לא קל לסיים עונה של סדרה קומית. אחרי הכל, לסדרות האלה אין עלילה עונתית חזקה במיוחד, בדרך כלל. מה כבר אפשר לעשות בפרק האחרון של העונה? לפוצץ מבנה ציבורי גדול? לחשוף מי החפרפרת? להשאיר את הצופים במתח לקראת אירועי העונה הבאה? על כל סדרה כמו "סקרבס" שעושה את זה טוב, קיימות יותר מדי קומדיות כמו "חברים" שמשתמשות באותו השטיק בכל סיום עונה, או סדרות קומיות שמתעלמות לגמרי מהמאורע.

גם "סיינפלד" לא תמיד נותנת לסיומי העונה שלה יחס מיוחד, אבל בעונה הרביעית, בניגוד לעונות הקודמות, נותר קו עלילה אחד שלא נסגר כראוי: הפיילוט של "ג'רי". ולכן, בקול תרועה וששון, נותנת NBC את האור הירוק לפיילוט, וג'רי וג'ורג' יוצאים לדרך הארוכה של הפקת הפרק הראשון של הסדרה החדשה. הכל בא על מקומו בשלום, וכולם מאושרים. כמעט.



אחרי הכל, עדיין מדובר כאן ב"סיינפלד", ועדיין משהו חייב להשתבש. נשיא NBC מפתח אובססיה כלפי איליין והמחשוף שלה, ג'ו דבולה עדיין רודף אחרי ג'רי, ג'ורג' מגלה כתם לבן על השפה ובטוח שאלוהים מתכנן להרוג אותו רק כדי שהוא לעולם לא יצליח בחיים וקריימר, לאחר תאונה לא-נעימה שמערבת שוד ורצון עז לרוץ לשירותים, מגלה שהיציאות שלו נקטעו קצת. לא נעים.

דנה (הפסיכולוגית של ג'ורג'): "חשבתי שאתה לא מאמין באלוהים"
ג'ורג': "אני מאמין, כשמדובר בדברים רעים"

אבל זה לא סתם פרק של "סיינפלד". ב"הפיילוט", המציאות הדמיונית של הסדרה והמציאות הדמיונית של המציאות הדמיונית של הסדרה (או משהו כזה) מתערבבים להם, וחייהם של ג'רי, ג'ורג', איליין וקריימר דולפים להם לתוך הפיילוט "ג'רי" ולכל ההכנות הנלוות אליו.

ההכנות הללו מספקות לא-מעט רגעים קומיים, כמו האודישן לדמותו של ג'ורג', בו דווקא השחקן הממושקף, השמן-מעט וחסר הביטחון העצמי נבחר לשחק את ג'ורג' (למורת רוחו של ג'ורג', כמובן). אבל בעיקר, הן מהוות שיר-הלל ל"סיינפלד". חובבי הטריוויה פשוט יתמוגגו מאושר בזמן האודישנים לדמויות השונות, ברגע בו הם ישמעו שכל הדיאלוגים עליהם נבחנים השחקנים הם דיאלוגים מפרקים קודמים של הסדרה. הדיאלוג הראשון של ג'ורג' נלקח מתוך החלק הראשון של "החבר" (הפרק שחנך את "יאדה יאדה"); הדיאלוג השני נלקח מפרק הפתיחה של העונה השלישית, "הפתק" ("אני חושב שזה זז"); ואילו הדיאלוג של ג'רי עם השחקנית שמועמדת לשחק את איליין נלקח מתוך "העסקה" (הפרק שבו ג'רי ואיליין מחליטים לשכב, תחת מערכת חוקים מאוד קפדנית).

לכל אחד מהדיאלוגים האלה מוכנס המגע האישי של השחקנים האחרים: מארק (ה"ג'ורג'" החביב על ג'ורג') שולף את הטון הדרמטי בצורה-מוגזמת שלו, מייקל (ה"ג'ורג'" החביב על כל השאר) הוא לוזר גדול יותר אפילו מג'ורג' וסצינת המבחן של מליסה (המועמדת לתפקיד איליין) מספקת רמז למערכת-היחסים ההזויה שהולכת להתפתח עוד רגע בין השניים.



לסיום, נחתכת הסצינה לשורה של שחקנים המנסים לבצע את כניסת-הקריימר המפורסמת, כל אחד בצורה מעט שונה. בין השאר, גם קריימר בעצמו מנסה להבחן לתפקיד, ואף על פי שהוא, כידוע, האיש היחיד שבאמת מתאים לתפקיד, הוא קורא את השורה שלו בצורה מאוד שונה מהצורה בה היא נהגתה במקור (גם השורה הזו לקוחה מ"הפתק", אגב). בסופו של דבר, נחסך מאתנו הדיון בשאלה "האם ג'רי וג'ורג' יקבלו את קריימר לתפקיד?", מכיוון שקריימר נאלץ לברוח החוצה עקב הצורך לשחרור מטען עודף. השחקן שכן מתקבל בסופו של דבר לתפקיד של קריימר (לאחר הקראת דיאלוג ה"אני הולך לעצב את כל הדירה שלי עם מפלסים" מהפרק "הערת הפוני"), חולק את האקסצנטריות שלו עם הקריימר המקורי (ככל הנראה, הוא היה זה שהסתלק עם חבילת הצימוקים), אבל למרות זאת הוא רציני ממנו בהרבה.

