אחרי ארבעה פרקים של "אנג'ל", בהם למדנו להכיר את הגיבור הראשי, טעמנו מההיסטוריה שלו, פגשנו את הנפשות הפועלות ואת שטח הפעולה העיקרי, הגיע הזמן להעמיק את ההיכרות עם הסיידקיקס הקבועים.

הפרק מתמקד בקורדיליה ובדויל, עם דגש חזק על קורדיליה. בהחלט מגיע לה - הפרק האחרון שהתמקד בעיקר בה בבאפיוורס היה "המשאלה" ומאז עברה כמעט שנה. אפילו פרידה ראויה מסאנידייל לא ערכו לה. בפרקים הקודמים היה עיקר המיקוד על אנג'ל, בהיותו הדמות הראשית שהסדרה קרויה על שמו. בפרק הזה אין לנו הרבה אנג'ל, הוא משמש בעיקר כרקע להיכרות מעמיקה יותר של הצופים עם שתי הדמויות הקבועות האחרות: זו שמוכרת לצופי "באפי" הקבועים אבל לא לצופי "אנג'ל" המצטרפים, וזה שלא מוכר לאף אחד, כי הוא דמות חדשה. בשני המקרים, אנג'ל הוא לא רק רקע להתרחשות אלא גם נקודת יחס להשוואה - כיצד בוחרות הדמויות האלה לחיות את חייהן. החיים בעיר הגדולה לא הטיבו עם אף אחד מהם, שניהם שקועים בבעיות קיומיות בסיסיות, וגיבורינו בוחרים בשלב זה בפתרון הקל והמהיר: בריחה והכחשה. למה להתמודד עם הבעיות כשאפשר לברוח מהן? אלא שאי אפשר באמת לברוח, רק לדחות קצת את הקץ.

קורדיליה מרגישה כשלון, אך כמו תמיד, מנסה לשדר "עסקים כרגיל". הפרק מתחיל בתזכורת נוספת לקריירת המשחק שהיא מנסה לפתח, וזו מתנפצת בפניה - אפילו אודישן פשוט לפרסומת זניחה היא לא מצליחה לעבור. גם את עבודתה הנוכחית היא לא ממלאת על הצד הטוב ביותר, והבוס לא מרוצה כשהיא לא עונה לטלפונים. מסתבר שיש לכך סיבה: אאורה, חברה נושנה מסאנידייל מנסה לברר מה קורה איתה, וקורדי אפילו לא מנסה לשקר (כפי שעשתה לאנג'ל בפרק הראשון), היא פשוט מתחמקת. אנג'ל ודויל כבר יודעים על הכשלונות שלה, לאוז היא ניסתה לקשקש משהו על קריירת משחק (שספק אם הוא קנה) אבל בעיני רוב אנשי סאנידייל היא עדיין סיפור הצלחה, והיא לא מוכנה לוותר על האשליה הזו כל כך מהר. לדבר עם אאורה פירושו להודות בכך שאף פן בחייה הנוכחיים אינו מתנהל לשביעות רצונה - מקצועית, כלכלית, נדל"נית... ואולי יותר משהיא לא רוצה להודות בזה בפני אאורה, היא לא רוצה להודות בזה בפני עצמה, כי זה יאלץ אותה להתמודד שוב עם תחושת הכישלון העזה מנשוא. אבל היא לא נכנעת ולא מורידה את הסטנדרטים. כשדויל מנסה להתחיל איתה, היא אותה קורדיליה שהכרנו מהתיכון, והיא מנפנפת אותו בלי טיפת רגישות - הוא לא ראוי לה.

