מעבר של רעיונות הוא תמיד תהליך איטי. לקחה כמעט עונה עד שהרעיון הבסיסי שלכל מעשה יש מחיר, בעיקר למעשי כשפים, עבר את המרחק הקצר שבין סאנידייל ללוס אנג'לס. את מה שגילו ב"באפי", כאשר כישוף החזרתה לחיים של הקוטלת יצר שד מעוצבן ביותר, מגלים עכשיו ב"אנג'ל": הכישוף השחור שבו השתמש אנג'ל בשביל להחזיר את סז'אן יצר תופעות לוואי הנעות בין קטלניות (כפי שיעיד איש החול) ליקרות (אין ל"אנג'ל חקירות" מספיק כסף בשביל לתקן את הסדקים שנוצרו בקירות, אפילו אם ישקיעו את הכסף שאנג'ל הרוויח למען העתיד של קונור - עתיד שכרגע לא קיים) ללא נעימות (המחומש שמעטר את רצפת המבואה של המלון ומסרב להתנקות) למעצבנות (לווסלי חסר בקבוק וודקה). לכל מעשה יש מחיר. ווילו למדה את זה, ועכשיו גם ב"אנג'ל חקירות" מכירים את הנושא של טומוג'נסיס.

אבל למעשה, עד כמה שיש דמיון בין המקרים, עדיין יש הבדל. כשבאפי הוחזרה לחיים, תופעות הלוואי לא היו ידועות מראש. אנג'ל, למרות שהיה מצוי תחת הזעם שאובדן בנו יצר, היה מודע לכך שלמעשיו יהיה מחיר. הוא אומר ללורן, בפירוש, שאפילו אם היה יודע שהמחיר הנ"ל יהיה מוות של חף מפשע וסכנה ממשית לחבריו, עדיין היה עושה את הכל שוב - כי למען בנו הוא מוכן לסכן הכל. במקרה של ווילו, עדיין קיים החשד שהיא לא היתה מחזירה את באפי לחיים לו היתה מודעת למלוא ההשלכות של המעשה - שנמשכו מעבר למתואר ב"החיים שלאחר המוות", ובצורה עקיפה השפיעו על כל העונה השישית ועל הסבל של הסקוביז בה.

אנג'ל היה מוכן לספוג את תוצאות הלוואי של כישוף-סז'אן, למרות החומרה הרבה שלהן. "אנג'ל" היא סדרה בעלת הרבה יותר גווני אפור מאשר "באפי", ולמרות זאת - עד עכשיו לא נחצה הקו של פגיעה בחפים מפשע. בני אדם, שדים, ערפדים או עורכי דין, חברי "אנג'ל חקירות" הקפידו תמיד שלא לפגוע במי שלא פגע בהם או בחפים מפשע אחרים. שדים, ואפילו יהיו אוכלי תינוקות, תמיד זכו בחנינה, ולעומתם בני אדם שפגעו באחרים היו מטרה לגיטימית ככל יצור אל-חי אחר (כפי שמדגים היטב "החבורה הישנה שלי", שם יורה גאן בשד, דבר הנחשב למעשה רע. זו הפעם היחידה בה פוגע חבר כלשהו של "אנג'ל חקירות" בשד חף מפשע והדבר מוצג כטעות מצדו של גאן. מן הצד השני, אין הם מזילים דמעה על חברי הכנופיה שהרסו את המועדון). אפילו ערפדים, יצורים חסרי נשמה שיפגעו בבני אדם כל עוד תקרה מולם ההזדמנות - אפילו הם לא מהווים מטרה אוטומטית. ובדיוק בגלל זה, היינו מצפים שמותו של איש חף מפשע, שכל חטאו היה הצבת כף רגלו במלון של "אנג'ל חקירות", ושמותו הוא תוצאה ישירה של פעולותיו של אנג'ל (כפי שמוסבר בצורה שאפילו אנג'ל יוכל להבין - על ידי הנפת אצבע מאשימה, אמירת "You! This is all happening because of you! This is all your fault!" והתרסקות על המחומש שאנג'ל שרטט על הרצפה), היינו מצפים שיגרום לאנג'ל להתחרט.



