אף פעם לא הבנתי מה הסיפור הגדול עם זה שלחטט באף זה מגעיל. לכולנו יש אפים, נכון? ולכולנו מצטברת מדי פעם ג'יפה באף. וכולנו יודעים שאין דבר טוב יותר, למעט אולי סקס, אהבה אמיתית וכריך BLT, מלדחוף אצבע למעמקי האף ולשלוף משם את הג'יפה הזאת. הרגשת ההקלה שנובעת מזה היא בלתי נמדדת ממש. אבל כרגיל, החברה מסביב אומרת לנו: "לא, אל תחטטו, תסבלו", או לפחות: "תעשו את זה רק בפרטיות של ביתכם, או בחדר השירותים". כי תאמינו לי, בפרטיות או בפומבי - כולנו, אבל כולנו, מחטטים ומוציאים דברים החוצה. כן, כולל האנשים המעצבנים האלו שבאים לילדים ואומרים להם "אז מה, אתה מצפה למצוא שם נפט, חמודי?".

אבא שלי אמנם לא היה מהאנשים האלו, אבל אני בהחלט הייתי מהילדים שחיטטו באף, והוא מאוד רצה שאני אפסיק, גער בי בכל פעם שראה אותי עם האצבע באף, ובמיוחד אהב לספר לי סיפורי זוועה על בחור אחד מהעבודה שלו, ש"בוודאי חיטט באף כשהיה ילד, ומעולם לא הפסיק", וככה, עד עצם היום הזה הוא מחטט ליד כולם בעבודה, וזה נורא מגעיל. את אח שלי הגדול, אגב, הוא ניסה לשכנע להפסיק ללכת עם נעלי ספורט לכל מקום, ובין מאמצי השכנוע הוא גם סיפר לו על בחור אחד (ניחשתם נכון, מהעבודה שלו), שהולך כל הזמן עם נעלי ספורט לעבודה, וזה כל כך מגעיל ודוחה. כשדיברתי על זה עם אחי לא יכולנו שלא לתהות אם זה אותו בחור שגם מחטט באף וגם נועל נעלי ספורט לכל מקום, אבל כמו בסיפור עם העכברים שרוצים לתלות פעמון על צוואר החתול, לאף אחד מאיתנו לא היה אומץ לשאול את אבא על זה.



מעניין אותי מה אבא שלי היה חושב על ג'רי סיינפלד, שלא רק שיש לו "תסביך פיטר-פן" והוא נועל נעלי ספורט בכל סיטואציה חברתית אפשרית, אלא שהוא גם נתפס על ידי דוגמנית יפהפיה (זו מ"הטיסה", אגב) כאילו הוא מחטט באף, ומייד נזרק על ידה לכלבים, כאילו נתפס עם היד בתוך החולצה של אחותה הקטינה. ובפרק הזה, "The Pick", ג'רי הוא לא היחיד שנזרק בגלל טעות אחת ויחידה. הנה, איליין יוצאת עם בחור שמכונה בפי ג'רי "הדתי", וזו כבר מחשבה משעשעת - איליין בניס (קנדי ג'וניור), שמאוחר יותר בסדרה תחבור לניומן בחטיפת כלב מרעיש ושחרורו במרחב, כדי שתוכל לישון בשקט, יוצאת עם בן אדם שאולי הולך לוידוי פעם בשבוע (כלומר, אם הוא במקרה קתולי). סביר להניח שהיה לו הרבה יותר מה לספר שם, אם הוא היה יוצא איתה לאורך זמן.

אבל זו כמובן לא הטעות העיקרית שלה. ידוע שהפכים נמשכים, ומי יודע, אם הדתי היה נורמלי (פרשנות: לא מישהו שיוצא עם אחת הדמויות הקבועות ב"סיינפלד"), אולי הם היו יכולים להיות זוג משגע, ולא רק האחד את השני. הטעות הפטאלית שאיליין עושה בפרק הזה, ושחוצה את הסדרה כחוט השני, היא לסמוך על קריימר. ובמקרה הזה מדובר בכך שהוא מצלם אותה. ושלא תבינו אותי לא נכון - אני אוהבת את קריימר אהבת נפש עזה. אם הייתי צריכה לבחור עם מי מארבעת הסיינפלדים להתחתן, הייתי נושמת עמוק, בולעת צפרדע או שתיים, ובוחרת בו. הוא חמוד ומצחיק ומטורף ובמידות רבות - הכי נורמלי מכולם (בעולם מטורף, האדם המטורף ביותר עשוי להיות הנורמלי...), אבל אסור לסמוך עליו.

