המסך המפוצל

סכפ``ש אנג`ל: באפלה

פרק שלישי בעונה הראשונה: In The Dark

מאת: Slayeret

פורסם: 09-04-2004
90 תגובות
סדרת-בת יצאה אל אוויר העולם ומתחילה לקחת את צעדיה הראשונים. היא רוצה לעמוד בכוחות עצמה אבל היא עדיין לא מרגישה מספיק בטוחה, היא צריכה קצת עזרה מאמא "באפי". לשם כך, זוכים הצופים לקבל בפרק השלישי של הסדרה את פרק הקרוס-אובר האמיתי הראשון. במקרה זה יש לקרוס-אובר שתי מטרות שמצריכות איזון עדין בין צרכיהם של שני קהלים מנוגדים. מצד אחד, מטרתו לקשור בין סדרת הבת לסדרת האם למען הצופים הוותיקים של סדרת האם, ולמשוך אותם לצפות בבייבי החדש. מן הצד השני עליו לספק מעט רקע לצופים החדשים שלא מכירים את הדמויות ואת שעבר עליהן בשלוש השנים האחרונות. צריך לדאוג שהצופים הוותיקים לא ישתעממו מכל המידע המוכר להם ובה בעת יש לדאוג שהחדשים לא ירגישו כאילו הם פספסו את המחצית הראשונה של המחזה. ובתוך כל זה מנסה הפרק גם לומר משהו על הסדרה עצמה ועל הדמות הראשית שלה. הוא מגדיר את המשימה של הסדרה והדמות - עזרה לחסרי הישע כדרך לכפר על עוונות עבר ולזכות בגאולה. וגם - אל תצפו מ"אנג'ל" להיות "באפי". באפי היא "The Harsh Light of Day" ואנג'ל היא "In The Dark".

הפרק פותח בבחורה בלונדינית שרצה בסמטה חשוכה. הבלונדה היא לא הגיבורה במקרה הזה. היא בחורה בצרה שבורחת מהחבר המתעלל שלה. הוא לועג לטענתה שמישהו ישמע את צעקותיה. "בדאונטאון אל איי בלילה?! מי ישמע אותך? לא מישהו שאכפת לו..." אבל מה אתם יודעים? יש מישהו ששומע ושאפילו אכפת לו ושמו אנג'ל. הוא מציל את רייצ'ל (הבלונדה) וזוכה לנאום תודה, רק לא בדיוק לנאום התודה שהיינו מצפים לו. המצלמה עולה מעלה וחושפת את האורח הראשון של הקרוס-אובר - ספייק. יי! בקטע של פרודיה עצמית שנחשב (ובצדק) לקטע ההילארי ביותר בתולדות אנג'ל, מדובב ספייק את הגיבור שלנו ואת הבחורה אסירת התודה. אין דרך לעשות צדק עם הקטע הזה מלבד להביא אותו בשלמותו:

How can I thank you, you mysterious, black-clad hunk of a night thing?a

No need, little lady, your tears of gratitude are enough for me. You see, I was once a badass vampire, but love and a pesky curse defanged me. Now I’m just a big, fluffy puppy with bad teeth... No, not the hair! Never the hair!a

But there must be someway I can show my appreciation.a

No, helping those in need’s my job, and working up a load of sexual tension, and prancing away like a magnificent poof is truly thanks enough!a

I understand. I have a nephew who is gay, so...a

Say no more. Evil’s still afoot! And I’m almost out of that Nancy-boy hair-gel that I like so much. Quickly, to the Angel-mobile, away!a



צחוק צחוק, אבל צריך להזכיר לצופים הוותיקים ולהבהיר לחדשים שכשספייק בסביבה סביר להניח שהצרות בדרך ובאופן מיידי, הופכת האווירה למאיימת וספייק מבטיח לאנג'ל שלוש הפתעות - הטבעת של אמארה, ידידו הוותיק ספייק וכן, אה - מותו המחריד. ייקס...



בחלק אחר של העיר האורח השני של הקרוס-אובר נוהג לו בואן המפורסמת שלו - אוז. יי כפול! הוא מקשיב לתחנת רוק מקומית. כשהוא משחק עם הביטוי הידוע "השעה היא כך וכך האם אתם יודעים היכן נמצאים ילדיכם?", שואל הקריין "השעה 11:05 בלילה. האם אתם יודעים מהי הקרמה שלכם?"

