מי שלא צפה מעולם בסדרה "באפי קוטלת הערפדים", אך שמע עליה, ודאי יתאר לעצמו את באפי כסופר-הירו מסוג מסוים, שנלחמת יחד עם חבריה בסדרה בערפדים. אותו מישהו ודאי יסווג את באפי ואת חבריה כ"טובים" ואילו את הערפדים, יחד עם שאר המפלצות, כ"רעים", במעין חלוקה כזאת של שחור ולבן, טוב ורע, אור וחושך. הטעות הזו יכולה לנבוע גם מהעובדה ש"באפי" מתבססת על אגדות ומיתולוגיות שעליהן גדלנו, שבהן החלוקה לכיפה האדומה ולזאב הרשע, לנסיכה במגדל ולמכשפה עם המראה, היא מאוד ברורה. אבל אם אותו מישהו לא יושפע מאותן דעות קדומות ויצפה בכמה פרקים בסדרה, הוא יגלה מהר מאוד שהוא לא יכול להיות יותר רחוק מהאמת. כי "באפי", למרות היותה סדרת פנטזיה, מתיימרת לייצג דווקא את המציאות בה אנו חיים וככזו היא לא יכולה להראות דברים בשחור ולבן. כך מתערבבים הרעים והטובים ב"באפי" זה בזה, ובדרך להתבגרות לומדות הדמויות לזהות גוונים של אפור, ולהבין שהרוע קיים אפילו בתוכן.

בהתחלת הסדרה יש תחושה של חלוקה לשחור ולבן - הערפדים המתוארים הם האויב אותם צריך לחסל ואנשי סאנידייל, העיירה שמהווה את הרקע לסדרה, הם הקורבנות התמימים. אבל כבר בפרק הפיילוט הכפול משתנים דברים, כשדמות המזוהה כ"טובה", ג'סי, חברם הקרוב של ווילו וזאנדר, שנראה כמי שילווה אותנו במהלך הסדרה, משנה את עורו ומתחבר לצד הרע שלו כשהוא הופך לערפד, ובכך כאילו מכריזה הסדרה שאפילו דמויות שנראות לנו טובות לא יכולות לברוח מהרוע סביבם.

בפרק השישי של העונה הראשונה "The pack" - זאנדר, אחת הדמויות הראשיות ה"טובות" מתחבר לצד הרע שלו כשנחה עליו רוח של צבוע מטורף. אמנם זאנדר לא בדיוק היה עצמו, אבל חלק מהפעולות שהוא עשה (כמו הניסיון לכפות את עצמו על באפי) לא מנותקות לחלוטין מהדמות שלו, אלא פשוט מהוות הקצנה של הרצונות שלו. אפילו ג'יילס מתייחס בהתחלה לשינוי בזאנדר כשינוי טבעי המתרחש אצל כל נער טיפש-עשרה ממוצע. בסוף הפרק, זאנדר מכחיש כל קשר להתנהגות שלו, אך אנו מגלים שהוא זוכר את כל מעשיו, מה שמחזק את התחושה שהצבוע המטורף עורר למעשה חלק שהיה כבר קיים בתוכו.

לאורך הפרקים הראשונים של הסדרה מלווה את באפי בחור מסתורי בשם אנג'ל. אנג'ל מבסס את מעמדו כדמות "טובה" בפרקים אלו, אבל בפרק השביעי אנו מגלים שאנג'ל הוא בעצם ערפד בעל עבר עקוב מדם מאחוריו. הדבר מעורר קונפליקט אצל הצופה: מצד אחד, אנג'ל הוא ערפד, וע"פ הגדרת הסדרה הוא אחד מה"רעים", אלא שמהצד השני, אנג'ל הוכיח את עצמו כדמות טובה. התלבטות דומה עוברת באפי שמחליטה לבסוף לבטוח באנג'ל ולקבל אותו אל חייה למרות עברו. זהו סימן ראשון להבחנה של הדמויות הראשיות בצבע האפור, ולהכנסתם של גוונים לא ברורים לחייהם.



