הקומנטרי לפרק השני בעונה הראשונה של "באפי", "הקציר" (“The Harvest”) מתחיל ללא כל הקדמה, כהמשך ישיר של הקומנטרי הקודם, מה שאומר שג'וס כנראה הקליט את שניהם בסשן אחד.

לאחר שבאפי מצליחה להדוף מעליה את לוק, היא יוצאת לבית הקברות. זהו בית קברות הוליוודי בו הם צילמו במשך כל העונה. בעונה הראשונה עוד היה להם מספיק כוח לצאת החוצה בלילות ולהישאר שם עד הזריחה, אבל בעונה השנייה הם כבר בנו בית קברות במגרש החניה של האולפן. זה אמנם הפך את החיים שלהם לקלים בהרבה, אבל היה חסר המרחב וההיקף של בית הקברות המקורי.

הפעם, בזמן כתוביות הפתיחה, מעיר ג'וס את תשומת לבנו לכך שבערך באמצע הטראק, המנגינה קצת מאבדת קצב. נרף הרדר הקליטו את הטראק מאוד מהר, ולא היה להפקה זמן לעוד הקלטות, לכן הם היו חייבים להשתמש במה שהיה להם. מאוחר יותר, הקליטה הלהקה את המנגינה מחדש, לשימוש בעונה השלישית.

בפתיחת הפרק, ג'יילס מדבר על כדור הארץ, ש"בניגוד למיתולוגיות פופולריות" לא החל את חייו כגן-עדן. ג'וס חשב שהם יסתבכו בצרות עם השימוש במילה "מיתולוגיה" בקשר לנצרות, מכיוון שאנשים יתנגדו לרעיון הזה. בעצם, הוא חשב שאנשים יתנגדו להרבה דברים שמראים בסדרה. כשנכנסים לנושא הקסמים, נכנסים לאיזור די רגיש עבור הרבה אנשים. אבל בסופו של דבר, הקהל כיבד את ההגינות של הסדרה, והיא לא ממש פגעה ביותר מדי אנשים. לפחות לא מייד בהתחלה...

אותה סצינה היא הראשונה מבין סצינות אקספוזיציה רבות שנערכו בספריה. לטוני המסכן היתה עבודה רבה בהתמודדות עם פסקאות ארוכות על הדרך בה העולם עובד, על הסכנה או המפלצת הקרבים. למרות שהן היו מאוד משעממות, ועם הרבה מידע להעביר, הוא הצליח להפיח בהן רוח חיים. כשבית הספר סוף סוף פוצץ בסוף העונה השלישית, כולם נשמו לרווחה כשצילמו את הסצנה האחרונה בספריה, כי אותם קטעים בהם שוב צריך לשבת בספריה ולהסביר על הסכנה הממשמשת ובאה הפכו להם לרועץ.



בפרק הזה הם בילו זמן רב מהרגיל בספריה, כי צריך היה להגדיר את כל מה שאנו יודעים על ערפדים בעולם הזה. זאנדר שואל אם הם יכולים לעוף, והתשובה היא "לא", כמובן, כי לא היה להם תקציב לזה. הם ליקטו את תכונותיהם של ערפדי ה"באפיוורס" מכל מיתוס שהם מצאו, מ"דרקולה" עד ל"נשיכות קטנות" ("Lost Boys"), ושמרו את אלה שהתאימו להם.

במקור, דרלה היתה אמורה למות בסוף הפרק הזה ממים קדושים שווילו שפכה עליה. אבל עם העבודה על הסיפורים הבאים, ג'וס חשב שבפרק השביעי, כשיתגלה שאנג'ל הוא ערפד, סיפור האהבה בינו לבין באפי יהיה מעניין בהרבה אם הוא יהיה משולש-אהבים, אם תתגלה לבאפי יריבה שמייצגת את הצד האפל של אנג'ל. ומכיוון שג'ולי עשתה כזו עבודה יפה בפרק הזה, הוחלט להשאיר אותה בחיים. לפחות בינתיים. ואכן, למרות מותה חמישה פרקים לאחר מכן, נעשה שימוש בדמות שלה בעונה החמישית של "באפי" והשניה של "אנג'ל", עליהן עבדו ג'וס וצוות ההפקה בזמן הקלטת הקומנטרי (וכך, כמעט מבלי שנרגיש, חשף עבורנו ג'וס את המועד המדויק בו הוא הוקלט).

