יש המון נשים חזקות וראויות על המסך. אבל למרות הימצאותן של אלו, עדיין קיימות על המסך דמויות נשיות שעושות עוול לאישה. דמויות שמנציחות סטריאוטיפים של נשים רעות וכלבתיות, שלא לדבר על ה"מודל לחיקוי" של הטלנובלות, עם נשים שרק רוצות להתחתן ושתעשינה דברים משפילים בדרך. לרגל יום האישה הבינלאומי, מגיש "המסך המפוצל" סקירה קצרה, בשני חלקים, על דמויות נשיות חזקות בטלוויזיה.


אל החלק הראשון


איליין בניס
כצלע הנשית של הריבוע הסיינפלדי, נמצאת איליין בניס בסטטוס הקלאסי של "אישה בעולם של גברים", שתפקידה לייצג את המין הנשי כולו ולסמל כיצד משתלבת או לא משתלבת האישה במועדון ה"לחברים בלבד" הגברי. אז משתלבת, וטוב מאוד אפילו, אבל איליין היא בכלל יצור א-מיני, שנמצא ב"סיינפלד" כאישה רק כדי לתקוף זווית נוספת של סיפורים חברתיים. מה שכן, היא משמשת בסיס נפלא לכל דמויות "האישה החדשה" של שנות התשעים, צלם דמותן של המקביליות והבראדשואיות.

אמנם כמו כל שאר הרווקות בנות מינה וגילה, גם היא הולכת ונהיית מרירה עם השנים, עד לשלב בו בכלל לא ברור (גם לה) מה היא עושה עם שלושת הלוזרים האלו אם היא כל כך מתעבת אותם. אבל בכל זאת, איליין בניס היתה הרווקה הראשונה בפריים-טיים הטלוויזיוני שמושגים כמו "חתונה", "שעון ביולוגי" או "חיי נישואין" עברו לחלוטין מעל הראש הגדול שלה. היא בכלל לא רוצה ילדים, כזכור, ולמעשה נגעלת פיזית מכל תינוק שהוא, כך שהגנים הייחודיים שלה לא ימשיכו לאכלס את העולם, אם זה מנחם מישהו. נכון, מאוד הטריד אותה פעם שג'ורג' התארס, אבל רק בגלל שזה ג'ורג', והוא ג'ורג', והוא היה הראשון שעשה את זה, ועוד לפניה (והאמת, גם אתם הייתם מוטרדים מכל דבר שג'ורג' היה מספיק לעשות לפניכם). בשביל איליין, אם כבר להתחתן אז רק עם ג'רי, ורק מתוך ברירת מחדל - כדי להפסיק לצאת לדייטים עם מפלצים שאינם ראויי-ספוגית. וגם אם כן, אז כמובן שטקס החתונה ומוסד הנישואין בכלל יהיו משניים בעיניה לעומת, נגיד, לפתוח את מתנות החתונה שלה ולבדוק מי מהן ממוחזרת, לתהות על קנקנו של צלם החתונה שאינו זוכר אותה כלל למרות שפעם שכבו יחד, או להדוף את ניסיונות החיזור של הרבי שמושפע מה'שיקסעפיל' שלה. ג'רי, אגב, לא יצליח לשבור את הכוס (שהוחלפה ע"י ניומן בבלתי שבירה), ג'ורג' יציק לאחת השושבינות וקריימר יאבד את הטבעות. הדרייק'ס לא יהיו שם בכלל (JW).

מרפי בראון
הכוכבת של התוכנית המצליחה "FYI” היא אכן כוכבת בכל רמ"ח אבריה. מקצוענית מהדרגה הכי גבוהה שיש, שלא עושה הנחות וחשבונות לאף אחד כשהמצלמה עובדת. היא עצמה עובדת קשה נון-סטופ, עושה את זה על הצד הטוב ביותר ומצליחה לשמור על שפיות יחסית. לפחות בהשוואה לאנשים עימם היא עובדת. ואם כבר הקולגות - למרות שהיא לא הטיפוס הכי קל, היא חברה אמיתית ולמרות כל המתיחות וההסתלבטויות, היא יודעת להרעיף עליהם חום ואהבה כשצריך, ולהיות שם בשבילם כשהם צריכים אותה.

