ארבעה פרקים חלפו מאז אנג'ל הגיע ללוס-אנג'לס. ארבעה פרקים מאז הכריחו קורדיליה ודויל את אנג'ל להקים את "אנג'ל חקירות". עד עכשיו, הרעיון של משרד חקירות היה די תלוי באוויר. בין דברים חשובים כמו הקמת המשרד ומלחמה בקרוס-אוברים שגררו דיון מעמיק על ערפדות, חברי "אנג'ל חקירות" התמודדו למעשה רק עם מקרה רציני אחד. וגם ממנו הם לא הרוויחו כל כך הרבה כסף.

זה, כמובן, חייב להשתנות. כל הרעיון שעמד מאחורי הקמת המשרד היה להרוויח כסף: אנג'ל היה מוכן ומזומן להציל אנשים בחינם (הוצאות המחייה של ערפדים, אפילו עם נשמה, הן כמעט ולא קיימות - רק חדר מעופש נטול חלונות ושורץ בחולדות טעימות. מעיל העור הוא שריד מחיים קודמים). דויל וקורדיליה הם אלו שדוחפים אותו להרוויח כסף. יותר נכון, קורדיליה היא זאת שאחראית על הדחיפה ודויל רק נגרר אחריה, אבל אפילו דויל מסכים שכסף יכול לעזור ושלא רק על החזיונות ינוהל המשרד. אחרי הכל, אפילו הנואשים וחסרי התקווה לא יסכימו לעזרה כאשר היא באה עם קפה ממוחזר...

"אני נשבר לרסיסים" הוא פרק שכזה. בתור הפרק הרביעי של הסדרה, שמתרחש אחרי שכבר הכרנו את הדמויות המרכזיות בלוס אנג'לס (קייט, לינדזי, וולפרם, הארט) ואפילו אחרי ביקור החובה מסאנידייל, הוא חייב להתמקד במה שנראה כמו המטרות הראשיות של גיבוריו: להציל אנשים, ללכת בעקבות החזיונות של הכוחות, ולהרוויח כסף תוך כדי. אף אחד לא מצפה ממנו למשמעות עמוקה (אפילו שנכתב על ידי ג'וס ודייויד) מלבד "הנה עלמה במצוקה, אנג'ל, הצל! הצל!". כמה נחמד שבשלב הזה, אפילו לפרק של "רע שבועי" יש משמעות.

הפרק מתחיל במה שבלי ספוילרים ניתן להגדיר כ"אופן סטנדרטי". אנג'ל, דויל וקורדי מתווכחים על דרך הפעולה שמתאימה למשרד החקירות: קורדיליה דורשת מאנג'ל לדרוש כסף עבור שירותי ההצלה שלו (אחרי הכל, צריך כסף בשביל כל מיני דברים, כמו תשלום חשבונות, בגדי מעצבים, וויסקי סינגל-מאלט וקפה). אנג'ל אומר שלא נוח לו לדרוש כסף עבור הצלת אנשים ושירותי ה"גיבור" שלו, והוא לא מתכוון לעשות את זה. דויל מנסה לפשר ביניהם - זה לא שהוא רוצה לדרוש כסף עבור הצלת אנשים, זה פשוט בלתי נמנע. ואז דויל מקבל חזיון: להציל בחורה.

בהתחלה, הבחורה לא חושבת שהיא צריכה הצלה. אחרי הכל, היא בחורה נורמלית, רגילה, אף אחד לא מאיים עליה (אפילו לא פנג'י, הבחורה מהעבודה שנראתה כועסת עליה בהתחלה). אבל הכוחות ששלחו לדויל את החזיונות לא ישלחו אותו סתם: הבחורה המסכנה דווקא כן מוטרדת על ידי בחור, שעל אף שיצא איתה רק פעם אחת חושב שהיא אהבת חייו. הבחור הזה עוקב אחריה, מטריד אותה, מחליף לה את הקוד הסודי בבנקומט, ובכלל הופך את חייה לגיהינום. נשמע כמו עבודה ראויה לבלש פרטי נטול כוחות ערפדיים, לא?

אז זהו, שלא. הבחור הנ"ל יודע על הבחורה יותר ממה שהוא אמור היה לדעת - הוא יודע אילו כדורים היא לקחה באמבטיה, הוא רואה אותה דרך דלתות נעולות... מתחיל להישמע כמו סיפור על-טבעי.



אבל למרות שאנג'ל חושד בכך שמדובר בעניין על טבעי, ומביא לעזרתו את הטיעון ש"אם החזיונות של דויל שלחו אותו, כנראה מדובר שם ביותר מגבר מקריח ואובססיבי שחושב שאם הוא יטריד מספיק את הבחורה היפה היא תתאהב בו בסופו של דבר (אובססיה רשומה, לא להשתמש בלי רשות בכתב)", קורדיליה מנסה לשכנע אותו שאפילו שמדובר בלוס-אנג'לס שנמצאת באותה מדינה כמו סאנידייל, אנשים הם עדיין אנשים ויכול להיות שמדובר בבחור מופרע רגיל. לכן, אנג'ל הולך - דבר ראשון בבוקר - לתחנת המשטרה, לברר עם קייט מה קורה בין השניים. למפגש עם קייט יש שלוש תוצאות: הראשונה, חיזוק הדיעה שקייט קצת דלוקה על האביר בבגדים השחורים. השנייה היא גילוי העובדה שהרופא מיוצג על ידי "וולפרם והארט" - מה שמראה שהוא לא צדיק גדול. השלישית, הצבת שוטר לשמור על הבחורה (בהמשך, השוטר ישמש כבשר התותחים, שיוכיח סופית על גופתו שהרופא הוא רשע ומגיע לו כל עונש שאותו יטיל עליו אנג'ל).

