מה קורה כשלוקחים את המוסד בעל הצביון הכי ישראלי שיש (צה"ל), מלקטים ממנו את כל הסטריאוטיפים הקיימים (ולא חסרים כאלו), אורזים הכל בעטיפת אנימציה שמזכירה מאוד את "סאות'פארק" של טריי פרקר ומאט סטון ונותנים לה ז'רגון בעברית? מקבלים את "מ.ק 22", סדרת אנימציה ישראלית חדשה שעולה הערב בערוץ הצחוק.

בצבא מתחלקים החיילים לשלוש קבוצות (כמו כל דבר): הלוחמים, הג'ובניקים והמשתמטים. הלוחמים יושבים בחזית הלחימה ומסכנים את חייהם בשמירת הביטחון השוטף של מדינת ישראל, המשתמטים לא עושים יותר מדי חוץ מהרבה רוח כנגד צה"ל. הג'ובניקים הם אלו שכל הזמן עושים עבודות שרירותיות ועסוקים יותר במציאת שם יפה לתפקיד שלהם. כך לדוגמא הפכו ה"ג'ובניקים" ל"תומכי לחימה" וכך אני הפכתי מ"אפסנאי" ל"מש"ק לוגיסטיקה ייעודי לקצונה"!

בתור חייל בצבא ההגנה לישראל, סקרנה אותי הסדרה החדשה במיוחד. גם בגלל שהיא עוסקת בצבא, אבל גם, ואולי בעיקר, מכיוון שהיא סדרת אנימציה כחול לבן.

הסדרה סובבת סביב צמד רב"טים: איתי שולמן ושלומי חנוכה, אפסנאים (סליחה, מש"קי לוגיסטיקה) שמשרתים במוצב סודי, שתכליתו לשמור על נשק יום הדין ("הממשמש ובא", מבטיחים לכם) אי שם בדרום הארץ. שולמן הוא הג'ובניק האולטימטיבי, חנון, פרופיל 64, אדיש וציניקן. בעוד חברו שלומי חנוכה הוא ערס וקומבינטור לא קטן שמתחמן את הצבא רק בגלל שהוא יכול. בנוסף לשולמן וחנוכה נמצאים שם גם הרס"ב גבריאל שוקרון - אות ומופת לטיפשות בצה"ל, סמלת מיכל לווינשטיין - סמל לאישה החזקה של שנות ה-2000, שלמרות נכותה מתעקשת להתנדב ולשרת בצה"ל, הבעיה היא שלאף אחד לא אכפת. סביבם מפטרל לו עבד אבו ג'אמאל, פעיל חמאס המוסווה כבדווי תמים וחובב צאן (במיוחד כזה שמתאבד בשם הג'יהאד האיסלאמי).



קשה להחליט מה יותר מלהיב ב"מ.ק 22". העובדה שמדובר בסדרת אנימציה ישראלית "אמיתית" ראשונה בטלוויזיה או אולי עצם הרעיון שמישהו טרח לעשות סוף סוף תוכנית שמתחילתה ועד סופה נועדה להעביר את הביקורת הכי חתרנית כנגד צה"ל.

יוצרי הסדרה ירון ניסקי ודורון צורי (המוכרים בעיקר בזכות הטור השבועי שלהם "סטיות של פינגווינים" שמוצג ב"זמן תל אביב"), שי אלפברג ואסף הראל ("שוטטות") מציגים לנו את עולם הצבא על כל הסטיגמות המוכרות בו. בין אם זו תהיה בנוגע למנת משכלם של נגדי צה"ל ובין אם זה נושא השוויון בין המינים - הכל כשר לשחיטה בסדרה. אלו מאיתנו ששרתו או עדיין משרתים בצבא, ודאי נתקלו כבר בכמה מהסטיגמות המוצגות בסדרה, סטיגמות דוגמת אדיסו אבבא, הש.ג האתיופי עליו רוכבים המפקדים ושעקב בעיות הקליטה שלו הוא נאלץ לסבול יותר משאר החיילים בבסיס.

ניתן לומר שהסדרה גולשת מצה"ל ועוסקת גם בבעיות פוליטיקלי קורקט אחרות במדינתנו. באחד הפרקים, לדוגמא, ישנו סיפור העוסק סביב האסטרונאוטית הישראלית הראשונה. באחת מהסצנות רואים אותה מתראיינת בגאווה על כוח הנשים ועל פמיניזם, וברקע אנו רואים עוד אישה שמנסה להחנות את רכבה בין שתי מכוניות חונות ובדרך משמידה את שתיהן.

אחד היתרונות בסדרת אנימציה הוא מרווח חופש הביטוי המתקבל ביתר קלות ע"י הקהל, שכן אנימציה מהווה מעין ריכוך לאגרוף בבטן שהסדרה מנסה להעביר לקהל בבית. אפשר לומר שנושאים רגישים כמו הומוסקסואליות, גזענות, שכול ואפילו אילן רמון ז"ל, שמקבלים עקיצות סרקסטיות במהלך העלילה בסדרה, לא היו מתקבלים בצורה דומה אילו היה מדובר בסיטקום רגיל שאינו אנימציה.

בשורה התחתונה, "מ.ק 22" מציגה את תדמיתו האמיתית של צה"ל - מיושן, שוביניסטי, עטוף במנטרות שלא השתנו מאז שנות ה-50 ובעיקר לא יעיל. סרקאזם במיטבו. השאלה היא האם "מ.ק 22" תהיה התשובה הציונית לתוכניות כמו "משפחת סימפסון", "סאות'פארק" ו"פמילי גאי" ותתקבל באהדה ע"י הצופים או לא. יתכן שנקודת השיוויון הטובה ביותר צריכה להיות דווקא "פיוצ'רמה", סדרת האנימציה / מד"ב מבית מאט גריינינג, שהציגה ביקורות חריפות על החברה האמריקנית. במקרה זה, למרות הפילטר שסיפקה האנימציה, מסתבר שהסדרה פגעה בצופים. "פיוצ'רמה" סיימה את חייה לאחר חמש עונות. האם "מ.ק 22" תצליח להגיע לשתיים?

נדמה כי מפעל היצירה הישראלית ב"ביפ, ערוץ הצחוק" הוא בין האפקטיביים ביותר בשנים האחרונות בטלוויזיה. עם יצירות כמו "החטא ועונשו", "דאבל דייט", "אלי נגד העולם" ועכשיו גם "מ.ק 22" נדמה כי הערוץ, בעזרתה האדיבה של האמא "קשת", ביסס לעצמו מעמד של מפעל יצירה ברמה שעוברת בקלות את הטלנובלות של ערוץ 3 ואת הפקות המקור היבשות של הערוצים המסחריים (כי לא הכל זה "פרנקו וספקטור").

בכל מקרה, עם צנזורה או בלי. יש סוף סוף סדרת אנימציה מייד אין איזרעל שמשודרת בפריים-טיים. וזו סיבה מספיק טובה להסתדר בשלשות מדוגמות. לקבלת "מ.ק 22" המסדר יכתיף את נשקו - הכתף 'שק!





"מ.ק 22", ימי ראשון ב-22:00, ביפ, ערוץ הצחוק.