לפני עריסת תינוק עומד אדם, פניו קפואות. העריסה ריקה. האיש מסתכל, שומר מרחק ממנה. זהו לא סתם איש: זהו ערפד מיוחד, עם נשמה. עומס ההתרחשויות מהפרק הקודם רובץ על כתפיו הרחבות. שוב הוא התקרב לאושר רק כדי לזכות בגיהינום. אמנם הפעם בנו היחיד קפץ לביקור בגיהינום אבל הגיהינום אינו רק מקום, הוא גם חוויה ואין כמו לאבד שוב ושוב את אלה שאתה אוהב כדי ליצור את הגיהינום הפרטי של אנג'ל. אנג'לוס ביצע פשעים בהיקף נרחב וגם אנג'ל, נשמה או לא, לא היה נקי מחטאים, ועל כל אלה הוא נענש בגרסת "החטא ועונשו" של ג'וס ווידון ושותפיו.

אישה צעירה, עומדת ומקשיבה להודעות שהשאירה בעצמה לגבר שהלך. עוד תמונה כמעט סטאטית שעומדת כנגד שטף של אירועים. פרד נראית שוב כאילו היא נשברת תחת לחץ, בעוד גאן הוא קול הבינה המרגיע, כמעט דמות אב. חדי ההבחנה ישימו לב שלגאן יש לחלוחית בעיניו אפילו בצורה בולטת יותר מאשר לאנג'ל בסצינה הפותחת, ושהוא על סף שבירה מנטלית בעצמו. סימני ההיכר של הכתיבה המשובחת של הסדרה ניכרים ביחסים בין גאן ופרד: מתחת לפני השטח יש כל הזמן רחישה שלפעמים רק ניואנסים קלים מסגירים, הרבה היסטוריה שצפה מדי פעם וסדקים שניכרים לפעמים גם ברגעי משבר. מישהו, הפעם זה גאן, אומר משהו שלמרות שהוא נכון, פוגע ברגשות של דמות אחרת, במקרה זה פרד, והיא מיד מגיבה בהתקפה ומתנצלת עליה. גאן אומר לה שהיא צודקת ובסצינה קצרה אך חזקה מואר פה סיפור האהבה ביניהם, ששורד גם במשברים וגם כאשר יש עליות ומורדות. הסצינות האלה הן לכאורה סתם סצינות מקשרות שהתוכן העלילתי שלהן דל: גאן ופרד מגלים שווסלי תכנן לברוח עם קונור ולא מצליחים ליצור איתו קשר כי הוא גוסס לא הרחק מהטלפון הנייד שלו.

בעוד הצופים מתאוששים מהבגידות האחרונות, מופיעה שוב בגידה חדשה: ג'סטין משקרת לכנופיה שלה לגבי גורלו ומניעיו של הולץ על מנת שתוכל לזכות במנת נקמה משלה ולהרוג את אנג'ל. היא עושה זאת בתחילה בגב מופנה לאנשים להם היא משקרת, לא כי חלילה יש לה בעיה מוסרית עם שקרים בריאים, אלא בשל רגשותיה הפרטיים להולץ. נראה כי יותר מכל אנג'ל מעצבן אותה דווקא בגלל היותו ערפד שאנשים נוטים לסלוח לו על מעשיו הרעים כשהיה אנג'לוס. האג'נדה של הולץ לאורך העונה תמיד היתה מורכבת יותר - מסע כמעט רוחני להבנת טיבם של הנקמה, של הרשע ושל הצדק במקום הסתפקות בערמת אבק שאינה מפצה על דבר. ג'סטין רוצה להרוג את אנג'ל, לא לשחק את "המשחקים" של הולץ שהיו חלק מהאג'נדה שלו לאורך כל הדרך. אבל המראה של אנג'ל אל מול העריסה הריקה כאילו אומר, מה הטעם להרוג מי שאיבד את המשמעות לחייו? לפתע האג'נדה של הולץ, שהיתה תמוהה לאורך מספר פרקים, נראית בהירה וצלולה. חלק מתמונות הפתיחה של אנג'ל נראות לפתע מנותקות מההווה, כמעט אנטיתזה לו. אנג'ל מחייך? הפאנג גנג הולכת ביחד לפתור איזה מקרה?



בחזרה במלון, כל הדמויות נראות מעוכות רגשית. לורן, שמקפיד תמיד על לבושו, נראה עכשיו כשחלק מחולצתו מחוץ למכנסיו. גם הוא בדרך לארץ הדמעות: הוא צריך להתמודד עם היותו זה שיספר לפרד שקונור נעלם בפורטל, נקודה רגישה בעברה. רק אנג'ל נראה קר וחד, חותך את הסצינה הרגשית: יש עבודה, צריך לעשות אותה, לגלות מידע, לפתוח פורטלים, למצוא את סז'אן ובסוף גם לנקום במספר אנשים, כולל ווסלי.