איליין: "ראסל היה במהלך בחירת השחקנים?"
ג'רי: "לא, הוא לא"
איליין: "אתה יודע, אני קצת מודאגת בקשר אליו. אני לא מבינה את זה, היתה לנו פגישה אחת לפני חודשיים. אני כל כך יפה ומקסימה?"
ג'רי: "לא, את לא"

בינתיים, בצורה מנותקת לחלוטין מהפקת הפיילוט, מגלה איליין כי לכל המלצריות במסעדה החביבה על החבורה יש תכונה משותפת אחת עיקרית: היקף החזה שלהן. בשעה שהיא יוצאת לחקור את המקרה, מתמודד ג'ורג' עם פחדיו הגרועים ביותר, ושולח את הכתם הלבן לביופסיה, וג'רי נפגש עם סנדי, השחקנית שעומדת לשחק את איליין, רק בשביל לגלות שזו רוצה לחוות את כל החוויות אותן איליין חוותה. לעומתה, גם טום (השחקן שנבחר לשחק את קריימר) זוכה לתדרוך בנוגע לדמות אותה הוא הולך לשחק, אבל הוא מוכן להתפשר הרבה פחות, ומסרב להקשיב לקריימר.

בחלקו השני של הפרק, הפיילוט כבר יוצא לדרך. ג'רי, טום ומייקל שקועים בעיצומן של החזרות ומבצעים, לשם שינוי, דיאלוג שלא הופיע באף פרק בסדרה (אבל אני אשמח אם מישהו יגיד לי שאני טועה). ג'ורג' מנסה, ללא הצלחה, לתת עצות לשחקן שמשחק את קריימר (ובכך רק יוצר עוד קצת איבה ביניהם) ומנסה להתעמת עמו על קופסת הצימוקים, סנדי נפרדת מג'רי (או לפחות, ככה זה נראה) וראסל משתגע, לאט לאט.



כל שרשרת האירועים הולכת ומסתבכת לקראת רגע השיא: צילום הפיילוט. ואכן, עם תחילת הצילומים, יש עליה ברמת המתח: מוסיקת רקע (מאוד לא אופיינית ל"סיינפלד") מתחילה להתנגן, קהל זורם לאולפן, ג'רי מתאפר, השחקן שמשחק את ג'ורג' נכנס ללחץ, וקריימר נכנס לבית מרקחת, לבצע את הרכישה שתהווה את הפתרון המאיים לכל בעיותיו. מספר שניות לאחר מכן, לפחות זווית אחת זוכה לפתרון נורמלי כשג'ורג' מקבל את תוצאות הבדיקה שלו.

ג'ורג': "שלילי? או, למה? אלוהים, למה?! למה? למה?"
[מקשיב לטלפון]
ג'ורג': "מה? שלילי זה טוב?"

אבל לאחר שכולם מתיישבים במקום וההצגה יוצאת לדרך, אנחנו לא זוכים לראות אף חלק ממנה. כל מה שאנחנו רואים זה את ג'ו דבולה (עוד פיסת עלילה שלא נסגרה, עדיין) קופץ מתוך הקהל אל הסט וצועק "סיק סמפר טיראניס!" ("מוות לעריצים!" בלטינית). ואז הכל נהיה שחור.

הסצינה נחתכת, אנחנו מגיעים לדירה של ג'רי, ומסתבר שהצילומים נגמרו וששום דבר משמעותי לא קרה. ככל הנראה, ג'ו דבולה רוסן והצילומים חזרו לתקנם, אבל את אף אחד זה לא מטריד. מה שאנחנו כן יודעים הוא שהפיילוט הולך לעלות לטלוויזיה עוד רגע, וההתרגשות גדולה. איליין מחצינה את ההתרגשות שלה בטון צפצפני ומתלהב, קריימר נכנס לדירה שר, רוקד, חופשי ומאושר לאחר שחרור הסתימה, וכולם שמחים ומאושרים. אבל כמו סיום העונה הראשונה של "סקרבס" שהוזכר קודם לכן, יש לעניינים עוד הזדמנות להידפק. מיד אחרי שנעבור את שידור הפיילוט.

