הגיע הזמן לצאת מהארון - מדובר בפרק האהוב עליי ב"סיינפלד". לא הרבה מעל אחרים, אלא שפשוט מצאתי אותו הפרק המושלם והמדויק ביותר בסדרה מבחינת כתיבה וקצב, וכמובן ציניות תהומית יעילה. זהו פרק על התחסדות, סטריאוטיפים, הומופוביה ומה שביניהם.

ג'רי: אנשים חושבים שאני הומו.
איליין: אנשים שאלו אותי את זה עליך.
ג'רי: כן, כי אני רווק, רזה ומסודר.
איליין: ואתה מסתדר טוב עם נשים.
ג'ורג': אני מניח שזה מסיר ממני את החשדות...

אז מה כל כך טוב בפרק? כשחושבים על זה, הוא אינו פרק סיינפלדי סטנדרטי. יותר מפרקים אחרים, אפשר להגדיר אותו במונח הקלאסי "קומדיה של טעויות" (או של שגגות, כפי שנוהג לומר עידן אלתרמן בדמותו של צחי), קונספט שמאוד הזכיר לי כמעט כל פרק טיפוסי של "שלושה בדירה אחת", שהתבססה בעיקר על אי-הבנות. זוהי מילת המפתח, וכמובן ש"היציאה מהארון" עושה עמה חסד.



כמו כן, זהו גם אחד הפרקים המעטים הסובבים סביב מאורע מרכזי בודד שמאחד את כל הדמויות. גם אם בדרך כלל הכל מתחבר בשלב זה או אחר, בפרק הזה לא קורה משהו מיוחד לקריימר או לאיליין, שמצריך דרך מיוחדת לקשר אותו לנושא המרכזי של הפרק. אולי חוץ מג'ורג'.

כבר מקטע הסטנד-אפ בפתיח מביע ג'רי את סלידתו מעוד מוסכמה חברתית - חגיגת ימי הולדת. ולא בכדי. הפרק סובב סביב יום הולדתו של ג'רי, ובמקרה גם סביב ראיון שאמורה לקיים איתו כתבת בעיתון אוניברסיטת ניו יורק. ג'רי מחכה לה בבית הקפה הקבוע של הסדרה, מבלי לדעת שהיא יושבת ממש מאחוריו עם עוד בחורה, ושתיהן מצותתות לשטויות שלו, של ג'ורג' ושל איליין.

איליין: מי לדעתכם המנהיג המכוער ביותר?
ג'רי: אם מדובר בכל הזמנים, אין תחרות. זה מתחיל ונגמר עם ברז'נייב.
איליין: לא יודעת. הסתכלת טוב על דה-גול?
ג'ורג': לינדון ג'ונסון היה מכוער יותר מדה-גול.
איליין: יש לי חדשות בשבילכם. גולדה מאיר שמה את כולם בכיס הקטן.

כאשר איליין שמה לב שהשתיים מצותתות, היא מחליטה להוסיף קצת פלפל, וכביכול מפצירה בג'רי וג'ורג' הכביכול הומוסקסואלים לצאת מהארון. כביכול. ג'ורג' משועשע, ודווקא ג'רי נהיה כבד והורס את המשחק. אך כמובן שבשביל הכתבת הרחרחנית מטבעה זה מספיק בשביל סקופ, כאשר מאוחר יותר היא מגיעה לביתו של ג'רי בשביל להבטיח את קיום הראיון. בעוד ג'רי מנסה להיזכר מהיכן היא מוכרת לו, היא מבחינתה רק מקבלת עוד עדויות לטבע היחסים הקרובים בין השניים.

ג'ורג': ג'רי, שטפת את האגס הזה?
ג'רי: כן, שטפתי אותו.
ג'ורג': הוא נראה כאילו לא שטפו אותו.
ג'רי: אז שטוף אותו!
ג'ורג' (לשרון הכתבת): את שומעת איך הוא מדבר אליי?
שרון: אתה צריך לשמוע איך החבר שלי מדבר אליי...
ג'רי: מה?

כל הדברים הללו מתרחשים כשג'ורג' תקוע עם בחורה אובססיבית שמאבדת טעם לחייה בעוד הוא מנסה לנתק איתה את הקשר. לא יודע מה אתכם, אבל "את יכולה לזרוק חץ מהחלון ולפגוע במישהו יותר טוב ממני" זה משפט משכנע למדי. מה גם שכאשר ג'רי שואל בספק-רחמים ספק-לעג "איך תצא מזה?", ג'ורג' עונה לו ש"אני מניח שאצטרך לחכות שהיא תמות" - משפט נבואי משהו למאורעות סוף העונה השביעית.



