את חריקת הבלמים שבה עצרה העלילה העונתית בפרק הקודם, "לסלוח", היה אפשר לשמוע מסאנידייל ועד לקורטות'. אחרי שעונה שלמה נרמזו תוכניותיו של הולץ לגבי אנג'ל, הוא פשוט ניצל את ההזדמנות שסז'אן נתן לו וחטף את קונור למימד השאול קורטות'. לא בטוח שזה היה התכנון מראש של הולץ, אבל הוא התאים לתוכניתו הכוללת, בכך שהוא גורם לנזק ולכאב הגדול ביותר לאנג'ל. לאחר שקונור נעלם, אנג'ל שולח את חמתו בסז'אן, ולאחר שסז'אן חושף בפניו את כל תוכניתו (ואז אני הולך לשחרר לעולם דגי מושט מוטנטיים עם קרני לייזר על הראש, מווא-הא-הא!), נפתר הנעלם האחרון בעלילה שהחלה עם הנבואות של פרד והופעתו של הולץ. ועולה השאלה, אז מה קורה עכשיו?

אנג'ל, כמובן, צריך לעכל את העובדה שקונור נעלם, סביר להניח שלחלוטין - סז'אן אומר בפירוש שאפילו הוא כבר לא יכול לפתוח פתח לקורטות'. וכשאנג'ל מתבשל במיצים של עצמו, אי אפשר לבנות עליו פרק שלם. קורדי, כזכור, יצאה לחופשה, וגם כשתחזור - לא תהיה לה ברירה אלא לעזור לאנג'ל לאסוף את השברים, בתור אמו המאמצת של קונור. ברור שפרק אחרי שהובהר שאת קונור לא ניתן להחזיר, צפויים רגעים לא מעטים בהם נראה כיצד עובדה זו משפיעה על הוריו. אבל על התמודדות מול אובדן אי אפשר לבנות פרק. של "אנג'ל".



אז למי ישנן כתפיים שריריות מספיק להחזיק עליהן פרק של "אנג'ל"? לגרו, מן הסתם, אבל כל מה שאפשר לומר עליו העונה כבר נאמר ב"זוגות זוגות". כל פרק שיתמקד בלורן יהיה קומי מכדי להכניס בו את יסורי אנג'ל הזקן. ווסלי היה יכול להיות בסיס נפלא לפרק, על ידי הקבלת התמודדותו עם תוצאות מעשיו עם התמודדותו של אנג'ל. אבל ווסלי, אויה, סובל ממקרה קל של חור בגרון. ולא רק שווסלי, הצופה המסור, אינו יכול לדבר (הדרישה הראשונה מגיבור פרק. של "אנג'ל"), הוא גם צריך להקדיש את מרצו להתאוששות.

אז אם כך, מי יוכל להיות הגיבור של הפרק, זה שיחזיק על כתפיו את העלילה בזמן שווסלי ואנג'ל מתאוששים מאירועי הפרקים הקודמים? הבחירה בדמות זאת תתרחש בצורה מדעית ושקולה: זוג או פרט, גאן או פרד.

טוב, שיהיה גאן.

מאוד מפתה לנתח את "הכל או לא כלום" על ידי הרמזים שהכותבים שתלו במהלכו. השימוש באותו מונח, "עתיד", לתיאור מה שאנג'ל איבד כשקונור נעלם, ומה שג'נוב השד מאיים לקחת מגאן ומכל מי שנכנס לקזינו שלו, נועד במיוחד על מנת שמנתחי פרקים יחשבו על הקשר שבין שני הנושאים. אבל לפעמים, גם בניתוח פרקים אפשר להגזים. "הכל או לא כלום" הוא, בסך הכל, פרק על לא כלום: הוא פרק שנועד לקדם את העלילה, להעביר עוד כמה עמודים בלוח השנה, ולתת לתהליכים שהתחילו בפרקים הקודמים להבשיל:

ווסלי ממשיך בתהליך ההחלמה הפיזית. עוד מוקדם לדבר על החלמה נפשית, אבל היא יכולה להתחיל כשפרד אומרת לווסלי שאין לו מה לחפש יותר במלון, ושאנג'ל יהרוג אותו לתמיד אם הוא יראה אותו פעם נוספת (הכרית, ככל הנראה, היתה אזהרה). הנפילה הכואבת, שבה ווסלי מבין שלא רק שהוא כמעט נהרג, הוא עכשיו גם מנותק מהמשפחה שלו, היא זאת שממנה הוא יוכל לטפס הלאה, בלי אשליות. רק עם התחושה הכואבת שכל מה שהוא עשה היה לחינם, ושהנבואה היתה שקרית.

משפחה, אמרתי? בהחלט. כאשר אנג'ל אומר שהוא לא מוכן לאבד את גאן, כי "אנחנו לא הולכים לאבד עוד חלק מהמשפחה!" ברור מאליו שהוא מתייחס רק לקונור, שהיה הדמות הראשונה בחייו של אנג'ל (אם לא מחשיבים את דרלה-דרוסילה-ספייק, כולל אנג'לוס) שגרמה לו לחשוב על עצמו כחלק ממשפחה. מבחינת אנג'ל, ווסלי לא קיים. אבל אז מגיע החיתוך החלק לווסלי, שעומד בפתח דירתו הריקה, ואנחנו מבינים פתאום שגם ווסלי הוא חלק מהמשפחה, משפחת "אנג'ל חקירות", ושאנג'ל למעשה מתייחס אליו כפי שהצהיר בסוף הפרק הקודם, כאל מת - כאל מישהו שהלך לאיבוד ואי אפשר להחזיר אותו לחיק המשפחה החמים. נחישותו של אנג'ל להתנקם בווסלי כל כך גבוהה, שברור לנו שאיומה של פרד באמת יתקיים - והפעם, אנג'ל לא יעצור את עצמו לפני שווסלי יהיה באמת מת. אתם לא באמת מאמינים שגאן היה יכול למנוע מאנג'ל להרוג את ווסלי אם זה באמת היה מה שהוא רוצה, נכון?



במעבר חד לאנג'ל וקורדי, חוסר נוכחותה של קורדי בפרקים האחרונים הוא זה שאפשר למצב להסלים כל כך. עם קורדי בסביבה, אולי ווסלי לא היה חושש לחשוף את הנבואה - קורדי היתה מצליחה לשכנע את אנג'ל לשקול את העובדה שאולי יש בנבואה מן האמת, ווסלי היה יכול להתייעץ בה מבלי לחשוש שהדבר ימנע ממנו לעשות את מה שצריך. קורדי היתה יכולה גם, באופן אחר, להרגיע את מזגו של אנג'ל אחרי שווס חטף את קונור. רק קורדי היתה יכולה לגרום לאנג'ל להבין שרק טובתו של קונור היתה לנגד עיניו של ווסלי, אפילו אם היא לא היתה מאמינה בכך בעצמה, וזהו כוח שלגאן, פרד או לורן לא היה. אבל כעת, כשכעסו של אנג'ל עבר כבר את נקודת האל-חזור, קורדי לא יכולה לעזור לו.

ובדיוק עכשיו, כשקורדיליה כבר לא יכולה ממש להשפיע על מאורעות העלילה הכללית, אפשר להחזיר אותה לתמונה. קורדי, הכלבה חסרת הטאקט לשעבר, משמשת כאן בתפקיד פסיכולוגית לעת מצוא. היא זאת שמאחה את השברים אצל אנג'ל ברגע שהבין שקונור הלך לתמיד. אנג'ל שופך את ליבו בפני קורדי, מתוודה על כך שקונור שינה בו משהו, הפך אותו, לראשונה במותו - ליצור בעל עתיד, בעל סיבה לחיות, ליותר מאשר בן אלמוות שנד ללא סיבה, מחפש משימות שיתנו לו משמעות. קונור היה, יותר מהכל, המשמעות של אנג'ל. ואנג'ל איבד את המשמעות שלו.