דויל, החדש בחבורה, הולך לברר אצל אנג'ל "מה הסיפור שלה" ומשמש כלי תסריטאי ברור להצצה לעבר שלה עבור הצופים. אנג'ל מספר לו את מה שאנחנו כבר מכירים, סיפורה של קורדיליה מהעושר בסאנידייל לעוני בלוס אנג'לס. בהמשך, היא עצמה מספרת קצת לדויל על סאנידייל, ויש עוד אזכורים לעברה, כמו למשל גביעים בהם זכתה ותעודת סיום התיכון החרוכה. אלה ייצוגים מוחשיים להישגים שלה בעבר, בניגוד לייצוג המוחשי לכשלון שהיא היום - החורבה בה היא גרה. מדובר בהצגה קיצונית - אפילו המעונות הגרועים ביותר בטכניון הם לא עד כדי כך נוראים. אבל כל אלה הם הבדלים ברמה הפיסית בלבד - קורדיליה עצמה היא אותה קורדיליה. בעיניה, כדי לשמר תדמית אנטי-לוזרית היא חייבת להמשיך להתנהג כמלכה, אנג'ל ודויל הם נתיניה. כשהיא לא יכולה להמשיך לברוח מהמציאות (הדירה האיומה) היא מוכנה להוריד את עצמה לשפל המדרגה ולהתקשר לדויל. אבל לדויל יש "אישיוז" משלו. הוא חייב כספים, וכששד נושה מגיע לגבות אותם ממנו, הוא מתמודד באלגנטיות: הוא בורח.

כיוון שדויל לא זמין עוברת קורדי לתוכנית ב': אנג'ל. בסדרת סצינות הילאריות להפליא היא משתלטת על דירתו של אנג'ל והופכת אותו למשרתה. הרחמים העצמיים בהם היא שקועה הופכים אותה שוב לחסרת רגישות לחלוטין לרגשות או לצרכים של האחר: היא מוציאה את אנג'ל ההמום מהמקלחת ומחלקת לו פקודות, מפקיעה ממנו את המיטה, ממקמת את חפציה בדירה (כולל על המדפים), וכיוון שהיא בונה על שהות ארוכת-טווח היא הורסת לו את הרצפה, כדי לוודא שהיא טובה מספיק לרגליה הענוגות.



כשדויל מגיע למחרת בבוקר אנג'ל חושד שהוא מסתיר דבר-מה ומצליח בערמומיות לחלץ את הסוד: אין לו אחריות פיננסית, הוא חי על הקצה, מהיד לפה, ומעבר לכך - הוא יוצר לעצמו חובות שהוא כלל לא מתכנן להחזיר, ופשוט מתמרן את כל חייו בתקווה שיצליח להתחמק. אנג'ל לא מבין איך אפשר לחיות כך. כמי שמשלם בריבית את חובותיו לחברה, קשה לאנג'ל להבין את הגישה של דויל. הוא מציע לדויל עזרה בתמורה לעזרתו בנושא קורדיליה - מציאת דירה חדשה עבורה. מאוחר יותר, ייתקל אנג'ל בגריף, השד הנושה, ויגיע איתו להסדר שהוא ידאג לכך שדויל ישלם. הצורה בה אנג'ל מטפל בגריף מאכזבת את דויל, שמסביר לאנג'ל שבאמת אין לו איך לשלם. אנג'ל מתקן את דויל שלא מדובר כאן רק בכסף, מדובר בחיים שלו, ואילו מין חיים אלה בכלל? דויל לא מבין את הבעיה. "אני מניח שזה סוג החיים ששומרים עליך מלפתח ציפיות גבוהות מדי, חשבתי שאתה תבין". אנג'ל עונה "כן, אבל אני לא מבין למה זה חשוב לך. הסוג הזה של החיים, הם די בחרו אותי, אתה לא חייב". "אל תדאג" מבטיח דויל, "יהיה בסדר". הוא בורח מהדאגות הקיומיות ומתרכז באלה של קורדיליה, נקודת האור הנוכחית בחייו.