לגבי סז'אן, לינווד לא כל כך מרוצה מכמה דברים מעניינים שהוא גילה בנוגע למעורבות של ליילה בעסק. מסתבר שהוא מודע למניעיה ולניסיונה לבגוד ב"וולפראם והארט" על ידי חבירה לסז'אן. בשיחה ביניהם יש טונים השמורים לשיחות עם עובדים בדיוק לפני שמפטרים אותם, רק בשביל שירגישו את הלחץ והמתח קצת לפני שזורקים אותם לכלבים, אבל ניסיון העבר מגלה ש"וולפראם והארט" מצפים למידה מסויימת של חוסר יושר, ערמומיות, אפילו רשעות מהעובדים. כנראה שבראיונות עבודה יש משקל גבוה לשאלה, "מה הן התכונות הרעות שלך?" והתשובה הנכונה היא "איך אפשר להבדיל בין התכונות הטובות לרעות?"

אנג'ל מתוח. הוא ממשיך להעביד את הצוות אבל נתקל בקיר שהוא היעדרו של ווסלי, המומחה לשדים ומיתולוגיה. הכל כרגיל, רק קצת יותר מתוח. פרד נזכרת אמנם להתקשר לקורדליה, אבל לראשונה בפרק אנג'ל מאבד את הקרירות המרוחקת והמופנמת שלו ומסרב "להפריע לקורדליה בחופשה שלה". פעולה זו מעלה את השאלה האם אנג'ל מנסה להגן על קורדליה, או שהוא פשוט לא רוצה שהיא תעצור אותו מהמעשים החמורים אותם הוא יודע שיצטרך לעשות. המחשבה הזאת עולה במוחם של גאן ופרד והם מנסים לאתר את ווסלי לפני שאנג'ל יעשה לו כל מיני דברים מתוך הזיכרון הקולקטיבי שהוא חולק עם אנג'לוס.

בינתיים ווסלי נשדד ומוחבא על ידי הומלס, אם כי לא במקצועיות מיוחדת, ולאנג'ל יש אג'נדה אחרת: הוא מחפש כוח, הוא מחפש את המקור, הוא מחפש דרכים מעניינות לענות את לינווד. המטרה שלו אינה להכאיב ללינווד ללא צורך, לא מכיוון שהוא לא רוצה או לא מסוגל אלא בגלל שהזמן קצר והמלאכה מרובה. לכן הוא הולך ישר למקום שגם יכאיב וגם אי אפשר יהיה לתקן - העין. אנג'ל מקצועי יותר בדברים כאלה מפרד ומגאן, שכמעט שאינם יוצאים בחיים ממאורתה של ג'סטין וחבורתה, אולם מסתבר שג'סטין עדיין אינה שלמה עם מה שעשתה לווסלי, בכל זאת הוא אינו ערפד.

מהמאורה האפלה, המגעילה והמסריחה לחדר הלבן. בכניסה לחדר הלבן ליילה מריחה את אנג'ל, אבל כנראה שהיא מריחה את היעדר הריח במקום שבו המציאות לא ממש קיימת, אלא היא כמו סימולטור בבניה ב"מטריקס". ילדה קטנה, נימוסית כמו שהיא אכזרית, יושבת על כיסא, קובעת לאנג'ל עובדות, בוחנת אותו, משחקת איתו, נותנת לו פקודות (תהרוג את ליילה, לא, סתאאם!). כמובן, היא לא ממש עוזרת לו למצוא את קונור אבל היא כן מאפשרת לו להפוך את סז'אן שוב לשד מוצק, לשחרר אותו כך שיוכל להרוג שוב כמו בעבר. "וולפראם והארט" הפכו אותו למעין רוח רפאים כי הוא היה בלגניסט, הרג בלי הבחנה, בלי מטרה והכי חשוב מבחינתם, בלי רווח. אולם כנראה שהגיע הזמן להחזיר אותו לפעילות, אחרי ששנים רבות של חוסר יכולת לגעת בדבר הכריחו אותו להיות ממוקד יותר, להשתמש בעורמה ולא סתם בכוח.



