האם קשה, לנו הבאפיקוהולים, להאמין שכאשר אלוהי הבאפיוורס מקבל לידיו, או כותב, תסריט חדש, אצבעותיו מקבלות עוויתות לאחר שעות רבות של הקלדה (או שכתוב), שיערו מרוט, וברקע אשתו, שטוענת שהוא לא מקדיש מספיק זמן למשפחה? (ידוע הרי, שבגרסה של ג'וס זמן עם המשפחה = הקלטות משותפות למיוזיקל)

אבל האם לא קל גם לשער, שכאשר אדוננו, הכותב הבכיר, מקבל את אותו ניצוץ בעיניים לאחר סיום פרק כגון זה, אותה שמחה שהוא מפיק נובעת מכך שהוא יודע שהוא כרגע הרג לנו דמות אהובה? (יתכן שבשלב זה נשמע גם צחוק זדוני)

אחת המסקנות החשובות ביותר בפרק זה, למי שלא הפנים זאת עד עתה, היא ששום דבר אינו כמו שהוא נראה (וגם, שהאח הגדול מסתכל). הפרק הזה, משיר הפתיחה, בו הופיעה אמבר בנסון כדמות קבועה, ועד לדקות האחרונות, הנו הטעייה, על מנת לגרום לצופים להפוך לפיסות ג'לי בוכות בסופו, וכמובן ליצור קליף-הנגר שיעלה את שיעורי הצפייה בשבוע הבא.

תחילת הפרק היא המשך ישיר לסצנה האחרונה של הפרק הקודם, לאחר שהמסך הושחר למטרות צניעות. ווילו וטארה בחדר השינה, בו פזורים חלקי לבוש שונים, ושיחת ה"אחרי" שלהן מיועדת להבהיר לנו בדיוק מה התרחש, למקרה שהיה ספק כלשהו, ועד כמה השתיים נהנות מחזרתן זו לזרועותיה של זו.



השתיים משוחחות על האירועים של היום הקודם. חייה של ווילו חוזרים למסלולם, היא התגברה על התמכרותה ל(ק)סם, ועתה היא מנסה לחזור לנישה של ה"חברה הכי טובה של...", וככזו היא עוסקת במסורת עתיקת היומין בין חברים ומדסקסת עם טארה על מעשיה של באפי. ווילו חושדת שבין הקוטלת ובין ספייק מתרחש דבר מה, אך היא לא מנחשת מה טיב היחסים ביניהם עד אשר טארה מספרת לה. ווילו תוהה מה הסיבה לכך שבאפי לא שיתפה אותה בסודה. יתכן שלאחר אירועי השנה האחרונה אין היא בטוחה שביכולתה לאחות את הקרע שנוצר ביניהן.

הרגש שהיא מביעה באותם רגעים משקף את אותו פן נשכח בה, זה של הילדה חסרת הביטחון, ולמעשה מחזיר אותנו לזמנים בהם ווילו אכן התייחסה לדעת חבריה כאל הדבר החשוב ביותר. אך למרות רצונה הטוב של ווילו, המרחק בינה לבאפי הוא עובדה קיימת, ומאוחר יותר הוא יודגש ע"י דון שתצליח לנחש מה התרחש בין ספייק לאחותה, בעוד המכשפה תיכשל בכך.

טארה, עקבית לשינויי דמותה, מהווה את הגורם המייצב ומרגיעה את ווילו. מאז הפרידה, ביססה טארה את מעמדה כאדם אליו יכלו באפי, דון, ועתה אף ווילו עצמה, לפנות אליו. העובדה שהיא היתה מרוחקת מהאירועים הפנימיים של הסקוביס העניקה לה את הפרספקטיבה הנדרשת לעזור להן, מבלי להיות משוחדת ע"י האירועים או ע"י הרצון שלה. מדובר בתפקיד שבעבר היה שייך לג'יילס, ששימש כאוזן קשובה, וחלק אינטגרלי מחיי הסקוביס אך לא לגמרי כחלק שווה לזה של השלישייה - באפי, ווילו, וזאנדר.

