לובה פוטרה אתמול. התפוטרה, ליתר דיוק, בסופו של פרק שלא היה מבייש ברמת הקיטש את טובי התסריטאים של "בברלי הילס" ו"המופע של טרומן" (זוג קטעי הקיטש הם העתק די מדויק משם). כמו כל שוטר בסרט הוליוודי שמכבד את עצמו, גם לובה שמה ברגע הנכון את התג ואקדח-הלייזר על השולחן, ויצאה לעבר חיים חדשים.

סוף-סוף זכינו לראות מיהו ה"מנהל", והסתבר שהוא אינו אימתני כמו שהוא נשמע, בעל קול רדיופוני מייד-אין גל"צ, עם חוש הומור, ומודע לטרנד העממי שמסתובב בארץ לאחרונה, לחקות את לובה. רצה לפטר אותה, אחרי זה עשה "בוטול", אך לא לובה היא שתסכים שיתייחסו אליה בביטול - ועל-כן היא קמה ויוצאת מן המשרד בגאווה.

זהו, לדעתי, סיום מושלם לפרק זה בקריירה של טל פרידמן. אמנם, יהיו שיאמרו שמוטב היה להמשיך עוד קצת - ואני טוען שנהפוך הוא, הדמות כבר החלה למצות את עצמה. כבר בפרק של "לובה בחרמון" הרגשתי שמשהו חורק, שכבר לא מעניין אותי "כמה לקוחות בא בלובה", וכבר די נמאס מ"אין עבדה, אין שפה". כי כזה הוא טל פרידמן - דמויותיו צבעוניות, מצחיקות בטירוף, מקוריות - אבל רק לרגע. כי כשכל העם מסתובב עם "'סדר" ו"'צטערת" בפיו, המקור כבר לא נשמע כל-כך מקורי ומיוחד - אלא בעיקר טחון עד דק.

אני מודה - בביקוריי האחרונים בסופר התאפקתי שלא לפרוץ בצחוק אל מול הקופאית שהציעה לי מבצעים והקריאה בסבלנות אין-קץ, הברה אחרי הברה, את המוצרים במבצע. "רוצה עיתון רייטינג, טרי-טרי?", היא שאלה אותי, סבטלנה אחת כזאת בגיל העמידה - ורק טלפון מחבר הציל אותי באותו רגע מגלגול נמרץ על הרצפה.

אמא שלי כבר התרגלה, שולחת את כל מבקשי האישורים ממינהל ההנדסה לעמוד בתור ארוך-ארוך אצל שכנתה. רובו של הציבור הרוסי עדיין בהלם, העיתונים ברוסית יוצאים בתחקירים עיתונאיים מרובי מילים על עבודת הפרך של הקופאיות בסופר. חוש ההומור נגמר להם כבר מזמן, ככל הנראה - ואני מודה שלרגע לא שיערתי שהמגפה תגיע למימדים כאלה.

וכעת, כל שנותר לנו לעשות הוא לחכות לגל העליה הבא, שיגיע מתישהו. אולי ימצאו באיזה מקום נידח בעולם יהודים שירצו לעלות לארץ, ולשמש כשלב הבא בשרשרת המזון. ולפי תיאוריית ה"לול", לובה תעלה שלב, תסתובב בנחת בין מדפי הסופר כשהיא משחקת במפתחות הפז'ו, ותביט בחמלה בקופאית משבט הממבו-ג'מבו, כשזו תציע לה "ביצה בהפתעה חינם-חינם". מי יודע - אולי היא סוף-סוף תתקבל למכון וייצמן, ותוכל לממש את התואר שלה בפיזיקה גרעינית...