אבל בשלב שבו אנג'ל נפגש עם קייט, אנחנו כבר יודעים שהרופא הוא לא בחור טוב: הדרך שבה הוא מגלה את כל הפרטים על הבחורה היא פשוט על ידי תלישת חלקים מגופו ושליחתם לריגול אחרי הבחורה. מאוחר יותר, נגלה שהסיבה לכך היא רפואית יותר מאשר על-טבעית, בזכות הדברים שהוא גילה והמדיטציה שמאפשרת לו לשלוט על איברי גופו המנותקים. אבל גם בלי ידיעת הסיבה, דבר אחד ברור: תהיה מה שתהיה השיטה שבה הרופא מרגל ועוקב אחרי הבחורה, היא לא טבעית לחלוטין. היא עברה את השלב שבו הוא רק מטריד אותה.

וברגע שידיו המנותקות של הדוקטור מחסלות את השוטר התמים, ברור שמדובר גם באדם רשע, ואת ההטרדות שלו כבר אי אפשר לפטור בצו מניעה או כליאה (וגם, כידוע, אין שום כלא שיוכל לשמור על אדם שמפרק את איברי גופו). מצד שני, ברגע שבו ההטרדות הופכות לעל טבעיות, החיים נעשים יותר קלים: בפגישתם הראשונה, קייט אומרת לאנג'ל שהדבר הקשה ביותר לבחורה הוא להעלים את המטריד מחלומותיה. ברגע שהיא מבינה שהחלומות הרעים שלה הם לא חלומות, והרופא באמת עקב אחריה, היא מגיעה לתחתית החבית, ומוכנה נפשית להעלים אותו ממחשבתה - אחרי שאנג'ל יעלים אותו פיזית, כמובן. אחרי הכל, כפי שאמר לה אנג'ל (בעל הניסיון בהטרדת בחורות, ויעיד על כך הדג של ווילו), הדבר החשוב הוא שאחרי חודשים של הטרדות היא שרדה, הפסיקה לפחד ממנו, והוא מידרדר (נפשית, וגם לרצח). וברגע שבו הבחורה מוכנה להתמודד נפשית עם הרופא, נשאר לאנג'ל רק לחסל אותו - איבר אחרי איבר.



שם הפרק, "אני נשבר לרסיסים", מלבד היותו שם השיר שזאנדר שמע כשבאפי שברה לו את הלב, מתאר היטב את רגשותיו של הרופא כלפי הבחורה: הרופא מטורף עליה, אובססיבי כלפיה ומאוהב בה בכל ליבו. אבל היא לא אוהבת אותו בחזרה. לאהבה נכזבת יש את הכוח לגרום לך להרגיש מפורק, כאילו הצד השני חתך אותך לחתיכות קטנות. מה לעשות, ובמקרה של הרופא, זה באמת נכון?

הפרק נגמר בצורה אופטימית. איבריו של הרופא נקברו בנפרד באזורים שונים בעיר (בערך כמו השופט מהעונה השנייה של באפי) - הוא לא מת, מכיוון שלמרות הכל הוא בן אדם עם יכולות מיוחדות, אבל הוא כבר לא יכול להזיק, מכיוון שאחרי זמן מה כבר לא ניתן לחבר את האיברים בהצלחה. הבחורה נפטרה מהאובססיה שלו - גם ברוחה, וגם בגופה, ונפרדת מאנג'ל בברכת "לא להתראות". קורדי ודויל קיבל את הצ'ק עבור שירותיו של אנג'ל, ואנג'ל לא מרגיש כאילו הכריח אותה לשלם עבור שירותיו. אנג'ל נשאר לבד, בחושך (טבעי, בהתחשב בעובדה שיציאה אל האור פירושה הפיכה לאפר), בהתאם להחלטתו בסוף הפרק הקודם, ורק עציץ קטן מארח לו לחברה.

עד כאן סכפ"ש נטול ספוילרים. הפסקאות הבאות מיועדות למי שכבר ראה את מה שיש לסטאר להציע.

הויכוח "האם לדרוש כסף על הצלת בני אדם" הוא ויכוח שמלווה את אנג'ל לאורך כמעט כל עונותיה. הפרק "מפרנס", למשל, עוסק בסוגיה הזאת מצדה השני - מה קורה כשהתשלום הופך להיות הסיבה להצלת האנשים. ההחלטה שהתקבלה, בסופו של דבר, היא לדרוש תשלום על משימות ש"אנג'ל חקירות" נשכרו אליהם (חוץ מבמקרי צדקה), ולא לדרוש עבור המשימות שאליהם שולחים אותו הכוחות. לא שאנג'ל מתנגד לקבל תשלום עבור המשימות הללו.

השחקן ששיחק את הרופא לא חדש לבאפיוורס: הוא אותו אחד שמגלם את ד'הופרן, החל מן העונה השלישית של באפי והלאה.

היכן שיש יד קטועה אחת, תהיה גם אחרת: הדרך שבה באפי מתמודדת בהתחלה עם יד המומיה ב"חיים סדרתיים" דומה להפליא לצורה שבה אנג'ל התמודד עם היד של הרופא. רק שאצלו זה הצליח מייד בהתחלה.

ונסיים בציטוט קורדי קלאסי: (על דויל) "אתה יותר חכם מאיך שאתה נראה. כמובן, אתה נראה כמו מפגר".