גאוותה של קורדיליה לא מאפשרת לה להעזר בדויל באופן מיידי, ואנחנו נחשפים לעוד פן של החיים האמיתיים שלאחר התיכון: החיפוש המייגע אחר דירה שכורה. זה נעשה באופן קומי מלבב אך גם מדוייק ומעורר הזדהות עבור מי שעבר את זה בחיים. כשקורדי נכנעת מוביל אותה דויל לדירת חלומותיה. זה נראה טוב, טוב מדי, והיא מעירה בקול "פעם היה לי את כל זה". למודת ניסיון בבאפיוורס, שאלתה הראשונה היא "מה לא בסדר בדירה?" - לא יכול להיות שדבר טוב כל כך יגיע במחיר נמוך כל כך, והיא כמובן צודקת. לילה מסויט עובר עליה ואנחנו מגלים את אחת העלילות הראשיות בפרק: הדירה רדופת רוחות. כל אדם שפוי היה מבטל מיידית את החוזה ובורח כל עוד נפשו בו, אך אצל קורדיליה זו אהבה ממבט ראשון, יותר מזה: זה כבר חלק מהגדרת הזהות שלה. קורדיליה הצליחה סוף סוף להחזיר לעצמה פיסה מוחשית מתדמיתה הישנה והיא לא מוכנה לוותר עליה בקלות. לוותר על הדירה פירושו לוותר על חלק מעצמה.

כשאנג'ל ודויל מגיעים לביקור נימוסין אנחנו מגלים עד כמה היא נואשת: ברור לה שהבית רדוף, הכתובת על הקיר (תרתי משמע), אך היא מנסה להסתיר זאת מהם ונאחזת בה בציפורניים, באופן מעורר רחמים ולא פחות עצוב מאישה מוכה המגינה על בן זוגה. כשהם מנסים לפנות אותה, היא נשברת וצועקת: "אני לא מוותרת. היא מושלמת ויפה. כל כך אני. אני זקוקה לה!". אנג'ל עונה בהיגיון: "זה רק מקום, את יותר מזה". וקורדיליה עונה "איך? איך אני יותר מזה?" - ובכך מודה אף בפניהם שיצרה זהות בין ההצלחה שלה כאדם לקניין שברשותה. כל חייה היתה קורדיליה רגילה למדוד הצלחה בכסף, היא זקוקה לסממנים המוחשיים כדי להוכיח את ההצלחה שלה בעיני עצמה ובעיני החברה. הדירה היא ההצלחה המוחשית הראשונה שלה בלוס אנג'לס (אם לא מחשיבים את משרד החקירות של אנג'ל, ובשלב זה אין ספק שקורדיליה לא מחשיבה זאת) ולוותר עליה זה לחזור ולהיות כשלון. בעוד היא נגררת החוצה מילותיה האחרונות הן "אני אמות לפני שאוותר על הדירה הזו, אני אמות!" ואני מאמינה לה לחלוטין.



השיחה ממשיכה כשהם מגיעים למשרד. בדיוק כמו עם דויל, אנג'ל לא מצליח להתחבר גם אל האופן בו קורדיליה בוחרת לחיות את חייה. "את יודעת, זה רק מקום לגור בו" הוא אומר, ומחלץ "סוד" שמור בהרבה: גם קורדיליה, בדומה לו, מרגישה נרדפת ע"י מעשיה בעבר, וחושבת שמצבה הנוכחי הוא עונשה עליהם. עונש על מי שהיא היתה, על האופן בו התנהגה בתיכון כי ידעה שהיא יכולה להרשות לעצמה... "ולפעמים החגיגה נגמרת" - כל מה שהיה לה נלקח ממנה כעונש. היא מודעת למי שהיא ומה שהיא "לא יכול להיות שאני עד כדי כך נוראה אם יש לי כזו דירה". הדירה היא פרס, והיא מסמנת את החזרה של קורדי לחיים הטובים - אם היא תצליח להחזיק בה, הרי שהעונש נגמר, והיא יכולה לחזור להיות מי שהיא באמת (אם להודות על האמת, זה לא שיש לה לאן לחזור - הפרק הזה דווקא מדגיש עד כמה היא נשארה בבסיסה אותה קורדיליה, רק מדוכאת). כמו דויל, גם קורדיליה משווה את עצמה לאנג'ל: "זה כמוך!". "לעבוד כדי להגיע לגאולה?" הוא תוהה, וקורדיליה מתקנת אותו "התכוונתי שהיתה לך את האחוזה ההיא" ושוב מחזירה את הדיון לפסים רכושניים - היא מודדת את עצמה ואת הסובבים לפי מה שיש להם, לא במושגים ערכיים של מי שהם. ההשוואה הזו היא אירונית: אין ספק שהפרק מחדד את האופן השונה מהותית בו חי אנג'ל את חייו בניגוד לחיים של קורדיליה ודויל, והוא לא ממש מצליח להתחבר אליהם. למרות זאת, שניהם (כל אחד לחוד) משווים עצמם אליו, השוואה שמתבססת על פרטים שטחיים ולא על המהות של מה שהוא ומי שהוא.