ווילו ודון נפגשות מול חדרה של באפי שלא חזרה הביתה בליל אמש. השתיים דואגות לה ומנסות לנחש מה מצבה, אך הדבר נשכח במהרה כאשר טארה מצטרפת אליהן. דון עוד תוכיח את זה שוב במהלך הפרק, אבל באקט לא אופייני לה היא מראה שהיא הצליחה להתפתח מעבר לתפקיד האחות הקטנה והמעצבנת, וצווחת (בכל זאת, יש לשמור על מאפייני הדמות) בשמחה כאשר היא מבינה שהשתיים חזרו זו לזו. הפרידה של השתיים היתה מעין גירושים שניים עבור הבת הצעירה לבית סאמרס. לנוכח מספר האנשים הרב מהם היתה צריכה להיפרד בשנים האחרונות, לא מפתיע שחזרתה של טארה מוציאה ממנה צד חדש וחביב.

בשיחתה עם ווילו, ציינה טארה, כי באפי לא הודתה ביחסיה עם ספייק מאחר שלא רצתה להכיר בהם בעצמה. עתה, לאחר שהסוד נגלה, אין באפי יכולה להתחבא מפני חבריה, אך היא יכולה להתחמק מהם. במקום לחזור הביתה ולהתמודד עם אירועי הערב הקודם, או לחילופין להעמיד פנים שדבר לא השתנה, כפי שהיא עשתה עד עכשיו, באפי הולכת לציד חנונים. יאמר לזכותה של באפי, שמדובר בהתקדמות. לו היתה סיטואציה דומה חודש לפני כן, סביר להניח שהיא פשוט היתה מתעלמת מהבעיה לחלוטין ובמקום זה היתה קופצת לספייק.

החנונים, עדיין צעד אחד לפני באפי, חזו את בואה אל מקום מחבואם. כמו כל נבל טלוויזיוני מקצועי הם טמנו לה מלכודת מתוחכמת יתר על המידה, ובאפי נאלצת להימלט ברגע האחרון מהמנסרים האוטומטיים מטקסס. מעניין מה היה קורה אם הם היו בוחרים לטמון מלכודת מתוחכמת פחות אך יותר מעשית, כמו פצצה.

בביתה מכנסת באפי את הסקוביס במהדורתם החדשה אך המצומצמת: ווילו וטארה מקבלות את המשימה לחקור את המעט שבאפי הצליחה להציל ממסורי הענק, תוך כדי עשיית שמופי זו לזו (דבר שמהווה את רוב תפקידם בפרק הזה), אניה היא שד, זאנדר כועס, וספייק... לא לגמרי ברור מה ספייק.

בשביל דון הוא חלק מהמשפחה, בדיוק כמו טארה. הוא היה הראשון לצרף אותה למעגל העל-טבעי, כאשר הסקוביס ניסו להגן ולהרחיק אותה ממנו, הוא אחד מאהבות הטיפש-עשרה שלה, והוא הגן עליה לאחר שבאפי מתה, וכאשר דון שואלת את באפי האם הוא לא יהיה יותר בסביבה, הטון שלה מעיד על התשובה שהיא היתה רוצה לקבל, אך היא לא מתווכחת או מנסה להשיג תשובה ברורה יותר מאחותה, כאשר זו מודה שהיא פשוט לא יודעת.

במקום זה, דון הולכת לברר לבד.

בשביל דון זהו עדיין עולם המבוגרים - היא עוד לא חוותה אהבה, תאווה ושנאה, כפי שבאפי וחבריה חוו, והיא מנסה להבין כיצד שני הרגשות הראשונים יכולים לגרום לאדם לפגוע בחברו ובכך להוביל לשלישי.

היא תופסת את ספייק במאורתו בזמן שהוא מכין לעצמו משקה. מאוד בולט כאן הבדל הגילאים ביניהם (גם אם לא מחשיבים את יותר ממאה שנות הערפד שלו) - היא נערה תמימה, בדרך למסיבת שינה אצל חברה, והוא החבר הבוגד של אחותה. ובכל זאת, אפשר לראות את הקשר ביניהם כשהוא שואל אותה אם היא הגיעה בשביל לבלות את הלילה אצלו (כפי שהיא עשתה בעבר כאשר המצב בביתה לא היה טוב), וכן באמצעות שמות החיבה שלו כלפיה.



קשה שלא לרחם מעט על ספייק כאשר דון שואלת אותו על יחסיו עם אניה. דון היא למעשה האדם היחיד שתמיד היה לצידו, ועתה, האמון שלה בו נשבר, וכאשר היא נאלצת לבחור בין נאמנות לו או לאחותה, היא בוחרת בבאפי.