קורדיליה יודעת. מסתבר שרייצ'ל היא הלקוחה הראשונה שלהם. היא היתה בצרה, אנג'ל הציל אותה ועכשיו הגיע הזמן לגבות את התשלום. איזה אושר! כשדויל נראה סקפטי היא מתעקשת "אבל היא חייבת לשלם. חשבונית! זה החוק של, כאילו, כל החברה שלנו". חובות צריך לשלם, לא?

הדיון נקטע עם כניסתו של אוז. "שלום אל איי" הוא מברך בשם עצמו וגם בשם סדרת האם. כפי שמגדירה זאת קורדיליה, הנה אוז נמצא באל איי והוא התגשמות כל הדברים שהם סאנידייל. או במילים אחרות - הנה אוז נמצא ב"אנג'ל" והוא התגשמות כל הדברים שהם "באפי". ובזמן שאוז מייצג עבורנו את "באפי", קורדיליה ודויל מייצגים את שני הקהלים של "אנג'ל". הצופים הוותיקים מזדהים עם נקודת מבטה של קורדי. הם נלהבים למראהו של אוז הטוב והישן ורוצים להעלות איתו זיכרונות. הצופים החדשים, יחד עם דויל, רוצים לדעת מי זה אוז ומה הוא עושה פה. אחרי בירור קצר שמגלה שהברונז נשאר אותו דבר ושהחבורה בסדר תורו של אוז לשאול את השאלות ולהחזיר אותנו חזרה למה שחשוב - מהי "אנג'ל"?. הוא מגלה עבורנו שדויל "עובד" שם, שקורדיליה היא שחקנית שבזמנה הפנוי עוזרת לאנג'ל ואילו אנג'ל הוא בלש. "יש לו כובע ואקדח? רק ניבים. טוב, זה עובד".

מעניין לראות את קורדיליה, שכל כך רצתה לעזוב את סאנידייל, כל כך שמחה לכל תזכורת ממנה. היא בוחרת לעבוד עם אנג'ל והיא שמחה לראות את אוז. האכזבה מן העיר הגדולה מאירה לה את סאנידייל באור אחר והיא דבקה במה שמוכר לה. אבל זו עדיין קורדיליה והיא לא תוותר כל כך מהר על הפנטזיות שלה. לכן היא דואגת להבהיר שהיא פה רק בזמנה החופשי. היא לא בלשית, היא שחקנית.

גם המפגש בין אנג'ל לאוז תמציתי (שני אלו מעולם לא היו דברנים גדולים...). שלום שלום ומייד ניגשים לעניין - מטרת בואו של אוז היא הבאת הטבעת עם אבן האמארה. הבחירה באוז בשביל הקרוס-אובר הזה היא מושלמת. אין מי שיכול לומר את כל שצריך לומר בקיצור האפשרי אבל בחן מקסימלי כמו אוז. "באפי רצתה שזה יהיה שלך" הוא מסביר לאנג'ל. בהישמע שמה של באפי עטה קורדי על ההזדמנות לחזור אל המוכר ולאחר שמספקים אותה ואת הצופים הוותיקים ומספרים לנו שבאפי בסדר, קוטע אותה דויל ומחזיר את השיחה למסלול הראוי - הטבעת ומשמעותה עבור אנג'ל. באופן מעניין מחליפים דויל וקורדי תפקידים לרגע. הפעם דווקא דויל יודע במה מדובר וקורדי מייצגת את הצופים החדשים שזקוקים להסבר. מסתבר שגם דויל יודע לתת הסבר תכליתי אך מקיף. בשורה התחתונה מדובר בטבעת שמגנה על ערפדים מכל סכנה, והכי חשוב, היא מאפשרת להם להיחשף ללא חשש לאור השמש. אוז לא נשאר חייב ומספק סיכום קצר של אירועי הפרק המקביל בבאפי. ספייק חפר בסאנידייל כדי למצוא את הטבעת, קיבל מכות מבאפי, זנח את הטבעת ועכשיו באפי רוצה שהטבעת תהיה בידיים טובות. כשקורדיליה מתפתה לתהות איך באפי לא שלחה אפילו פתק היא מייד עוצרת את עצמה. זה לא הנושא לדיון עכשיו, פה זה לא "באפי".

דויל חושב שמדובר בחדשות נפלאות. הוא מדגיש את הצד הכייפי של הטבעת ורוצה לצאת לחגוג. אבל אנג'ל לא שותף להתלהבותו. הוא לא מוכן אפילו לשים את הטבעת ובזמן שהשאר יוצאים אל הפאב לחגוג עם בירה הוא יורד אל הביוב החשוך ומסתיר את הטבעת.



