המניפסט הזה אמור היה להיות לגמרי שמח, כיף כמו "קארן סיסקו" עצמה והתוואי שהלכה לפיו. הוא אמור היה להיות אלמור-לנארדי ככל הניתן, לצד קריאות "הידד" לסטאר וורלד על שמיהר להביא את הסדרה. אך בעודנו שמחים וטובי לב, שואפים לריאות את מסך העשן שיצרה ABC, בא הקוץ וננעץ - אפשר אף לומר 'שו?סה' - באלייתנו התמימה. מי חשב שההמלצה תהפוך גם להספד, אבל הנה הפכה "קארן סיסקו" לאחת מיני סדרות טובות ורבות מדי שחייהן קוצרו באכזריות, כמו לא למדו ABC דבר מאז ימי "אלה הם חיי".

הסדרה הושעתה כבר בנובמבר 2003 בארה"ב, אחרי ששודרו שבעה פרקים בלבד, תוך הבטחות מפורשות כי תשוב באביב בהשקה מחודשת, רעש וצלצולים, כי "הם ממש אוהבים את הסדרה הזאת". למרות זאת, ועל אף התבטאויות קודמות כמו של סוזן ליין, נשיאת חטיבת הבידור של הרשת, שדיברה על כך שנעשו טעויות בעבר וכעת הם מבינים שהם לא רצים ספרינטים אלא מרתונים, ולמרות אמירות יפות מצדם - כמו, "אם אתה מאמין בתוכניות, השאר אותן שם. תן לקהל למצוא אותן ועשה כמיטב יכולתך להמשיך לשפר אותן", מפי לויד בראון, קודקוד ב-ABC - בסוף ינואר הונף הגרזן על "קארן סיסקו".



סיבורי האוזן הללו מצד ABC הם החורים יותר מכל, וההצהרות המבטיחות מעמיקות בדיעבד את החתכים, כי לא זאת בלבד שהם ביטלו את הסדרה המעולה הזאת, אלא אף דאגו טוב-טוב לפני כן להרים את הציפיות שלנו. "התסריטים לפרקים החדשים לא היו מספיק טובים", זה היה התירוץ של ABC להפרת ההבטחה ולהותרתנו כשחצי תאוותנו בידנו, וכן עם שלושה פרקים שעוד לא שודרו ולא ידוע אם ומתי ישודרו. זאת לעומת ההצהרה של אמצע ינואר מפי ליין כי "זה עתה קיבלנו את הראשון מהתסריטים החדשים. הוא ממש טוב". סחתיין על הקוהרנטיות.

הנה כי כן, במקום לתת למשנתו שטופת השמש של אלמור לנארד להשתלט על העניינים, אנחנו נאלצים - ולא בפעם הראשונה או האחרונה בחיינו - להיכנע לתסכול הזה של השפלת ראש כפויה וחסרת אונים לרשת הגדולה והרעה, שלא העניקה לסדרה אפילו את ההזדמנות לרכוש הילה מיתית, מה שאולי עשרה פרקים נוספים היו עושים. אבל ל"קארן סיסקו" מגיע הרבה יותר מאשר להיות פרט לא מוכר במיוחד בפלח של עוגת סטטיסטיקה.

קשה לפספס כשאתה מעבד את אלמור לנארד אל מסך הקולנוע או הטלוויזיה. אמנם קוונטין טרנטינו פספס בהצלחה לא קטנה בעיבודו ל"ג'קי בראון", ועוד במה שצריך היה להיות מפגש ענקים, אולם הניצוץ הממזרי לא נמנע אפילו שם. עד שלא יוכח אחרת, הניצוץ לא יכול להימנע כשמדובר בלנארד, אחד מסופרי הפשע האמריקנים המשעשעים והמבדרים ביותר, שניכר בדמויותיו האנושיות והמקסימות, אפילו כשהם פושעים, ובשנינות והחריפות המענגות.

דוגמא מצוינת אפשר למצוא בעיבוד של בארי זוננפלד ל"תפוס את שורטי", בהפקתו יחד עם דני דה ויטו, שגם שיחק. שני אלה כנראה מאוד אוהבים את לנארד, ואת אהבתם הביאו גם לטלוויזיה עם "קארן סיסקו", אותה הם מפיקים. ואכן, "קארן" מזכירה יותר מכל את "שורטי" באופיה החלקלק ובחולצת המשי הערסוואתית עם הכפתור העליון הפתוח.

