אחת המטלות העומדות בפני סדרת ספין-אוף היא ליצור דמויות משנה חדשות טובות מספיק, שיוכלו להתחרות בדמויות המשנה המוכרות מסדרת האם. לדמויות אלו שני תפקידים: האחד למלא חללים שנוצרו כתוצאה מהמעבר מצד אחד, והשני להוות פונקציות חדשות שיעידו על הייחודיות של הסדרה החדשה.

"אנג'ל" הכירה לנו בינתיים שתי דמויות חדשות עיקריות: הראשונה היא דויל, דמות מרכזית ל"אנג'ל חקירות" ולסדרה, והשנייה היא קייט, אותה הכרנו בפרק השני של הסדרה. כבר באותו פרק, קייט העידה על עצמה שיש לה בעיה ליצור קשרים חדשים ולהיפתח. היא גם התגלתה כבעלת אינטרס זהה לאנג'ל - להגן על חסרי הישע. ההבדל בין אנג'ל לקייט הוא שהיא עושה זאת תוך כדי לבישת מדים כחולים.

במובן מסוים, יש בקייט משהו שמאוד מזכיר את באפי. שתיהן נשים חזקות וקשוחות, לשתיהן יש חוש צדק מפותח, שתיהן רואות בעבודתן ייעוד, שתיהן ממלאות תפקידים שנחשבים מסורתית כגבריים ושתיהן זוכות ליותר מסתם תשומת לב מצד אנג'ל. קייט היא מי שבאפי היתה הופכת להיות אם היתה מפסיקה להיות קוטלת. אם נזכור שבאפי סומנה ב"what’s my line" כמתאימה לכוחות הביטחון, נראה שההבחנה לא כל כך רחוקה מהוורס. זו גם הסיבה שכבר מההתחלה הועלו השערות בקרב המעריצים בדבר הפיכתה של קייט למושא אהבה חלופי לאנג'ל, אבל זה כבר נושא אחר שידון (אולי) בפעם אחרת.

כדי להציג דמות משנה כמו שצריך, צריך להעמיד אותה במרכז. זו הסיבה שקייט עומדת במרכזו של הפרק הנוכחי, דבר המתגלה לנו כבר בסצינה הראשונה, כאשר במקום לראות את אנג'ל מגיח מן הצללים אנו מקבלים את קייט הרודפת אחרי הפושע התורן (ספייבי). קייט מודה שיש לה בעיה להביע את עצמה באופן מילולי כלפי הפושע. האופי הסגור של קייט שוב מוצג כבעייתי, אך היא לועגת לעובדה הזו כשהיא מכה אותו.



בחדר החקירות מתברר שספייבי מקורב למאפיונר בשם טוני פפזיאן שחשוד ברצח מפקח מחוזי. לאחר שעות של חקירה, קייט מעידה על עצמה שהיא מסוגלת להמשיך עם החקירה כל היום ובכך מתגלה כשוטרת מסורה הנאמנה לייעודה. כשספייבי יורד לפסים אישיים, קייט מגיבה באלימות, מה שמעיד כי בניגוד לדבריה, הסובלנות שיש לה כלפי פושעים דווקא קצרה.

אותן דקות ראשונות של הפרק יכולות היו להיראות לצופה שלא מכיר את הסדרה כהתחלה של סדרה משטרתית רגילה. אלא שאז נעשה מעבר חד אל מאבקו של אנג'ל מול המפלצת השבועית, כדי להזכיר לנו שאנחנו נמצאים בסדרת פנטזיה. כמו קייט גם אנג'ל מסור לייעוד שלו והוא מעסיק את כל כולו בעבודה, בלי יותר מדי דיבורים. בדיוק כמו ששאר השוטרים מנסים להשפיע על קייט שתהיה רגישה יותר, כך גם קורדיליה מתלוננת על כך שאנג'ל מתעלם מדויל וממנה ולא אומר תודה ובבקשה. קורדי מזכירה לנו עד כמה אנג'ל וקייט דומים במובן זה, ועד כמה הם חולקים את אותה בעיה של קושי בהבעת רגשות כשהיא מכנה אותם מר וגברת ספוק. מי שאין לו בעיה להביע את הרגשות שלו הוא טוני פפזיאן שחלקי הגופות שהוא אחראי להם, ממלאים את העיר.

