לכבוד חג עצמאות עולה וחוזרת תמיד שאלת המנטאליות הישראלית. ברובה היא גורסת תלונות וטענות, בכל נושא שלא יהיה, גם במגזר הטלוויזיה, מחמד ליבנו. על המחיר הגבוה, על התוכן הלא ראוי, על הזלזול ועל הממשק.

אולם בניסיון להשוות את ישראל למדינות "הנאורות" כל כך מהן אנחנו שואבים דוגמה, עלו לי כמה תובנות בדרך:

תמיד שנחפש הגדרה לטלוויזיה טובה, יעלו ראשי התיבות המוכרים כל כך לכולנו, HBO. אבל HBO הוא רק ערוץ אחד, מקסימום זיכיון של כמה ערוצים, ובעצם מדובר במפעל, מפעל של יצירה מתוך הרצון ליצור. מפעל שבו יש תחרות בלתי פוסקת, שכתוצאה ממנה הצופה מקבל יותר. צריך לחפש אחר תרבות טלוויזיה, לא ערוץ טלוויזיה בודד. אפילו שזה HBO.

אם כבר אנו בודקים את אחותנו הגדולה בארה"ב, אשר בה קמים ערוצי נישה לכל נושא שמספק לא יותר מצופה אחד או שניים (ערוץ הגולף?! ערוץ מזג האוויר?! PAX?!) הרי שכאן בארץ לפחות יודעים לתפוס נישה נכונה והמסכים שלנו עוד לא התמלאו בערוצי זבל.

גם באירופה המצב לא מלבב. נכון, באנגליה יש את Channel 4 שניצב כעמוד האש בכל הנוגע ליצירה והרכש, אך אלא אם אתם מולטי מיליונרים ורוכשים לעצמכם את החבילה היקרה ביותר של SKY כנראה שהטלוויזיה הבסיסית שלכם תהיה משעממת מהר מאוד. בשכנתה בעלת המבטא המצחיק, הולנד, יש רק 30 ערוצים ובאף אחד מהם לא משדרים סדרות רכש או סרטים הוליוודיים. כנראה ששם עדיין לא שמעו על Star world.

כשהייתי באיטליה לפני כחודשיים, חוויתי בגפי את הטלוויזיה הדרום אירופאית במלוא הדרה. בלי סרטים, בלי דוקומנטרי, בלי קומדיות, והרכש היחיד שגיליתי היה "סברינה המכשפה הצעירה". אתם יכולים לדמיין את ערוץ 3 משדר רק את עלילות המכשפה הפאקצה?!

מה כן שודר בארץ המגף? כל מיני תוכניות פוליטיות בסגנון "משעל חם" ותוכניות בידור בהנחיית דוגמניות בנות 40 שרמת הביזאר שלהן היתה גורמת לדודו טופז להיראות כמו דן שילון. הדבר היחיד שנראה היה כאילו הוא עשוי ברמה איכותית היו הפרסומות של האיטלקים, זה וכדורגל. כדורגל איטלקי עדיין יותר טוב משלנו.

אבל בישראל זה אחרת. יש לנו טלוויזיה יוצרת ורוכשת כאחד. מצבנו בכלל לא רע, היווכחו בעצמכם:

1. יצירה ישראלית: כאמור, ברוב מדינות אירופה אין יותר מדי יצירה מקומית מתקדמת, שלא כמו בארץ אשר בה כל ערוץ מסחרי וכל אחת מחברות הכבלים / לווין נדרשת ע"פ חוק ליצור מספר יצירות ישראליות ולתמוך כלכלית ביוצרים צעירים. נכון, אמנם היום יש המון טלנובלות על חשבון הדרישות ליצירה ישראלית, אבל אפילו הן טיפה (אבל רק טיפה) יותר איכותיות ממקבילותיהן האירופאיות. בין לבין תמיד ניתן למצוא איזה "תיק סגור" או "פרנקו וספקטור", ואפילו "שוטטות" קטנה לנחמה. ואם זה לא מספיק, אז גם חובה לציין כי הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו ממשיכה ללכת ראש בראש כנגד זכייניות הטלוויזיה המסחרית בכל הנוגע לרצונן להפנות יותר דגש על בידור זול מאשר תוכן ישראלי איכותי. ועל כך נאמר תודה לרשות (ולא לדודו טופז).