באור הבוקר שלמחרת סובל דויל מהנגאובר. אנג'ל דבק במרתף החשוך שלו ומבצע תרגילי טאי-צ'י (עוד מתנה קטנה עבור הצופים של "באפי"). הבלונדה שוב בצרה אבל הפעם ספייק לא מסתפק בלהביט מהצד. נו, ספייק. סבלנות אף פעם לא היתה הצד החזק שלו. לחכות ולצפות זה משעמם מדי ולוקח יותר מדי זמן. הוא רוצה את הטבעת שלו בחזרה והוא רוצה אותה עכשיו. אה כן, ספייק גם לא ממש אוהב שאנג'ל לוקח משהו ששייך לו. כשאנג'ל מתעקש שהטבעת נשארת אצלו הוא שואל "למה? כי אתה ערפד בלש (בפעולה פותר כל תעלומה...) עכשיו? אוי, אני מפחד... מה הלאה? ערפד קאובוי? ערפד כבאי אש? או! ערפד בלרינה". השאלה של ספייק, מעבר להומור שבה, היא שאלה חשובה. האם מגיע לאנג'ל לקבל את הטבעת? אנג'ל בינתיים נמנע מתגובה.

קולות הקרב מושכים את דויל וקורדי, שהפעם מגלה קצת פחות התלהבות לנוכח פרצוף מוכר מסאנידייל. הם יורדים אל המחתרת (הדירה של דויל) ומנסים לעזור לאנג'ל למצוא את ספייק, שנעלם בינתיים. הם חוזרים לתפקידים המקוריים שלהם וקורדי מספקת מעט מידע חיוני על ספייק. בעברו הרג ספייק שתי קוטלות, הוא כמעט הרג את באפי כמה פעמים, והוא ודרו זימנו פעם שד ששורף אנשים מבפנים וזה היה סיפור שלם עם יד בקופסא. היא מבהירה לדויל ולצופים החדשים שיש צורך בדאגה וגם משעשעת את אלו שמכירים את הסיפור. עד שיגיע המידע צריך גם אנג'ל לטפל במושא העזרה שלו. הוא מנסה לשכנע את רייצ'ל ללכת למקלט ומתאר את האופציות העומדות בפניה. היא יכולה לבחור בפתרון הקל - החבר המתעלל שהיא נוטה להתגעגע אליו - או בדרך הקשה, זו שדורשת אמונה בעצמך. אנג'ל הרי יודע משהו על הקושי שבעזיבת אדם אהוב (במקרה שלו מסיבות אחרות כמובן) לטובת דרך משלך.

הקשרים המפוקפקים של דויל בשילוב מעט אלימות פיזית מצידו של אנג'ל מובילים אותו אל ספייק. הוא מונע ממנו לאכול בלונדינית אחרת, הורס חגיגות שכמותו. "אתה חושב שאתה יכול להגיע לעיר שלי ולעשות שטויות שכאלה? אתה לעולם לא לומד, ספייק". פה אנג'ל טועה. ספייק אולי חסר סבלנות אבל טיפש הוא לא, והוא מצליח לעמוד בתוכניתו ולהערים על אנג'ל.

ושוב בוקר. דויל וקורדי לא יודעים היכן אנג'ל והם דואגים לו. הם מנסים להרגיע את עצמם בכך שלאנג'ל יש את הטבעת והוא בטח הרג את ספייק ומשתזף לו באיזה חוף. אה... לא בדיוק. יותר כמו קשור בשלשלאות לתקרה כשערפד מומחה לעינויים בשם מרקוס מענה אותו. זו אמנות אצלו. הוא לא מסתפק בלתקוע באנג'ל מקלות לוהטים, הוא גם מנסה לברר מה אנג'ל רוצה. הוא מתענג על נשמתו של אנג'ל, שכן ליצורים עם נשמה יש מה להפסיד. כל ההתפלספות הזו עולה לספייק על העצבים ומרוב שעמום הוא כמעט הורג את אנג'ל (וקורא לו sire תוך כדי כך, כאילו כדי להוסיף לכל הדיון המבולבל בשאלה מי היה הערפד שיצר את ספייק ומה משמעות המילה sire). מכיוון שמרקוס עוצר בעדו הוא מסתפק בלעצבן את אנג'ל ולפגוע בו במקום הרגיש ביותר - באפי. הפעם ספייק מהווה את איש הקשר לסדרת האם והוא דואג ברוב נדיבותו לעדכן את אנג'ל ואת מי שלא ראה את הפרק המקביל ב"באפי", שבאפי קיימה יחסי מין עם גבר אחר. הוא כמובן משתמש בשפה קצת פחות יפה. זה מכאיב לאנג'ל הרבה יותר ממקל לוהט.

