יותר מ-10. כצופה טלוויזיה "כבד", כזה שצופה שעות רבות בכל שבוע אחר מעלליהם של דמויות רבות בלא מעט סדרות, אני יכול להגיד שמעטים הרגעים בהם האירועים הקורים לדמויות הללו מצליחים לעורר בי קשת רחבה של רגשות. פרק אחד ששודר השבוע, דווקא לא בארץ, הצליח לעשות זאת. הוא נגע במקומות הנכונים, העציב מאוד, שעשע מאוד, הדהים מאוד, וגרם לי לפעור את פי בתדהמה, יותר מפעם אחת. מדובר בפרק בסדרה "אנג'ל" שבוטלה לפני קצת יותר משבועיים, אירוע שגרר גל לא קטן של הבעות עצב כאן באתר. כן, ג'וס עשה זאת שוב, בפרק שניתן, אם ממש רוצים, למצוא בו גם נקודות פחות חיוביות, אבל בשורה התחתונה, זה היה אחד מאותם פרקים, שהצליחו להזכיר לי מדוע אני כל כך אוהב את הטלוויזיה שלי. ולא שהיו חסרים אירועים נפלאים אחרים בטלוויזיה:

10. ביום ראשון האחרון הגיע לשיאו כל מה שנבנה במשך העונה אצל המשפחה האיטלקית הזועמת. טלפון אחד קטן אל כרמלה, הוציא אותה מהשלווה האפטית שלה ופירק הכל, בסערת רגשות אחת ארוכה, מפתיעה ומרתקת. לאדי פאלקו, האישה שמאחורי כרמלה, מגיע כל סופרלטיב שאפשר להרעיף עליה. היא שחקנית נפלאה, נהדרת, עוצמתית. כשהיא כואבת, גם הצופה כואב. כשהיא זועמת, גם הצופה זועם. וכמה שהיא זעמה. וכמה שהיא כאבה. היה נהדר וכואב בו זמנית. בין לבין היה מרתק גם סיפור חיסולו או אי-חיסולו של קרמיין, כמו גם העימות של טוני, שחקן מופלא כשלעצמו, עם עורך הדין השחצן. זו היתה סיומה של עונה, שהתחילה באיטיות שמאוד אופיינית לסדרה, וצברה תאוצה עם כל פרק שחלף, עד לסיום הקליימקסי הנהדר.



9.5. תוכנית סיום העונה של "ארץ נהדרת" היתה בדיוק מה שאפשר היה לצפות ממנה: קולחת, מענגת ומהנה. היו בה שלל אירועים ששווים התייחסות: קצב האמיתי מתארח בתוכנית, הפוליטיקאים הסטנד-אפיסטים על רקע צלילי "סיינפלד", ג'ורג' קוסטנזה מרפרנס את חלי עם "If I May, and I Feel I May" ומספר על העברית שלמד (One ba-baluba), סקס אנד דה סטטיסטיקה, הרומן הבאמת-מפתיע בין חלי לפדרבוש, ה"היא" הארוך בהיסטוריה שהיווה סיכום יפה לאחד מאותם מטבעות לשון ש"ארץ נהדרת" היתה כל כך מלאה בהן. שיר הסיום של התוכנית בו הסירו מגישי התוכנית את שלל תחפושותיהם, כדי לשיר, בנימה קלה של רצינות את "מדינה קטנה" של כוורת, היה מרגש-במידה והרגיש מאוד נכון לסיומה של העונה. שלום לך, ארץ נהדרת. היית וואו, שיגעון. להתראות בקיץ.

ומוסיף שגיא: מערכון "סקס והעיר" בכיכובה של חלי יחימוביץ' היה יצירת מופת מקומית, עם הופעתה ההילארית של עלמה-עדי-אשכנזי-זק והכוכבת שאיכשהו פספסנו במהלך העונה - מרגול-מראינו. אז כן, לא מכבר נשמעה ביקורת על הקשר התלוש של אותה המרגול ל"ארץ נהדרת", אבל הופעתה האחרונה לא משאירה מקום לספק: גברת הג'חנון היא פוטניצאל מבעבע, אוצר גלום, שרק מתחיל את הפריצה שלו. באופן אישי אציין שנהניתי מהשורות ומהמניירות של הערסית, בתקווה מתרגשת לשמוע ממנה שוב בעונה הבאה (שגיא אישה).