2. רכש: רכש, רכש ועוד רכש. אנחנו נושמים טלוויזיה אמריקנית ואין על זה כל ויכוח. ג'ד בארטלט ואנשי הבית הלבן, רורי ולורליי גילמור, משפחת פישר - קבורה בע"מ, סוכן מיוחד ג'ק באוור, באפי ואנג'ל, תושבי ספרינגפילד, רוס, ג'ואי, צ'נדלר, מוניקה, רייצ'ל ופיבי - הם האג'נדה הטלוויזיונית שלנו.
מנהלי הערוצים בארץ כבר הבינו את פצצות הרייטינג הטמונות בסדרות רכש ואחרי שעברנו בשלום את משבר וורנר, ראינו כיצד תעשיית הטלוויזיה בארץ רבה זו כנגד זו על העונג בלשדר סדרות רכש.
ובאירופה? רק סברינה, סברינה, סברינה...



3. דוקומנטרי: ההשקעה בסרטים דוקומנטריים בישראל מעוגנת אף היא בחוק, וכתוצאה מכך נוצרים מדי שנה עשרות סרטים תיעודיים בעברית אשר מביאים תרבות אחרת למסך. בישראל, ארץ המלחמות שטופת ההיסטוריה, לא חסרים נושאים מרתקים לתעד, והתעשייה הנ"ל יוצרת אף היא כוכבים משלה, כוכבים כמו תומר היימן וציפי ברנד. העובדה כי רואים ביצירה תיעודית דבר אשר יש לעגנו בחוק רק מוסיפה לטענה כי ישראל היא מדינה שתרבות הצפייה בה היא מהמפותחות ביותר.

4. נישה: כי לגויים לעולם לא יהיה את Yes+ או את "ביפ" וערוץ 8.

5. הצופה הישראלי: פעם כל מה שהיה נדרש מהצופה הישראלי הוא לשתוק ולצפות, ומדי פעם לשחרר איזה "מסעודה משדרות" לכיוון הטלוויזיה. היום הצופה הישראלי מבין היטב את העולם שמאחורי הקלעים ומפגין בקיאות ואבחנה דקה בכל נושא השואו-ביזנס, בין אם זה בערכו של ארז טל ובין אם זה במלחמת הטלנובלות. הצופה הישראלי של היום הוא כנראה מהצופים הטלווזיונים החכמים ביותר, שכן, הקהל בארה"ב לא מפתח חושים כלפי האנשים המגישים לו את המנה היומית שלו, והוא בטח לא כועס על המפיקים המרושעים שביטלו לו את "תיק סגור", שלא לדבר על "אנג'ל".



יש לנו הרבה סיבות להיות גאים בטלוויזיה שלנו, למרות כל מגרעותיה. כן, סיבות להתלונן לא חסרות, ואנחנו צריכים להתלונן. כי תמיד נמצא כל מיני פאקים שיש רק בתעשיית הטלוויזיה המקומית. אבל היי, אנחנו מנסים להיות חיוביים, לא?

הטלוויזיה בישראל לא גרועה, לא מקרטעת, לא מפגרת אחרי העולם. חלילה. כדי להבין זאת עלינו לחדול מלהשוות את ערוץ 2 ל-HBO ואת חבילת הזהב של SKY לחבילה הבסיסית של הכבלים, כי ההשוואות הללו אינן נכונות. מה שאנחנו כן צריכים לזכור זה שבישראל יודעים לעשות טלוויזיה אפילו אם זה מצריך אותנו לסבול איזה "שאול" מדי פעם. אבל בואו נזכור שבין כל הקוצים מתחבא לו גם ורד עם ריח מצוין.

ושבסופו של דבר, יש לנו ארץ נהדרת.