אבל ספייק מתעייף גם מהבידור החדש הזה. הוא עוזב את מרקוס, משאיר אותו להמשיך ולענות את אנג'ל ויוצא למצוא לעצמו את הטבעת בדרך אחרת. כמה דקות של חיפוש קדחתני בדירה של אנג'ל מספיקות לו והוא מוצא עוד דרך חלופית. הוא מטיל את העבודה השחורה על דויל וקורדי ומבקש את הטבעת בתמורה לאנג'ל. לוקח לשני אלו קצת זמן אבל בסוף הם עולים על האירוניה - את הטבעת שיכולה לאפשר לאנג'ל ללכת באור שמש הוא החביא בביוב החשוך המאפשר לו להתחמק מהאור. יש טבעת. עכשיו רק לדאוג לתוכנית שתחזיר להם את אנג'ל ותשאיר אותם בחיים.

מרקוס מצידו ממשיך להתפלסף. למקרה שהצופים עוד לא קלטו את מוטיב האור והחושך של הפרק (צמד הפרקים למען האמת) הוא דואג לחזור עליו למענם. הוא מצביע על כך שרוב הדברים הנושמים אוהבים את האור ושונאים את החושך אבל ערפדים שונאים את אור השמש וזה שונא אותם בחזרה. אם ככה, למה כשלאנג'ל, בעל הנשמה, יש הזדמנות ליהנות מאותו אור שמש הוא לא מנצל אותה? "אני חייב לתהות. מה אתה רוצה אם לא את הטבעת"? "אני רוצה... מחילה". אנג'ל אמנם משתף פעולה עם מרקוס כדי למשוך אותו אליו ולנסות להרוג אותו, אבל זה לא משנה את העובדה כי "כן, זו האמת. ואתה רוצה להיות ראוי לה, אתה לא הטיפוס שייקח את הדרך הקלה החוצה". כאן מתחילה להסתמן התשובה לשאלה שספייק שאל קודם לכן. בכך שהיא מאפשרת לאנג'ל להיות "אנושי" מסמלת הטבעת סוג של מחילה וצריכים להיות ראויים לה. האם העובדה שאנג'ל עובד כעת כבלש ועוזר לחלשים מספיקה כדי לתת לו אותה? עדיין אין לנו תשובה סופית, אבל עכשיו אנחנו יודעים שזו שאלה של צדק, האם זה צודק שאנג'ל יקבל את הטבעת. וכדי לחדד את הנקודה הזו נתנו לצופים רמז קטן - מרקוס טורח לציין שהיצירה, לה הוא מקשיב בזמן שהוא מענה, היא סימפוניה מס' 41 של מוצארט. שמה של הסימפוניה הוא "יופיטר". יופיטר היה אל הצדק במיתולוגיה הרומית.



ניסיון ההתנקשות של אנג'ל במרקוס נעצר ברגע האחרון על ידי ספייק, והעינויים ממשיכים כסדרם. דויל וקורדי מגיעים אל ספייק ודורשים לראות את אנג'ל לפני שהם נותנים לו את הטבעת. כצפוי, ספייק לא מתכוון לעמוד במילתו אבל החבר'ה הגיעו מוכנים ועם קצת עזרה מאוז הם מצליחים לצאת משם. ספייק זוכה ללמוד בעצמו שאין דבר כזה "ערפד שאפשר לסמוך עליו" ומגלה שמרקוס, המתעניין לכאורה רק בעינויים, מעוניין בקצת אור שמש בעצמו. הוא נעלם עם הטבעת. בזאת פוקעת סבלנותו של ספייק באופן סופי והוא מוותר על הטבעת. מצידו, ששני אלו (אנג'ל ומרקוס) יהרגו אחד את השני. אבל אנג'ל לא יכול להרשות לעצמו לוותר. הוא לא יכול להשאיר כזה סוג של כוח בידיים של מי שאכילת ילדים נחשבת אצלו כדרך מענגת להעביר את הזמן. וכאן מגיעה סצנת קרב שהיא, בלשון המעטה, לא הכי אמינה שבעולם. קודם כל, לא ברור איך אנג'ל יודע בכלל שמרקוס לקח את הטבעת. שנית, לא ברור איך בדיוק הם מצאו את מרקוס. שלישית, ספק גדול בעיני שאנג'ל יכול היה לעלות כך באש ולצאת מזה ללא צלקות ועם חולצה יחסית שלמה ועוד יותר ספק שהוא יכול היה, לאחר כל שעבר עליו, להצליח להילחם ולהכניע את מרקוס. אבל שיהיה. אני יכולה לסלוח לסצנה הזו ולו רק בשל הסצנה העוקבת בה אנג'ל יוצא לראשונה מזה מאתיים פלוס שנה אל אור השמש. כל הכאב נשכח ממנו בין רגע והוא כולו המום ונפעם מן החוויה וכמו שמציין אוז בדרכו האוזית "הוא מאוד חיוור. יותר חיוור מרוב האנשים".