9. "הבית הלבן" המשיכה להבריק השבוע בפרק של קאמבקים ופלשבאקים. דני קונקנון - יי! הרבה זמן שלא ראינו את הכתב הג'ינג'י החביב על סי ג'יי ועלי. דני לא איכזב והביא עמו, כרגיל, הרבה קסם (התחפושת לסנטה, למשל) וקונפליקטים לממשל. לכבוד החג קיבלנו חזרה גם את זואי - עוד יי! והיא מביאה איתה חבר צרפתי, שהוא, לא פחות ולא יותר, בן-אצולה של ממש. אבל את ההצגה משני אלו גנב אביו של טובי. העבר המפוקפק שלו ומערכת היחסים המורכבת ביניהם הוסיפה לטובי עומק ונפח והיוותה הקבלה יפה לאבהותו ההולכת ומתקרבת והמסובכת לא מעט בעצמה. בונוס נחמד היה ההכרה ההולכת וגוברת של ג'וש באשר למשמעותה של דונה עבורו. גם המפגש של וויל ביילי עם הנשיא היה הזוי ומשעשע - בדיוק כמו שהוא אמור היה להיות (Slayeret).

8.5. גם ב"ערב אדיר" סיימו עונה עם התייחסות לביקורו של ג'ורג' בארץ הקודש וביצעו מערכון קצרצר אך מדהים באיכותו עם הדמויות המיתולוגיות. ארבעה שחקנים לא מאוד מוכרים התחפשו לקריימר, ג'ורג', ג'רי ואיליין וביצעו חיקויים כמעט מושלמים לדמויות הותיקות והאהובות, במערכון שנכתב במיוחד לתוכנית. אפילו ניומן היה שם ו"צ'ר-מן עראפת", את שניהם גילם מילר עצמו. היה מפתיע ומשובח.

8. יחד עם ההתלהבות ההגיונית סביב הופעתו של ג'ייסון אלכסנדר ב"ארץ נהדרת" (שהיתה, כאמור, מאוד כיפית), היה ג'ורג' משעשע גם בהופעה המקבילה ב"שישי בגאון". בדרכו המשעשעת סיפר קוסטנזה ליורם (שדיבר אנגלית עילגת להפליא) אנקדוטה קטנה וחביבה מתוך פרק קלאסי ב"סיינפלד", החניון. היה נוסטלגי.

7.5. שלוש פעמים הופיע השבוע מודי בר-און בטלוויזיה, ובכל ההופעות הללו הוא היה חינני ואלגנטי כהרגלו, אם זה בהגשת "במדינת היהודים", הפקת המקור המצוינת של ערוץ 1 על תולדות ההומור במדינת ישראל, ואם זה בהגשה החברית שלו את "ליגת האלופות". אבל חוץ ממודי, קיבלנו השבוע בערוצי הספורט גם מיני-הופעות חביבות להפליא של "הדורבנים" ביום שלישי ושל יוני בלוך ביום רביעי. היה מקסים. מאוד נחמד גם הרעיון שבו משדרים בחלון קטן, על רקע הפרומואים, את העבודה שנעשית באולפן בהכנתו לקראת ההופעות עצמן.

7. בהשוואה לפרק פתיחת העונה השלישית של "חדר מורים", היה הפרק שאחריו "2 מצחיק 2 מגניב". רעיון אי-ההתנצלות של פני מליז היה אמנם לקוח מפרק דגול אחד של "סיינפלד" (אזכור רביעי לסדרה בממיר הזה), אבל גם הרעיונות האחרים שבפרק - החלוקה לצבעים, השאלות המשעשעות לליז, המוות של אחד מצוות המורים - היו עשויים בצורה נהדרת. אחלה סדרה.

6.5. עוד סדרת וורנר הואילה בטובה להצטרף אל מסע הרכש שעשו כל הערוצים שאינם ערוץ 3. לא, עדיין לא מדובר על "בנות גילמור", "משמרת שלישית", או "אי. אר", שמתישהו, מן הסתם, גם תורן יגיע, אלא דווקא על "הכי גאים שיש". הגירסא האמריקנית של "קוויר בעיר" הבריטית ששודרה בלווין, מצאה את דרכה אל אותו ערוץ ששידר את המקור, יס פלוס, ועל כך - תודתנו לו.



6. תבל דיגיטל החליטה לצ'פר את מנוייה האנלוגיים ולהעניק להם את ערוץ הצחוק, ביפ, חינם-חינם למשך חצי שנה. כנראה קנו סלאמי-זה-קוניאק או משהו. אנחנו בעד יוזמות כאלה. ובכל זאת, קשה שלא לתהות: אם תבל יכולה לעשות את הדברים הללו מבחינת טכנית, מדוע היא לא עשתה זאת קודם לכן?

אין 5. עם כל כך הרבה דברים נפלאים, וכמה דברים מעצבנים, קשה היה למצוא השבוע משהו שאי אפשר לשייך לדברים הרעים או לדברים הטובים.

