יהודים, שלא כמו הגויים, גם אם תתן להם את הדבר הטוב ביותר הם ימצאו את החסר, וזו עובדה לא מצחיקה. "החיים זה לא הכל", נכון להיום, היא הדבר הכי מצחיק שיש לטלוויזיה הישראלית להציע, רק חבל שקשה לפרגן. "החיים זה לא הכל" היא סידרה מצחיקה. אומנם היא לא סיינפלד, חברים או כל קומדיית מצבים זרה אחרת, אבל ברמה הישראלית "החיים זה לא הכל" היא התקדמות גדולה.

גדי נוימן (אבי קושניר) הוא תסריטאי מתוסכל שכותב טקסטים חסרי הומור לטוק שואו של בני קנובלר, בדרן שדואג להרס כל מערכון שגדי ומיקי ברנשטיין (עידן אלטרמן) מביאים לו. מיקי שעסוק בכתיבת רומן פוסט-מודרניסטי הוא החבר הטוב ביותר של הזוג נוימן שכולל גם את דפנה (ענת וקסמן), אשתו של גדי שעסקה בלטעון שיש לו בעיה באיזון הכימי. גדי שמחזיק מלבד אישתו והבדרן גם אחות שהיא מורה למלאכה בראשון לציון וגם אח שחזר בתשובה עם שנים-עשר ילדיו, מוסיף לרשימה גם אבאמא שהם זוג מוזר כשלעצמם.

הסדרה, זורמת טוב, מצחיקה בהומור עוזי ווילי מתוחכם שמבין רק אחוז מסויים מהצופים בישראל. המצבים אולי גובלים בחוסר מציאות משווע, אבל זו סידרת מצבים ולא סרט דוקומנטרי. קושניר בהחלט מצליח להכנס לדמות שלו (שלא כמו ענת וקסמן שלא משדרת את מה שהיא אמורה) ואלתרמן הוא הליהוק המתבקש לתפקיד.

"החיים זה לא הכל" נותנת תמונת מצב מצחיקה אבל מציאותית על הטלוויזיה הישראלית, תסריטאים כותבים מערכונים (בגרושים) לבדרנים שממלאים כל אינץ` פנוי בטלוויזיה. באופן אירוני, העובדה שהסדרה נלקחה מהארכיון של טלעד רק עכשיו אחרי שהיא כבר התמקמה יפה במדפים המאובקים של זכיינית הטלוויזיה הישראלית, היא רק דוגמא למה שהסדרה מנסה להגיד, גם כשעושים משהו טוב דואגים שהוא ידפק בסוף. אם הסידרה היתה מצולמת כיום, בסטנדרטים הנוכחים ועם השקעה יותר רצינית בפרטים הקטנים (תפאורה, איפור, לבוש אקטואלי) היא היתה נראית הרבה, אבל הרבה יותר טוב.

***
"החיים זה לא הכל" יום שני, 21:05, ערוץ 2, טלעד