זהו. אנשי "באפי" עזבו. עכשיו זה רק אנג'ל ודויל מול השקיעה. דויל מבטיח לאנג'ל שתהיה עוד אחת כזו מחר. לא בשבילו, הוא עונה. הוא מוותר על הטבעת. דויל לא מבין: "הטבעת הזו היא הגאולה שלך, היא מה שחיכית לו", "לא, זה רק נראה ככה". הוא עשה הרבה נזק בימיו "אז מה, אתה לא מקבל את הטבעת בגלל שתקופת ההכאה העצמית שלך לא הסתיימה?". דויל מציע לאנג'ל לחשוב על כל האנשים שהוא יוכל לעזור להם במשך היום אבל אנג'ל מתעקש שלאלו יש עזרה. הוא חוזר חזרה לשאלה שהעלה החבר של רייצ'ל עוד בתחילת הפרק - מה עם האנשים שאבודים בלילה? אם הוא ישתמש בטבעת הוא עלול שלא לראות אותם. החזירו אותו מסיבה מסוימת, וזה לא כדי שיוכל לשחק גולף. ב"החזירו" הכוונה היא כנראה לכך שהוא חזר מן הגיהינום לאחר שבאפי שלחה אותו לשם. והוא הורס את הטבעת.

למען האמת, דבריו של אנג'ל לא נשמעים מאוד משכנעים. אין הרי חלוקה דיכוטומית וברורה בין אנשים שצריכים עזרה בלילה לאנשים שצריכים עזרה ביום. אפשר להסתכל על דבריו באופן מטפורי. לא מדובר על חלוקה בין צרות של יום לצרות של לילה, אלא יותר על צרות רגילות וצרות מהתחום העל-טבעי. אם אנג'ל יענוד את הטבעת הוא יוכל לנהל חיים רגילים יותר והמעבר הזה אל "אור היום" עלול להשכיח ממנו את עולם השדים האפל יותר ואת האנשים שנקלעו לתוכו. אולם לי נדמה, שדווקא הדברים שאומר דויל קולעים יותר אל האמת. בכך שאנג'ל הורס את הטבעת הוא נותן סוף סוף את התשובה - מבחינתו הוא לא ראוי לה עדיין. הטבעת היא פרס, היא הדרך הקלה החוצה ואנג'ל צריך להאמין בעצמו, כפי שרייצ'ל בסוף האמינה בעצמה, ולעזור לאנשים בדרך שלו, ללא עזרה. לא בכדי הובא ספייק לפרק הקרוס-אובר הזה. הוא משמש מקור להשוואה. לספייק אין סבלנות. הוא רוצה את הטבעת שלו עכשיו וזה כל מה שהוא יכול לראות. היא מגיעה לו מהסיבה הפשוטה שהוא רוצה אותה. אבל אנג'ל מבין שהוא חייב להתאזר בסבלנות. הדרך שלו אל הגאולה עוד ארוכה והוא לא יכול לתת לטבעת לסנוור אותו מלראות זאת. בהריסת הטבעת הוא לוקח על עצמו את הדרך הקשה יותר, זו שתהפוך אותו לחזק יותר בסופו של דבר. הוא מצא את הקרמה שלו. הוא לא יתחמק מהחוב שלו. ופתאום הפרודיה של תחילת הפרק כבר לא כל כך פרודית. אנג'ל היה פעם ערפד רע ועכשיו הוא מכפר על כך בכך שהוא עוזר לאלו שזקוקים לעזרתו וזו כל התמורה לה הוא זקוק.

אנג'ל עושה עוד משהו באותו רגע בו הוא שובר את הטבעת. הוא לא רק נמנע מלהיעזר בטבעת, הוא נמנע מלהיעזר בבאפי. הוא חייב לעשות את הדברים בדרך שלו ללא העזרה שלה וכמותו גם הסדרה שלו. ברגע זה מועבר המסר לצופים - "אנג'ל" עומדת בכוחות עצמה עכשיו. הפרק מסתיים בחזרה לשגרה. אנג'ל ודויל מקנטרים זה את זה. בחושך.