"אם עוקבים אחרי הסמים מגיעים לסוחר הסמים, אם עוקבים אחרי הכסף - אתה לא יודע לאן תגיע" פקד דניאלס

דייט ראשון עם בחורה (וזה עובד גם לכיוון השני, מן הסתם) מתחלק לארבעה סוגים: בחורות שאתה מתאהב בהן ממבט ראשון, בחורות שעד סוף הפגישה כבר תידלק עליהן, בחורות שגם 20 שנה לא יעזרו ובחורות שצריך פגישה שניה ושלישית כדי להבין שמדובר באהבת חייך.

המצב דומה גם כשמדובר בסדרת טלוויזיה חדשה. ישנן סדרות שאתה מתאהב בהן מיידית, כמעט מהפריים הראשון. דוגמא טובה לכך היא "אוז". סדרות אחרות אולי לא מבטיחות הרבה בהתחלה, אך הן נסבלות מספיק כדי לצלוח עד לסוף הפרק וכשהוא מגיע - הנשימה נעתקת. הסדרה שהכי מזכירה זאת היא "המגן" - הפרק הראשון שלה נע על מי-מנוחות עד לרגע הסיום שהותיר את רוב הצופים בו חסרי נשימה. אחרי הרגע הזה כבר אי אפשר לעזוב. את הסוג השלישי כולנו מכירים ואין צורך להרחיב (גם במשל וגם בנמשל). אבל הסוג הרביעי הוא הסוג החמקמק מכולם: מתי בחורה היא סתם משעממת ומתי צריך לתת לה עוד צ'אנס? האם הפיילוט בו אתה צופה הוא אכן לסדרה גרועה או שאולי דווקא כדאי לתת לה עוד הזדמנות? "הסמויה" היא סדרה כזאת.

אודה ואתוודה: גם לי היה קשה לצלוח את הפרק הראשון, גם הפרק השני לא היה פיקניק. אך בתור חובב ז'אנר סדרות המשטרה החלטתי לתת לה הזדמנות נוספת. ואני חייב לציין - החל מהדייט הרביעי באמת התאהבתי.



באופן רשמי מתחלק עולם הטלוויזיה לשניים: דרמה וקומדיה. אלא שבפועל, סדרות משטרה הן לא סדרות דרמה. לקרוא להן סדרת דרמה זה כמו לקרוא ל"עמוק באדמה" קומדיה. סדרות משטרה הן סדרות מתח. וכשאדם ממוצע ניגש לסדרת משטרה זה מה שהוא מצפה לקבל: סדרת מתח משטרתית. ופה בדיוק קבור הכלב. "הסמויה" היא סדרה מבית היוצר של HBO, הרשת שחרטה על דגלה שהיא לא מייצרת טלוויזיה, וככזאת, היא חורגת מכללי הז'אנר. בניגוד לסדרות משטרה רגילות, "הסמויה" היא סדרת דרמה משטרתית ובכך היא שוברת את הכללים. קל להבין את כל אותם אנשים שפרשו מהתוכנית אחרי 20 דק'. מי שרגיל לקבל סדרות משטרה סטייל "המגן" ופתאום מקבל "אברווד", מסתבך לו משהו במוח. אבל ברגע שמתרגלים, אי אפשר שלא להישאב פנימה. והיי, אם אני, שמגדיר את עצמי כאיש מתח מובהק, שהצלחתי להישבר בפרק הראשון של "עמוק באדמה", התאהבתי, ודאי שמי שאוהב דרמות, יצליח להתאהב.

הקצב של "הסמויה" איטי מהרגיל עבור סדרות מהעשור האחרון. מי שאוהב את המהירות של "חוק וסדר" ואת התזזיתיות של "המגן" לא ימצא את מבוקשו ב"הסמויה". מדובר בחקירה אחת סבוכה לאורך עונה שלמה. מי שראה את "רצח מדרגה ראשונה" שמשכה משפט אחד לאורך עונה, ייזכר בה לאחר צפייה בארבעה פרקים של "הסמויה". חקירה אחת לאורך עונה יוצרת מצב שהחקירה נעה על מי מנוחות. אין כמעט מעצרים ואין פריצות דרך גדולות בחקירה. מי שרגיל לקליף-האנגרים של "24" יתאכזב לראות סוף פרק נינוח וחסר משמעות מיוחדת.

גם המפקדים של החוקרים לא רגילים לקצב כזה של חקירה. בכל רגע נתון הם מנסים לסגור את החקירה כי לדעתם היא לא מתקדמת ומעכבת פענוח פשעים אחרים. הם רוצים תוצאות כאן ועכשיו, ממש כמונו.

