"Look Up!" - רץ לו הפרומו של "מלאכים באמריקה". למעלה זה הכיוון. מיני-סדרה המבוססת על מחזה מצליח, ביקורת על השמרנות, מבט כואב על מחלת האיידס, הומופוביה, גזענות. במאי מוערך (מייק ניקולס), השמות הגדולים של בכירי שחקני הוליווד (אל פאצ'ינו, מריל סטריפ, אמה תומפסון) פלוס כמה שחקנים צעירים שנותנים אף הם הופעה עילאית. תקציב בן 64 מיליון דולר. חמישה פרסי "גלובוס הזהב". נעימת פתיחה מענגת של תומאס ניומן ("עמוק באדמה"). "מלאכים באמריקה" מגיעה אלינו עטורת פרסים ותשבחות, כך שכל מה שנותר לנו בעצם זה להשתחוות ארצה ולהביט מעלה.

אבל האם כל זה מוצדק? אם הייתם שואלים אותי את השאלה הזאת לאחר צפייה בפרק הראשון, לא הייתי יכול לתת לכם תשובה חד-משמעית. כן, היא מרשימה. כן, כולם מרביצים הופעה כה מרשימה, שמתן פרס אוסקר (או במקרה הזה - גלובוס הזהב) כבר נחשב בגדר פרס תנחומים מרוב שהיא טובה. אלא שהצפייה שלי בפרק הראשון לא היתה אופטימלית. השעה היתה מאוחרת, צפיתי בחברה רועשת למדי, בהחלט לא הזמן להתרשם. המקור התיאטרלי של הסדרה נראה בעיני כמשהו שפוגם במקצת בחווית הצפייה. מונולוגים ארוכים וסצנות ש"נופחו" למימדים טלוויזיוניים עם תפאורה נוצצת ותצלומי חוץ, אך המקור, במה חשופה ושחקן שנושא מונולוג, עדיין מבצבץ ומביט.




שני הפרקים הבאים, בצפייה רגועה יותר ואינדיבידואלית, הם אלו שסחפו אותי בסופו של דבר. אולי בגלל שבשלב זה כבר התרגלתי לסגנון של הסדרה והתחלתי להבין יותר "מי נגד מי". ובאמת, עזבו את הנושאים הכבדים, את הפאתוס, ואת המונולוגים הארוכים. הביטו על הדמויות. זו סדרה עם דמויות אמיתיות, מרגשות, שיגרמו לכם לחוש כלפיהם חמלה, אהבה, כעס, רחמים.

ומי אלו אותן דמויות? ראשית יש את פריור וולטר (ג'סטין קירק, אתם - ובעיקר אתן, הולכים להתאהב בו) ולואיס אירונסון (בן שנקמן). זוג גייז, הראשון וואספי ששורשי משפחתו מגיעים עד ל"מייפלאוור", ואף מוקדם מזה. השני, יהודי, וכמו הרבה יהודים, אכול רגשי אשמה. ובהחלט יש לו על מה להרגיש כך. אירונסון נוטש את בן זוגו כאשר מתגלה אצלו מחלת האיידס. ישנו הזוג המורמוני ג'ו והרפר פיט (פטריק ווילסון ומרי לואיז פרקר). היא מכורה לכדורים, הוא הומו מודחק. ג'ו עובד אצל רוי כהן (אל פאצ'ינו), עו"ד יהודי, המתכחש ליהדותו ולנטייתו המינית. אותו כהן מתגאה בכך שהוא זה שהרשיע את המרגלת את'ל רוזנברג, שגזר דינה היה מוות.




עוד דמויות בסדרה, המתרחשת ב-1985, הן בליז (ג'פרי רייט), חבר של פריור ולואיס, וחנה פיט (מריל סטריפ) אמו של ג'ו פיט, האחות אמילי (אמה תומפסון), המטפלת במסירות בפריור. תומפסון וסטריפ, כמו גם ג'פרי רייט, מגלמות מספר דמויות בסדרה, חלקן תחת איפור כבד שרק ה-IMDB יכול לאשר שאלו באמת הן מתחת לכל האיפור.

זה הבסיס של הסדרה, המשלבת קטעי פנטזיה סוריאליסטיים יחד עם מבט ריאליסטי וכואב על מחלת האיידס. אף פצע בגופו של פריור לא נחסך מאיתנו, ואנו מלווים אותו בהתמודדתו הנפשית עם המחלה ועם נטישת בן הזוג. פריור איננו היחידי אשר מתמודד עם מחלת האיידס. דמות נוספת בסדרה לוקה במחלה. אך בניגוד לפריור, היא מדחיקה את העובדה הזו, משקרת לעצמה ולסביבה. אך גם היא תאלץ להתמודד עמה כאשר השדים מהעבר יצוצו לשמוח לאיד.




במקור, שודרה הסדרה ב-HBO בשני חלקים בני שלוש שעות כל אחד. 4.2 מיליון צופים (8.6 אחוזי צפייה, 12 שר) צפו בסדרה - הצפייה הגבוהה ביותר ב-2003 לסרט מקורי ב-HBO. כאן בארץ, הסדרה תשודר בששה פרקים (ככה HBO מוכרת את הסדרה מחוץ לארה"ב). המלצה שלי: להקליט ולצפות ברצף, שלושה פרקים בכל פעם, כמו שזה נעשה במקור. זה אולי נשמע מתיש אבל ברגע שמתחילים, הסדרה פשוט סוחפת אתכם לתוכה.

"מלאכים באמריקה" לא תתאים אולי לכל אחד. כן, 5 פרסי "גלובוס הזהב", תסריט של טוני קושנר על פי המחזה המצליח שלו, שחקני ענק, תקציב ענק. אבל המונולוגים הארוכים והשנונים עלולים לייגע חלק מהצופים (אם כי בוגרי "הבית הלבן" יצלחו אותם ללא קושי). אבל אם תתנו לה צ'אנס, (וזכרו שהחלק הראשון הוא בעצם שלושה פרקים כאן) תקבלו בתמורה סדרה שתחדור לכם אל תוך הנשמה, דמויות שתרצו לאמץ אל ליבכם (ודמויות אחרות שתרצו לעשות להן בדיוק ההיפך).

"מלאכים באמריקה" היא כל מה שאפשר לבקש מהטלוויזיה שלנו - סדרה שפשוט יוצאת מן הכלל.





"מלאכים באמריקה" החל מהערב ביס פלוס. שידור נוסף ב-00:45 וכן בימי שישי ב-22:00 וב-01:00.


קיץ יוצא מן הכלל