אבל זוהי רק התחושה של אנג'ל, שכאב האובדן (הכל כך בלתי אופייני לערפד) עדיין טרי במוחו. קורדיליה, שלמרות הכל עודנה אנושית, מצליחה לגרום לאנג'ל להבין. רק בעזרתה של קורדי, אנג'ל מסוגל להגיע להשלמה, ולפרק את העריסה של קונור, הסמל האחרון לתקווה, בידיעה שמה שהיה להם ביחד היה נהדר, אך הוא נגמר ואינו עוד. זה כואב, זה יכאב, אבל על אף שאנג'ל לעולם לא ישכח את השמחה שקונור העניק לו, והכאב לעולם לא יעלם, אנג'ל יחזיק מעמד. החיים שלאחר המוות אמנם יראו ריקים, כי אנג'ל איבד את הדבר החשוב ביותר שהיה לו בעולם, אבל עכשיו, אחרי שסבל מאובדן בל יתואר, אנג'ל נהיה למעשה יותר אנושי מאשר 240 שנים של מציצת דם עשו אותו - האובדן, וההתגברות עליו, הוא מה שהנשמה נבחנת בו.

ההתפתחויות שווסלי ואנג'ל עוברים במהלך הפרק הן אמנם משמעותיות, אך הן אינן מעניינו של הפרק, הן פשוט המשך ליניארי של ההתרחשויות בפרקים הקודמים. הפרק עצמו מתמקד בגאן, וכתוצאה מכך - במערכת היחסים שלו עם פרד. גאן ופרד, שהתכרבלו אחד עם השנייה מהרגע שבו פרד חזרה לשפיותה, הפכו לזוג רשמי (ובזוג, אני מתכוון "לא משולש רומנטי") לאחר הצגת הבלט. סיפור האהבה ביניהם התפתח במהלך הפרקים האחרונים, והגיע למצב רציני, כמעט לאהבה. הם היו יכולים לעבור עוד כמה פרקים מבלי להבין לחלוטין את רגשותיהם, ולכן בא זוג השדים, ומערכת היחסים בת שלוש המאות שלהם גורמת לגאן ולפרד להבין שיש להם עתיד ביחד: אם שני השדים הצליחו לחיות ביחד שלוש מאות שנים, ועדיין להיות מאוהבים כביום שבו הם נפרדו מאותו תא (הדרך שבה הם משלימים זה את עלבונותיו של האחר... לאהבה ישנן פנים רבות), גם פרד וגאן יוכלו לחיות את חייהם ביחד.



ואז בא טוויסט. במילים שלקוחות כמעט אחד לאחד מפרק של הסימפסונז, גאן מוכן לתת את נשמתו לפרד במתנה. אבל נשמתו של גאן אינה שייכת לו - הוא מכר אותה לברון פשע בשם ג'נוב. גאן היה פעם צעיר וטיפש, וכדרכם של שחורים בגטו של לוס אנג'לס - היה בטוח שחייו לא יגמרו טוב. וכשאין לך עתיד לחיות בשבילו, אתה מוכן לוותר עליו בשביל ההווה - וגאן החליף את נשמתו ברכב חדש. וכשהוא מוכן לתת לפרד את נשמתו - ג'נוב צריך להגן על ההשקעה שלו, בדמותו של המעקל, שד חמוש במשקפי שמש (מתחת לאיפור, אם המבטא לא הסגיר אותו, מסתתר ג'ייסון קרטר - שהיה מרקוס קול חביב הבנות ב"בבילון 5"), אשר בא לדאוג לכך שגאן אכן יחזיר את נשמתו לבעלה החוקי.

גאן, ששבע שנים לפני כן היה מוכן לסכן את עתידו בשביל ההווה, נמצא פתאום במצב שבו עתידו חשוב לו יותר מהכל. פרד היא כל עולמו של גאן. אבל יותר מהכל, לגאן יש כבוד. הוא מבין שעסקאות צריך לכבד, ולא מנסה להתחמק מהקלפים שחולקו לו. העובדה שמאיימים על פרד, שהיא הסיבה והמסובב לכל הבעיות, גם תורמת לעניין.

