זוכרים את "נער הלטאה"? זוכרים עד כמה הוא פרק מוצלח ומצחיק? כזה שחוזרים אליו שוב ושוב, ובכל פעם מגלים בו משהו חדש? מה, לא? אז גם אתם חושבים שמדובר בפרק סתמי למדי, בעל תרומה מזערית לעלילה העונתית, אם בכלל, וחסר עניין מיוחד כשלעצמו? נו, אז בטח לא תתפלאו שגם הקומנטרי שלו לא משתווה ברמתו לקומנטריז אחרים שנערכו ל"באפי".

הקומנטרי נעשה הפעם ע"י דייויד גרינוולט, אחד מהמפיקים בפועל של הסדרה, והאדם שכתב וביים את הפרק הזה. כנראה שהפרק נבחר כי מדובר בפרק הראשון בסדרה אותו ביים דייויד, אם כי כמעט כל פרק אחר שדייויד כתב בשתי העונות הראשונות, כמו "אנג'ל", "סיוטי לילה" או "מהומה בבית הספר", היה ראוי לקומנטרי הרבה יותר ממנו. מצד שני, אולי זה דווקא לטובה שנבחר פרק די חסר-חשיבות, כי יש תחושה כללית שדייויד לא ממש יודע כיצד לעשות קומנטרי. הרבה פעמים הוא ממש מתאר לנו מה שאנו רואים על המסך - "הנה קורדיליה מתרגלת את הצחוק המזוייף שלה", "הנה באפי ו-ווילו יורדות במדרגות", ובקטעים אחרים הוא פשוט יבש או ענייני מדי. אין לו את רוח השטות ששורה על ג'וס, ולמרות שנראה שהוא מאוד נהנה להקליט את הקומנטרי, חבל שאין לו הרבה מה להגיד. חוץ מזה, בכל הזדמנות שיש לו הוא מפמפם לנו את "אנג'ל", סדרת הבת שיצר ביחד עם ג'וס.

דייויד טוען, בדומה לג'וס, שחלק נכבד מ"באפי" עוסק בכאב ובהשפלה שעוברים תלמידי התיכון. הרבה פעמים הוא אמר שלו לג'וס היה דייט נורמלי אחד בתקופה הזו, אף אחד מהם לא היה נמצא שם כיום.

הפרק מתחיל כשבאפי, ווילו וזאנדר שוכבים במיטה, וצופים במה שנראה בתחילה כמו סרט אימה, אבל מסתבר שזו איזו אופרת סבון הודית. דייויד ערך ביקור בוונקובר, שם נפל בקסמן של אופרות הסבון האלה, והוא פשוט היה חייב לשים אחת ב"באפי".

בית האחווה בפרק היה בעצם בית ישן בגבעות הוליווד. היה להם רק כחצי לילה לצלם שם, וצילום המרדף ביער אחר הנערה הראשונה שתועלה כקורבן בפרק התגלה כאתגר רציני, בעיקר כי אין יער בסביבת הבית. לכן חלק מהעצים שם הם אמיתיים, בעוד חלקם הם פשוט עמודי עץ.

הוא מזכיר לנו שהפרק הזה צולם כשהסדרה עוד היתה בחיתוליה, עוד לפני שהיה להם תקציב גדול (כאילו שעכשיו הם שוחים בכסף, הוא מוסיף בנימה קלה של קיטור), לכן הרבה פעמים הם היו צריכים להתמודד עם בעיות, כמו לקיחת בני אחווה נאים והפיכתם למטילי אימה, לדוגמא, בדרכים יצירתיות והכי חשוב - בזול.

בעונה הזו, עם המעבר של צילומי בית הקברות למגרש החנייה של האולפנים, בית הספר עשה את הדרך ההפוכה, וחלק מסצנות בית-הספר צולמו בבי"ס תיכון שנקרא "טורנס". המסדרון מהעונה הראשונה עבר שדרוג קל, וכעת הוא באורך של כ-70 מ', מה שנותן אפשרות לדמויות לשוחח ארוכות תוך-כדי הליכה, עם שימוש בשוט יחיד, דבר שדייויד מאוד אוהב, כעקרון.



באותו מסדרון, באחת מסצנות השיחה שהוזכרו לעיל מופיעים הרבה ניצבים ברקע, מה שמזכיר לדייויד שהוא התחיל את דרכו ככזה ניצב, עד שהחליט שבא לו לעשות יותר מזה, וניסה את כוחו בכתיבה ובימוי.