כדי להכיר טוב יותר את דמות המשנה שלנו, אנו מקבלים הצצה ראשונה לעבר קייט בדמותו של אביה, שוטר העומד על סף פרישה. היחסים בין קייט לאביה נראים מתוחים. נראה כאילו הרבה דברים שלא נאמרו עומדים באוויר. עושה רושם שנמצא המקור לאיפוק של קייט ולבעיית חוסר הבעת הרגשות שלה. בעיות לא פתורות בין אב לבתו? עוד נקודת דמיון בין קייט לקוטלת שלנו מסדרת האם.

רצינו לראות את אנג'ל משחק אותה משוחרר? קיבלנו חולצת הוואי מזעזעת וכובע לבן בסצינה הבאה, במאמץ של אנג'ל לשמור על פפזיאן שלא יברח. התוצאה די חביבה, אבל מצליחה להכעיס את קייט, ואפילו אנג'ל מודה שהכובע היה יותר מדי. פפזיאן נעצר ומלמד אותנו משהו על הפושעים הגדולים בעיר הגדולה. פושעים קטנים מתקשרים הביתה או למאהבת, פושעים גדולים מתקשרים לחברת עורכי הדין שלהם, "וולפרם והארט", ועכשיו קייט נמצאת על הכוונת שלהם.



בינתיים ב"אנג'ל חקירות", קורדי מנסה להעביר את אנג'ל קורס מזורז ברגישות. שיעור ראשון: נשים תמיד אוהבות ששמים לב לנעליים החדשות שלהן. גם קייט עוברת קורס בחוסר רגישות, כאשר במקום להחמיא לה על התפיסה המוצלחת, אביה מעיר שהברנש ישתחרר עד שהיא תגמור עם הניירת. השתיקה של קייט בתגובה לדבריו שוב מרמזת לנו שקייט עוצרת בתוכה הרבה דברים, שלא נאמרים.

כך אנו מגיעים לסדנת הרגישות המרכזית של הפרק. הסדנה שקייט ושאר חבריה לכוח נאלצים לעבור בגלל יחסה של קייט לפפזיאן. מסצינה זו מתחיל תיאור של השתלשלות שכולו לועג לכל סדנאות המודעות, הטיפולים הפסיכולוגים, ה"איי אם, יו אר, איי דונט נו וואט דה הל איים דואינג רוטין", האמורים לחבר אותנו לרגשות שלנו, לפתוח אותנו לדבר על הבעיות שלנו ולפתור לנו את כל הבעיות תוך כדי כך. ומה המקום הטוב ביותר ללעוג לניו אייג', אם לא בסדרה המתרחשת כולה בבירת הניו אייג' והמוזרויות? קבלו את LA במלוא הדרה. זה מתחיל מהמנחה שמצהיר שהוא יעזור לשוטרים לחוות את מלוא הרגשות האנושיים וממשיך במקל הדיבור (האנשה של חפץ דומם היא סממן בולט של טכניקות פסיכולוגיות מודרניות) ובאבחון שקייט כועסת כי היא מפחדת להיפגע (כמה אנושי מצדה).

כמו שקורה לרבים ממשתתפי אותם הסדנאות, גם קייט, לאחר שיעור אחד, מתחילה לדבר במונחים פסיכולוגיים ולנתח את פפזיאן, שכמובן רוצה במותה (הדיאגנוזה: כאב פנימי). בסצינה הבאה אנו מגלים מדוע קייט הפכה פתאום לדוקטור לורה (מקבילה אמריקאית לורדה רזיאל ז'קונט). המנחה מהסדנה קשור גם הוא ל"וולפרם והארט" והוא מבטיח תוצאות וגורם לעורך הדין החלקלק הרגשה חמימה.