4. הפרק השבועי של "24" הוכיח שוב את מה שאפשר היה להגיד כבר ממזמן. בהשוואה לנשיא הכריזמטי של "הבית הלבן", הנשיא פאלמר יבש כמו צנון ומשעמם כמו מלפפון שבוז במיוחד. הצורה בה הוא עונה להאשמות נגדו הן רק צל חיוור לתשובות שהנשיא בארטלט היה נותן במקרה דומה. מעבר לזה, הכיל הפרק עצמו שתי סצינות משובחות במיוחד, שתיהן היו קשורות לרולטה הרוסית, אלא שנשאלת השאלה האלמנטרית: האם לאסירים שמנסים לברוח מהכלא אין דברים חשובים יותר לעשות מלשחק רולטה רוסית? נאמר, לברוח מהכלא או משהו?

3. עושה רושם שכל כלי תקשורת שמכבד את עצמו ניסה למצוא את הדרך המהירה ביותר לספיילר לכל מי שרצה וגם למי שלא את סיומה של "סקס והעיר הגדולה". ברוב המקומות לא היתה אפילו אזהרה סמלית. ונשאלת השאלה: מדוע? האם לא זו הסיבה שבגללה הזדרזה רשת לשדר את שמונת פרקי הסיום ברצף ובפער הגיוני משידורם בארה"ב? מה הטעם לכך עכשיו? אישית, הצלחתי לחסוך מעצמי את הספוילר במקרה הזה, אבל אני מניח שרבים האנשים שרצו להימנע מלגלות על כך לפני השידור עצמו, אך לא הצליחו לעמוד בזה. חבל.

2. זה לא דבר חדש, אבל זה מקומם, מרתיח ומעלה את הסעיף בכל פעם מחדש. זכייניות ערוץ 2 נוקטות בשיטת ה"לא נגלה להם בדיוק מתי התוכנית שמעניינת אותם תתחיל, וזה ייאלץ אותם להישאר מול המסך גם לתוכניות שלפני וגם לאלו שאחרי". זו הסיבה היחידה שבגללה מפרסמת קשת את לוח השידורים שלה עם שעות לא עגולות (ברשת ובטלעד, אגב, זה כבר כמעט שלא קורה). דוגמא טריה: פרסום ראשוני ל"המרגלים" של יום שלישי האחרון: 23:43. פרסום מעודכן: 23:38. התחלה בפועל: 23:35. כי כדי להוסיף חטא על פשע, קשת אפילו לא מצליחה לעמוד בשעות השרירותיות שהיא קובעת ופעם אחר פעם משדרת תוכניות, בזלזול מופגן כלפי הצופים, כמה דקות קודם לכן, כי "מה כבר יקרה? מה כבר יכולים לעשות לנו?". "המסך המפוצל" כבר שלח פניה רשמית אל נציב קבילות הציבור על הזלזול הבלתי נסבל והמתמשך הזה בצופים. אני קורא לכל אחד מהקוראים את המדור הזה לעשות מהלך דומה. אולי, רק אולי, מישהו שם יתעורר, ויחליט לקנוס את הזכיינית החצופה הזאת, בכל פעם שאירוע כזה יקרה. ואולי, רק אולי, אם אירועים כאלה גם יצליחו לפגוע להם בכיס, מישהו בקשת יתעורר, ויעשה משהו נגד התופעה החמורה והנוראית הזאת, ובא לציון גואל.



1. הפרק ששודר אמש ב"עמוק באדמה" זכה ליחס משפיל במיוחד מקשת, כשבמהלכו קפא המסך לחצי דקה בכל הפלטפורמות (אנלוגי, הוט דיגיטל ויס. כלומר - האשמה היא של קשת עצמה). כשחזר השידור הנורמלי, גילו הצופים שבמקום לחזור למקום הנכון, נעלמה אותה חצי דקה כלא היתה. גם במקרה הזה שלח "המסך המפוצל" את מחאתו הרשמית אל נציב קבילות הציבור. גם במקרה הזה אתם יותר ממוזמנים לעשות זאת גם בעצמכם.


בשולי הממיר
שמתם לב שבניגוד לעונה הראשונה, בעונה השניה של "עמוק באדמה" מאמץ לעצמו דיוויד גינונים הומוסקסואליים מובהקים בדרך לחיזוק האמינות?

בשביל ערוץ מסחרי, ערוץ 10 עושה אחלה בחירות בסרטי ליל שישי שלו. רק חבל שזה מתנגש עם לוח השידורים הבלתי-מנוצח של קשת.

איזה חמוד היה פרנסיס מ"מלקולם באמצע" בפרק של "החצי האפל" בשבוע שעבר?

רק צפייה שניה בפרק השבועי של "24", שגררה אחריה בדיקה בימד"ב, גילתה את העובדה המפתיעה, שהאסיר שמת במשחק הרולטה הרוסית הוא לא אחר מפורסט של העונה הרביעית של "באפי". איזה קטעים.