טוב, לא אמרתי שזה פרק בכלל לא סטנדרטי...

כאשר ג'רי מבין סופסוף מהיכן הכתבת מוכרת לו, הוא וג'ורג' מנסים להסביר לה את הדאחקה של איליין, ונלחצים מהאפשרות שהעיתון יפרסם את עובדת היותם הומוסקסואלים.

לא שיש בזה משהו רע.

עכשיו, קחו את המשפט האחרון, תכפילו אותו באלף, ואולי תתקרבו לכמות ולתדירות שבה הוא נאמר במהלך הפרק. ג'רי סיינפלד הסביר בראיון (אמיתי) שהוחלט לומר בפרק את המשפט "לא שיש בזה משהו רע" בכל בהזדמנות אפשרית וכמה שיותר פעמים, ובכך גם להגיד משהו על תרבות הפוליטיקלי קורקט, וגם לצאת נקיים מכל האשמה בהומופוביה. פשטות גאונית או גאונות פשוטה? שניהם. ככה, רבותיי, יורקים לבאר ששותים ממנה.

ג'רי: אנחנו לא הומואים. לא שיש בזה משהו רע.
ג'ורג': לא, כמובן שלא.
ג'רי: כלומר, זה בסדר גמור אם זה מי שאתה.
ג'ורג': בהחלט.
ג'רי: כלומר, יש לי המון חברים הומואים.
ג'ורג': אבא שלי הומו.

אבל בסיינפלד כמו בסיינפלד, כמובן שזה לא עובד לטובתם. גם כשנראה שכן ואפילו לאחר שג'רי מתנשק עם שרון הכתבת (שדמותה לא מוצגת בתור מרשעת במיוחד), דברים כמו טלפון דו-קווי פגום שג'רי קיבל כמתנת יומולדת מקריימר (ובכך מקדים את איליין שקנתה לו את אותה מתנה, ונושא השמועות נהיה יותר רגיש כאשר ג'רי מקבל ממנה אוסף של בט מידלר במקום), מעיל עבה במיוחד שאיליין מסרבת להוריד, וג'ורג' שמנסה לנצל את הכתבה בשביל להיפטר מחברתו המטורללת הורסים הכל. גם לעובדה שלבסוף מתפרסמת הכתבה בעיתונים בכל רחבי כל הארץ יש תרומה לא קטנה.

ג'ורג' (לאיליין): את יודעת, יש שבטים באינדונזיה, שבהם אם את לא מורידה את המעיל בבית של מישהו, המשפחות יוצאות למלחמה!



רגע הקסם
הפרק מספק המון רגעים מצחיקים עד מאוד - החל מהתשובה הגברית לאמבטיית הספוג מ"ההתערבות" (שהוא במקום השני אצלי, אגב) לאחר שאמו של ג'ורג' נופלת מהאסלה תוך כדי קריאה וחייל שמודה לג'רי על האומץ שקיבל בזכותו כדי לצאת מהארון, אפילו שכתוצאה מכך ישחררו אותו מהצבא בניגוד לרצונו, דרך ג'ורג' שמנסה להפריך את מסקנותיה של הכתבת ומציע לה לקיים עמו יחסי מין בו ברגע, ועד מספר אזכורים מדוייקים ל"באק נייקד" (עירום לגמרי), השם שג'ורג' שואף להשתמש בו אם אי פעם יהפוך לכוכב סרטי זימה, וכנ"ל לגבי המשפט "לא שיש בזה משהו רע", שלא רק שאינו נמאס, אלא הופך אפילו למשעשע יותר בכל פעם בה הוא נאמר.

אלא שקריימר שוב לוקח בגדול, עם התגובה הראשונית והנעלבת שלו לכתבה, העימות הקצר עם ג'רי על כך שהוא וג'ורג' הסתירו ממנו את נטיותיהם, והבהלה כאשר הוא מבין שהסטריאוטיפים ההומוסקסואלים תקפים גם לגביו.

רגע של קטנוניות
קריימר נותן לג'רי כמתנת יום הולדת טלפון דו-קווי, וברגע אחד, ג'רי פשוט מחבר אותו ומתחיל להשתמש בו - דבר לא הגיוני. מכשיר טלפון דו-קווי מצריך שני קווי טלפון נפרדים, ולא פועל בשיטת השיחה הממתינה. לג'רי לא היה את הציוד הדרוש ועל כן סביר להניח שהיה לו קו טלפון אחד בלבד.


חזרה אל פרויקט "יאדה יאדה"
יאדה יאדה: החיטוט
יאדה יאדה: הטיסה
יאדה יאדה: ההתערבות