פרד וגאן מחפשים בזבל את היומנים של ווסלי. הניגודים בדמות של פרד שוב מתגלים כאן - מצד אחד היא במתח כל הזמן, נראית כאילו על סף התמוטטות עצבים, אך מצד שני היא יודעת להפעיל את המוח שלה בשביל לשרוד ולמצוא פתרונות. הפתרונות הפעם מובילים את פרד וגאן שוב לגלות ש"האב יהרוג את הבן" ולחשוף את המניעים של ווסלי.

הצבע השולט בפרק הוא האדום, ה"ילדה" בחדר הלבן דיברה על הציפורניים האדומות של ליילה ועל תאוות הדם של אנג'ל, ועכשיו רצפת הלובי מכילה סמל שטני גדול ואדום. ואם זה לא מספיק, ליילה צריכה לחתוך את עצמה ולשפוך לתוך הסמל את דמה שלה, אולי גם מתוך רצון להוכיח ללינווד את נאמנותה ולכפר במקצת על שהעלימה ממנו מידע.

סז'אן אמנם חוזר, אבל לא אל תוך המלון, שם אנג'ל מחכה לו, אלא לאמצע הכביש, שם הוא נדרס, מה שלא מפריע לו להמשיך לחיות ואפילו לבעוט חזק למדי באיזו משאית שנקרית בדרכו. זה לא עוצר את אנג'ל, שמוכן להתעמת עם איומיו של לינווד, עם הסבריה של פרד, ועם כלי נשקה של ג'סטין וכל חבורתה. הוא חולף דרכם כאילו היו כלום. אפילו סצינה מטעה עם אנשים כואבים שנפגעו על ידי המפלצת שהוא שחרר לא מזעזעת אותו כמו שניתן היה לצפות.

פרד וגאן שוב מתעמתים עם ג'סטין שנמצאת במקום מיוחד בין שפיות לחוסר שפיות. לא שזה מעניין את פרד, היא מרביצה לג'סטין בין השאר כתגובה על מכה די חזקה שקיבלה ממנה כאשר היתה מוקפת בכל הלוחמים שלה. האנשים רבים את המלחמה הקטנה שלהם, והנה נכנס סז'אן, צוחק עליהם, הם בכלל לא קרובים לליגה שלו. השאלה היא רק האם אנג'ל הוא יריב ראוי לאיש מהמשאית הקטנה שנכנסה בו במהירות נסיעה עירונית ובקושי דגדגה אותו. אה, אבל לפני שנכנס לזה, רק רציתי להגיד לכם, אומר סז'אן, הכל היה שקר אחד גדול. סז'אן מגולל פה הסברים לגבי הצורך שלו לשכתב את המגילות, להגן על עצמו מפני הגורל שייעדו לו, למות בידיו של קונור. כצפוי, סז'אן חזק יותר מאנג'ל אבל לפני שהוא הופך אותו לאפר ואבק הוא עושה את הטעות הקלאסית: הוא מדבר יותר מדי ונותן לג'סטין ללכוד אותו בתוך הכד שהנזירים ייעדו לו. מתנה קטנה מהולץ, שמראה שוב את כוחו לשטות בכולם.

סוף הפרק מתקרב, הרעים נוצחו, ואפילו מצאו את ווסלי והוא חי! ילדים, מהו הלקח שיש ללמוד כאן? כולנו עושים שגיאות, אפילו מסכנים את החיים של אלה שמסביבנו, אבל בשביל לסלוח לעצמנו צריך ללמוד לסלוח לאחרים. נכון, אנג'ל? נכון? הי, מה זאת הכרית הזאת על הראש שלי?



אנג'ל מנסה להרוג את ווסלי, אבל לא במלוא כוחו. סביר להניח שהוא יכל לנפנף את שאר עובדי בית החולים, את גאן ואת פרד, בדיוק כפי שעשה לחבורה של ג'סטין. כנראה שכאן הוא פועל במצב של "תחזיקו אותי או שאני אכסח אותו". גם השימוש בכרית לא אופייני לאנג'ל, שיודע למצוא את כלי הנשק שלו בכל מקום ולכל מטרה. נראה שהמטרה של אנג'ל היא, יותר מכל דבר אחר, להוציא זעם ותסכול, לפרק את המצב בו גאן, פרד ולורן מנסים לשכנע אותו לסלוח ולקבל את ווסלי בחזרה לחיקה החמים של הפאנג גאנג. אולי אני סתם מנסה לשכנע את עצמי שאנג'ל הוא אדם טוב ולא סתם ינסה לרצוח אדם אחר אבל כנראה שזו בדיוק הדואליות שאליה מכוונים יוצרי הסדרה. באנג'ל, כמו בבאפי, אדם נמדד בכוסו, בכיסו ובפעם בה הוא מנסה להרוג את החברים שלו.