עד העונג הבא
כמו כל עונותיה הקודמות, גם העונה הרביעית של "אנג`ל" סוחפת, מותחת ומאוד מהנה. אלא שבעונה זו קיימות כמה בעיות. זהירות ספוילרים
מאת: ANGEL N
פורסם: 22-01-2004
48 תגובות
כמו כל עונותיה הקודמות, גם העונה הרביעית של "אנג'ל" סוחפת, מסקרנת, מפתיעה, מותחת ומאוד מהנה. ההנאה נמצאת שם החל מהפרקים הראשונים ועד לאחרונים. בסופם של חלק מהפרקים עוברת בראשו של הצופה המחשבה כי הסקרנות והמתח עד הפרק הבא תהרוג אותו והוא לא יצליח לעמוד בהם.
אבל למרות כל זאת, מדובר, לדעתי, בעונה פחות טובה מקודמותיה ואירועיה אפילו סותרים חלק מהאירועים שקרו בסדרה בעבר.
האירוע הכי משמעותי שקורה בעונה הזאת הוא שובו של אנג'לוס. הפעם האחרונה שבה ראינו אותו באמת היתה בפרק סיום העונה השניה של סדרת האם "באפי קוטלת הערפדים", כך שלמעשה צופי "אנג'ל" שלא ראו את "באפי" (אם קיימים כאלה), רק שמעו על אנג'לוס ולא באמת ידעו מי הוא, דבר שרק העלה את סקרנותם לגבי האכזריות שמוזכרת לגביו. נכון, פלאש-בקים לעברו של אנג'לוס היו לא מעט בסדרה, אך זה מעולם לא היה מספיק חזק כדי להבין מי הוא אנג'לוס באמת ובמה הוא נבדל מאנג'ל.
במשך כל שלוש עונותיה הקודמות של הסדרה הדגישו לנו לא אחת עד כמה מסוכן שאנג'ל יחווה אושר אמיתי, עד כמה אנג'ל מוותר על הנאות החיים שלו כדי שחלילה לא יגיע למצב של אושר אמיתי, והנה כשסוף סוף מחזירים לנו אותו זה נעשה ע"י כישוף. ציפיתי שכשיחזירו אותו זה יהיה הרבה יותר מרגש, הרבה יותר סוחף והרבה יותר חזק מאשר סתם כישוף.
בנוסף לזה היה אנג'לוס הפעם מאוד פסיבי. רוב הזמן הוא היה כלוא במלון ולכן לא יכל לפעול ולהראות את עוצמתו ואכזריותו, מה גם שהפעם מול "החיה" הוא נראה פתאום הרבה פחות אכזרי. אחד הדברים שהניעו ומניעים את הסדרה הוא אנג'לוס. החשש שאנג'לוס ישוב עולה בכל אחת מהעונות בצורה כזו או אחרת ולכן היה ראוי להראות אותו במלוא אכזריותו, כשהפוקוס נמצא עליו ולא על רוע אחר.
כמו כן הולך וקטן החשש מאיבוד הנשמה של אנג'ל. כאמור, חלק נכבד מהמתח בסדרה היה החשש מפני איבוד נשמתו של אנג'ל. כבר מסוף העונה השנייה של "באפי", כאשר ווילו הצליחה לשחזר את נשמתו של אנג'ל, היה אמור החשש הזה לפוג (על אחת כמה וכמה בעונות המתקדמות יותר בהן ווילו רק הלכה והתחזקה בנושא הכישוף), אבל למרות זאת, הצליח ג'וס לשמר את החשש הזה.
שיחזור נשמתו של אנג'ל ע"י ווילו פעם נוספת בעונה הרביעית של "אנג'ל" סילק לגמרי את החשש הזה ונראה כי מעתה הוא לא יהיה קיים כלל משום שגם אם אנג'ל יאבד שוב את נשמתו תמיד תהיה האופציה להזעיק את ווילו ובעזרתה לשחזר מחדש את נשמתו של אנג'ל.
אולי הפעם היה עדיף לסבך קצת יותר את העניינים ולהראות שלמרות כוחה הרב של ווילו גם היא לא מצליחה לשחזר את הנשמה, ושיחזור הנשמה היה נעשה בדרך נוספת שקשה לשחזר אותה? מעבר לכך אולי היה עדיף להשאיר את אנג'לוס ליותר ממספר מצומצם של פרקים ואולי אפילו גם לחלק מהפרקים של העונה הבאה?
בעיה נוספת ועיקרית בעונה הרביעית של "אנג'ל" היא הסתירה שלה עם עונותיה הקודמות.