מרפי היא אישה עצמאית וחזקה. היא קנתה לעצמה מעמד בכוחות עצמה ובלי עזרה מאף אחד. היא הצליחה לצאת ממשבר גדול, לתפוס את עצמה בידיים ולהתגבר על התמכרותה לאלכוהול. היא שולטת בחיים שלה ויודעת בדיוק מה היא רוצה. מרפי היא הדמות הדומיננטית בתוכנית ואולי ברשת כולה, והיא לא מפחדת להתעמת עם הממונים שלה כשזה מגיע לעניינים מקצועיים, אבל היא גם יודעת להתפשר כשצריך. וכמובן, שכשהיא מחליטה להיות אם חד-הורית היא תגיד לדן קווייל הדביל בדיוק מה דעתה עליו דרך מסך הטלוויזיה. ובהמשך, כשהיא חולה בסרטן השד, היא עושה זאת, כמובן, באומץ רב, בקור-רוח ובהרבה קסם. רק דבר אחד, בעצם, חסר למרפי בראון כדי להיות כוכבת באמת ענקית - מזכירה (איתן גשם).

רייצ'ל גרין ("חברים")
רק לפני כ-9 שנים נראתה רייצ'ל גרין כדמות הכי קריקטוריסטית מבין כל החברים הניו יורקרים המפורסמים. החברה הטובה של מוניקה, שרוס היה כה דלוק עליה, הצטיירה כבחורה לא ממש חכמה, בלשון המעטה, ועוד יותר מכך רדודה ושטחית, שה"סייל" האחרון ב"זארה" מעניין אותה יותר מתוצאות הבחירות.

אבל היום כל זה נראה כל כך רחוק ומופרך. למעשה, רייצ'ל היא הדמות הכי פחות קריקטורית מבין כל החברים. יש לה חוכמת חיים. היא פקחית, שנונה ואלגנטית. יש לה נשמה טובה, היא לא דופקת חשבון והיא יודעת בדיוק מה היא רוצה. כן, היא עדיין אוהבת לעשות שופינג, ואפילו שילבה את זה בעבודה שלה, אבל החיים שלה הרבה יותר מלאים ומעניינים מזה. רייצ'ל ידעה לקחת ולהעצים את עצמה והפכה לאישה בשלה, עצמאית וסקסית. כזאת ששני שליש מהבנים באזור רבים עליה. זו שכולם אוהבים לאהוב ונהנים לפרגן לה, כי היא הצליחה בכוחות עצמה להשתדרג למעמד של הכי מוצלחת והכי מצליחה מכולם (איתן גשם).



