10. הפרק השני של "מ.ק 22" הצליח להצדיק את הבאזז האדיר לו זכתה הסדרה לפני שעלתה. "שבת בבסיס" הכיל כמה מהרגעים היותר שנונים שראינו ביצירה הישראלית. ראויים לציון מיוחד: שלוש הגרסאות ל"חלומות של אתמול", הדו-קרב המשעשע והציני בין עידן רייכל לשלמה גרוניך, המחוות המבריקות ל-24 - גם על הפורמט וגם על אירועי פרק הפתיחה של העונה הראשונה, הטיול לירושלים ("ברוכים הבאים לירושלים, כבר 4 שעות בלי פיגוע המוני") והמאבק המשעשע בין היצר הטוב ליצר הרע של מיכל. רוצים עוד פרקים כאלה. (ברק דיקמן)

9 סוף סוף! אחרי חודשים על גבי חודשים על גבי חודשים וכמה פעמים של כמעט, חזרה ג'ורדן לערוץ 10 בעונה שנייה. והיא הייתה שווה את ההמתנה. קודם כל - פתיחה חדשה ומגניבה. אבל יותר חשוב מזה, היה זה פרק פתיחת עונה מושלם. הוא סגר את הקצוות הפתוחים שהשאיר הקליף האנגר של סוף העונה הראשונה ובאותה נשימה פתח תעלומה חדשה ומסקרנת לעונה החדשה, וגם הביא עלילה שבועית מותחת ומסועפת. אז הכל טוב. חוץ מבעיה קטנה אחת - למה או למה היינו צריכים לחכות כל כך הרבה?! (Slayeret)

8. ברכות לערוץ 10 ששם קץ להמתנה מורטת העצבים של רבים מחובבי הטלוויזיה ופרסם הודעה על קניית העונות החדשות של "בנות גילמור" ו"אי אר" כמו גם על רכישתן של "ללא עקבות" ו"שני גברים וחצי". עכשיו רק נותר לקוות שהסדרות יזכו לטיפול אותו קיבלה "24" ולא לזה אותו קיבלה "ג'ורדן". (ברק דיקמן)

7. ביג. ג'ון ביג. כך הסתיימו להן השבוע שש שנים של ארבע בנות, עשרות קוסמופוליטנים, מאות גברים, ואינספור זוגות נעליים. קצת מוזר היה לסיים את הסדרה שאולי הכי מזוהה עם העיר ניו יורק דווקא בפרק כפול שרובו מתרחש בפאריז. כמו היתה ג'ואי פוטר, חלמה לה קארי בראדשאו הרומנטיקנית על מגדל אייפל ועל באגט ארוך במיוחד. אז היא הגשימה את החלום רק כדי לגלות שזה לא באמת מה שהיא רוצה. ואת מי היא כן רוצה? הפתעה הפתעה. לא, לא את הרקדן הסובייטי המצומק, אלא דווקא את האבסה-פאקינ-לוטלי האמריקאי הגדול. ביג סופרייז אינדיד. לא מובן מדוע ליטול מהגיבורה בדקה התשעים את המאפיינים הכי בולטים של חייה ולהחזיר לה אותם בדקה ה-99 נחשב כסיום טוב. גם משארלוט לא נחסך הסיום הקיטשי הלא ממש ממצה, את מירנדה הכריחו להראות כמה שהיא באמת אוהבת את סטיב ורק סמנת'ה, נשארה על הסוס. סוס ההרבעה המשובח שלה. בסך הכל, מדובר בסיום די פושר לסדרת הרכש המצליחה בארץ, שהפכה לתופעה תרבותית שנקלטה בישראל בצורה טובה מעבר לכל דמיון. לא יכולנו שלא לתהות: האם "רשת" סופרת את הכסף ואומרת: "Well, that's just fabulous". (ברק דיקמן ו-JW)




6. אחרי שלושה פרקים של ג'ואן מארקדיה החלטתי רשמית - אני מחבבת את הסדרה הזו. נכון, היא נוטה להיות קצת קיטשית ועלילת הפרק נוטה שלא להיות מבריקה לעיתים, אבל מבחינתי אלו קשיי קליטה של עונה ראשונה. היא מפצה על זה ובגדול עם שנינות חמודה וקלילה ועם מעברים עדינים בין קומדיה לדרמה. במיוחד חביבות עלי השיחות של ג'ואן עם אלוהים על צורותיו השונות. דרך נהדרת לחדש כל פעם ולהשאיר את הצופים דרוכים וערניים. אמבר טמבלין עושה עבודה מקסימה כג'ואן והיא נראית לי כמישהי שלא תהיה לה בעיה לסחוב את הסדרה על כתפיה. לסיכום - סדרה חדשה עם פוטנציאל. (Slayeret)