דייויד עוסק מעט בניתוח הפרק, דבר שג'וס די נמנע ממנו בקומנטריז אותם עשה. הבעיה היא שהניתוחים שלו הם די פשטניים, ברמה של "ג'יילס מנסה להוכיח לה שהרפלקסים שלה לא כשהיו, והיא מוכיחה לו שהוא טועה" ו"הסאבטקסט כאן הוא שבאפי כועסת על ג'יילס בגלל שהוא מתייחס אליה כמו ילדה". לפעמים הוא מתעלה על חוסר החשיבות של ניתוחיו הפשטניים, ע"י שמוש במשפטים קטועים וחסרי פואנטה - "באפי מרגישה חצי-ילדה, חצי-אישה. כולם מתייחסים אליה כמו אל ילדה, והיא צריכה להחליט, הי! הנה אני בקרדיטים! אם היא רוצה לפרוץ לעולם, הי! הנה אני שוב! אוי אלוהים, אני קרדילישס! בזמן שקורדיליה מביעה עניין בתלמידי קולג', שהם מבוגרים יותר, וחשוב מזה - עשירים יותר מהמפסידנים של התיכון". עד שהוא סיים את המשפט כבר התחילה סצנה חדשה, שהעלתה עמה אסוציאציות חדשות, והוא פשוט זנח את הרעיון הקודם.

כמו ג'וס, נראה שגם לדייויד יש נוסטלגיה לסט של הספריה. רק חבל שהוא לא בטוח באיזו עונה הם פוצצו אותה. היא היתה המאורה הקטנה של ג'יילס, עוד בימים שהוא נהג בסיטרואן המסכנה שלו. דייויד מזכיר שסוף סוף ג'יילס קנה מכונית חדשה (אותה פגשנו לראשונה בפרק השני של העונה החמישית, "Real Me"), ומעדכן אותנו שעד לזמן הקלטת הקומנטרי צולמו כבר 88 פרקים של "באפי".



דייויד לא חוסך במחמאות לשחקנים, ומהלל את אליסון האניגן המתוקה, את ניקולס ברנדון, שמדהים בתור זאנדר ואת שרה מישל גלר, שהיא שחקנית מקצוענית (הי, זו המילה הזו שוב!) ומדהימה למדי, שגם עושה את הפרצוף המסכן הכי טוב בעולם. אבל הכי הרבה, הוא מדבר על כריזמה קרפנטר, שכ"כ מצויינת ומצחיקה בתור קורדיליה, שמוציאה את המיטב מעצמה, שמעבירה את הדמות בצורה כ"כ מוצלחת. היא יצרה דמות כ"כ מוצלחת, עד שכשג'וס הציע לדייויד את הרעיון ליצור סדרת-בת על אנג'ל, דייויד מיהר להציע להוסיף לו את קורדיליה, שהחיוך מאיר הפנים שלה יהווה קונטרה לאנג'ל הקודר-תמידית. אני בספק אם זו היתה החלטה כל-כך נבונה...

אחד האתגרים הגדולים ב"באפי" ו"אנג'ל" הוא להמציא כל הזמן שמות לכל השדים שמופיעים שם, ודייויד חשב שהוא היה כ"כ חכם כשהמציא את שמו של השד של הפרק - "מקידה", עד שהוא שם לב שלבנאים היו בכיס מקדחות עם השם “Makita” רשום עליהן. נו, לפחות הוא איית את השם בצורה קצת שונה.

מקידה, כמו הרוב המוחלט של השדים ב"באפי" היה אדם בחליפה. הפעם, בגלל שלמקידה אין רגליים, היה צורך במערכת של כבלים וגלגלות שירימו אותו לאוויר, ויתנו לו יכולת לנוע. בחלק מהמקרים, השדים בסדרה הם פשוט אנשי פעלולים, אך בערך בחצי מהמקרים הם מלהקים שחקן אמיתי. בפרק הזה, מקידה, בתפקידו כסמל פאלי, היה צריך לנוע בצורה חייתית מאוד מסויימת, ולכן היה חשוב שזה יהיה שחקן מתחת לחליפה.