בשלב זה מתחילה התמקדות בעלילה העל-טבעית של הפרק הנוכחי - משימתם של "אנג'ל חקירות" היא מציאת דרך לטהר את דירתה של קורדיליה מהרוחות. הם מנסים למצוא מי הרוח הטורדת את דיירי הדירה, וכמו כן כישוף שיסיר אותה ממנה. דויל עולה על כיוון ראשוני ומאוחר יותר אנג'ל יוצא להשלים פרטים נוספים בעזרת קייט. מי שנחשבה לקורבן שנרצחה ע"י הבן והמאהבת מתגלה כאם קפריזיונרית ושתלטנית, והיא מצליחה לזמן את קורדי לדירה. ההאשמות והעלבונות שהיא מטיחה בקורדי נוחתים ברכות על קרקע מוכנה: רגשי הנחיתות והאומללות של קורדי. אין בה כוחות נפש להתנגד, היא מקבלת את כל אלה כמי שהשלימה עם גורלה ומסכימה לעונש. כשיצאה מהדירה היא הבטיחה למות לפני שתוותר עליה, אך עכשיו היא מתחננת בפניה שתאפשר לה לעזוב. עלבונותיה של מוד הם הד לרגשות ולפחדים של קורדי: "את חסרת ערך. מעולם לא היית נחמדה. מעולם לא היית חכמה. את נצלנית. את אפס. כולם ישמחו אם תמותי". בעודה חונקת אותה היא תוקעת את המסמר האחרון בארון: "נו, באמת. אם למישהו באמת היה אכפת ממך, האם היית כאן? אנשים הניחו לך להגיע הנה כיוון שהם ישמחו לראות אותך נכשלת". אנג'ל ודויל מגיעים ברגע הנכון להציל את קורדיליה, ומוצאים אותה מסמורטטת לחלוטין - נטולת ביטחון עצמי, נטולת תקווה. "היא חזקה מאיתנו. היא מכירה אותי". אם החוסן של קורדיליה נבע ממה שהיה לה ומהתדמית שיצרה לעצמה, הרי שעכשיו אפילו תדמית לא נשארה, ואיך תוכל להתמודד עם מי ש"מכירה אותה" באמת? אנג'ל מבטיח לה שהם יצליחו להתמודד, הוא זקוק לה לצורך הכישוף. אבל קורדיליה לא מאמינה ולא מתפקדת - היא שבר כלי, מתייפחת בפינת החדר חסרת אונים, כפי שמעולם לא ראינו אותה. אנג'ל מנסה שיחת מוטיבציה: "את מוכנה לתת לה לעולל לך את זה? את קורדיליה צ'ייס! תזיזי ת'תחת והיי קשוחה". הוא נכשל.

גריף ושדים נוספים מגיעים לדירה (לא ברור כיצד ידעו לאתר אותה, אבל ניחא) ובזמן שאנג'ל ודויל נאבקים בהם בסלון, מוד גוררת את קורדיליה לחדר השינה, שם ממשיך אותו ריטואל העלבות אותו סופגת קורדי בבכי ובתחנוני התנצלות. "יש לך על מה להתנצל, כלבה קטנה וטיפשה" אומרת מוד את המשפט שמהווה הקש ששבר את גב הגמל, ומצליחה היכן שאנג'ל נכשל. קורדיליה מתאפסת. היא זוכרת איך להיות כלבה, והיא נזכרת איך זה להיות היא. "אני לא איזה באפי-בכיינית. אני הבחורה הכי מגעילה בכל תולדות סאנידייל, אני לא אוכלת חרא מאף אחד. הכלבה חזרה". ברגע ששתיהן מכירות במי שהיא ומה שהיא, קורדי נזכרת מה כוחה, מוכיחה אותו ומצליחה לגבור על מוד.

