גברים הם חזירים. באמת. לא משנה מה סיפרו לכם. לא משנה אם אתם בעצמכם כאלה. אנחנו תחמנים, חסרי מצפון, ולפעמים קצת טיפשים. והנה מגיע "הבתולה", אחד הפרקים המצחיקים ביותר בעונה הרביעית של סיינפלד (שהיא עונה נהדרת בפני עצמה), ודוחף לנו את זה בפרצוף. תסתכלו עליהם ותראו אותנו, כמו שאומרים.

נקודת המוצא של הפרק, כמו הרבה פרקים בעונה הזאת, היא הדבר הכי קרוב שתראו אי פעם ל"עלילה עונתית" בסיינפלד: ג'רי וג'ורג' מחפשים רעיונות לסיטקום שלהם. זה לא נשמע מסובך יותר מדי. אחרי הכל, יש להם כמה עשרות פרקים של "סיינפלד" להסתמך עליהם. אבל הם, מה לעשות, נתקעים. אחרי חודש וחצי של עבודה, הם לא כתבו אפילו שורה אחת, מה שלא מונע מג'ורג' למשוך בכתפיו ולהגיד "נעשה את זה מחר". עם האידיאולוגיה הזאת אני לומד כבר יותר משנתיים באוניברסיטה.



ואז העלילות של הפרק יוצאות לדרך. מצד אחד, יש לנו את ג'ורג' - הוא יוצא עם סוזן, מנהלת בכירה ב- NBC, אבל הוא עדיין משתמש בכל השטיקים הרגילים שלו להשיג בחורות: הולך עם תג שמרמז שהוא עושה סקי על בסיס קבוע, וכמובן, מספר לכל הבחורות שהוא "כותב סיטקום ל- NBC”. בשיחה עם ג'רי, מנותח המצב שהוא נמצא בו לפרטי פרטים: אם הוא וסוזן מדברים בטלפון 4-5 פעמים בשבוע, יוצאים קבוע במוצאי שבת ולסוזן יש טמפונים בבית שלו - יש לו חברה. ג'ורג', כמובן, רוצה לצאת החוצה. האם הוא באמת יתן לאפשרות לנפנף בעבודה של "תסריטאי" כדי להרשים בחורות לחמוק מבין אצבעותיו? מובן שלא. זה ג'ורג'.

ג'ורג': "חכה, חכה, אל תנפנף את הרעיון הזה. יש לה קראש רציני על דיוויד לטרמן. היא מדברת עליו כל הזמן. נניח שאני הולך לדבר עם דיוויד לטרמן. הוא עובד ב-NBC, אני עובד ב-NBC. אני מסביר לו את המצב שלי. הוא מסכים לפגוש אותה. הם יוצאים. הם מתאהבים. היא זורקת אותי בשביל דיוויד לטרמן".
ג'רי: "זאת התוכנית שלך?"
ג'ורג': "לא, אני סתם חושב".
ג'רי: "אני לא בטוח בכך".

מהצד השני, יש לנו את ג'רי, שמספר לג'ורג' על ההיסטוריה הקצרה בינו ובין מרלה. היא מספרת לו שהיא מארגנת לאנשים ארונות, הוא מביע התעניינות, היא אומרת שיש לה חבר, ופתאום הוא מפסיק למצוא את כל נושא סידור הארונות מעניין, ובורח בתירוץ צולע למדי. האירוניה היא שהתירוץ הצולע הזה, מסתבר, גרם לחבר של מרלה לעזוב את הארץ (משהו שקשור לנפילת חומת ברלין - זה היה אקטואלי באותה התקופה, באמת), וברגע שזה קורה, ג'רי מביע פתאום הרבה יותר עניין בכל נושא סידור הארונות.

אז יש לנו את ג'ורג' שרוצה להימלט מהקשר שלו עם סוזן אבל לא יכול, כי אם הוא יצא ממנו, סביר להניח שהתוכנית שלהם לא תצא לפועל, ואז לא תהיה לו עבודה לנפנף בה בפני בחורות. יש לנו את ג'רי שמתחיל עם מרלה בדרכים הכי בוטות וסטנדרטיות שמוכרות לבני אדם. הדבר היחיד שצריך לקרות, מכאן, הוא שהאירועים יסתבכו קצת יותר.

הבעיה הראשונה צצה ברגע שמתגלה שמרלה היא, מה לעשות, בתולה. פתאום ג'רי, שמחליף בחורות כמו גרביים, נאלץ להפגין איפוק מדהים כשהוא מתמודד עם הבחורה הזאת. לרוע המזל, העניינים לא מסתדרים כצפוי, ואיליין מפגינה נוכחות בדירה, עם מונולוג "איך הדיאפרגמה שלי נפלה לאנשים אחרים מול העיניים" נהדר. בצירוף משפטים כמו "אפשר לחשוב שזה סוד שנשים מסתובבות עם הדיאפרגמה שלהן! אי אפשר לדעת מתי את הולכת להזדקק לה, אה?".