כצפוי, למרות האזהרות מצד חבריה, באפי מחליטה להתנהג כמבוגרת, ויוצאת למסיבת הקולג' אליה היא הוזמנה. לצוות ההפקה לא היה זמן רב לצלם בתוך הבית, לכן דייויד והעוזר שלו, רוברט פרייס (שאח"כ קו?דם לתפקיד במאי. הוא ביים את הפרק “I’ve got you under my skin” ב"אנג'ל", לדוגמא) היו צריכים לתכנן כל שוט בקפידה, ולדאוג ששום דבר לא יחרוג ממסגרת הזמן שהוקצבה להם. הופעל עליהם לחץ לדלג על הקטעים בהם זאנדר מנסה להשתלב בין חברי האחווה, אבל דייויד לא היה מוכן לוותר על הפוטנציאל הקומי שבזה. לשמחתם הרבה, הם הצליחו לצלם את כל מה שתכננו בסופו של דבר.

למרות ש"באפי" אינה סדרה שנועדה לחנך, יש בה אלמנטים צדקניים. הפרק הזה, לדוגמא, מדגים את התוצאות ההרסניות של שתיית אלכוהול בגיל צעיר. באפי משקרת לדמות האב שלה, שותה משקה אחד בזמן המסיבה, וכמעט נאכלת ע"י נחש ענקי.



דייויד אוהב את מה שהוא קורא לו "הטוויסטים של המערכה השנייה". בפרקי "באפי" רבים, בעיקר בעונה הראשונה, דמויות שהצטיירו בפנינו כדבר אחד, מגלות לפתע את פרצופם האמיתי (לרוב בצירוף מוזיקה מאיימת וזום איטי). בפרק הזה, מדובר בטום, שנראה בתחילה כבחור אחווה חביב ויפה תואר, אך מסתבר בעצם שהוא עובד איזו ישות מסתורית. לטענת דייויד, כשחברו של טום אומר “In his name”, עוברות לו צמרמורות בכל הגוף.

כל הקטע של "בנות שקשורות במרתף" הוא אמנם נדוש ומאוד “B movie”, אבל זה עובד טוב ומשרת את הסיפור. זה מעביר תחושה של "אנו, הגברים (חברי האחווה), מקריבים נשים בשביל שנוכל להמשיך ולשלוט".

נקודה מעניינת - השחקנית שמשחקת את קלי, הנערה השלישית שקשורה במרתף, למדה בתיכון בניו-יורק בשם "ריברדייל", אותו תיכון בו עבדה אמו של ג'וס כמורה במשך שנים רבות.

במקור, הם תכננו שאחרי שבאפי מפרידה בין מקידה לזנבו, הוא יחזור בשביל לקחת את טום ויגיד "זה רק חטיף קטן לדרך", אבל זה היה בלתי-אפשרי לצילום, ודייויד יתחרט על כך שהקטע לא צולם עד ליום מותו. הם כבר צילמו כ-15 שעות במרתף הזה, והיו עייפים ותשושים, אז ג'וס החליט שעדיף שהקטע הזה ייחתך, כי בכל מקרה אף אחד לא יידע מה היה אמור להיות. "אבל הנה, עכשיו אתם יודעים, כי בזבזתם 40 דקות מהחיים שלכם בהקשבה לקומנטרי הזה". ואכן מדובר בבזבוז.

לאחר שכל ההמולה מסתיימת, והחבורה יושבת בברונז, אנו רואים את ג'ונתן וקורדיליה ביחד, כסמל לכך שקורדיליה לא רוצה להתעסק יותר עם סטודנטים. דייויד "מציג" בפנינו את ג'ונתן, בגילומו של דני סטרונג, כאילו זו ההופעה הראשונה שלו בסדרה. הוא חושב שבפרק הזה עוד לא היה לג'ונתן שם, ובתסריט קראו לו סתם "תלמיד", ומיד לאחר מכן קוראת לו קורדיליה בשמו, ומוכיחה שלא כך הדבר. נו, לא כולם יכולים לזכור פרטים קטנים ולא-חשובים כמו מה היה הפרק הראשון בו ג'ונתן הופיע, או באיזו עונה פוצץ בית-הספר...

זהו, בזה נגמר הקומנטרי השלישי של הסדרה. בהחלט לא טוב כמו השניים הראשונים, אבל בינינו - האדם היחיד שיוכל להתעלות על ג'וס הוא ג'וס בעצמו. ויש לי עוד הרבה קומנטריז לסקם בשביל להוכיח את הטענה הזו.


חזרה אל פרויקט הקומנטרי