הסצנה בה ג'סי מובא למאסטר מכילה גם היא קלישאה הוליוודית - הם עומדים להשתמש בו כפיתיון במקום להרוג אותו. בסדרות כאלה נתקלים תמיד בבעיה של "למה הם לא הורגים אותם? מתי הם יהרגו אותם? הם מדברים, הם לא הורגים אותם!", לכן שוב נעשה כאן טוויסט קטן - ג'סי אכן נהרג על-ידי המאסטר, ובכל זאת הפך לפיתיון, שזה נחמד.

מאותה סיבה הם גם השאירו את המאסטר תקוע בתוך הכנסייה. הם לא רצו שהוא יהיה בעולם החיצון בכל הפרקים האלה, נכשל שוב ושוב בניסיונותיו להרוג את באפי. הם רצו שהעימות ביניהם יגיע רק בפרק האחרון. כמו כן, אנשים ישתעממו מהר מאוד אם בכל פרק הוא יצהיר ש"הפעם אני אהרוג את באפי", והיא תנצח אותו, כרגיל.

ג'וס קורא למחשב "המאהב, השד, האויב הנורא". תמיד השתמשו בו בשביל להשיג גישה לדברים שאין סיכוי שיוכלו לגשת אליהם דרך הרשת, כמו דו"חות נתיחה, דו"חות משטרתיים, מפות של הביוב העירוני וכו'. זה "אלמנט הגבינה" ( מי אמר שלג'וס יש משיכה בלתי מוסברת לגבינות?) שפשוט אי-אפשר בלעדיו, כי הוא הופך את החיים להרבה יותר קלים עבורם. הם פשוט חסרי בושה.



והנה - שוב הצהרת כוונות כללית לגבי הסדרה: שלא כמו סדרות נטועות-מציאות יותר, כמו "תיקים באפלה", שמנסות להסביר את המדע שמאחורי התופעות שמופיעות אצלן, "באפי" פונה הרבה יותר לכיוון הרגש שהתופעות האלה מעלות. פחות דגש על "למה יש ערפדים בעולם?", ויותר על איך היית מרגיש אם היית צריך להילחם בהם בבית הספר. לכן, הרבה פעמים הם מרפרפים במהירות על כל נושא ה"איך יכול להיות שזה קיים?" או איך משיגים מידע מסויים, ופשוט אומרים "זה נמצא על המחשב" או "אנחנו נמצאים על פי-השאול". זה עדיין לא הופך אותם לאנשים רעים, לטענתו.

בהמשך לכל ההתלהבות מהשחקנים שג'וס הפגין בפרק בקודם, עכשיו הוא אומר שלמרות הפער בין הניסיון שהיה בזמנו לשחקנים מתחילים כמו דייויד בוריאנז וניקולס ברנדון, ביחס לותיקים יותר - שרה מישל גלר, טוני הד ואליסון הניגן, כולם הגיעו ביחד לרמה מקצועית גבוהה ביותר.

בסצנה בה באפי פוגשת את אנג'ל בכניסה לאחוזת הקבר, ג'וס מדבר מצד אחד על הכימיה בין שני השחקנים, שבאה לידי ביטוי בסצנה הזו, ומצד שני על השאלה האם אנג'ל עומד תחת אור שמש ישיר באותה סצנה, שאלה שתרדוף אותו למשך כל הקריירה שלו. הם תמיד מנסים לעצב את הסצנה כך שבמקום מסויים כן יפגע אור שמש ישירות, כך שיהיה ברור שיש איזו "נקודה חמה" בה הוא לא יכול להימצא, אבל לא מן הנמנע שקצת אור שמש כן יוחזר אליו ממקום אחר, או שהוא יעמוד במקום שייראה כאילו הוא זוהר, ולמען האמת נראה שהוא אכן אמור לעלות באש.

אחד ממיני השחקנים הכי אהובים על ג'וס הוא העכברוש. העכברושים הם שחקנים טובים וחכמים, יש להם תזמון מצויין והם יודעים את השורות שלהם. הרבה עכברושים עבדו בסדרה, והם תמיד מאוד מקצועיים, ובכלל אנשים מאוד מלבבים.

כמו מחשבים, המנהרות הן אמצעים עלילתיים נוחים בסאנידייל. המנהרות שם מובילות מכל מקום לכל מקום. ובתפקיד דומה מופיע ספרו של ת'ות' (The Book of Thoth), על תקן הספר שמסביר הכל.