נכון, הקו העלילתי של העונה מקשר, למעשה, בין כל העונות והראה שכל מה שראינו עד עכשיו הוא זה שהביא לעונה הרביעית, החל משובה של דרלה בסוף העונה הראשונה, הלילה ה"עצבני" בין דרלה לאנג'ל באמצע העונה השניה, לידתו של קונור בעונה השלישית, ההפיכה החלקית של קורדיליה לשד ואירועים רבים נוספים.
סדרת האם, "באפי", הציגה בפנינו עולם מאוד ברור של רעים וטובים. הרעים היו בהכרח כל היצורים הלא אנושיים שיש (ערפדים, מפלצות, שדים, אלים וכד') ואילו הטובים היו האנושיים. הסדר הזה נשמר כמעט לאורך כל עונותיה של באפי, ב"אנג'ל" העניינים קצת שונים וכבר בפרק הראשון של הסדרה ניתן להבחין בטשטוש בין הטובים לרעים כפי שהוצגו ב"באפי", כאשר כבר בפרק הראשון אנחנו מבינים שעו"ד אנושי (לינדסי) מייצג ערפד. ככל שהתקדמנו עם הסדרה הטשטוש רק הלך וגבר עד שב"Reprise" בעונה השניה נאמר בפירוש שהרוע בעולם לא מגיע מהערפדים ומשאר היצורים הלא אנושיים אלא דווקא מהאנשים. באותו פרק מקבל אנג'ל הזדמנות לראות את המקור לרוע, ובדיוק כשאנחנו בטוחים שאנחנו הולכים לראות את הגיהינום, את המקום הכי נורא עלי אדמות, את המקום שממנו יוצא כל הרוע - אנחנו רואים את העולם שלנו, את האנשים בעולם שלנו. מסתבר שהאנשים הם המקור לרוע בעולם. הולנד ז"ל (מנהל וולפרם והארט) מסביר זאת לאנג'ל במילים הבאות:
See, we're in the hearts and minds of every single living being. And that - friend - is what's making things so difficult for you. See, the world doesn't work in spite of evil, Angel. It works with us. It works because of us.a
העונה השניה הציגה תפיסה חדשה לגבי הסדרה. היא הציגה עמדה שאומרת שלמרות כל השדים, הערפדים וכל שאר היצורים הלא אנושיים שמסתובבים בעולם, הרוע האמיתי, המקור של כל הרוע בעולם נמצא דווקא באנשים - הם אלו שאחראים לכל הרוע.
עד העונה הרביעית היו הרעים המשפיעים בסדרה בעיקר אנשים. עורכי הדין בחברת "וולפרם והארט" היו האויב הגדול של אנג'ל, אבל לא רק הם תפקדו כרעים אנושיים. ב-"Guise Will Be Guise", קיבלנו את פרייס, אביה של וירג'יניה, ב-"That Old Gang Of Mine, אלה היו חבריו של גאן, ב-Carpe Noctem זה היה מרקוס שהחליף את גופו בגופו של אנג'ל, והדוגמא הבולטת ביותר היא כמובן הולץ שכיכב לו בכל העונה השלישית. לא חסרות דוגמאות רבות נוספות לאנשים שתפקידו כרעים מכל עונותיה של הסדרה.
מנגד, הראו לנו לא פעם יצור לא אנושי שדווקא תפקד כטוב שבא לעזור לאנג'ל כשהמרכזי מביניהם הוא לורן, המארח המזמר, שאט אט הפך לחלק מהקאסט הקבוע של הסדרה.
כל אלה רק המחישו לנו עד כמה ההפרדה החדה הזו שנשמרה ב"באפי" טושטשה ב"אנג'ל".
והנה באה לה העונה הרביעית ומתחילתה ועד סופה הרסה את כל מה שנבנה במהלך שלוש העונות שקדמו לה. זוהי העונה הראשונה שבה מוצג רוע לא אנושי שהוא העיקר בכל מהלך העונה. מהפרקים הראשונים מנסים אנג'ל וחבורתו להתגבר על אותו רוע לא אנושי, שתחילה מופיע כחיה ולאחר מכאן כ"כוח שהיה" (power that was) - ג'זמין. בסופו של דבר, מתגלה שכל האירועים המשמעותיים שקרו בעונות הקודמות תוכננו ובוצעו ע"י אותו כוח רע. כלומר, בניגוד למה שאמר הולנד בעונה השניה ובניגוד לדברים שאנג'ל גילה, בני האדם הם לא מקור הרוע בעולם ויש כוח חזק יותר שמכוון אותם לכך.
לא חשוב עד כמה סוחפת, מפתיעה ומהנה היתה העלילה בעונה הרביעית, ברגע שהיא סתרה את כל שאר עונותיה היא איבדה מהיופי שלה והרסה הרבה מהעומק שהיה בעונות הקודמות.
אנג'ל ותוצאתנות
אבל למרות חסרונותיה נותרה העונה הרביעית טובה ואחד הדברים שאהבתי בה הוא הצגת התורה התוצאתנית בדרך מקורית, יפה ובמידה מסוימת אף ביקורתית.