למחרת, במסיבת הפרישה של אביה, העניינים מתחילים להסתבך. הפחד של קייט מלדבר בפני אביה גדול יותר מהפחד מפפזיאן. לא מפתיע במיוחד, לנוכח העובדה שהדבר הראשון עליו אביה מדבר עם אנג'ל לאחר ההיכרות ביניהם הוא נטיותיה המיניות. הסצינה הבאה מציגה לנו קייט אחרת, רכה יותר, הלבושה בשמלה פרחונית. בתוך הגברים המקיפים אותה, שרובם לבושים במדים וחליפות, נראית קייט כאילו אינה שייכת לעולם שלהם. קייט מתארת את אביה כמי ששכח להיות משהו אחר חוץ משוטר לפני הרבה זמן. קייט עצמה הראתה סימנים להתנהגות דומה לאורך ההיכרות שלנו איתה בסדרה ונדמה שגם היא קודם כל שוטרת ורק אחר כך קייט לוקלי.

כדי לבסס את ההיכרות שלנו עם דמות המשנה אנחנו צריכים לדעת עליה יותר מאשר התפקיד הפונקציונלי אותו היא ממלאת בסדרה. אנחנו צריכים להיכנס לה לקרביים (והפעם דווקא לא במובן המילולי) ולראות מה מסתתר בעברה ומה מניע אותה. במיוחד בשביל זה נוצר עבורנו הנאום הזה. קייט נפתחת ואומרת לאביה את הדבר ששנים לא היתה יכולה להגיד לו, אותו דבר שעמד ביניהם בסצינות הקודמות: "אחרי שאמא נפטרה לא יכולת לסבול את המראה שלי". קייט מתארת ילדות ללא בכי, ללא תקווה, ילדה קטנה שאביה מתעלם ממנה. היא מתארת כמיהה לאמה של חברת ילדות שלה, למילה טובה מאבא שלה. הנאום של קייט מעורר רגשות סוערים בפאב כאשר כל אחד מהשוטרים מתוודה על דברים ששמר בתוכו (שעבור חלקם היה טוב יותר אם לא היו נאמרים) וזה מוביל לכאוס. מתברר שהסדנה גרמה לשוטרים לאבד שליטה על רגשותיהם והם אינם מסוגלים להפריד בין הסדנה לחיים האמיתיים ומשחזרים שוב ושוב את כאבם ואת בעיותיהם. דווקא אביה של קייט, ראוי לציין, הוא הראשון המבחין שמשהו לא בסדר בקייט ומקשר זאת לסדנה, מה שאומר שייתכן שהוא מודע אליה ומכיר אותה הרבה יותר טוב ממה שהיא חושבת.



אחרי שקייט גילתה את הצד הרך שלה, הגיע הזמן שמר ספוק יחשוף את הצד החבוי (עמוק, עמוק) הזה שלו ובביקור אצל אלן, מנחה הסדנה, אנו זוכים לשמוע את הווידוי הראשון של אנג'ל בפרק הזה ולגלות שלהורים שלו היה טעם של עוף.

