כולנו חולמים על זה, אבל לא מעיזים לנסות. לכולנו יש חשק לשנות משהו בחיים שלנו. להיות חכמים יותר, להיות יפים יותר, להיות חזקים יותר, להיות אהובים יותר - אבל שוב, רובנו נשארים עם מה שנתן לנו הטבע, ופשוט חיים את חיינו כשבסופו של היום, כל מה שאנחנו רוצים זה לחזור הביתה בשלום.

גם ג'ורג' נוהג כך. שגרת יומו מורכבת מאלפי אכזבות קטנות ומכמה גדולות, מהמון עצבים ומעט מאוד סיפוק. אין לו עבודה, אין לו דירה, אין לו אהבה, הוא נראה לא טוב, משדר סוג זה או אחר של פתטיות, ובסופו של היום, כל מה שהוא רוצה זה לחזור הביתה (אל ההורים) מבלי לאבד פיסה נוספת מכבודו.

עד שיום אחד הוא מחליט לעשות מעשה. אם שום דבר בחייו לא עבד לו כי הוא ניסה לעשות דברים בצורה מסוימת, מעתה הוא פשוט יעשה את כל הדברים בצורה הפוכה. הוא מזמין כל יום אותו דבר? לא היום. היום הוא יזמין... מה ההיפך מטונה? לא חשוב, העיקר שזה יהיה הפוך. עם הרבה סוכר, בבקשה.

וזה עובד.

ג'ורג': זה לא עובד, ג'רי. זה פשוט לא עובד.
ג'רי: מה לא עובד?
ג'ורג': איך קרה לי כל זה? היו לי תקוות כל כך גדולות. הייתי נאה, פיקח... אולי לא במובן האקדמי, אבל הייתי מהיר-תפיסה. תמיד הייתי מבחין כשלמישהו לא נוח במסיבה.
ג'רי (לאיליין): יש שם מפית?

כמה שזה נשמע מגוחך, בעולם של "סיינפלד" זה פשוט לא יכול שלא לעבוד. בחורה נאה מסתכלת על ג'ורג'? הוא ייגש אליה ויגיד לה שקוראים לו ג'ורג', שהוא מובטל וגר עם ההורים שלו. וזה מה שיגרום לה לצאת איתו לדייט. חבורה מעצבנת במיוחד של אנשים עושה רעש בבית הקולנוע? מה הדבר הראשון שעולה בדעתו של ג'ורג' לעשות? להתכווץ במושב בפחד? ובכן, מעכשיו הוא יעשה ההיפך. הוא יקום אליהם ויצעק. וכמו בתסריט של סיטקום טוב, הם יהיו אלה שיתכווצו במושבם בפחד.

קלאסיקה בהתהוותה.



ואם ג'ורג' נמצא בעלייה מטורפת חייב להיות משהו שיאזן אותו. ואיליין היא זו שנבחרת. אם בתחילת הפרק הכל אצלה נפלא - היא מקבלת קידום בעבודה, היא שוב יוצאת עם ג'ייק ג'רמל והכל נראה ורוד, הרי שעד סיומו היא תספיק לאבד הכל. את הדירה, את החבר ואת העבודה. את הפרק הזה היא תסיים בדיוק איפה שג'ורג' החל אותו. בלי עבודה וגרה עם ההורים. של ג'ורג'. כנראה.

אלא שהכל מסתובב סביב אדם אחר לגמרי. ג'רי. האיש שעל שמו קרויה הסדרה. הוא בעצם הגורם לכך שאם לג'ורג' טוב אז בהכרח לאיליין רע. רק קריימר נשאר קריימר. כי ג'רי הוא Even Steven. במשחק הפוקר הוא לא מרוויח ולא מפסיד; אם ביטלו לו עבודה אחת, הטלפון הבא יזמין אותו לעבודה אחרת; אם איליין תזרוק לו 20 דולר מהחלון הוא ימצא 20 דולר אחרים בז'קט; אם הבחורה שהוא יוצא איתה עכשיו תזרוק אותו, רוב הסיכויים שתבוא אחרת; ואם ג'ורג' נמצא בעלייה, אין ברירה לאיליין אלא להיות בירידה. עקרון הכלים השלובים.

ג'רי: אני אגיד לך מה היתרון בלהיות הומוסקסואל. אם את יוצאת עם מישהי במידה שלך, מייד הכפלת את המלתחה שלך.

אלא שקל מאוד "להאשים" את ג'רי. הנפילה התלולה של איליין מגיעה ישירות מהאופי שלה. האירועים שעוברים עליה בפרק מקבילים לאירועים שעוברים על ג'ורג' בפרק, רק הפוך. היא מועפת מהדירה כי הכניסה פורץ וכמה מיסיונרים ומדובר רק בתחילתה של רשימה ארוכה (במקביל ג'ורג' עוזב את דירת הוריו ומוצא דירה משלו). היא איבדה את החבר החדש-ישן שלה כי לא הצליחה לעמוד בפיתוי ועצרה לקנות סוכריות בבית הקולנוע קצת אחרי ששמעה שהוא נפצע בתאונת דרכים (לג'ורג' יש חברה חדשה, ויקטוריה, בנוכחותה הוא זוכה לאחד מרגעי הפאר שיהיו לו אי פעם. איפה? בבית הקולנוע, כמובן). את מקום העבודה שלה היא מאבדת כחלק מתגובת שרשרת של אירועים שהחלו כי פיה היה עמוס באותם סוכריות ג'וג'י פרוטס שמנעו ממנה להזכיר למר ליפמן את מטפחת האף שלו (ג'ורג' זוכה בעבודה חדשה כי לא פחד להגיד לבוס החדש והעוצמתי שלו את דעתו האמיתית). ג'וג'י פרוטס, לא פחות. מדובר בדבר שהיינו מצפים מג'ורג' לעשות, לא מאיליין.