ההתלבטות הזו בפרק נפתרת ע"י הנשמה של אנג'ל, שגורמת לו לכפר על מעשיו הרעים והופכת אותו ל"טוב". אבל הדיכוטומיות הזו שטובה לעונה הראשונה, לא תספיק בעונות הבאות, ובמיוחד בסדרת הבת, "אנג'ל", שתעלה שאלות נוספות בנוגע לאנג'ל, לערפדים אחרים ולשדים מסוגים שונים, עם נשמה או בלי.

בעונה הראשונה מופיעות גם דמויות אנושיות בתור הדמויות הרעות. כך למשל בפרק "Nightmares", הרע התורן הוא מאמן אנושי שמתעלל בילד קטן וב"Out of sight, out of mind", בחורה אנושית, חברה לספסל הלימודים של באפי, הופכת לרוצחת אחרי שהיא סובלת מהתעלמות מצד חבריה לכיתה. המגמה הזאת ממשיכה גם לעונה השניה כשבפרק "Some assembly required" תיכוניסטים רוצחים נערות; ב-"Lie to me" נער חולה מוכן למסור את חייהם של אחרים לערפדים; וב"Go fish" מאמן נבחרת השחייה אחראי להפיכתם של תלמידים למפלצות. אפילו ג'יילס, דמות המחנך והאב, מתגלה ב"The dark age" כבעל עבר שחור וכאחראי לקסם, שהעלה שד, שגרם למותם של אחרים.

במקום המאסטר של העונה הראשונה נכנסים לחיינו שני רשעים אנושיים יותר, ספייק ודרוסילה שמאוהבים זו בזה, עד כדי כך, שאפילו השופט רואה בהם גוון אנושי. ספייק ודרוסילה כל כך אנושיים שהם הפכו להיות חלק מהרעים האהובים ביותר בסדרה. אל מול השינוי המרושע של אנג'ל, ספייק הופך ליותר ויותר אנושי במהלך העונה, קודם כשהוא בכיסא גלגלים, אחר כך כשהוא מקנא ביחסים הנרקמים בין אנג'לוס לדרו ובסוף בבגידה שלו בדרו ובהתחברות שלו לבאפי רק כדי להציל את העולם. ערפד שעוזר לקוטלת כדי להציל את העולם? מה עוד?

וזוהי רק ההתחלה.

העונה השלישית התחילה להראות לנו צדדים אחרים גם בדמויות הראשיות ה"טובות". אחרי שראינו את אנג'ל מתחבר לצד המזוכיסטי שלו, הכי הגיוני היה לראות גם את באפי מועדת. אבל מכיוון שאי אפשר לקחת את הדמות הראשית ולהעביר אותה לצד השני, הכירו לנו את אחותה החורגת של באפי - פיית', קוטלת מורדת שמתחברת במהלך העונה לצד האפל שלה ומציבה שוב ושוב בפני באפי את הפיתוי לעבור לצד האחר. אבל להתחברות לצד האפל יש מחיר וכמו שאנג'ל צריך להישלח לגיהינום בסוף העונה השניה, כך גם פיית' משלמת את המחיר, רוצחת אדם ולבסוף נותרת מחוסרת הכרה.



עוד גורמים רעים בעונה השלישית: אית'ן ריין, בן אנוש, גורם למהומה בעיר כדי שראש העיר - שד במסווה של בן אדם - יוכל להקריב תינוקות, ושם את המוסריות שלו בהמתנה; וקבוצה של אימהות זועמות כמעט שורפת את איימי, ווילו ובאפי במוקד. אז מי צריך ערפדים כשבני האדם מפחידים לא פחות?

בעונה הרביעית אנו נפגשים עם ה"יוזמה", שבראשה עומדת פרופסור וולש, הכלבה מהגיהינום. אבל למרות הכינוי החביב שלה, אסור לטעות בה - היא אנושית לחלוטין. בעיני ה"יוזמה", החלוקה בין הרעים לטובים מאוד ברורה וכל רע צריך להיות מסורס ומעוקר. אפילו אם הוא איש זאב שבשאר הימים הוא אדם רגיל לחלוטין.