ספייק הוא מעין גלגול ג'יימס דיני של ערפדים. נכון, נעוריו חלפו-עברו להם כבר מזמן, אבל הוא עדיין נמצא במרד מתמיד - נגד הסביבה, נגד באפי, נגד הצ'יפ שלו, הוא אפילו בחר להזדהות עם דור הפאנק שמרד בממסד, אבל מהיותו דמות שלמה הוא גם מוצג כערפד עם רגשות, וככזה הוא חש פגוע.

ברגע התעלות נוסף של דון על עצמה, היא מודה שאין היא יודעת מה התרחש בין השניים, אך אם ספייק התכוון לפגוע בבאפי, הוא הצליח. דון אולי לא מנוסה, אבל היא לא טיפשה. סביר להניח שהיא ידעה מה התרחש. אלא שספייק עדיין מאוהב בבאפי, והצהרה כזו תפגע בו.

בצד אחר של העיר, זה בו נמצאים הפאבים, נמצאת אניה. היא לא שם כדי להטביע את צערה, אלא כדי לעבוד. בהתאם לרוח הזמנים, וכשדת נקמה מודרנית, אניה מחפשת לקוחות לכישוריה. במובן מסוים היא פועלת בהתאם למודל המפורסם של אדם שנזרק - היא כעסה, נהגה בפזיזות, מצאה לעצמה ריבאונד, ועתה היא משקיעה את עצמה בעבודתה. כביכול, עסקים כרגיל. אך מראה יכול להונות, ועל אף שניתן לומר שזה לגיטימי לחלוטין שאניה תשאב מניסיונה על מנת לדובב את האישה במצוקה, לאחר שהיא מתחילה לספר את קורותיה עם זאנדר היא לא עוצרת, ולהיפך, היא קוטעת את הצעירה מלבקש נקמה על חברה הבוגדני, מאחר שהיא בשצף של דיבור על זאנדר ועל בגידתו בה. אניה אמנם ביקשה לחזור למצבה השדי, אך לאחר קרוב לשלוש שנים כאדם, התנהגותה יותר אנושית מאשר דמונית. דבר זה מטשטש את התחומים הלבנים והשחורים עוד יותר בסדרה ומעלה שוב את השאלה מה הם החוקים שלפיהם נקבעת התנהגותו של שד? ומה בו קובע את אמות המוסר והערכים על פיהם הוא עובד?

לאחר שאזרה מספיק אומץ הולכת באפי לזאנדר, הצד השני בזוג הנבגד / בוגד. באפי מנחמת את זאנדר בכך שהיא מבטיחה לו שאניה עדיין אוהבת אותו. כביכול זה מוזר, כי הרי כמוה, הוא זה שעזב, ואפילו שבאפי וזאנדר הם אלו שהכריזו על סוף מערכות היחסים, דווקא שניהם מוצגים כנבגדים על ידי ספייק ואניה. יתכן שזה רק עוד חלק מהחיים שמוצג שוב ושוב בעונה האחרונה ומוגדר כ"זה מסובך".

זאנדר לא מעוניין בנחמה שבאפי מציעה לו, הוא מעדיף להתנהג כלבן, אמריקאי, בן 20+ ממוצע, ולזעוף בזמן שהוא גומע בירות. עוד סטריאוטיפ שבא לידי ביטוי, אם כי מתאים שזאנדר יגלם אותו, מאחר שהוא תמיד היה האיש הרגיל בחבורה, ולכן הגיוני שהוא יגיב על האירועים בצורה רגילה לגמרי.

זאנדר מבין את אניה. הוא פגע בה, היא פגעה בו, אך הוא אינו מבין מדוע באפי עשתה זאת. הוא עיוור לכך שאניה ובאפי לא עשו זאת דווקא נגדו, ושתיהן הרי אף לא התכוונו לגלות לו את שעשו. עתה, משהוא יודע על כך, הוא רואה בזה בדיחה על חשבונו. באפי, שמעולם לא ידעה לקבל ביקורת בונה היטב, ועל אחת כמה וכמה ביקורת שאינה כזו, אומרת לזאנדר שאין זה עניינו מה היא עושה בחייה הפרטיים. זוהי תגובה מטופשת. לולא היה זה עניינו, מדוע הוא נשאר ועוזר לה בחייה האחרים (כקוטלת)? הוא לא מקבל תוספת סיכון, זו אינה משימתו המקודשת, אין לו אפילו יכולות מיוחדות כלשהן לתרום, הוא שם בגלל שהם חברים, בגלל שאכפת לו מווילו ומבאפי, ומכיוון שהוא אמנם אדם רגיל, אך גם אדם טוב, שרוצה לעזור.