לגאן יש 24 שעות לסדר את ענייניו. הוא מחליט להציע לפרד את היום האחרון הטוב ביותר שאפשר: קורדי אומרת לו שכל יום חשוב, כי אי אפשר לדעת האם הוא היום האחרון שלך. וגאן יודע שהיום הוא היום האחרון שלו. גאן ופרד נהנים, עושים חיים, יותר מדי חיים, וזה מה שגורם לפרד להתחיל לחשוד - אם כי היא חושבת שהוא הולך למות (מה, שבדיעבד, הוא האמת לאמיתה). גאן, שהדבר האחרון שהוא רוצה הוא לפגוע בפרד, משיג זאת בדיוק על ידי פגיעה בה: הוא עוזב אותה בצורה הבלתי מתחשבת ביותר האפשרית, ובכך ממתיק במקצת את המכה, על ידי זה שהוא מעורר בפרד את הכעס, שימנע ממנה להרגיש עזובה.

לא שפרד בולעת את זה. היא פורצת למלון בבכי, משוכנעת שגאן עזב אותה על מנת שהיא לא תיפגע (בחורה חכמה), ומארגנת את כל חברי "אנג'ל חקירות" (מינוס אחד ווסלי) על מנת להציל אותו. אחרי סצינה קומית, בה אפילו אנג'ל עבה הגולגולת מבין שפרד וגאן יוצאים ביחד, הוא מחליט להציל את גאן, בדרך הטובה ביותר האפשרית - במכות (כמו שגאן אומר - אם זה היה קל כל כך, הוא היה עושה את זה בעצמו).

אם נראה לכם שניתוח הפרק עד עכשיו היה פשטני ומתבסס על מה שהדמויות עצמן אומרות, אתם צודקים. לגאן הפשוט מגיע פרק פשוט, בלי צורך לחשוב יותר מדי. צריך רק להישען על הכסא, ליהנות מהאקשן של סצינות הקזינו, ומכמה טוויסטים, מהסוג ש"אנג'ל" מצטיינת בו:



עד שאנו לומדים שגאן הוא זה שג'נוב מחפש, נראה כאילו ג'נוב רוצה את נשמתו של אנג'ל: כרטיס הביקור של אנג'ל שמופיע בידיו של המעקל, ללא שם, בזמן שג'נוב אומר לו לקחת את נשמתו, והעובדה שהמעקל פונה אל גרו, ושואל אותו האם הוא אנג'ל, כאילו אנג'ל הוא זה שהוא מחפש. וחוץ מזה, מי מתאים יותר לבעיות נשמה מאשר אנג'ל-וס?; התוכנית של אנג'ל וקורדיליה, להילחם בג'נוב במסווה של טיפול באנג'לוס שיופיע כשג'נוב ייקח את נשמתו של אנג'ל, במידה שהוא יפסיד; ההפתעה על פניו של אנג'ל כשהוא מגלה שבשביל להרוג את ג'נוב לא מספיקה כריתת ראש, ודרך הטיפול המקורית בבעיה זו - "עוד מישהו חייב לו?"; וכמובן, הגילוי של הדבר עבורו גאן מכר את נשמתו - המשאית נטולת מיזוג האוויר.

בסופו של הפרק, לא הרבה השתנה בלוס אנג'לס. ווסלי נמצא בשפל המדרגה, פצוע ולבדו: לא כלום. גאן ופרד נמצאים בשיא, מאוהבים אחד בשני כפי שמעולם לא היו. ואנג'ל, סוף סוף, מתחיל להבין שקונור לא יחזור יותר. בסופו של הפרק, הצופה אולי לא הרוויח הרבה תובנות או ידע; אבל המשחק, בינתיים, היה מהנה. ואחרי משפחה, אהבה ובריאות, זה מה שחשוב.