואיזה ספייק נקבל כשהעונה תתפתח.