אבל במקום לתת את התשובה הזאת, מחזיר זאנדר במהלומה נמוכה משלו: ספייק הוא שד, רשע, וללא נשמה, היחסים עמו מסוכנים, ואנוכיים. אך זהו עוד תירוץ מטופש, כי הרי לאנג'ל היתה נשמה, וזאנדר שנא גם אותו. למעשה, רוב טינתו כלפי שני הערפדים זהה, והסיבה העיקרית לשנאתו היא הקנאה שלו בהם.



בזמן שהסקוביס התחבטו זה במעשהו של זה, שלישיית נבלי הדמה המשיכו בתוכניותיהם. וורן, שהפך להיות הארכי-נבל מבין השלושה מתנהג כרודן כלפי שני האחרים ושולח את אנדרו וג'ונתן למשימה המסוכנת של השגת כדורים סיניים שיעניקו לו כוח על-אנושי. כמובן שאת הגמול הוא מבטיח לחלק, אך שוב אנו רואים עד כמה "נאמן" וורן למילתו או לחבריו. מסתבר שוורן ואנדרו, חברו נגד ג'ונתן. עושה רושם שוורן מבקש לסלק את האדם היחיד שעדיין מעיר הערות מצפוניות מדי פעם, חולק על דעתו, ובכך מסכן את מעמדו כקינג-פין הבא.

אנדרו, הידוע יותר בתור אחיו של טאקר מאשר אדם בפני עצמו, מצטייר כאדם שלא לחלוטין מודע למעשיו. בשבילו, כל הסובב אותו הוא תפאורה של הרפתקה בה הוא נוטל חלק, והוא לא אוהב שמזכירים לו אחרת. אנדרו חובר לוורן, כי הוא מעניק לו ייחודיות, והוא מוכן להיפטר למענו מג'ונתן, כל עוד הוא ימשיך להיות מוכר על ידי וורן כבעל בריתו. בנוסף נרמז, באין ספור פעמים, שלאנדרו יש קראש על וורן.

השלושה מגיעים גם הם לברונז. תחילה זה נראה כאילו וורן רק רוצה לבדוק את הצעצוע החדש שלו וליהנות קצת לפני שימשיכו כמתוכנן, אך במהרה מתברר שזה עוד צעד במחיקת החשבונות שלו עם אלו שאמללו אותו בתיכון. ג'ונתן רואה שמעשיו של וורן מסוכנים, לא רק לאנשים אחרים (כי הרי כבר ידוע שוורן מסוגל להרוג את אלו שמתנגדים לו), אלא גם לו ולאנדרו. מאוחר מדי הוא מנסה לפתות את אנדרו לצידו, אך זה כבר שבוי בהבטחות הגדולה של וורן.

כוח-העל שוורן כה חיכה לו הגיע סוף סוף. ועכשיו הוא יכול לעשות כרצונו. הוא משיב לנערים שעשו לו וודג'י בשיעורי הספורט כגמולם, גורם לבנות שהתעלמו ממנו בתיכון ליפול לרגליו, וכאשר הוא נתקל בזאנדר, שמנסה להשיב את הסדר על כנו, הוא לועג לו על מעשיה של אניה עם ספייק.

במידה מסוימת זאנדר סבל בדיוק כמו שלישיית החנונים בתיכון. הקורדיליות לעגו לו, הספורטאים דחו אותו, ולכלל התלמידים הוא היה בלתי נראה. אך לו היו את באפי ו-ווילו, הוא הצליח בחייו, עם חבריו, ועד לאחרונה, גם עם חברתו. וורן מתגרה בזאנדר וגורר אותו ל-battle of the gicks, בו מפסיד זאנדר במהרה, וניצל הודות לג'ונתן.