בסצנה שלאחר מכן, כשווילו, קורדיליה והרמוני יושבות בחדר המחשבים. מדבר ג'וס על מרצדס מק'נאב, שמגלמת את הרמוני ומציין שהוא מאוד נהנה ממנה ומהדמות שלה, ושהיא כל הזמן חוזרת לסדרה כי אף פעם לא נמאס ממנה. לאחר מכן הוא מציין שזו סצנה מאוד חשובה עבורו, כי היא מציינת את תחילת השינוי שחל אצל ווילו. החוויה שהיא עברה עם הערפד נתנה לה אומץ להתעמת עם קורדיליה. במשך השנים, דמותה של ווילו התפתחה, והיא קיבלה הרבה יותר בטחון עצמי, ולראות את תחילת הדרך, ואיך שהחברות עם באפי כבר נתנה את אותותיה, זה מאוד חמוד. אבל אנחנו עדיין לא נמצאים שם, וקורדיליה מחזירה את ווילו למציאות מהר מאוד, עם "למה אני לא מדברת איתך? כי את משעממת". המשפט הזה, כמו התגובה של קורדיליה להצעתו של ג'סי לרקוד איתה, לקוח מחייו האישיים של ג'וס, רק שהפעם הוא היה זה שאמר את המשפט. בזמנו, זה נשמע לו מאוד מצחיק, אבל האדם לו הוא אמר את זה מאוד נעלב. והאנקדוטה הביוגרפית הקטנה הזו בעצם מראה שכולנו ווילו, וכולנו קורדיליה, ובאפי, וזאנדר.

הכניסה של קורדיליה לסקוביז היתה מתוכננת מראש, כדרך להראות שאין חלוקה לקטגוריות בסדרה הזו. הכל משתנה, הכל זורם. כולנו אכזריים, כולנו אמיצים, כולנו הכל.

בינתיים, במנהרות סאנידייל - לאחר שבאפי וזאנדר מוצאים את ג'סי ה"מעולף", מופיעים להם מספר ערפדים שנעים באיטיות, בסגנון "שחר המתים" ("Dawn of the Dead"). מדובר, לדעתו של ג'וס, בכמה מצילומי הערפדים הכי מפחידים שיש להם. עם התקדמות הסדרה, הערפדים הפכו להיות סתם אנשי פעלולים, וכבר לא היו ניסיונות לבנות אימג'ים כמו אלה.

הדיבור של ג'סי באותה סצנה מדגים יפה מאוד את סינדרום ה"מאוד קשה לי לדבר עם הניבים האלה בפה שלי". לא שמנו לב לזה אצל לוק או המאסטר, כי הם לא היו אנושיים קודם לכן. המאבק בסינדרום נמשך הרבה שנים מאוחר יותר, עם דייויד בוריאנז כאנג'ל.



והנה, שבנו לספריה, להיכרות עם הפלובטנום. זהו מושג שהומצא ע"י דייויד גרינוולט, בשביל לתאר איזה טקס או חפץ מיסטי, שיעזור להם להילחם בדבר בו הם נלחמים כרגע. הרבה מהם מבוססים על מיתולוגיה, אבל חלקם גם הומצאו ע"י הכותבים לשם הנוחיות, כי נוחיות זה דבר נפלא. בשלב מסויים, הם ניסו להחליט מה באפי צריכה לעשות, ודייויד פשוט צעק "למען השם, אל תגעו בפלובטנום שבצנצנת C!".

חזרנו אל לוק והמאסטר, ואל סצנה עם לא מעט רמזים הומו-ארוטיים, עליה דייויד גרינוולט (כן, אותו אחד מקודם) מאוד נהנה להגיד לג'וס איך יהרגו אותו בגלל מה שהוא מציג על המסך. הכתיבה בדם על המצח של לוק היתה רעיון מבריק. כמובן שאם היינו מסוגלים לראות את המצח שלו בפריים, הרושם המתקבל היה הרבה יותר חזק. הפעם, מסתבר, הם היו צריכים להילחם בסמל של מרצדס. אם ג'וס היה מתחיל למנות את כל הסמלים שהם היו צריכים לחפש, להרוס, לצייר או לקחת ממישהו, הוא היה משתגע ומתחיל לקשקש שטויות. ממש כמו מה שהוא עושה עכשיו...

והיי, הנה עוד סצנה שמאגדת את המסר של כל הסדרה - הפעם זה הקושי שבלהיות נער או נערה מתבגרים, ושההורים פשוט לא מבינים או לא זוכרים את הקושי שבזה, כשג'ויס לא מסכימה לתת לבאפי לצאת "לבלות", למרות שאם היא לא תצא זה יהיה סוף העולם. באמת.