מירנדה הובס
כולן רוצות להיות קארי. כי קארי היא המאוזנת, הנורמלית, ההגיונית. זו שמאגדת בתוכה את כל הצדדים שמוחצנים ע"י חברותיה. זו שחיה את חיי הזוהר של ניו יורק במלוא הדרן. זו שהכי אפשר להזדהות איתה. הגיבורה האמיתית. אז לא. מאחר שאת גדולתה איבדה קארי כבר לפני עונות רבות, איפשהו בסביבות הגמילה מעישון למען גבר, מזמן עבר הכתר לאדמונית הצינית המושחזת בעלת סף הסבלנות הנמוך ביותר בעולם. סליחה מראש, אבל מבין כל הארבע, היחידה שבאמת יכולה לייצג את רובנו בצורה האמינה ביותר, בצורה שהכי פחות מייפה את המציאות, היא מירנדה. היא אוכלת עוגות שוקולד שלמות, היא מתמכרת לתוכניות טלוויזיה, היא מתמודדת עם תקופות "יבשות", יש לה התקפי חרדה, היא תמיד מוצאת את עצמה עם הטיפוסים הביזאריים ביותר, היא בורחת מאקסים, היא מפחדת ממחויבות, היא שונאת לבקש עזרה, רפלקס ההקאה שלה מופעל עם כל אזכור שהוא לרומנטי, לקיטשי או למתחנחן, ולמרות הכל, בסופו של היום, היא לא רוצה להשאר לבד. מירנדה היא האישה האמיתית של המאה ה-21: הרווקה הקרייריסטית, זו שראתה כבר הכל, זו השבעה מכל הבולשיט שיש שם בחוץ, זו שנמאס לה משוביניזם, מאפליות, ממשחקים ומתחרויות, זו שמתעצבנת על כל מה שלא מוצא חן בעיניה, זו שיכולה להסתדר גם בלי גברים, אבל בכל זאת קצת רוצה אותם לצידה. כל עוד הם לא עולים לה על העצבים. גם כשנכנסה להריון בטעות, היא העדיפה לתפקד כאם חד-הורית ולהעביר את סטיב עשרה מדורי גיהנום לפני שיוכל בכלל להתקרב לילד. ובסופו של דבר, לא להאמין, פעמוני החתונה צלצלו גם למירנדה, אבל גם זה, כמו כל דבר אחר בחייה, נעשה בדיוק כמו שהיא רוצה - בזמן שלה, בקצב שלה, בדרך שלה (JW).

אלי האנשל ("קצוות מפוצלים")
עשר שנים מנהלת אלי את המספרה המצליחה שלה יחד עם בעלה גאווין בסדרה "קצוות מפוצלים". למרות שבעלה לוחץ עליה להביא ילדים לעולם, אלי אינה מוכנה לכך. המספרה היא הבייבי שלה. כאשר אהוב נעוריה שב לחייה היא עושה צעד אמיץ ובוחרת בו כי בשבילה, זה הצעד הנכון. למרות היחס הקר לה היא זוכה מבני משפחתה, אלי לא מתחרטת על כך. למרות עושרו, אלי מנסה לשמור על עצמאותה.

מבחינת קריירה אלי היא הטופ שבטופ, הדובדבן שבקצפת, מעצבת השיער הטובה בבריטניה. ועד שאלי לא השכילה לעשות את הצעד הזה, העולם החיצון לא שם לב לכך. ואותו צעד אמיץ שעשתה, הוא זה שהצליח להוציא אותה מהצל הכבד של בעלה לשעבר, הגבר המצליח, מהחיים המזויפים שחייתה עד לאותו רגע, והיא בכלל לא ידעה שהוא כזה. אלי היא סמל ומופת לאישה שלמדה לקח מטעויות העבר שלהם, עשתה מאמצים לכפר עליהם, ובדרך גילתה גם על עצמה כל מיני דברים. וזו, גבירותיי ורבותיי, אישה חזקה. (assafTV וברק דיקמן).