לא פלא שבסיום הפרק איליין הופכת לגירסה הנשית של ג'ורג', עם המשקפיים, המבט הלוזרי והשיער האסוף.

איליין: אתה מבין מה קורה כאן? אתה לא רואה מה קרה? הפכתי לג'ורג'!
ג'רי: אל תגידי את זה.
איליין: זה אמיתי. אני ג'ורג', אני ג'ורג'!



דווקא האירועים המתרכזים בקריימר פחות מצחיקים מעלילות המשנה האחרות. קריימר מתארח אצל קת'י לי ורג'יס בתוכנית הבוקר שלהם כדי להציג את ספר שולחנות הקפה שלו העוסק בשולחנות קפה ומצליח לשפוך את הקפה שלו על השמלה החדשה של קת'י לי. הוא גם מתעוות לגמרי, כהרגלו בקודש, כשליפמן מתעטש עליו. זה אולי קצת עצוב להגיד את זה, אבל ככל שהשנים חולפות נראים השטיקים הללו של קריימר פחות ופחות משעשעים.

אבל בסופו של דבר "ההיפך הגמור" (או "היפוכו של דבר" בתרגום של ערוץ 3), פרק סיומה של העונה החמישית, הוא פרק מצחיק ונפלא, פרק שתמיד כיף לחזור ולצפות בו, פרק שנראה רענן גם היום. גם בגלל איליין, אבל גם ואולי בעיקר בגלל ג'ורג', שמצליח בפרק הזה להתנער מהתדמית הרגילה שלו, ומהאופי שלו כאדם שלעולם לא יצליח בחיים. זו גם הסיבה שמדובר באחד הפרקים האהובים עלי בסדרה. היציאה הזאת מהמסגרת של הדמות תקרה שוב בפרק עתידי שיעסוק בג'ורג', ושגם הוא אחד מהאהובים עלי.

ג'רי: הניו יורק יאנקיס?
ג'ורג': הניו יורק יאנקיס!
ג'רי: רות', גריג, דימג'יו, מנטל,... קוסטנזה?!



קצת טריוויה
ג'ורג' מספר בראיון העבודה שהוא פוטר מאחת העבודות הקודמות שלו כי עשה סקס עם המנקה. מדובר באזכור לפרק "הנקודה האדומה" מהעונה השלישית.

הבחור שמודיע לאיליין שג'ייק ג'רמל היה מעורב בתאונת דרכים הוא לא אחר מפרנץ' סטיוארט, מי שעתיד להיות, שנה וחצי מאוחר יותר, הארי המחופף מ"מפגשים מהסוג האישי"

ג'רי מציע לקריימר את החולצה התפוחה שלו להופעה הטלוויזיונית אצל קת'י לי ורג'יס. כמובן שמדובר באזכור לאחד מהפרקים הראשונים בעונה הזאת, The Puffy Shirt.

זוהי הופעתו הראשונה של לארי דיוויד כג'ורג' סטיינברנר, הבוס הבלתי נראה של הניו יורק יאנקיס.


רגע הקסם
יש המון רגעים נפלאים בפרק הזה. ההבעה של איליין לאחר שהיא זורקת לג'רי את שטר ה-20 דולר מהחלון שווה לבדה את הצפייה בפרק. ההתלהבות העצומה של ג'ורג' כשהוא מספר לחבריו כמה שהוא מאושר מפילה אותי מצחוק בכל צפייה מחדש. זה גם מה שעושה השורה "Hire This Man" של ג'ורג' סטיינברנר אחרי שג'ורג' קוסטנזה מטיח בו את הדברים הקשים. אבל רגע הקסם האמיתי של הפרק יכול להיות רק רגע אחד.



כשג'ורג' שומע שאיליין איבדה את הדירה שלה, הוא מציע לי כבדיחה ש"את יכולה לעבור לגור עם ההורים שלי". איליין מתקרבת אליו ושואלת: "זה היה ההיפך ממה שרצית לומר...", בשלב הזה תופסת איליין את פרצופו של ג'ורג', מעוותת את פיו, וממשיכה: "... או שזה האינסטינקט הטבעי שלך?". לשניה אחת שם שוב מתהפכים ג'ורג' ואיליין בתפקידים, וג'ורג', בקול המסכן ביותר שיכול היה להוציא מפרצופו המעוות מודה שזה היה "אינסטינקט". איליין תופחת לו על המצח ומצווה עליו: "הישאר עם ההיפך!". הילארי.


חזרה אל פרויקט "יאדה יאדה"