לעומת ה"יוזמה", הסקוביס כבר הבינו מזמן שלא הכל שחור ולבן. אחרי שספייק בורח מהיוזמה הם מאמצים אותו (אם כי לא ברצון רב בתחילה) ומתייחסים אליו כאל יצור חסר-ישע. בעונה הזו, גם אניה, שדה לשעבר, משתלבת בחבורה ומתקבלת על ידם למרות העבר שלה. הטוב והרע מתערבבים כשהמפעל הממשלתי שנועד להילחם במפלצות מתגלה כבית חרושת למפלצות לא פחות מאיימות. ערבוב הצדדים בעונה הרביעית מתבטא בדברים שאומר אוז לווילו ב"Wild at heart": "הזאב נמצא בתוכי כל הזמן. ואני לא יודע איפה הקו המפריד יותר ביני לבינו".

השינוי שהתחיל בספייק בעונה הרביעית ממשיך אל תוך העונה החמישית, וגוונים נוספים של אפור נכנסים לחיי הסקוביס. ספייק מתחיל את העונה בניסיון לפגוע בבאפי, אך מוצא את עצמו מהר מאוד מאוהב בה, ולבסוף עוזר לה במלחמתה נגד גלורי והופך לשותף שווה של הקבוצה. בשלב הזה כבר אין כמעט הבדל בין האנושיות של ספייק לזו של שאר החבורה.

ב"Entropy" בעונה השישית, כמהים ספייק ואניה לימים שבהם הכל היה פשוט יותר והם היו הרעים. שניהם מודים שלא ביקשו את השינוי הזה, אבל למעשה, יש משהו מאוד אנושי בכמיהה הנסתרת להתחברות לצד האפל ובהודאה בכך שקשה להיות טוב.



בעונה השישית, הרשעים המפלצתיים מתחלפים והרשעים העונתיים הם לא אחרים משלושה בני אדם מגוחכים. הטרויקה, שבראשם עומד וורן, מתגלים כאויב שלא קל להתמודד מולו, ובכך הם הופכים לשווים לכל שאר השדים והמפלצות. וורן, שלא כמו שאר הרשעים איתם התמודדה באפי, הוא בעל נשמה. הדיכוטומיה של "נשמה = טוב", "בלי נשמה = רע", שנקבעה לאחר הפרק "אנג'ל", אינה תקפה יותר, כי לוורן יש מצפון אנושי שממנו הוא פשוט מתעלם. בצורה אירונית, וורן הצליח לפגוע בחבורה יותר מאשר ספייק הצליח לפגוע בה, גם כשלא היה לו צ'יפ. וורן הצליח להפוך את באפי לבלתי נראית, לגנוב מבנק, לשכור שד שמנסה להרוס את באפי, לגרום לפיטוריה של באפי, לשנות את תפיסת המציאות של באפי כמה פעמים, להפליל את באפי ברצח, לרצוח את קתרינה לאחר ניסיון לאנוס אותה מבלי להראות שום חרטה, לירות בבאפי וכמעט להרוג אותה, ולרצוח את טארה. וורן אפילו הצליח להביס במעשיו הרעים את גלורי, האלה מהגיהינום מהעונה הקודמת. אנג'לוס הוא אולי הרשע היחיד שהצליח להזיק לבאפי במידה דומה לנזקים שוורן הצליח לגרום. וורן מדגים כמה קל הרבה יותר להיות רע מאשר טוב. בעוד באפי עובדת במסעדת מזון מהיר, הוא הולך ושודד בנק; בעוד באפי סובלת מסיוטים כשהיא מאמינה שהיא רצחה את קטרינה, הוא מחפש בדו"חות המשטרתיים עובדות שיוכלו לזכות אותו. וורן פועל לפי ההיגיון של פיית':

"Want, take, have".