אלי מקביל
"אם נשים רוצות לשנות את החברה, הן יכולות לעשות את זה. אני מתכננת לשנות אותה. אני רק רוצה להתחתן קודם" - הבדיחה הזו, שנועדה ללא ספק להעלות חיוך על פני הצופים, צופנת בתוכה את כל הבעייתיות כולה של אלי מקביל כדמות נשית. מצד אחד - רווקה בסביבות גיל השלושים, עורכת דין אמביציוזית, קורבן רב פעמי של הטרדה מינית, לכאורה אישה עצמאית וחזקה שרק רוצה להצליח בחייה ולהיות מאושרת. מצד שני - ילדה אובססיבית, כנועה לחלוטין לתכתיבי החברה, אישה המגדירה את עצמה ע"פ מעמדה המשפחתי, סמרטוט רצפה נרקסיסטי ושטוח שהתנהגותו הנוירוטית וערכיו השוביניסטים מעיבים על התפתחות האישה הטלוויזיונית. כן, אלי נלחמת על זכותה ללבוש מיני. כן, אלי כבר בת שלושים ולא נשואה. כן, לאלי אין גבר קבוע בחייה. כן, אלי אם חד הורית. אבל דווקא בגלל שמדובר בעובדות "לא מקובלות" חברתית, הן מטרידות גם אותה עצמה ברמות בלתי נתפסות. אין זה משנה איך נראה הפרי חיצונית, אם הוא רקוב מבפנים הוא אינו ראוי למאכל. ואישה שהוזה תינוקות מרקדים המזכירים לה את שעונה הביולוגי המתקתק, או אישה המזנקת על זר הפרחים שזורקות כלות בסוף חתונתן כאילו היה טרף למאכל, היא אמנם משעשעת לצפייה במקרה הטוב, אך בהחלט אינה ראויה להיחשב כפורצת גבולות, חתרנית, או נושאת דגל המאבק הפמיניסטי, כמו רוב הנשים בשאר הרשימה. למה היא כאן בכל זאת? כי היא שלב חשוב, כי היא דוגמא טובה, כי היא הצד השני של המטבע, כי ככה לא בונים חומה (JW).



קרן שרלין "KC" קולוסקי ("China Beach")
הרבה לפני שהיה לנו מערבון בחלל עם זונה, היתה לנו דרמת-מלחמה בוייטנאם עם זונה. סדרת המופת "נשים במלחמה" שמה לעצמה מטרה לדבר על תפקידן של הנשים בהוויית המלחמה, ולא התמקדה רק בגורלם של גברים בקרב. מכיוון שכך, נשים רבות התחרו על תואר האישה הבולטת של הסדרה, אולם אין ספק ש-KC נתנה לכולן את הפייט של החיים. עלילת הסדרה מתרחשת במחנה צבאי שהוא גם בית חולים צבאי וגם אזור-חופשה לחיילים, באמצע וייטנאם, באמצע שנות השישים. KC היא זונת המחנה, אבל שזה לא יטעה אתכם - מדובר למעשה באישה החזקה ביותר שתפגשו, ואשת עסקים מחוננת.

המלחמה הפרטית של KC היא עם העולם הגברי, שהפנה אותה בגיל צעיר מאוד לכיוון מסוים בחיים, ומאז היא מנסה להשתחרר. מבחינתה, ברגע שאחד מעסקיה הרבים (ייבוא מכוניות, שוק שחור, בניית מלון, פתיחת מועדון לילה) ישא פרי, היא תוכל סוף סוף לעמוד ברשות עצמה. עד אז, היא משחקת נגד המערכת הגברית, בתוך המערכת הגברית, ומשתמשת נגדם בנשק העתיק ביותר. KC היא לא האחות הרחמנייה, שלוקחת על עצמה את סבלם של כל החיילים, כמו שותפתה לסדרה, קולין מק'מרפי. היא אינה צוות הווי ובידור, היא אינה מפקדת, ושלא כמו הנשים האחרות בסדרה, היא אינה מנסה להוכיח את עצמה כחיילת, כבעלת מקצוע, או כאישה.

KC היא האישה המסתורית בעלת העבר, זו שיש לה מוסר מפוקפק, זו שבנתה חומות כל כך גבוהות, שגם אם יגיע הגבר הנכון (והוא יגיע), הוא לא יצליח לעבור אותן. זו שתפתיע שוב ושוב כשתגלה לנו את הצד הרך שכולנו יודעים שיש בה, וזו שתשבור את ליבנו שוב ושוב כשלא תוותר על הכוח שלה גם במחיר האושר. בסופו של דבר היא תגשים את החלום שלה ותעמוד בראש אימפריה כלכלית, אבל תהיה לבד. היא תנצח, אבל תפסיד. מדובר באחת הדמויות המרתקות ביותר והמורכבות ביותר שראתה הטלוויזיה (Which Witch).

