בסיומו של "המחיר", הפרק הקודם, מגיע "המשמיד" - יצור גדול, מכוער, מרושע... לא. נער חזק ומעוצבן שבא להרוג את אביו. בסצנה עמוסת פעלולי מטריקס בסלואו-מושן, מה שהפך לאחד מהסמלים המסחריים של "אנג'ל", מפספס קונור את ליבו של אביו אך במעט. באופן לא מקרי מתרכזת יתרת הפרק בניסיון של אנג'ל לקלוע לליבו של קונור לאחר שובו מקורטות'.

אחרי הכתוביות (והפעם בלי אפקט "Bullet Time") חוזרת המצלמה לקצב הרגיל שלה, מה שמאפשר לראות כמה כלי הנשק המיוחד של קונור באמת מהיר. תכליתו של הנשק היא אחת: להשמיד ערפדים. למרות ניסיונותיו של קונור להרוג אותו, פוצח אנג'ל בדיאלוג ראשון מיני רבים שנכתב ונשמע במכוון כדיאלוג "רגיל" בין אב לבנו.



אחרי שקונור גומר לכסח לכל הפאנג-גנג את הצורה, אנג'ל מכוון את הסכין המעוקלת שלו לגרונו של קונור. שוב יש כאן הדים לנבואה הידועה - "The father will kill the son", אלא שגם הפעם זה לא קורה, וקונור בורח החוצה אל השמש, ביודעו (כך אנחנו מגלים יותר מאוחר) שאנג'ל לא יוכל לרדוף אחריו לשם. רחובות לוס אנג'לס סואנים כעולם מלא מפלצות, אבל קונור, שנלחם בהן כל חייו, מתאקלם מהר יחסית וקופץ על גג אוטובוס, באפקט דיגיטלי ברור שלא עשוי טוב מספיק.

בחזרה במלון, חברי הפאנג-גנג מטילים ספק בזהותו של הפיטר פן שנחת להם במלון, אבל אנג'ל בוטח באינסטינקטים שלו. למרות הבהילות והדחיפות של הפרקים האחרונים נמצא פה מקום להומור של קורדי שמקבילה את "אנג'ל", הסדרה, לאופרת סבון (על כך בהמשך). בן זוגה, גרו, מנסה כוחו בדיבור העגה המקומית כשהוא מחקה את גאן בצורה לא משכנעת וגורר מבטים ארוכים מגאן, פרד ומה שיותר משמעותי, מקורדיליה עצמה.

כשאנג'ל לא נמצא, תופסת קורדיליה את מקומה כמפקדת במקום ווסלי ומתחילה לחלק פקודות, אך נקטעת על ידי השער הפתוח לקורטות' שקצת מזכיר את הברקים שהדלוריאן המעופפת משאירה אחריה.

בפרקים רבים של "אנג'ל" כשאין מה שיניע את העלילה, מגויס לורן לתפקיד מי שמכיר מישהו שמכיר מישהו שיכול לעזור. האלמנט הזה בולט בעיקר עכשיו, לנוכח העובדה שווסלי סגר את הדלת בפני הפאנג גנג. אלא שהפעם, היכן שדלת אחת נסגרת דלת אחרת נפתחת ונכנסת ליילה. חלק גדול מהסצינות עם ליילה בסדרה נראות כמו סצנות באופרת סבון. בין השאר מכיוון שהיא דמות קלאסית לסדרת "דרמה" יומית. היא מרשעת, מחושבת, תככנית ויפה. בפרק הנוכחי ההעמדה בסצינה שלה עם ווסלי מזכירה אופרות סבון, אבל ספק אם בסדרות כאלה תהיה סצנה שעיקרה דיון ספרותי לכאורה ב"קומדיה האלוהית" של דאנטה. המשחק המהפנט של אלקסיס דניסוף וסטפני רומנוב והצילום האפל מראים רק לאן יכולות אופרות סבון להגיע, וש"הבעיה" עם הז'אנר הוא לא בהיותו "נחות" אלא רק בהשקעה ובכישרון שמוכנס לתוכם. ליילה מציעה לווסלי עבודה ב"וולפראם והארט", אבל כולנו יודעים שאין שום סיכוי שבעולם שהוא יסכים אי פעם לעבוד שם.