ניפ. אז קריימר פישל ולא שם לב. ניפ. אז היא שלחה תמונה שלה עם פטמה חשופה לכל העולם ואשתו. ניפ. ואפילו לאחיין שלה, שמוזכר אך ורק בפרק הזה, וגם אחותה לא מוזכרת בשום הקשר אחר. ניפ. כשאני גדלתי, אף בחורה לא היתה מעזה להסתובב עם חולצה שהפטמות בה בולטות ככה שאפשר לשים לב שהן קיימות. ניפ. אבל בשלב מסויים הטאבו הזה נשבר, וזה אפילו לא נחשב כל כך זנותי כבר. ניפ. אלוהים אדירים, את מי אני מנסה לרמות, אני לא מאמינה שאיליין עשתה כזה דבר. ניפ ניפ ניפ. לאיליין קוראים ניפ.



כמו שטוענים ב"סיינפלד" לא אחת, הכל עניין של מוסכמות חברתיות. מעניין אותי לדעת איך הפרק הזה התקבל, למשל, בארצות מסויימות באירופה. שם עושים הרבה פחות עניין מעירום נשי, מאשר באמריקה, וכמובן אצלנו. בארצות הסקנדינביות, גברים ונשים יושבים ביחד עירומים לגמרי בג'קוזי או בסאונה. באיי יוון קשה מאוד למצוא חוף שאין בו איזו תיירת חשופת חזה (חברים שלי ניסו לעשות זאת, מתוך איזה ניסיון פוריטני להגן על בנם הקטן מ"תועבה" שכזו). ובברלין, כשכבר יוצאת איזו פיסה של שמש לחייך אל העיר, כל הגנים הציבוריים מתמלאים גברים ונשים שמשתזפים, רובם הגדול עירומים כביום היוולדם, או לבושים בתחתונים בלבד.

פה בישראל, ובארצות הברית, זה אחרת. לכן קל להבין למה כל כך הרבה בחורים במשרד של איליין מיהרו להזמין אותה לצאת איתם, כשקיבלו את הכרטיס, מתוך ההנחה הגברית המוכרת, שכמה שבחורה "מראה יותר" מעצמה, ככה היא תפסק את הרגליים יותר מהר - קביעה שגויה להפליא, אגב.

כך או כך, ג'רי ואיליין לא מקבלים הזדמנות שניה, אפילו שהדברים שכל אחד מהם עשה לא היו כאלו נוראיים. אבל זהו אחד מהדברים שעומדים בבסיסה של "סיינפלד" - לעיתים מספיק משגה חברתי חמור אחד ויחיד, כדי לקטוע מערכת יחסים באופן מיידי. מי שכן מקבל הזדמנות שניה, או שביעית, הוא ג'ורג', שלמרות כל הדברים הנוראיים שעברו על סוזן בגללו, היא מסכימה לקבל אותו בחזרה אל חיקה החם. כרגיל בחיים, צדיק ורע לו, רשע וטוב לו. או בגרסה המועדפת עלי: "רצח מאדום לשחור" בוטלה מפני של"נאש ברידג'ס" היה רייטינג גבוה יותר. וכאן עלי גם לצטט גדולים ונצורים ממני, הלוא הוא ורן שילינג'ר המופלא, באומרו:

Generaly speaking, a bitch is a bitch is a bitch

ואל תבינו אותי לא נכון - אני לא באה להגיד כאן שג'ורג' לא יכול לנהל מערכת יחסים מוצלחת (אם כי סביר להניח שהוא באמת לא יכול, כמו כל החברים שלנו מ"סיינפלד" אבל זה עניין לדיון אחר). אני כן באה לומר דבר פשוט - אם זה לא הצליח בפעם הראשונה, שלא לדבר על הפעם השניה והשלישית, למה שזה יצליח הפעם? אבל סוזן נופלת בפח הזה, של הנוסטלגיה והגעגועים ובעיקר השכחה של איך זה באמת היה. בפרק הזה, ג'ורג' מבין מייד איזו טעות נוראה הוא עשה, ומצליח לכפר עליה באמצעות חיטוט באף בזמן הנכון (קוסטנזה! גדול מהחיים עצמם). מאוחר יותר הוא יצטרך עונה שלמה להתגבר על טעות נוספת כזו עם סוזן, שלא לדבר על מה שעוד יקרה לה בגללו.