הפיילוט נפתח. על המסך, ג'רי עומד במועדון סטנד-אפ. אמנם המוסיקה לא מאפשרת לנו לשמוע מה הוא אומר, אבל הכתוביות לחירשים שצורפו לפרק טוענות שהוא אומר "נקלעתי לתאונת דרכים. לבחור שפגע בי אין ביטוח, אז השופט דן אותו להיות המשרת שלי. נשמע כמו סיטקום, לא?". עם סיום מוסיקת הפתיחה, טוענים הקרדיטים כי הסדרה נוצרה ע"י ג'רי סיינפלד וג'ורג' קוסטנזה, שמחליפים את ג'רי סיינפלד ולארי דיוויד (עליו מבוססת הדמות של ג'ורג', אם עדיין לא שמעתם את זה במקום אחר) שכתבו את "סיינפלד" האמיתית.

עם תחילת הרצת הפיילוט, הסצינה נחתכת ומספר דמויות אחרות נראות כשהן צופות בפיילוט ומעירות עליו הערות. גם הקטע הזה הוא גן עדן לחובבי הטריוויה למיניהם, וניתן לזהות את הדמויות ממספר פרקים של "סיינפלד" ששודרו בעבר. מגוון הדמויות כולל את סוזן וחברתה לחיים אליסון מהפרק "המכונית המסריחה", האיש הזקן סיד (מהפרק "האיש הזקן", כמובן), ג'ון קנדי ומרלה מפרק "ההתערבות" הקלאסי, דרייק (שהספיק לחזור לארוסתו מהפרק "מקום החניה לנכים", אבל בלי מסך הטלוויזיה הענק), פינג ושריל מהפרק "הויזה" ולסיום, דונלד, נער הבועה, וההורים שלו.

הפיילוט ממשיך, וסבב שני של דמויות מבזיק על המרקע. הדמויות בסבב הזה כוללות את הוריו של ג'רי (עם המשפט "איך מישהו יכול לא לאהוב אותו?", אותו כבר שמענו לאחר שג'רי קנה לאביו את הארנק בפרק "השעון"), קלווין קליין והדוגמנית טיה מהפרק "החיטוט", סול באס מדבר עם סדרה מהפרק "השתל" באותה הצורה בה ג'רי דיבר עמה ("את יודעת שלקים נובאק היה חזה ענק?") וניומן... נרדם על הספה, בזמן צפייה במשחק בייסבול.



בסופו של דבר, הפיילוט נגמר, וכל הדמויות קופצות באושר. החיים טובים. הפיילוט היה מוצלח. ג'רי וג'ורג' נמצאים על המסלול הבטוח בדרך להתעשרות. הכל נראה מושלם. עד הטלפון מריטה קירסון. נשיאת NBC החדשה, בשבילכם.

מסתבר שלאחר ההיעלמות של ראסל, קודמה ריטה קירסון לעמדת נשיא הרשת. פעולתה הראשונה לאחר הקידום היתה, כמובן, ביטול הסדרה "ג'רי". וראסל? הוא טובע בים, כחלק ממשלחת "גרינפיס" להצלת הלוויתנים, מבצע את מה שאיליין הציעה לו לעשות קודם לכן.

כמו כל סיטקום, גם סיינפלד תלויה במצבים מעגליים. גם היא נאלצת להחזיר פעם אחר פעם את הדמויות לנקודת ההתחלה. מהבחינה הזאת, "הפיילוט" הוא פרק קומי קלאסי. אחד כזה שנותן לדמויות לגעת בעושר ובאושר, ואז לוקח אותו מהן בגסות. אבל בניגוד לסדרה קומית קלאסית, "הפיילוט" מערב בלי חשבון מציאות ודמיון. הוא מהלל את "סיינפלד" מנקודת מבט של צופה חיצוני, ואז מכניס את זה בתור תסריט ל"סיינפלד". הוא מפגין מודעות עצמית שקשה למצוא בהרבה סיטקומים אחרים, וזה מה שהופך אותו לפרק כל כך נהדר.

ולסיום, בפינת הופעת האורח שלנו, מופיע לארי דיוויד פעמיים במהלך הפרק, על שני חלקיו. בפעם הראשונה, הוא מספק את הצעקה לקריימר, מכיוון השירותים של החנות, על כך שהם מיועדים ללקוחות בלבד. בפעם השנייה, הוא משחק את אחד האנשים על הרפסודה ממנה נופל קריימר למים.

רגע הקסם
"הפיילוט" הוא פרק מאוד מאוד מצחיק. אבל רגע אחד הצליח פשוט לגרום לי להתגלגל על הרצפה. לאחר שקריימר נתקל בבעיה ביציאות שלו, הוא אומר לג'רי ש"הוא פספס את ההזדמנות שלו". ג'רי שואל אותו, בתגובה, "לא הלכת בסוף?", וקריימר עונה לו "לא, ועכשיו אני לא יכול לחזור לעשות את זה". בשניה הזאת, ג'ורג' מפסיק לאכול את הסנדביץ' שלו, זורק אותו אל הידיים של ג'רי, והולך במהירות לשירותים. קטע נהדר.


חזרה אל פרויקט "יאדה יאדה"