אנג'ל ודויל (בעזרתה של מוד, חייבים להודות) הצליחו לגבור על השדים של דויל, קורדיליה הצליחה לגבור על רוחות הרפאים שלה, והשותף החדש שלה הצליח סוף סוף להתמודד עם אמא שלו - נצחונות מוחשיים ומטאפורים כאחד. בטוויסט עלילתי קטן (ומחריד למדי) מתברר שהאם רצחה את בנה ולא להיפך. נצחון הרוח על הרוח - דניס סוגר את החשבון לתמיד ופוטר את קורדיליה מעונשה של זו. נצחון החומר על הרוח - דויל הצליח להתחמק מהחובות שלו (לפחות עד הפעם הבאה) וקורדיליה זכתה בדירת חלומות ועכשיו היא יכולה לחזור ולהיות מי שהיא. הסדר הושב על כנו, סוף טוב הכל טוב.



הכל טוב?

פרק סוער עבר על גיבורינו, ואירועי הפרק לימדו אותנו להכיר אותם. אבל מה למדו הם מאירועי הפרק? מתברר שלא הרבה.

בתום פרק גדוש באזכורים לסאנידייל, קורדיליה חוזרת להיות אותה קורדיליה שהכרנו שם. כמי שמודה בפה מלא שהיא הבחורה המגעילה ביותר בתולדות סאנידייל ואך לפני 5 דקות חשבה שהיא נענשת על כך, אפשר היה לקוות להפקת לקחים, אך דבר לא השתנה. קורדיליה השיגה את הדירה, כלומר הצליחה לחמוק מהעונש, משמע היא לא עד כדי כך איומה, העסקים כרגיל. עכשיו היא יכולה סוף סוף לדבר בלב שלם עם אאורה. היא מתפארת בדירתה החדשה ומצ'זבטת על שכנים סלבריטאים, ולא שוכחת להתעדכן ברכילות החמה בסאנידייל. אפשר להוציא את הבחורה מסאנידייל, אי אפשר להוציא את סאנידייל מהבחורה.

את דויל אנחנו מכירים עכשיו קצת יותר, אך עדיין לא לעומק. אין לנו מידע חדש על ההיסטוריה שלו, ובינתיים התוודענו בעיקר לסגנון חייו הנוכחי. דויל הצליח להתחמק בעור שיניו מלשלם את המחיר, תרתי משמע. הוא "מפנים את הלקח" בכך שהוא מתקין מנעול חדש לדירה שלו. אנג'ל עדיין לא מבין אותו, אך מבטיח לעזור ומבקש בשמו (ובשם הצופים) לשמוע את סיפור חייו. דויל מבטיח. "רק תן לי זמן. העבר, הוא לא מרפה, מה?" - "אף פעם לא".


כמה נקודות על הפרק:
מהפרק אנחנו לומדים שהזמנת ערפד הביתה לא חייבת להיעשות בהכרח כשהוא עומד בפתח הבית (היזהרו מפליטות פה!)

את אאורה פגשנו כבר בפרק הראשון של "באפי" - היא זו שמצאה בלוקר שלה את גופת התלמיד שעירפדה דרלה בבית הספר. כמו כן היא אוזכרה בפרק האחרון באותה עונה - בשיחה על ההכנות למסיבת סיום השנה, קורדיליה מציינת שאאורה זקוקה לעזרה בהזזת הקו?לרים.

בת' גרנט, השחקנית שגילמה את מוד פירסון בפרק, היא טייפ קאסט קבוע לתפקיד האם השתלטנית: היא עשתה זאת היטב גם בסרט "דוני דארקו" וגם ב"מלקולם באמצע".