הקטע ב"ברונז" מתחיל בסצנה עם קורדיליה, שצולמה לאחר סיום העבודה על העונה, בשביל לתת לפרק עוד נפח, ולתת לנו הזדמנות להכיר קצת יותר את קורדיליה ואת השטחיות המלבבת שלה. לאחר מכן אנו רואים את ג'סי, שמתנהג באופן שונה מהצורה בה התנהג בלילה הקודם. פתאום יש לו כריזמה (No pun intended), פתאום הוא מושך הרבה יותר. יש לו ניסיון שהופך אותו לשונה לחלוטין מהחנון שהוא היה עד עכשיו. גם זה חלק מההוויה של התיכון. הביטחון הזה, הידיעה שיש בך משהו טוב, זה חלק גדול ממה שצריך בשביל להפוך למישהו שהוא יותר מהחנון שאנחנו. העניין הוא שקבלת הביטחון הזה היא כמעט בלתי אפשרית. ג'סי היה צריך למות בשביל לקבל את זה.

לאחר דקות ארוכות של שקט, ג'וס חוזר לדבר, והפעם על הפעלולים. הוא מציין את ה"Pointless flip" שבאפי מבצעת. היא היתה יכולה ללכת אל לוק, אבל במקום זה היא החליטה לרוץ אליו ולעשות סלטה על הבמה. הם ניסו להוריד למינימום את הפעמים בהם היא עושה את זה. הדבר הכי חשוב בקטעי קרבות הוא שהם לא ייראו כאילו עבד עליהם כוריאוגרף, שלא ייראו קלילים מדי. הם צריכים להיראות חיים, אלימים, מיידיים. לא שהם פוחדים להיראות קלילים, כמו שרואים בקטע בו באפי עורפת את ראשו של ערפד עם מצילה (היחיד של מצילתיים, לא פאמלה אנדרסון. למרות שזה היה יכול להיות נחמד) קטע שצונזר בבריטניה, דרך אגב.

כמה אנקדוטות מהירות שג'וס מספר במהלך הקרב
לוק תופס את באפי מאחור, וחייב להתרברב קצת לפני הנשיכה עצמה, מה שנותן לגיבורה שלנו מספיק זמן לאזור כוחות, ולהעניק לו את הנגיחה האחורית, אחד מהפעלולים האהובים על ג'וס. הנה דרלה לא מתה, אלא בורחת החוצה בשביל להמשיך להילחם. ושמישהו בבקשה יסביר לניק ברנדון איפה נמצא הלב, ג'וס חושב שזה בטח יעזור לו בעתיד.


את הטוויסט עם "אור השמש שלא שם באמת" כתב ג'וס במקור עבור הסרט. כך באפי היתה צריכה להרוג את דמותו של פול רובנס בטיוטות מוקדמות. כאן זה עובד טוב, כי בריאן נראה בדרך כלל מאוד מאיים, ולראות אותו ככזה פתי מסכן זה מקסים למדי. חוץ מזה, זו גם דוגמא לחוכמתה של באפי, ולכך שהיא גוברת על יריביה גם במישור השכלי, והיא לא סתם פרחה עם כוחות-על.

מסתבר שגם ערפדים וגם האנשים שהם הורגים הופכים לאבק, כי בצילום מגבוה של ה"ברונז" לא מופיעה אפילו גופה אחת לרפואה. ג'וס פשוט חשב שזה לא יהיה מתאים שברגע הניצחון שלהם הם יצטרכו להתמודד עם כל הגופות של אנשים שמתו כשבאפי היתה מרותקת, ולא יכלה להגיע בזמן להציל אותם.

בסצינה המסיימת את הפיילוט הכפול, נסגרים כל הקצוות הכרחיים, ונפתחים כאלה הדרושים להמשך הסדרה. האנשים שוכחים את כל מה שהם לא צריכים לזכור, אף אחד לא יודע מה באפי עשתה, למרות שהם ראו את זה. יהיו עוד הרבה סוגים של מפלצות אותן נפגוש, חוץ מערפדים. מכאן הסדרה יכולה להמשיך הלאה. ג'וס אוהב את הסצינה כי הוא חושב שכל השחקנים עשו בה עבודה טובה, הם ביססו את הקבוצה הגרעינית של הסדרה, ולג'יילס ניתנה ההצהרה "The earth is doomed", מה שמראה לנו שלא הכל מושלם.

ג'וס מסיים ב"ועכשיו אנו מגיעים לעיקר, לחלק היפה ביותר של כל הסדרה", ואנו לא יודעים אם מדובר בשוט של הסקוביז משוחחים תוך כדי הליכה בקמפוס, או שמא מדובר בג'וס עצמו, ששמו שמופיע כמה שניות לאחר מכן, תחת הכותרת "Executive Producer", בליווי קולו של ג'וס - "אני".

"ועכשיו אני אשתוק".


חזרה אל פרויקט הקומנטרי
סיקומנטרי: ברוכים הבאים לפי-השאול