דרך ארוכה כבר עברנו מתחילת שידורי "כוכב נולד". אודישנים על גבי אודישנים על גבי אודישנים, מלווים בהצבעות SMS, ניפו עבורנו 29 מועמדים - שכולם היו כבר מוכנים ומזומנים לשיר סולו באולפן - סולו שיגרום לדוד ד'אור לחשוב שארבע האוקטבות שלו לא ממש שוות התייחסות. אך משוכה נוספת עמדה בפני בחורינו המצוינים, ובחורותינו המצוינות לא פחות - הסדנא.

בברית-המועצות היה גולאג, בצפון-קוריאה יש מחנות לחינוך מחדש, וב"כוכב נולד" יש את "קייטנת ריקי" - שגם היא הפרה לא קטנה של אמנת ז'נבה. התעללות חמורה נרשמה בצופים, השבויים למסך הטלוויזיה באמתלות של "5 פרסומות וחוזרים", עם הסלולרי הדוק לכף ידם.

כפי שאני רואה את זה, לשתי הסדנאות היו מספר מטרות, שכולן הושגו בצורה מושלמת:

1. שעות נוספות שתירשמנה כ"יצירה מקורית" לזכיינית "קשת".
2. עילה נוספת להצבעת SMS המונית. 40 אגורות כפול 10,000 מצביעים הם כ-4,000 ש"ח. לכל תוכנית מגיעות עשרות, אם לא מאות אלפי הצבעות, כך שהחשבון פשוט. צריך לשלם משכורות, לא?
3. הגדלת שטח הפרסום. יותר תוכניות = יותר פרסומות = יותר כסף.

כפי שניתן לראות, המטרה "שיפור שירתם והופעתם של המתמודדים" לא היתה מלכתחילה ברשימה, ועל-כן אל לנו להתפלא שאינה הושגה.

רנ"ג רבקה מנשה, היא ריקי גל, הצליחה להראות צדדים מעניינים באופייה במהלך הסדנאות. חיבתה לבני המין הזכרי בתוכנית היתה ברורה מלכתחילה, והוכחה פעם נוספת בתוכנית האחרונה, שבה התייחסה לשחר ישי במילים: "אני הייתי רוצה אותו בתור צ'יפנדייל". רוב הבנים האחרים קיבלו נשיקות וליטופים, והבנות, לעומת זאת, קופחו בצורה חריפה. התייחסותה של רנ"ג ריקי למיקה שדה כאל "חסומת רגשות" היתה קצת אבסורדית לנוכח הדמעות שזלגו מעיני מיקה שניות קודם לכן על מסכינו. אבל בסדר - כל עוד ריקי נהנית - כולנו נהנים.



בעוד שלסדנא של ריקי היתה לנו האופציה לשוות נופך לגיטימיות, הרי שלסדנאות של מתי כספי וניר גלזנר אין אופציה כזאת. חוץ מהפגת מתח והשגת עוד ועוד שעות חומר גלם - לא היתה שום סיבה להטריח את עשרים ותשעת המתמודדים ב"כלבלב הו בידי-בם-בם". בעזרת השם, הכלבלב ייכנס לאטליז עמכם ובלעדיכם. ואם כספי עוד ניסה להצחיק - גלזנר הפגין רצינות תהומית בנוגע לתיפוף-הגוף שלו - רצינות שהשאירה חלק מהמתמודדים במבוכה קלה, לנוכח חוסר היכולת לשתף פעולה עם גלזנר (שלהזכירכם, נשלף מאותם האודישנים בדיוק, שכבר בהם כיכב בתור גימיק חביב).

אחרי כן הגיע שלב האודישנים הסופיים, בפני אותו חבר שופטים מכובד שכבר שפט אותם פעם. שינוי משמעותי בביצוע לא נרשם אצל אף אחד מהמתמודדים, חוץ ממיכל רשף - שנאלצה לוותר על תדמית "בילבי" לדרישת השופטים, ולהתייצב מולם בשיער פזור. "תהיי אישה, מיידלע" - זה מה שנאמר לה שם, בערך. מספר מתמודדות אחרות הפגינו, מעבר לטעם מוזיקלי מיינסטרימי ונטול מקוריות, גם חוש אופנה המתנהג על פי תכתיבי ערוץ 2. בקי גריפין יש אחת, אתן הרבה - ולא לכל אחת מתאים אדום עם נקודות לבנות. בטח לא עם חזייה ענקית שבולטת מתחתיו. טעם מעניין בבגדים נרשם, בין היתר, אצל שירה חן, שהגיעה עם הטריינינג הנצחי משולב בחצאית לבנה. "מקורי", חשבתי לעצמי, אך כשהורידה את הטריינינג, התברר כי מאחוריו התחבא אותו אדום מנוקד...

הצלחתי לראות ניצוץ מקוריות אצל נטלי מרציאנו, שגדלה, כמו כולנו, על "הלב" עם מרקו היפני והקוף-הלבן-ששכחתי-את-שמו. אתם עוד תראו שבסוף ישירו את "כמו הים, כמו לב הים" ביום הזיכרון הקרוב, וימצאו כבר את ההקשר המתאים.



מיקה שדה, לעומת זאת, ביצעה שיר מקורי עם השפעות חזקות מכיוון דנה ברגר ומיקה קרני - ועל כך נאמר "בכבוד!". אמרתי כבר שאני אוהב בחורות עם כלי מיתר בידיהן? אותה מיקה נצפתה בהמשך התוכנית מסתחבקת ומתחבקת עם חנה גור, "יריבתה" לקרב המבוים בין הצפון לדרום ובין הבלונד לשיניים.

אך לפני שנסיים עם קרבות מבוימים - קרב אחר שלא נגמר בכלום כמעט והתפתח בתוכנית הנוכחית. היה-היו זוג בלונדיניות בשם יעל ושירלי. האחת גרמה לעבדכם הנאמן למלמל מספר מילים בפולנית, והאחרת גררה הערה על שורשים צבועים בצורה טובה מאוד עד מושלמת. ובדיוק ברגע שסיימתי להעיר בפני סובביי על אותם השורשים הצבועים יפה - הגיעה המכה מתחת לחגורה מפי יעל. "אני נולדתי בלונדינית", הדגישה בנימה של "סוף פסוק", ובכך הוכיחה שבלונד הוא לא רק המצאה של הכימיה המודרנית. ובנימה אופטימית זו - נסיים, בתקווה לעתיד טוב יותר.

אבל רגע - אין איזו פואנטה? אין לי שום דבר לומר על אלה שנופו בתום ההצבעות ואלה שנותרו בפנים? טוב, אז לא. אולי כי זה בעצם לא ממש משנה מי נופה ומי נשאר בפנים - כי כל אחד מהמועמדים בשלב הנוכחי היה ראוי להישאר באותה מידה, ובאותה המידה בדיוק היה ראוי גם לעוף. הכל עניין של השקפה ושל צרידות רגעית, ותו לא.


החלק החמישי בתחרות "מלך הכוכב"
חזרה אל פרויקט "כוכב נולד 2"