יש נבלים רבים בבאפי. את חלקם אנחנו אוהבים יותר, את חלקם אנחנו אוהבים פחות. וורן זוכה אצל הרוב להשתייך לחלק השני, שלא כמו ספייק. ספייק נהנה מהמותרות שבהיותו שד, הוא זוכה להטבות בנוגע למעשים הרעים שאנו מייחסים כנגדו כי בסופו של דבר הוא רשע, וזה באופיו להתנהג ברוע לב. אך ההפרדה שהצופים עושים בין ספייק הטוב, שעוזר לבאפי, לספייק הרע, שניסה בעבר להרוג אותה, לא קיימת, כי מעשיו הטובים והרעים נעשים על ידי אותו אדם, אין בו חלוקה ברורה שחוצה אותו לכאן ולכאן.

לאחר סיור רגיל בבית הקברות של סנידייל חוזרת באפי עייפה וכאובה לביתה. היא נכנסת לחדר הרחצה ורוצה להירגע לאחר יומיים עמוסים למדי.

ואז נכנס ספייק.

ספייק רואה שהיא פצועה, אולי הוא מבקש לעזור לה, אך היא לא מעוניינת. ספייק רוצה להתנצל, אך היא לא רוצה לשמוע. אולי באפי מתנהגת באטימות כלפיו, כפי שהוא טוען. מה שקרה ביניהם, קרה בין שניהם ולא נוגע אך ורק לה. אבל זהו הרי אבן היסוד עליהם התבססו מפגשי הסקס שלהם. באפי היתה מגיעה לספייק כאשר הצורך היה עולה ועוזבת באותה מהירות, היא לא רוצה להכיר בו כצד במערכת יחסים עכשיו, כפי שהיא לא רצתה לעשות זאת גם אז.

ספייק מנסה לסחוט מבאפי הודאת אהבה, אך באפי לא אוהבת אותו. כן, רגשות קיימים, אך לא אהבה. לפיה, היא לא יכולה לאהוב אותו מאחר שאין היא יכולה לבטוח בו. דבר דומה היא אמרה לאנג'ל, ב-sanctuary, אז היא טענה שמה שהיה בינה ובין ריילי שונה ממה שהיה בין אנג'ל לבינה, כי בו היא בוטחת. באפי מבינה היטב את ההבדל בין האדם לשד, ולמרות מה שזאנדר אמר, או מה שספייק חושב, היא אמנם התירה לעצמה להיקשר אליו, אך לא להתאהב בו.

ספייק לא מקבל זאת. ההגדרה שלו לאהבה שונה. לדעתו, זו להבה שלא ניתן לכבותה או להשתלט עליה לפי רצון. שוב, דבר שכבר שמענו ממנו בעבר, בעונה השלישית. אבל באפי חולקת על דעתו. זו אינה אהבה, אלא תשוקה, והיא לא יכולה להישאר לאורך זמן.

ניתן לומר ששניהם צודקים. מאז ומתמיד הזדקקה באפי למישהו שהיא תוכל לבטוח בו, שתוכל לגלות לו שהיא קוטלת, שיוכל לעזור לה בקרבות, אך היא לא נתנה לאהבה לשלוט בה, בעוד ספייק תמיד העדיף לפעול על פי רגש ולא על פי שכל, ועל כן התשוקה שלו הופכת לאובססיה.

ואז מגיע אחד הרגעים הכי שנויים במחלוקת בבאפיוורס.

ספייק מנסה לאנוס את באפי. לאורך כל הסצנה אין מוזיקה. קריאותיה של באפי לספייק שיפסיק הן הדבר היחיד שניתן לשמוע. זוהי אחת מהסצנות המזעזעות ביותר שאי פעם צולמו בסדרה מאחר שהיא הראשונה שמפשיטה את באפי מכל המטאפורות שליוו אותה עד עכשיו ומראה לנו בבירור אותה, את באפי, קוטלת הערפדים, מצילת העולם, כקורבן. הסצנה קובעת נחרצות את גורלו של ספייק - הוא לא אדם טוב, וכמו שמותה של ג'ני היה רגע המפנה שבו היה ברור שאנג'ל לעולם לא יוכל להחזיר את הדברים על כנם, כך ברור גם שספייק לעולם לא יוכל לקבל את מקומו חזרה לצד באפי.



גם ספייק מודע לזה. במאורה שלו הוא ניצב מול קלם ומנסה להבין מה התרחש. הצדדים השונים באישיותו של ספייק נאבקים להגיע להבנה בנוגע למה שקרה, "מה עשיתי?" שואל השוטה לאהבה, "למה לא עשיתי את זה?", שואל השד, ו"מה היא עשתה לי?", רוצה לדעת ספייק, שלא אוהב להתחבט בשאלות פילוסופיות כאלו.