מצד שני, מצב זה של חקירה אחת מאפשר לבחון את התנהגות המשתתפים בחקירה מכל הכיוונים. גם את הצד של החוקרים וגם את הצד של הנחקרים. בניגוד לסדרות משטרה קלאסיות אנו זוכים להכיר לעומק גם את הצד של הפושעים. בניגוד ל"המגן" אנו זוכים לבחון את הצד של המודיעים המשטרתיים. בניגוד ל"סופרנוס", כאן מוצג לנו גם הצד של המשטרה. בנוסף לכך, מוצגות לנו גם ההתרחשויות מאחורי הקלעים, הלחצים שמפעילים המפקדים הבכירים על החקירה, מה שלא כל כך מתאפשר בסדרות האחרות (ואל נקודה זו אחזור בהמשך).



אופי הסדרה מאפשר גם הצצה לתוך עולמם הפנימי של הגיבורים. הדמויות בסדרה מאוד עגולות והן מתפתחות לאורך הסדרה. הצופה זוכה להציץ לחייהם הפנימיים מחוץ לעלילה העיקרית. במהלך הסדרה מתגלים פרטים חדשים ומדהימים על הגיבורים. בפירוש לא מדובר בסממנים הרגילים של סדרה משטרתית קלאסית, מהירה, מותחת, אלא באלמנטים שמהווים חלק בלתי נפרד מקונספט של סדרת דרמה.

העונה הראשונה של "הסמויה" מתמקדת בחקירה של מגה סוחר סמים בשם איבון בארקסדייל, סוחר זה חולש על הסחר בסמים במערב בולטימור, באזור המכונה "המיזם" (project). זהו אזור שחורים עני ביותר שבו הסחר חוגג. לאחר זיכויו של אחיינו של בארקסדייל המכונה "D” מזמין השופט באותו משפט את החוקר מקנולטי אליו לחדר וגורם לו לפטפט. בעקבות אותו פטפוט מפעיל השופט קשרים ומקים במשטרת בולטימור צח"מ (צוות חקירה מיוחד) שתפקידו לתפוס את בארקסדייל. היחידה מורכבת מחוקרים של מחלק הרצח ומחלק הסמים. אף אחד לא באמת רוצה בהקמת הצח"מ ולכן כולם מאשימים את מקנולטי בכך שעקף סמכות ובעקבות הפה הגדול שלו גרם לצרות. כולם זוכרים לו את זה ומציקים לו על כך. מכיוון שאף מפקד מחלק לא באמת רוצה לשלוח לחקירה הזו את אנשיו, מגיעים לצח"מ מס' חוקרים שהם לא בדיוק האליטה של החוקרים. שניים מהשוטרים המגיעים לצוות חקירה זה, למשל, הם שיכורים העומדים לקראת פנסיה, שוטר אחר הוא "סתם" בעייתי ושוטר נוסף שעובד באגף המשכון. אך לא הכל שחור ודברים אינם כפי שהם נראים, וגם שוטרים בעייתיים מתבררים כנכס של ממש. מלבד זאת, מגיעים אל הצוות גם מספר שוטרים משכמם ומעלה, שמתגלים כאנשי שטח מעולים, ובראשם הבלשית קימה, שוטרת לסבית ממחלק הסמים.



מפקדי המשטרה רואים בהקמת הצח"מ החלטה שהגיעה מלמעלה, לכן הם עושים הכל - אבל הכל! - כדי לפגום בחקירה. בנוסף לשליחת השוטרים הבעייתיים, הם מקצים להם משאבים מוגבלים. לדוגמא, חדר העבודה של היחידה הוא למעשה מרתף. העובדה שהכי מכעיסה אותם היא שהיחידה לוקחת חוקרים מהעבודה השוטפת ובך פוגעת בסבב בין החוקרים. מי שהכי מעוצבן מכך הוא רב פקד ראולס, מפקד מחלק הרצח, שהצח"מ פוגע לו באחוזי הפענוח של הפשעים. הקצב האיטי בו מתנהלת החקירה לא ממש עוזר למצב רוחם של המפקדים ובהמשך העונה יימצאו סיבות נוספות לרצונם לסגור את היחידה.

כמו כל סדרה של HBO, גם ב"הסמויה" נאמרת המילה Fuck על הטיותיה השונות לעיתים קרובות. ישנו קטע בו נאמרת המילה למעלה מ-40 פעם במשך כ-3 דקות. כמו כן אנו זוכים לראות עירום פרונטלי (גם כאן כמו ב"סופרנוס", מטה הפשע הוא מועדון חשפנות) ואף מופע לסבי קצרצר.

כשיהיו שידורים חוזרים, ואני בטוח שיהיו, תנו הזדמנות שניה לסדרה שאולי קצת קשה להתחבר אליה בהתחלה. תנו לה לפחות ארבעה פרקים. כי כמאמר הסלוגן, זו אינה טלוויזיה. לא רגילה, בכל אופן. זה HBO.





כל 13 הפרקים הראשונים של "הסמויה" כבר שודרו במסגרת "פסח אקשן" של הוט. עדיין לא ידועים פרטים לגבי שידורים חוזרים, אך זה יקרה בקרוב, מן הסתם.