בינתיים הכאוס חוגג, גם בתחנת המשטרה וגם ברחובות. דבריו של אלן התגשמו והשוטרים התחברו לרגשות שלהם. אבל לפעמים, כך אנו מגלים למראה הבלאגן השורר בעיר, לא טוב להיות יותר מדי מודעים. יש דברים שרצוי להדחיק ויש אנשים שרצוי להשאיר מאחורי סורג ובריח. פרויד? לא תמיד הבחירה הנכונה, וגם אנג'ל מתחיל להיות קריפי כשהוא דורש חיבוקים. אנג'ל מצא את מר רגישות שלו, אך נראה ש"הילד הפנימי" שלו הופך אותו לאפאטי למתרחש סביבו ומפריע לו להציל את היום. "אני מרגיש שאתם שופטים אותי כשאני מוציא את הערפד שבתוכי" הוא אומר לקורדי ולדויל. כמה קליפורניקי מצדו. המשפט הזה יכול לגלות לנו על מחשבותיו של אנג'ל גם כשאין עליו "וואמי" ומעיד על התמודדותו של אנג'ל עם היותו ערפד מול הסובבים אתו, שותפיו לעבודה שצריכים לבטוח בו. אבל כשפפזיאן מכוון אקדח לעבר קייט נראה שמשהו מאנג'ל בכל זאת מסתתר בבחור החדש. גם קייט חוזרת לעצמה והם עוזרים לטוני להיות קשת בענן (ומרוח על הרצפה תוך כדי כך).

יום המחרת מגיע וב"וולפרם והארט" העניינים חוזרים למסלולם. עורך דין טוב תמיד צריך לעמוד מאחורי הלקוח שלו, אבל לעורך דין רע לא איכפת מהלקוח כשיש עניינים לחוצים יותר ובמיוחד כשהעניינים האלה הם ערפד שמסכל תוכניות. במהלך הפרקים הבאים נצפה לראות את החברה מלווה את אנג'ל יותר. גם לקייט יש פתרון מציאותי לכל העניין המיסטי (בדיוק כמו הפתרון שהעניקה בפרק השני לרוצח שהוא גם הבארמן). נראה שקייט סובלת ממקרה נוסף של סאנידייליות וכנראה שמישהו סימם את המשקאות בבר. גם היחסים בין קייט לאביה חוזרים למסלולם כאשר אביה אומר לקייט שהיא עשתה מעצמה אידיוטית והביכה אותו ומבחינתו לא קרה דבר. כך שבסיום הפרק, השתיקה והמתח חוזרים ליחסים ביניהם. הטיפול הפסיכולוגי לא הצליח ונראה שהחשיפה רק החמירה את היחסים הרעועים בין השניים. קייט חוזרת להתכנס בעצמה כשהיא ישובה ליד השולחן שלה במקום הטבעי לה, שהוא מבחינתה, בדיוק כמו שהיה בשביל אבא שלה, תחנת המשטרה. הבת והאב נראים כאילו מעולם לא היו דומים יותר זה לזה מצד אחד ורחוקים זה מזה מצד שני.

מעניין לציין: כפרק שעסק ברגשות אנושיים וחוסר היכולת לשלוט בהם, מוצגים בו רשעים אנושיים לחלוטין (פפזיאן ואנשיו, "וולפרם והארט", אלן) וחוץ מהשד בתחילת הפרק אין אזכור לשדים אחרים (חוץ מאלה שאלן סוגד להם, אך הם לא נראים על המסך ומשמשים כלי בלבד) והם לא מהווים את הרע השבועי. "אנג'ל" מבססת את עצמה יותר ויותר כסדרת פנטזיה שעוסקת ברשע האנושי.


ספוילר להמשך העונה הראשונה ב"אנג'ל":
אזכור הוריו של אנג'ל מעלה נקודת דמיון נוספת בין קייט לערפד המהורהר. לשניהם היו יחסים בעייתיים עם אביהם. בעוד קייט בחרה לפתור את הבעיה בניסיון להיות דומה לאביה עד כמה שאפשר - להפוך לשוטרת ועל ידי כך לזכות בהערכתו - הרי שאנג'ל, או ליתר דיוק ליאם, הפרסונה האנושית שלו, בחר בצד השני - התהוללות מופרזת שנועדה לפגוע באב על ידי כך שהראתה לו כביכול עד כמה בנו שונה ממנו ונועד לכישלון. שתי הדרכים, זו של קייט וזו של ליאם לא הצליחו לגרום לקירוב בין הדור הראשון לשני.