חדי הזיכרון שבכם ישייכו את השם של דמותה של ג'ניפר לופז בסרט "רומן לא חוקי" של סטיבן סודרברג, שגם אותו הפיק זוננפלד, לשם הסדרה הזו. ראשית, קבלו ח"ח. שנית, הסדרה אכן מבוססת על הסרט "רומן לא חוקי" עצמו (כלומר, לא על הסיפור לפיו הוא מעובד) ועל הדמויות כפי שפיתח אותן סקוט פרנק, שהיה מועמד לאוסקר על התסריט המעובד שלו ל"רומן", ותיפקד ב"קארן" על תקן יועץ ביצועי.

אני עצמי לא זכרתי זאת כשצפיתי לראשונה בפרק הפיילוט (שלבסוף הגיע להיות הפרק השלישי, דבר שמסתדר כרונולוגית-עלילתית), ואף לא ידעתי כי את הדמויות יצר אלמור לנארד, עובדה שהתחוורה לי רק עם כותרות הסיום וחילצה "אוי, כמה ברור" מפי. עכשיו אוי, כמה ברור מדוע מדובר במוצר כה שנון, הדור, אמין ומעולה, החל מהתסריט המצוין - שנכתב ע"י אחד, ג'ייסון סמילוביץ', שהוא גם היוצר - דרך העריכה, הצילום, וגם המוזיקה, שמשחקת תפקיד גדול, גם מעבר לפסקול הלאונג'-Fאנק-סול מה-60'-70' השלט וקטע הפתיחה המעולה, "It’s Your Thing" של Isley Brothers, הנופל בדיוק שוויצרי על האלגנטיות שנשפכת מכל הסיפור.



קארן סיסקו (קרלה גוג'ינו הסקסית) היא יו אס מרשל מבריקה במיאמי שמתנהלת כאילו הבושם שלה מהול בכמה עשרות אחוזים של קלאסה. מתוקף תפקידה עליה ללוות אסירים ולרדוף אחריהם כשהם נמלטים, מה שהיא עושה בנונשאלנט תדיר. בטח ירשה את זה מאבא, מרשל (זה השם) סיסקו, חוקר פרטי מפולפל ומרשל לשעבר בעצמו, מה שיסביר את חכמת הרחוב המגניבה שלו וקשריו בביבים הנכונים. את מרשל מגלם רוברט פורסטר, שאלמור לנארד לא זר לו - הוא היה מועמד לאוסקר על תפקידו כמקס צ'רי ב"ג'קי בראון". בנוסף יש את הבוס של קארן, איימוס (ביל דוק), בעצמו כנראה האושיה הכי קולית ביקום, כך שככל הנראה לא היה לה אלא להיות מגניבה בעצמה.

על אף היותו תלוי כעננה מעל כל הכיף הזה, מספר הפרקים המוגבל אינו הופך את "קארן סיסקו" לחובת צפייה פחות נדרשת. אפשר לפחות להתנחם בעובדה שכל פרק עומד בפני עצמו, כך שלא קטעו לנו איזו עלילה מהותית באמצע. ואל תתנו לפרק הראשון להטעות אתכם. הוא אמנם לא יותר מחביב, אבל כמות הכיף שהפגין הפרק הבא אחריו יכלה לפרנס את כל הסדרות המשודרות בימים אלה בארה"ב (כולל "מופע שנות ה-70"!). דני דה ויטו ניצב בפרק הזה גם בחזית המצלמה, בתפקיד של Alleged Crime Boss, כפי שטרחה כתובית שהופיעה על המסך להבהיר (אותי זה שיעשע), והעניינים מגיעים לכדי שיא מהודק, מהנה, מצחיק, מפותל וגרובי-מגנובי של בידור, מה שאפשר לומר בלב שלם על "קארן סיסקו" כולה.





"קארן סיסקו", ימי רביעי, בשעה 15:00, ובשידורים חוזרים ב-18:30 וב-21:30, Star World.