העונה השישית גם הראתה לנו את השינוי הגדול ביותר שעשתה דמות מהטוב לרע, דרך השינוי של ווילו לווילו הרעה. ווילו החלה כנערה החנונית והלא מוערכת מהתיכון, שאף אחד לא שם לב אליה עד שבאפי הגיעה. היא אפילו סירבה לעזוב את שטח בית הספר ללא אישור לארוחת צהריים וראתה באכילת בננה לפני ארוחת צהריים מרד. בווילו נשארו רגשי הנחיתות שהתבטאו לכל אורך העונות ובמיוחד בעונה השישית. כך למשל ב"Wrecked", אומרת ווילו לבאפי שלפני הקסם היא היתה סתם אחת.

לבסוף, לאחר מותה של טארה, ווילו הופכת ליותר אכזרית מוורן כאשר היא מענה אותו. השינוי הקיצוני של ווילו מזכיר את השינוי הקיצוני של ספייק מוויליאם שונא האלימות לספייק הערפד האכזרי, שהיה משפד את אויביו. שינוי זה מדגיש את המשפט של אניה לגבי זה שדווקא העצורים ביותר הם אלו שמועדים לפורענות. ווילו הרעה מזכירה את ווילו הערפדית מהעונה השלישית והדמיון הזה יוצר הלם גדול עוד יותר, במיוחד בגלל העובדה, שבעוד ווילו הערפדית נהפכה לכזו על ידי ערפד אחר, ווילו הרעה הפכה לכזו בידי עצמה.



ווילו מציינת בסוף "Grave": "ווילו לא גרה כאן יותר", אך נראה שגם ווילו הרעה לא מסוגלת לנתק את עצמה מווילו הישנה והיא כואבת את סבלו של העולם, סובלת מרגשות נחיתות מול ג'יילס ובאפי ומתרגשת מדבריו של זאנדר. בסיום העונה, דווקא זאנדר - הדמות שלכל אורך העונות ראתה את החלוקה בין הטובים והרעים במונחים של שחור ולבן, במיוחד כשזה נגע לאנג'ל ולספייק - כשהוא מתמודד עם ווילו הרעה הוא רואה בה דווקא את ווילו הטובה, חברתו הוותיקה, ואולי זה מעיד יותר מהכל על תהליך ההתבגרות של זאנדר ושל שאר הדמויות.

בפרקים "The Wish" ו"Doppelgangland" נראה עולם חלופי שבו הטובים הופכים לרעים, כאשר אנו מקבלים את הגרסאות הערפדיות של ווילו וזאנדר, ואפילו באפי נראית פחות אנושית. דווקא הסיום של הפרק "Doppelgangland" יכול ללמד אותנו את הלקח שיוצרי הסדרה אולי מבקשים להעביר. בסוף פרק זה, ווילו עדיין בשוק מדמותה הערפדית, קופצת לקיצוניות השניה ומבטיחה לבאפי שתישאר טהורה ובתולית, אך אז היא פוגשת את פרסי המפוחד מואמפ ווילו, שמשנה את התנהגותו בעקבות המפגש אתה. כלומר, ואמפ ווילו מועילה באיזושהי צורה לווילו. מה שאומר שיש לשלב בין השניים, לקבל את שני הצדדים בתוכך ולהכיר בהם.

איזון בין הטוב לרע נראה כמו המסר שהסדרה רוצה להעביר. אם נוכל לאזן את הכוחות הנגדיים בתוכנו, נוכל להתמודד עם העולם הסובב אותנו. מצד שני, הסוף של העונה השישית ממחיש לנו שאימוץ של הצד האפל באישיותנו לא מועיל לדבר. אי אפשר לחיות את החיים הקלים בלי להיתפס (טרויקה), אי אפשר לנצל ולפגוע בלי להיפגע (באפי) ומעבר לצד האפל לא יחזיר את האהובים עלינו (ווילו). הדמויות ב"באפי" לומדות כי התשוקה להיות רע היא הדחף הבסיסי של כל אחד מאיתנו ועליהן להתגבר על התשוקה הזו. לצורך כך, לפעמים הן חייבות להיות רעות, כדי ללמוד מה זה להיות טובות.