אינארה ("פיירפליי")
הנשים של פיירפליי, כל אחת בדרכה, הן נשים חזקות. זואי היא לוחמת מגניבה, פיקחית, שנונה, מצחיקה, נאמנה, סקסית בטירוף ואלילית. קיילי היא בחורה מתוקה ועדינה, שמבינה במכונות יותר טוב מכל גבר ביקום. ריוור גאונה. אחיה מאד חכם ומוכשר, אבל לידה הוא נראה כמו אידיוט. והיא יודעת לירות!

אבל מעל כולן בולטת אינארה. הקלישאה של הזונה בעלת לב הזהב, אבל עם טוויסט. לכאורה היא אישה שמשרתת גברים, איזה מודל לחיקוי היא כבר יכולה להיות? וכאן מגיע הטוויסט - בתור מלווה אינארה היא אישה מכובדת ונערצת. גברים נופלים לרגליה והיא בעלת הכוח. כשאחד מהם חשב לתומו שהיא בבעלותו הוא גילה מהר מאד עד כמה המצב הוא הפוך. וכשהקפטן יצא להגן על שמה, הנאמנות שלה אליו היא זו שהצילה אותו. וזו לא הפעם היחידה שהיא הצילה את היום. מדובר באישה גאה ועקשנית, מתורבתת ומשכילה, חזקה וערמומית, כנה, מרהיבה, לא נשארת חייבת, רגישה ועדינה וכן, זונה בעלת לב של זהב (Slayeret).

כרמלה סופרנו
במשך שנים רבות נאלצה כרמלה לספוג עלבונות מבעלה השוביניסט, לחיות עם השקרים שלו, ועם הידיעה הברורה שהוא בוגד בה. שוב ושוב ושוב. עם יותר נשים ממספר שנותיה. לאט לאט ראינו אותה דועכת, נאבקת לא ליפול ברשתה של אהבה צעירה ומגרה. ואז, בסיומן של ארבע עונות טלוויזיוניות מפרכות, היא שברה את כל הכלים, מבלי לפגוע בכוחה השקט. להיפך, כוחה רק התעצם בעקבות העימות הכל כך סוער עם טוני.

דווקא בגלל שנאלצה להתמודד מול אחד הגברים היותר דומיננטיים ומפחידים בטלוויזיה, כרמלה היא דמות נשית כל כך חזקה ומרשימה. היא לא חששה מריב של ממש עם הבוס של המאפיה, גם כשהוא היה קרוב להכות אותה, דבר שמעולם לא העז לעשות. בעולם של "הסופרנוס", עולם קשוח וגברי, כרמלה מצליחה להתבלט מעל כל שאר הדמויות הנשיות שבסדרה, כדמות החזקה בסדרה בפרט, ואחת החזקות בטלוויזיה בכלל (ברק דיקמן).



לורליי גילמור
החיים לא היו פיקניק עבור הבת היחידה של אמילי וריצ'ארד גילמור. לא די בכך שהיא היתה צריכה לחיות איתם באותו בית כל ילדותה, היא גם היתה צריכה להתאהב בבחור שהוא לא ממש משענת מנטלית, ולמצוא את עצמה אמא פתאום בגיל 16, לשמור על התינוקת, למרוד בהורים שלה ולעבור לגור בעיירה שכוחת-אל מלאה בטיפוסים משונים.

נשמע כאילו החיים שלה הם סיוט מתמשך, נכון? אז זהו - שלא. כי היא לורליי גילמור. ולכן היא יכולה לגדל ילדה לתפארת כמו רורי ולמצוא זמן לעבוד בבית מלון, לנהל חיי חברה עשירים, לשמור על קשר סביר עם ההורים, למרות כל המשקעים מהעבר ולהיות האמא הכי מגניבה בטלוויזיה והאישה הכי שנונה ומתוחכמת שיש. איזה מזל שהיא לורליי גילמור (איתן גשם).