זמן קצר לאחר מכן, איליין יוצאת להתנצל בפני מרלה על מנת שלא ישתמע שהיא "אנטי-בתולית". כמו בלא-מעט פעמים אחרות, היא מספקת את הקול הכי שפוי של הפרק, ומספרת עד כמה "גברים הם פושטקים", וכיצד הם נוטשים במהירות מערכות יחסים. אבל הדיאלוג התמים הזה מקבל משמעות אחרת לגמרי בעיני מרלה, שהיא חסרת כל ניסיון בנושא. היא, כמובן, נותנת לשטויות שאיליין אמרה להבריח אותה מג'רי.

חוץ מהזווית הזו, זוכים ג'רי וג'ורג' לסגירת כל נושא ה"רעיון לפיילוט". אחרי שמנהלי NBC לא ממש מרוצים מהרעיון לעשות תוכנית שלמה שבה כולם מחכים לשולחן במסעדה סינית, דבר שאכן קרה בעונה השניה והפך לאחד הפרקים היותר זכורים בסדרה, הם דווקא מתלהבים מפליטת הפה של ג'ורג': שליח גורם לתאונה שבמסגרתה נהרסת המכונית של ג'ורג', ומכיוון שלאותו שליח אין ביטוח, השופט דן אותו להיות המשרת האישי של ג'ורג'. כמובן, ג'רי הופך בסיפור את המשרת למשרת האישי שלו, ולא של ג'ורג', אבל היחיד שנותן לזה להפריע לו הוא ג'ורג'.

בצד המשמעותי יותר של הדברים, סוזן מפוטרת מ-NBC, מכיוון שג'ורג' נישק אותה בישיבה, ובכך נפתרות כל בעיותיו של ג'ורג' בכל הנוגע ל"אין סוזן - אין תוכנית!". לכן, במקום להשתתף בצערה, הוא חוגג את החדשות על פיטוריה. משום מה, יש לנו תחושה שזו לא תהיה הפעם האחרונה בה ג'ורג' יצהל כשלסוזן יקרה משהו רע. סתם תחושת בטן כזאת.

ג'רי: "מי היה מאמין שהוא וסוזן יפרדו? היה להם דבר טוב ביחד".
איליין: "כן, מאז שהיא פגשה אותו הקיאו עליה, הבקתה של המשפחה שלה נשרפה, היא גילתה שאבא שלה הומוסקסואל ופיטרו אותה מהעבודה בעלת המשכורת הגבוהה. כן, היה להם דבר טוב ביחד".

אבל ב"סיינפלד", כמו ב"סיינפלד", לא הכל מושלם. בדיוק כשג'ורג' יוצא לחגוג את רווקותו החדשה בבר, הוא זוכה ללעג ולזלזול מצד הנשים בבר על כך שהוא כותב סיטקום ("אתה כותב את הזבל הזה?"). מדובר באחד מהרגעים הכל-כך נדירים ב"סיינפלד" בהם הדמויות באמת נענשות על הרוע שלהן.

בסך הכל, לא מדובר בפרק מבריק במיוחד. מלבד הציטוט של ג'ורג' ("בכל פעם שאני חושב שאני בחוץ, זה שואב אותי חזרה פנימה" הוא עיוות של ציטוט אותו אמר אל פאצ'ינו ב"הסנדק 3"), אין בפרק הזה יותר מדי אזכורים תרבותיים חכמים, ובטח שאין כאן נושא עמוק מחיי היום-יום שזוכה לטיפול שנון (אלא אם שוב מתייחסים לכל נושא ה"גברים הם חזירים" ששולט לאורך כל הפרק), אבל הוא עדיין בולט בתור אחד הפרקים הטובים של הסדרה בכלל, ושל העונה הרביעית בפרט, עקב סיבה פשוטה: הוא מאוד, מאוד מצחיק. הדיאלוגים בו, התזמון של הבדיחות והניואנסים הקטנים המתחבאים להם בתוך הפרק (ג'ורג' מרים את כרטיס הסקי שלו ברגע שבחורה מפגינה בו התעניינות) הופכים אותו לתענוג צרוף.



אבל החשיבות הכי גדולה של "הבתולה" היא דווקא כהכנה לפרק שאחריו. ביום ראשון הקרוב, הולכת להופיע (כן, עוד פעם) פיסת הגאונות שנקראת "ההתערבות" על מסכי הטלוויזיה שלכם. כוונו את הטיימרים שלכם.

רגע הקסם
יש הרבה רגעים מצוינים ב"הבתולה". ההתמכרות של קריימר לטלוויזיה של ג'רי, למשל, והצהלות שלו מול המשחק "מלך הטריוויה", הוא מועמד בולט במיוחד בקרב על הרגע המצחיק ביותר בפרק הזה. אבל בשורה התחתונה, הזוכה הוא המשפט המנצח של איליין "...והדיאפרגמה שלי פשוט עפה החוצה!", וכל המונולוג שנלווה אליו. תצוגה מושלמת של חוסר טאקט. תענוג.


חזרה אל פרויקט "יאדה יאדה"