בפשטות, הפרק הזה הוא "סיינפלד" במיטבו. שזה אומר טלוויזיה במיטבה, ואולי אפילו החיים שלנו במיטבם. עולם ומלואו בפרק אחד של סיינפלד (וזו גם הסיבה שאי אפשר לבחור מהפרק זה רגע אחד של קסם). ראו כמה מסקנות מהירות אפשר להסיק כאן:

א. לא להראות צילום של עצמכם לזרים, לפני שתבחנו אותו טוב-טוב בעצמכם.
ב. לא לחטט באף בפומבי (עד כמה שכולם עושים את זה, זה עדיין לא נעים).
ג. לא לחטט באף בפומבי (אני מצטערת, אבל באמת רצוי לחזור על זה עוד פעם. האם באמת כדאי להפסיד מערכת יחסים עם דוגמנית יפהפיה בגלל כזה דבר?)
ד. כלל ברזל: מותר לשכב עם אקסים, לפעמים הגוף צריך מה שהוא צריך (זוכרים את הפרק שבו המוח של ג'רי משחק שח נגד איבר המין שלו?), אבל לעולם לא לחזור להיות מעורבים איתם רומנטית, ולא משנה כמה ניתוחי מוח נראה לכם שהם עברו, או אתם עברתם. ושימו לב - זה עובד לשני הצדדים. הבעיה לא נעוצה בג'ורג', או בסוזן (למרות הטעם הפשוט מזעזע שלה בבגדים), אלא בשניהם ביחד.

ועוד מילה לסיום בנוגע לקריימר, וללא קשר לבושם בריח ה"ים", ולהופעה שלו בפרסומת של קלווין קליין:



החברים ב"סיינפלד", כיאה וכיאות לאנשים שהם חברים מאוד טובים האחד של השני, יורדים זה על זה באכזריות מדהימה. בפרק "הספריה" ג'רי שואל את איליין מה נשים עושות במקום "ווג'י", והיא עונה שהן מתגרות האחת בשניה עד שמישהי מהן מפתחת הפרעת אכילה. בהחלט נראה שההערות הארסיות שעוברות בין ג'רי, איליין, ג'ורג' וקריימר, יכולות היו לגרום לכמה בנות-עשרה למות מאנורקסיה. ובכל זאת, תמיד נראה לי שעל קריימר יורדים יותר מכולם, כמו היה מין טיפוס מוקצה שכזה.

למשל ב"ההתערבות", כשג'רי אומר לו "אתה? אתה תהיה בחוץ לפני שנקבל את החשבון!" (ולא משנה שקריימר באמת עף ראשון). או בפרק עם הויסקי, כשג'רי קורא אליו את קריימר ומצווה עליו לשתות, כדי שיוכלו לדעת אם לויסקי יש ריח. או בפעם שבה ג'רי אומר לו "אתה... אני מדבר על אנשים נורמלים". לא חסרות דוגמאות. ולפעמים ההתנהגות הזאת ממש חורה לי, ומזכירה לי שיר ישראלי של זמר בשם שפי ישי (הותיקים מבינינו אולי זוכרים אותו מ"מאמי"), בשם "סימנטוב", שמספר על מישהו שמאושפז בבית משוגעים:

"אף אחד לא בא אליו
גם לא שלחו לו מכתבים
והוא שתק, כאילו לא הרגיש".

והוא שתק, כאילו לא הרגיש. משפט חזק, לטעמי. אבל זה היופי בקריימר - הוא באמת לא מרגיש, או לפחות באמת לא אכפת לו, והוא לא צריך אפילו להתאשפז בבית משוגעים בשביל זה. הוא חי לו את החיים הנהדרים שלו, שם בדירה ממול, ובעיקר אצל ג'רי, בועט לכל הכיוונים, ונהנה מכל רגע. הנה, הוא באמת פישל בגדול עם איליין, וצילם אותה בעירום - אבל בסופו של דבר זאת היתה הבעיה שלה, לא שלו. ומאוחר יותר בסדרה, בפרק שבו הוא מצלם את ג'ורג' (גם כן בחצי עירום), מר קוסטנזה ישאל את איליין על חווית הצילום איתו, והיא תגיד שהוא היה מקצוען לגמרי, לבד מעניין הפטמה. ואני אומרת, מקצוען, שבטח גם עשה את זה עם המון כיף, ובעודו מעשן סיגר, אם רק הצליח להניח את ידיו הזריזות על אחד שכזה. קריימר - משיג כסף בלי לעבוד, שוכב עם בחורות בלי לצאת איתן, לוקח אוכל מהשכנים. אני מסכימה עם ג'ורג' בעניין הזה, אנשים צריכים לשלם כדי לחיות כמוהו.


חזרה אל פרויקט "יאדה יאדה"
יאדה יאדה: הטיסה
יאדה יאדה: ההתערבות
יאדה יאדה: הבתולה
יאדה יאדה: החבר