אופרת סבון אמרנו? מה פתאום? אנחנו נמצאים בסדרת מתח ופעולה. את קונור עזבנו כשהוא רוכב על האוטובוס, אנג'ל מדבר בחיתוך דיבור צבאי עם גאן. קונור יורד מהאטובוס ונקלע לסצינת לחימה מופתית נוספת שבה הוא מכסח כמה אנשים רעים בשביל להציל בחורה. הבחורה, מבחינתו של קונור היא חיה חדשה לגמרי, שמעוררת בו יצרים שלא היה מודע לקיומם. כדי להצליח לעשות סצינת לחימה טובה לא מספיק לתכנן זוויות צילום חכמות ותנועות לחימה מעניינות. הכללים פשוטים: הגיבור צריך להיות בעמדת נחיתות והקהל צריך להאמין שהוא מותח את עצמו עד לקצה גבול היכולת שלו כדי לנצח. רצוי לתבל את הקרב בדמות משנה שמונעת מגיבורנו למות, כך שהקהל ירגיש מסופק מהעובדה שהגיבור שלנו באמת יכול היה להפסיד בקרב, כמו שקרה לבאפי ולאנג'ל כל כך הרבה פעמים. לכן, כבר בתחילת הקרב נראה שקונור מפסיד כשהוא נתקל בלום ונופל לרצפה. אלא שקונור מתאושש ומכסח לכמה גברים קשוחים את הצורה. עוד מהדקות הראשונות של הפרק ידוע שלקונור אין בעיה להילחם מול הרבה אנשים בבת אחת, כך שזה בדיוק הזמן לגרום לאיש הכי רע, טייק, לשלוף את האקדח ולנסות לירות בקונור. סאני, הבחורה, היא זו שמונעת ממנו את התענוג כשהיא מטיחה בטייק את הדלת. קונור כמעט הורג אותו, אבל סאני ממליצה לו להימנע מלהרוג, כנראה כי היא לא רוצה להעמיס גם רצח על בעיית הסמים שלה. היא כבר מסובכת מספיק עם המשטרה.



אוקיי, אז היתה לנו סצינה של אופרת סבון, סצינת פעולה וגם קצת קומדיה ועכשיו יש שילוב - גרו עומד כסמוראי, חרבו שלופה אל מול הסכנה, וקורדיליה חגה סביבו, משועממת. ההבדלים ביניהם ניכרים. קורדיליה נמשכת אל גרו, אבל שוב מדברת על אנג'ל ומסגירה כמה משעממים אותה סיפורי קרבות שהם מרכזיים באישיותו של גרו (כפי שניכר בתחילת הפרק כשהוא מציע להגן על לורן מול היצור מרובה הידיים שמעולם לא נראה בפרק - אולי מחוסר תקציב).

רוצה לדבר על אנג'ל / לכי תהיי עם אנג'ל
אל תדברי על אנג'ל / אל תדברי על אנג'ל
מה הסיפור בכלל עם האנג'ל הזה? / תמיד את נזכרת בו כשאת אצלי
ראי רק אמרת לי אנג'ל / נהייתי קצת מעורנג'ל / אל תדברי על אנג'ל, לא עוד.

לא עוד, כי אחרי כמה נשיקות מוטח הזוג החמוד ברצפה ומשהו חדש ובלתי ידוע מגיח מהפורטל לקורטות'. בינתיים, בצד השני של העיר, אנג'ל, גאן ופרד עדיין מחפשים את קונור המסכן והבודד, שנאלץ לשרוד בעיר המלאכים עם בחורה חמודה שלוקחת אותו לחדרה, או לפחות לחדר כלשהו שניתן לרבוץ בו אי-שם במלון נטוש בשכונה רעה. הקול שלו רציני וגאה אבל מבטו מושפל גם ממבוכה, אבל גם כדי לבדוק את התחושות המוזרות שגורם לו מראה הגוף הנשי.

על אף חייה הברורים באשפתות, מדברת סאני על כיף של בחורות רגילות, מסיבות, סרטים, הקניון. כשהיא מדברת על כך שזה לא נכון להרוג אנשים, אי אפשר שלא להיזכר בויכוח בין באפי לפיית' לגבי מדוע זה לא בסדר להרוג אנשים ובפיית' מחקה את באפי מול המראה ואומרת שוב ושוב "!Cause it's wrong". ניתן גם למצוא הקבלה בין היחסים בין סאני וקונור לבין אלו של קורדיליה והגרוסלג. גם קונור וגם הגרוסלג נמצאים מחוץ לסביבה הטבעית שלהם. את שניהם מפתות בחורות יפות שלמרות נטייתן לחשוב ולדאוג לעצמן הן גם מלאות אכפתיות.