אבל אנג'ל נמצא כבר במקום אחר, מקום דומה לזה שבו הוא היה באמצע העונה השניה, כאשר הוא שיסה את דרלה ודרוסילה בחדר מלא עורכי דין. מקרה זה מוזכר בשיחה שבין גאווין ולילה, ולא בכדי: אחת ממטרותיה של השיחה הזאת היא הצגת המצב החדש אליו הגיע אנג'ל לאשורו. כשקונור נולד, הוא הפך להיות הדבר החשוב ביותר בחייו של אנג'ל. הדבר היחיד בחייו של אנג'ל. וכשקונור נעלם, הפכה מציאתו לדבר היחיד בסדר היום של אנג'ל, לדבר כל כך חשוב שהוא לא מצטער על כך שבגללו מת חף מפשע (אם כי, לזכותו של אנג'ל יאמר שכאשר אין למעשיו השפעה על קונור, כן אכפת לו מאנשים אחרים - הוא מונע מגאן להוציא את פרד הנגועה החוצה, על מנת שלא לפגוע בחפים מפשע. כמובן, שבכך הוא למעשה חורץ את גורלה של פרד). אנג'ל היה מוכן לחזור על מעשיו פעם אחר פעם, לו זה היה מחזיר לו את קונור. בכך הוא מפגין את אותה צרות מוחין שגרמה לווסלי לחטוף את קונור על מנת להציל אותו. לו רק אנג'ל היה רגוע מספיק בשביל להבין את האירוניה...

למרות הנושאים הכבדים שהפרק מעלה, הוא מתחיל בצורה קומית - חברי "אנג'ל חקירות", מלבד ווסלי המתאושש, מתחילים לשפץ את אולם המבואה של המלון. כמה בדיחות על הבנתו של גרו בצבעים (יש לו טעם מפתיע, מעירה קורדיליה), התרפקות של אנג'ל על זכרונותיו מקונור (התבוננותו בכדור השלג, חוסר רצונו לזרוק את העריסה המפוחמת), קורדיליה מזכירה את הפעם היחידה שבה ירד שלג בדרום קליפורניה (רגע, זה לא היה כשאנג'ל ניסה לשים קץ לחייו? יש כאן איזושהי אמירה שפספסנו), והבימה מוכנה לבואו של המקדם העלילתי: בן אדם מסכן, שנכנס למלון בשביל למצוא את הכלב שלו ויצא עם שבלול שואב מים בבטנו.



אנג'ל וקורדיליה מדברים. אנג'ל פורץ במונולוג רגשני, מתמצת את הסיבות שהובילו אותו לפעול בלי לחשוב (שיכור מדם בנו, כועס על ידיד קרוב שבגד בו), מסביר שלא רצה לפגוע בחופשה של קורדיליה על מנת שלפחות אחד מהם יהיה מאושר (כן, זה יעבוד...) - וחזרה לבחור המסכן, ששותה עשרות כוסות של מיץ פירות. כנראה שהתולעת בתוכו לא מאוד בריאה.

שיחה קצרה בין גאווין לליילה, שמתווכחים על מי אחראי יותר להידרדרותו המוסרית של אנג'ל (אני תומך בלינדזי. הבחור נתן לו פטיש בראש!), שיחה בין פרד לגאן שמשמשת כסיכום תולדות הריב בין ווסלי לאנג'ל, שיחה בין קורדיליה לפרד שמנסה לשכנע את קורדי לשכנע את אנג'ל לסלוח לווסלי (לא יקרה) אבל מצליחה לשכנע את גרו שרק אנג'ל הוא זה שחשוב לקורדי, וחזרנו לבחור המסכן, שמתחיל להתפרק.

בסופו של פירוק, אפילו אנג'ל מבין שהיצורים השקופים קשורים אליו, והוא מתחיל להתמודד אתם בדרך הכי פשוטה שהוא מכיר - עם חרב. בלי לחשוב על התוצאות, בלי לדעת אפילו אם זה יעזור לו. כי במצבו הנוכחי, אין לו את היכולת לעצור ולחשוב. אם הוא היה עוצר וחושב קודם, הוא לא היה מגיע בכלל למצב הזה.