התורה התוצאתנית היא סוג של תורת מוסר פילוסופית המציגה דרך חיים של אדם. מטרת התורה הזו היא להתוות דרך להגיע לעולם טוב. התוצאתן יחליט לאמץ ערך (או מספר מסוים של ערכים) שנראה בעיניו ככזה שבסופו של דבר יצליח להביא את העולם למצב הטוב ביותר האפשרי ויעשה הכל כדי להביא לידי ביטוי כמה שניתן את אותו הערך, כאשר סדר העדיפויות שלו יהיה כזה שיעדיף את טובת כלל האוכלוסיה וכלל העולם על פני אלו האישיים שלו.
לדוגמא, אם תוצאתן מאמין בערך השלום הוא יעשה הכל כדי שערך זה יבוא לידי ביטוי גם אם יהיה צורך לעשות מעשים קיצוניים. אם תוצאתן יגיע למסקנה שכדי להגיע לשלום הוא יאלץ להרוג מספר מסוים של אנשים הוא יעשה זאת, משום שמבחינתו עדיף להרוג מספר אנשים ולגרום לסבל של מעט אנשים מאשר למנוע מהעולם להגיע למצב של שלום שבו לכולם יהיה בהכרח הרבה יותר טוב.
בסופו של דבר התוצאתן מתיר לעשות כל פעולה כל עוד המטרה הסופית תביא לידי ביטוי בצורה הכי טובה את הערך (או הערכים) בו הוא מאמין וכמובן שכתוצאה מכך העולם יהיה טוב יותר, לפחות מנקודת המבט שלו.
בעונה הרביעית של אנג'ל מוצגת התוצאתנות באופן חד משמעי. כשג'זמין הגיעה היא גרמה לכל העולם להרגיש טוב, היא גרמה לכולם להפוך למאושרים ולמעשה הפכה את העולם לטוב ומאושר, הביאה אותו למצב הטוב ביותר שהוא יוכל להגיע אליו אי פעם, למצב של שלוות נפש ושל שלום עולמי.
נכון, הכל היה בדיה, אבל צריך לזכור שמבחינת התוצאתן כלל לא חשובה הדרך, כל עוד העולם טוב ורוב האנשים מאושרים.
גם העובדה שג'זמין נוהגת לאכול מדי יום כמה אנשים לארוחת בוקר לא סותרת את התוצאתנות, אלא רק מחזקת אותה, משום שבזמן שג'זמין אוכלת מספר מועט יחסית של אנשים, לשאר אוכלוסיית העולם טוב. ג'זמין פוגעת בכמות מצומצמת של אנשים, אך מביאה אושר לכמות גדולה הרבה יותר של אנשים.
שימו לב שקונור מוצג כתוצאתן במלוא מובן המילה: קונור יודע איך ג'זמין נראית באמת, הוא יודע על מעלליה ואת העובדה שהיא ניזונה מאנשים, הוא אינו חי בעולם הבדיה שהיא יצרה ובכל זאת הוא חושב שג'זמין היא יפה, טובה ומועילה לעולם הרבה יותר משהיא מזיקה לו.
הביקורת על התוצאתנות באה לידי ביטוי בעיקר בכך שמלכתחילה ברור לצופה שמשהו לא בסדר, שג'זמין היא בהכרח רעה. לאחר מכן פרד מחזקת את התחושה הזו וה"התעוררות" של שאר החבורה רק מוסיפה לביקורת עוצמה יותר חזקה.
הגילוי שקונור מודע למראה של ג'זמין מזעזע ומפתיע וגם זה נותן ביקורת על הגישה התוצאתנית שמוצגת. עצם העובדה שאנחנו מזועזעים מהעובדה שאפילו שקונור יודע על מעלליה של ג'זמין הוא בכל זאת תומך בה, ועצם העובדה שאף אחד מאיתנו לא מעלה על דעתו שג'זמין מועילה לעולם וגורמת להרבה אנשים אושר וחיים טובים בזמן שמעט מאוד אנשים משלמים את המחיר, מהווה ביקורת חדה ונוקבת על התוצאתנות.
אבל אותה ביקורת משתבשת מעט בפרק האחרון, משום שליילה מציגה בפני החבורה גישה שונה להסתכל על המצב. היא אומרת להם שהם אלו שסיימו את מצב השלווה בעולם ולאט לאט היא גורמת להם לחשוב שאולי ג'זמין הביאה יותר תועלת לעולם מאשר נזק.
אז מה אתם חושבים? האם הייתם מוכנים לחיות בעולם שבו כולנו נחיה באושר ונצטרך להקריב קבוצה קטנה של אנשים? סיומה של העונה הרביעית של "אנג'ל" משאירה את השאלה הזו פתוחה.