אמילי גילמור
מדוע מזדהים צופי טלוויזיה רבים עם דמות של אישה שתלטנית, סנובית, אגואיסטית, עוקצנית, רגזנית, מרירה וקטנונית כל כך? אכן, קשה מאוד למצוא הרבה נשים שעונות לתכונות האלה שגם אפשר להזדהות איתן. אבל אמילי גילמור היא יחידת סגולה. ונשאלת באמת השאלה - איך קורה דבר כזה, למען השם?

אולי זה בגלל שהיא אוהבת את הבת שלה כל כך? אולי זה בגלל שהיא רוצה להיות מעורבת בחיים שלה, ולהיות גאה בה לשם שינוי? אולי זה בגלל שמאחורי הסנוביזם וההתנשאות הקלה מסתתרת אישה שצמאה לאהבה ושמסוגלת להעניק כל כך הרבה, למרות שהיא מראה כל כך מעט? אולי זה בגלל שהיא אישה חזקה ודומיננטית שלא עושה חשבון לאף אחד (חוץ מלחותנת שלה, כמובן)? ואולי זה בגלל כל הדברים האלה ביחד שהופכים אותה לדמות טלוויזיונית כל כך נפלאה? (איתן גשם)

רות' פישר
בדומה לאמילי גילמור, רות' היא אישה לא קלה. היא אובססיבית, שתלטנית ולא פוחדת להגיד את דיעותיה, כמה שהן יישמעו מגוחכות לאוזני ילדיה. דומה שהמוות של בעלה היה הדבר הטוב ביותר שיכל לקרות לה, כי מאז היא החלה להגשים את עצמה.

היחס הבוגר שלה לגילוי עובדת היותו של בנה הומוסקסואל רק מדגיש את הרבגוניות שבה. הפתיחות בה היא מדברת על נושאים שבמשפחות אחרות אפילו אסור לרמוז עליהם ראויה להשתאות של ממש. גם יחסיה המורכבים עם בתה הטינאייג'רית המתוסבכת-משהו, מוסיפים לה נופך כמו-מלכותי, דבר שהופך אותה לכל הפחות לדמות מרתקת, אבל גם לעוד אחת מהנשים החזקות הללו שבטלוויזיה (ברק דיקמן).



לורי וולפון ("הקרב על הרייטינג")
היה היה כריש ששחה לו במצולות הים, זומם במוחו כיצד להשתלט על האוקיינוס. הוא הדף לוויתנים, טרף ברקודות וחישמל צלופחים, עד שבטעות פגש את לורי וולפון שסידרה לו עבודה בתחנת טלוויזיה קטנה וצנועה רק כדי להעיף אותו מדרכה ולספח אליה את משרדו. כי כזו היא לורי שלנו. שנונה, אכזרית, קרת-לב, חסרת רחמים, בלתי נלאית, או בקיצור מפיקת טלוויזיה אמריקאית טיפוסית. רק עם שיער בלונדיני גולש וחיוך מיליון דולר על השפתיים. לא פלא שראש המאפיה הרוסית בכבודו ובעצמו נפל אף הוא ברשתה. וגם היא, מצידה, התאהבה בו עד עמקי נשמתה.

וולפונה היא הבוס הקשוח, זה שיש לו מזכירה מטומטמת בה הוא רודה. רק שבמקרה שלה, זהו קליף הרצוץ, המסכן וחסר האונים, שמשום מה לא מצליח למלא אחר ההוראות הפשוטות ביותר שלה. זה בכלל לא משנה מה היא ביקשה, על קליף צריך לצעוק. צריך לירות בו חיצים וכדורי פיינט-בול, צריך להאשים אותו בכל מה שמשתבש, צריך להסביר לו אלף פעם איך להעביר שיחת טלפון.