והופ, הגענו לפרד: פרד היא לא ווילו. ווילו היתה יכולה לעבור מחנוניות קלאסית למחשבים, לכשפים, לאלקטרוניקה ולכימיה - היא ידעה הכל. פרד היא כמו בן אדם נורמלי: היא יודעת הרבה על פיזיקה ומדע בכלל, אבל מאיפה לה לדעת על קסמים וכשפים ושפות עתיקות? זה השטח של ווסלי. וכמה נוח, פתאום כשהיה צריך להיזכר בנחיצותו של ווסלי לחבורה, לחזור לעולם האמיתי בו היותו של אדם חכם איננו פתרון קסם שמאפשר לו לדעת הכל. לא שזה עוזר לפרד, שנפגשת עם תולעת באופן בלתי אמצעי...



בינתיים, ב"וולפרם והארט": מנטליות תאגידית מעולם לא היתה מהנה יותר, כאשר גאווין משכנע את ליילה שהיא חייבת להציל את אנג'ל מתוצאות מעשיו... ואז מביא הודעה מלינווד, שמבטלת את מבצע ההצלה. בסיכומו של דבר - שלוש סצינות, וב"וולפרם והארט" לא נעשה שום דבר פרודוקטיבי. כמו בכל תאגיד גדול.

במקביל, במלון, פרד מגלה מה היא מטרתם של התולעים - לחיות, לשתות ולכעוס על אנג'ל. ובאותו הזמן, אנחנו מגלים שהתולעים הם לא המחיר של התנהגותו של אנג'ל, אלא רוע מקדים - ספתח לבואו של המשמיד, שגם הוא לא מת במיוחד על הערפד עם הנשמה.

גם ווסלי לא מת במיוחד על אנג'ל. ווסלי, זקנו גדל פרא, מסביר לגאן את הטרגדיה הגדולה שלו. הדבר היחיד שהחזיק אותו בחיים כאשר הוא דימם למוות היתה הידיעה שחבריו יבואו לעזור לו. ואז הוא גילה שהם נטשו אותו. הוא לא רוצה שום קשר איתם... אבל לא יכול לעמוד בצד כשפרד אהובתו בסכנת חיים. הוא מספק לגאן את הפתרון, ומזהיר אותו שלא יבואו אליו יותר. הקרע בין "אנג'ל חקירות" לווסלי הושלם.

בסוף הפרק, הכל בא על פתרונו בשלום: פרד ניצלה בזכות הרעיון של ווסלי. קורדי מגלה, לבסוף, מה המשמעות של להיות חצי שד (לא צריך לשלם חשבון חשמל), ואנג'ל מגלה במלון איזה ילד חמוד וכסחן... שמתעקש לקרוא לו "אבא". כמה מוזר.



שם הפרק, "המחיר", בא להראות שלכל אחד יש מחיר שהוא מוכן לשלם עבור מה שחשוב לו. אנג'ל היה מוכן לסכן את עצמו ואת החפים מפשע על מנת להשיג בחזרה את קונור. גאן פנה לווסלי, מה שהיה יכול להיחשב כבגידה מצדו של אנג'ל, בשביל להציל את פרד. אצל ווסלי המקרה הפוך - הוא לא היה מוכן לסכן את פרד, גם על מנת לשמור על הניכור בינו ובין החבורה שתמכה באנג'ל. וגרו לא מוכן למכור את כבודו בשביל הנסיכה שלו, אם היא לא אוהבת אותו.

ומלבד המחיר שהם משלמים, רוב החבורה מתפתחת בפרק הזה. גרו מתפתח ומבין שהוא רק עומד בדרכה של אהבת אנג'ל וקורדיליה. קורדיליה מתפתחת להיות דאוס-אקס-מאכינה וקוטלת שדים. פרד מבינה שהיא לא יכולה להתמודד עם כל העולם בלי עזרתו של ווסלי. ווסלי מבין שהוא עדיין נחוץ בחבורה, גם אם לא רצוי. אנג'ל מצליח להתגבר על אובדנו של קונור. וקונור? הוא התפתח להיות גבר יפה תואר...