אנג'ל מתרגל את עצמו כאבא, נע בין כוחניות לדאגה עדינה לבנו. הוא מנסה לדבר אל בנו, אך זה אוטם את עצמו ואינו מקשיב לו על אף ששתי אוזניו במקומן. קונור נחוש לצוד ולהרוג, שני דברים שאנג'ל מזהה בלי מאמץ מיוחד. על אף שהם מעולם לא הכירו אחד את השני שניהם פועלים בצורה דומה. אנג'לוס תמיד היה מחושב, צייד באופיו. גם קונור מנסה להגיע מעמדת נחיתות למקום בו הסיטואציה תהיה לטובתו, ולתפוס את אנג'ל לא מוכן, אבל לאנג'ל יש יתרון בדמות כמה מאות שנים של תרגול בטריקים שאת חלקם הוא עצמו המציא. הוא יודע מה קונור יעשה עוד לפני שהוא חושב על זה. קונור, אמרנו? מה פתאום, הוא אומר, שמי סטיבן, ואנג'ל נראה כאילו פלחו את ליבו. יש פה משחק מילים על הדמות הפופולארית "Even Steven" המשמשת בארה"ב ללימוד מושגים בחשבון. לעיתים, משתמשים בשם זה בסרטים ובתוכניות טלוויזיה כדי לתאר דמות נוקמת בגלל צירוף המילים "to get even", כלומר, להתנקם בצורה שווה, עין תחת עין, שן תחת שן, שזו כמובן היתה מטרתו של הולץ, להחזיר לאנג'ל בדיוק באותו המטבע.



הנחת העבודה היא שגם בת/בן הזוג של המפלצת שקונור הרג בסיום הפרק הקודם תרצה להתנקם, ופרד שוב מעלה את הרעיון להיעזר בווסלי. הפעם קורדיליה היא זו שמתנגדת ומביאה על עצמה את אחת ההתפתחויות המעניינות בדמות של גרו. הגרוסלג, האמיץ, הישר כמו סרגל, תמיד נראה כדמות הפחות מתוחכמת בחדר, בטח מול קורדיליה שמתמחה מילדות בהתחכמויות כדרך להשגת מעמד חברתי וכשעשוע לשעות הפנאי, ושהבריחה פעם ערפד מפחיד וחזק ממנה פי עשר בדיבור. ולפתע, גרו מדבר בציניות! על אנג'ל! הגרוסלג! קורדיליה מסתכלת עליו בבהלה כאילו צימח ראש חדש. ציניות! מה עוד יבוא? סרקאזם? מקאבריות?!

אבל כמו שקורה הרבה בסדרה אין זמן להתמודד, כי לורן נכנס עם מכשפה נחמדה. אין זמן להתמודד? הא! לאנג'ל יש זמן להתמודד מול קונור, לחשוף את עצמו, את הרגשות שלו וגם את פני הערפד שלו. אנג'ל מדבר אל קונור כמו שהתרגל לדבר אל עצמו בחדר הריק של בנו התינוק. אבל קונור מאשים אותו בכך שהוא ערפד, שמטיבו להרוג, טענה מעניינת לאור העובדה שאנג'ל מנסה למנוע ממנו להרוג את טייק. מי אמר טייק ולא קיבל? הוא נכנס לחדר והופך את הסצנה מסצנה דרמטית עם ניחוחות קלים של אופרת סבון חזרה לסצנת מתח הכוללת אקדח, שבתחילתה שוב מתנהג אנג'ל כאב טיפוסי כשהוא מגונן על בנו מפני טייק הגנגסטר. קודם במילים בלבד, אחר כך בגופו. באופן לא טיפוסי לסדרות על טבעיות, המשטרה מגיעה, ועוד בזמן. לא עוד ביורוקרטיה וחוסר יעילות. משטרה יעילה מצויידת היטב לשרות הציבור וליצירת סצנת ירי מרהיבה. הקרב מציג אצל קונור תכונה שאנג'לוס דווקא היה יכול להעריך - הוא מרביץ לטייק באזור אוזנו החסרה. לא ממש יעיל אם רוצים להרוג אותו, אבל ללא ספק יעיל ביצירת כאב.

אנג'ל תופס כדור בעזרת הגב שלו כדי להגן על קונור ושניהם בורחים לחשכה, מוצאים מסתור זמני מאחורי משאית. בשלב זה קונור כבר לובש את הבגדים שסאני ז"ל נתנה לו ואת מעיל העור שטייק הוריש לו והוא נראה כמו אביו הגנטי בדיוק בזמן בשביל לסיים את הפרק בטוויסט קלאסי בו מגלים שהולץ עדיין חי וחזר גם הוא מקורטות'. הפרק נגמר באותן מילים בהן הסתיים הפרק הקודם, כשהן נאמרות שוב על ידי קונור, הפעם להולץ. בכך נסגר מעגל, שיסמל את הקונפליקט של נפשו המצולקת של קונור בהמשך, נקרע בין אביו הגנטי לאביו המאמץ.