אבל צרותיה של לורי מגיעות גם מכיוונים אחרים: מפיקות צעירות ותככניות - גירסה צעירה יותר שלה עצמה - שחושקות בתפקידה, מתמחות ומרגלים שמעבירים מידע סודי לאויב בדמותה של רשת השידור המתחרה, הימורים לא נכונים (היא ויתרה על "הסופרנוס". "הסופרנוס"!!) והתמודדות עם פאשלות קטנטנות ובלתי נגמרות של ההפקות היומיומיות. אתם יודעים איך זה ברשת טלוויזיה. במיוחד מעורערת כזו בניהולו של רוב מאלון. אבל בסופו של היום, לורי תמיד תצא איכשהו כשכבודה המפוקפק במקומו מונח, לאחר שרמסה את כל מי שנקרה בדרכה. לורי היא שורדת ולמרות התכונות המעט קריקטוריסטיות שלה, היא עדיין אחת הדמויות הנשיות שמייצגות בכבוד את המין הנשי בעולם הגברי (JW וברק דיקמן).

קת'רין ג'יינוויי
החלל. הגבול האחרון. מקום שבו כף רגלו של בת חוה טרם דרכה. עד שהגיעה קפטן ג'יינוויי.

בתור סדרה שהתיימרה להציג עתיד אוטופי, ללא עוני או מחלות, ועם שלום ואחווה בין העמים ושיוויון מוחלט בין גברים לנשים, לקח ליוצרי "מסע בין כוכבים" כמה שנים טובות עד שהעיזו להושיב אישה על כסא הפיקוד. קת'רין ג'יינוויי היא המפקדת הראשונה ביקום הסטאר-טרקי, או לפחות, המפקדת הראשונה שקיבלה סדרה משלה.

יש הרבה שונאים לג'יינוויי. הם נטפלים, כמו הרבה גברים ששונאים נשים, לחיצוניותה, לשיער הבלתי אפשרי שלה ולקולה הצפצפני. יש שיגידו שגם לאופיה הצדקני יש משקל רב בחוסר האהדה אליה, אבל אופי צדקני זה משהו שבא עם המדים ודרגות הפיקוד ביקום של סטאר טרק. אבל אני אוהב את ג'יינוויי, ואהיה מוכן ללכת בעקבותיה 70,000 שנות אור. קצת קשה לשפוט את ג'יינוויי במונחי נשיות. הימצאותה במסגרת צבאית מנטרלת במידה רבה את אישיותה. או שמא - נשיותה. ג'יינוויי, בתור מפקדת של ספינת חלל, תעשה הכל כדי להגן על צוותה. אבל בתור אישה, נראה כאילו היא הולכת צעד אחד יותר ממה שכל מפקד אחר בסטאר טרק היה עושה במצבה. ג'יינוויי היא האמא של הספינה והיא דואגת שאף לא אחד מ"ילדיה" יפגע. בד בבד ג'יינוויי היא אחת שלא תתן לאף אחד להכשילה. היא ניצבה בפני האויבים מהמסוכנים ביותר שיש ביקום והיא ניצחה אותם פעם אחר פעם, בעיקר בזכות תושיותה הבלתי נגמרת. בשורה התחתונה, עם מי אתם הייתם מעדיפים לשייט בחלל? עם מפקד חרמן שנתפס שוב ושוב למלחמה עם הקלינגונים? או למפקד מזדקן שיצור אלוהי נהנה לחבוט בו ובצוותו? שלא לדבר על מפקד שמתפקד כמשיח? ג'יינוויי היא המפקדת האולטימטיבית: אמיצה, לא מתפשרת, אוהבת את צוותה, חכמה, רעבה לידע, חמה, אנושית, או בקיצור - אישה (assafTV).