זה לא הניסיון לאונס שמטריד את ספייק, זה הניסיון לאנוס את באפי. הוא פגע בה, ובכך הרחיק אותה עוד יותר ממנו. בנוסף, הוא לא מבין למה איכפת לו כל כך, הוא רוצה לחזור לזמן שבו החיים היו פשוטים, לאלו שבהם להרוג את הקוטלת היה שגרה יומיומית, לא לשכב איתה. הוא מגיע למסקנה בנוגע לדבר שעליו לעשות, והיכן להשיג זאת. מה זה? ואיפה זה? אנחנו יכולים רק לנחש.

לאחר מפגשו האחרון עם אגרופיו של וורן מגיע זאנדר לבאפי. בסופו של דבר כשהדברים מסתבכים זאנדר יודע היכן מקומו, והוא חוזר לשורותיו בין הסקוביס. הוא נדהם לגלות שספייק שם, ומתפרץ לחדר המקלחת של באפי מאשים, רק כדי למצוא אותה יושבת בוכייה על הרצפה. זאנדר יודע מה קרה, הוא יהיה היחיד לדעת, כי באפי מונעת ממנו לעשות משהו בנדון, והיא עצמה לא תגלה לאף אחד אחר. זוהי רק מכה אחת נוספת בהמשך לאלה שנחתו עליה בשנה האחרונה, היא הקוטלת, היא תצא גם מזה. ואכן, עם קריאתה של ווילו שהיא גילתה מהן תוכניותיו של וורן, היא עוברת מייד למצב "עסקים כרגיל" ותופסת פיקוד.

באפי מגיעה בזמן לעצור מסופר-וורן לשדוד בנק באמצעות ביצי ההפתעה שלו. הם נלחמים ו-וורן מעיר הערות שוביניסטיות תוך כדי כך. באפי מחזירה לו באותו המטבע. וורן מתגאה במה שהוא, האיש שניצח את הקוטלת, בזכות מוחו ולא השרירים, זהו ניצחון מוחץ לחנונים באשר הם! במידה מסוימת הוא מאוד ילדותי בדרישה האינסופית שלו, שיכירו בכך שהוא הכי רע והכי נורא, וקשה לומר זאת על אדם שזקוק לאישור בלתי פוסק בנושא. כאשר נאמר לו שהוא רוצח, הוא לא מכחיש זאת, אלא מאמץ לעצמו גם את הכינוי הזה, זהו תג נוסף אותו הוא יכול לאמץ.

ג'ונתן מציל את היום, כאשר הוא מגלה לבאפי מה מקור הכוח של וורן ובכך גורם לה לנפץ את הביצים (מטאפורה לסירוס) ומאפשר לה לנצח. בתעלול בונדי נוסף נמלט וורן תוך כדי איומים עתידיים, ומפקיר מאחוריו את ג'ונתן, שהיה אמור להפוך לשעיר לעזאזל של שני חבריו, אך אנדרו נאלץ להצטרף אליו, כי רקטת הבונד שלו הכשילה אותו.

עכשיו, כאשר שני שליש מהטרויקה בבית הכלא, יכולים גיבורינו לנוח. בסצנת הסיום אנו רואים במקביל את ווילו עם טארה בחדרן, ואת זאנדר ובאפי בגינת בית סאמרס.



אסור בתכלית האיסור להיות שמחים בבאפיוורס.
אסור היה לטארה לומר בשובבות עד כמה כיף להשלים בזמן שהיא מסתכלת על זאנדר ובאפי.
אסור היה לזאנדר להתנצל בפני באפי ולהודות שהוא לא היה צריך להתייחס ליחסיה עם ספייק כפי שהתייחס.
אסור היה להם להשלים זה עם זו.
אך הם עשו זאת.
ואז הגיע וורן.
והוא ירה בבאפי, והרג את טארה.
וורן צדק, אלו לא היו השרירים שאפשרו לו לפגוע בבאפי, אך גם לא השכל. כי באמריקה, זו לא בעיה להשיג אקדח.
זו היתה ההתגלמות של השפל האנושי, והצד הרע שבאדם שאיפשר לו, כמו גם הרבה מזל, יחד עם חיוכו הסדיסטי של ג'וס.