5. הגיע הזמן. אחרי תשע עונות, השבוע הגיעו לסיומם התיקים באפילה בפרק כפול. מלבד הופעות אורח של דמויות מכל העונות, גם כאלו שנחשבו למתות, הפרק עשה לבסוף סדר בכל תיאוריות הקונספירציה שקמו ונפלו במהלך העונות בעזרת קטעי פלאשבק, והביא את מאלדר וסקאלי למיטה ביחד, בפעם הראשונה מול המצלמות. אחרי עונה אחרונה שהייתה ברובה שונה ופחות טובה מהעונות הקודמות, ואולי כמה עונות מאוחר מדי, פרק סיום הסדרה סיפק את את תחושת הסוף שכל כך חיכינו לה. האמת, לראשונה, כבר לא נמצאת אי שם. (Shlamko GRAS)

4. מבין סדרות "וורנר" שעוד ממתינות להגיע לחופי ישראל, ישנה גם
"The OC". דרמת נעורים מהנה ועתירת קסם והומור. בפרק ששודר השבוע, חגגו הכהנים את ליל הסדר. היה פרק מקסים ומרגש. אבל בארץ עוד לא שמעו על מחוז אורנג'. אני בטוח שאם סאמר היתה שומעת על זה, היה לה רק דבר אחד לומר: איו! (assafTV).

3. אזהרה: הפסקה הבאה הולכת לעסוק באופן עקיף בעונה השניה של "חלום אמריקאי" ואינה כשרה לחלוטין מבחינת ספויילרים כלליים בלבד. אם אתם ממבעירי החמץ הפנאטיים - skip away.

מחר תסיים "חלום" את עונתה השניה מקוצרת הפרקים בארה"ב, עונה אשר דשדשה לאיטה בתחילת השנה עד שהגיעה לנקודת רתיחה מבעבעת אי שם באמצעה ומאז הפך כל פרק לאירוע של ממש, מפתיע ומרגש ברמות פנומנליות. ולמה היא עוד לא כאן? קושייה טובה. אנג'ל ג'ואן וטרו עלו ארצה, והשמחה אכן רבה, אבל כנראה שעל ספינת המעפילים של HOT לא נשאר מקום למג ולג'יי ג'יי המסכנים, שנותרו על המזח בארצות הגולה, מנופפים בידם לשלום ומקווים לנגלה נוספת. למה, בעצם? הרי בשנה שעברה, בשלהי משבר וורנר הגדול, הצילה "חלום אמריקאי" את ערוץ 3 דאז מייבוש מוחלט וחוסר תכנים משווע והיוותה נקודת אור אחת בתוך שבוע שידורים אנמי ומרדים. ועכשיו מה? הסכם עם פוקס מאפשר יריקה לבאר שממנה שותים? ומה עם כל אותם צופים שחיכו בסבלנות, ובצדק, לארוחה המשפחתית השבועית אצל הפריור'ס? אם ידקרו אותנו, לא נדמם? אם יכניסו אותנו לבנד סטנד, לא נרקוד? (JW)




2. אורי קליין נטפל השבוע ל"השיר שלנו". מבקר הקולנוע הידוע נטפל לעובדה שבאקדמיה בבית הספר יש רק שני מורים וכיתה עם 10 תלמידים. הוא התלונן על המאבק בין האשכנזים (נעה שחר) למזרחים (נינט לוי). אורי היקר, זו סדרת טלוויזיה. יתרה מזו: זו אופרת סבון. להיטפל לעובדה שיש רק שני מורים זה כמו להיטפל לעובדה שבכל סדרת בית ספר בארה"ב הפעמון מצלצל לסיום השיעור דקה לאחר שהתלמידים נכנסו לכיתה. נראה כאילו אורי קליין הוכרח לכתוב משהו על "השיר שלנו" ויצא לו בליל מילים כמו שיוצא למישהו שצופה בז'אנר שחוקיו אינם נהירים לו. אז נכון, "השיר שלנו" רחוקה שנות אור מלקבל פרס על אמינות בתסריט, אבל צריך לקבלה כמו שהיא: מוצר בידורי קליל ותו לא. (assafTV)

1. שבעה ימים לאחר שהשיגה "פגישה לילית עם קובי מידן" שיא עונתי כפול, רייטינגאי ותוכני, הפציעה על הספה הפסיכולוגית משהו שרון מ"קחי אותי", וליהגה להנאתה על הצד השלילי ב'סלביות' ש'נכפתה', הקשיים בזמן הצילומים ולאחריהם, הפרידה המתוקשרת מיואבי והמחזר הרומנטי החדש דנדש. הידעתם, אגב, מדוע הוציאו שרון ויואב הודעה לעיתונות על פרידתם? "כדי שזה לא יהיה צהוב". אהמ, שרון, בואי רגע. תסתכלי שניה שם באופק, הנקודה הקטנה הזו, רואה? זו הספינה. והיא כבר הפליגה. די מזמן, למען האמת. אז הציון הגרוע כאן בממיר הוא כפול. גם לגברת איילון וגם למר מידן, על אייטם לא מתאים, שאלות שטחיות ורמה כללית ירודה, שתודה לאל גם קיבלה ביטוי באחוזי הצפיה. אולי באמת נקעה רגלו של העם ונמאס לו קולקטיבית משרון איילון, ואולי פשוט ניחנו כולנו במצרך קטן ונדיר שאני אוהב לכנות 'טעם טוב'. (JW)