זינה, הנסיכה הלוחמת
מה לא נאמר על קורותיה של אותה נסיכה-לוחמת-עוטה-שריון-המכה-עד-זוב-דם-כל-גבר-מסוקס-ומשורג-שרירים-הנקרה-בדרכה (יש לבטא בנשימה אחת)? במשך שש עונותיה זינה נלחמה בשטן, באלוהים, בכל אלי יוון ורומא, בכמה אלים איריים ובבודהיסט אחד, בילדתה שלה, בכל צבאות פרס ובאופן כללי בעולם כולו. היא זכתה ללעג ממעניקי המועמדויות באמי, נישאה כדגל ע"י קהילות גאות בעולם, הושמצה קשות על פחדנותה ועל נטייתה לסאבטקסט בלבד ע"י קהילות גאות אחרות, הושוותה לבאפי, לניקיטה, לנשות ג'יימס בונד ולהילרי קלינטון. במובנים רבים, היא היתה האישה החזקה הבולטת ביותר בטלוויזיה. יחסיה עם גברים ונשים, ובמיוחד עם ארס, אל המלחמה היווני, ועם גבריאל, שותפתה לדרכים, היו אחד מהנושאים המדוסקסים ביותר על פני הרשת. זינה ייצגה את האישה הנלחמת לא רק כדי להביא צדק לעולם דיקטטורי וחסר חוקים, אלא גם כדי לכפר על עוונותיה שלה (שנחשפו בפנינו על פני פלאשבקים שמילאו לפחות מחצית מפרקי הסדרה), ואינה מפחדת להשתמש בנשיותה - וכשזה נכשל, באגרופיה - כדי להשיג כל מטרה שנקרית בדרכה. בהגשמה עצמית סופית, היא מקריבה את עצמה בפרק הסיום כדי לשחרר אלפי נשמות מתים, והסיידקיק הנאמנה שלה, גבריאל, לוקחת את הצ'אקראם המוכר כל כך שלה וממשיכה הלאה בדרכה, לשאת את מורשת הנסיכה הלוחמת.

את זינה גילמה לוסי לולס, ברונטית גבוהה וכחולת עיניים, לא חטובה במיוחד, אפילו לא יפה במיוחד, בעלת קול עמוק כשל שדרנית בגלגל"צ וכישורים אתלטיים מרובים. היא נופפה בגאווה בדגל הכוח הנשי שלה על ימין ועל שמאל, וסיפרה לעיתונים שהיא מקבלת מכתבים משופטים שרוצים שהיא תצעד עליהם במגפי העור שלה.

לימים, ערוץ 10 קנה את העונה השישית של זינה ויצר עבורה פרומו זוועתי שכמוהו לא נראה מזה שנים רבות. עם זאת, הסלוגן שנבחר היה "תמיד אישה" (ליאה).



הדמויות הנשיות המבריקות הללו הן רק חלק קטן ממגוון דמויות בלתי נגמר שמספקת לנו הטלוויזיה כמעט בכל סדרה בשנים האחרונות. יש דמויות נשיות רבות נוספות שאפשר היה לדבר עליהן כאן, אך כאמור, קצרה היריעה. ובכל זאת, חשוב להזכיר סדרה אחת שטרם הוזכרה בשתי הכתבות הללו - "להתחיל מחדש". הרבה דמויות נשיות הוצגו בסדרה הזאת, כולן הוצגו בצורה נאותה, כולן היו מוכשרות ומצליחות בזכות עצמן ולא בזכות הגברים שלצידן. אם יש סדרה שלקחה את "הדמות הנשית החזקה", מה שפעם היה עוף מוזר בנוף הטלוויזיוני (מישהו אמר "סוכן סמוי"?), והפכה אותה לדבר נורמלי, טבעי ומובן מאליו, הרי שזו "להתחיל מחדש". וזה אולי ההישג הגדול ביותר של הסדרה הזאת, הישג שראוי שישפיע על הטלוויזיה כולה.