היה לי קצת חבל כשטום פונטנה החליט להעלות המחזה של "מקבת" בינות לחומות הכלא בפרק האחרון של אוז. פשוט זה נראה היה לי קצת כמו להאכיל אותנו בכפית. מה גם שכבר ראינו מה אפשר לעשות עם סכו"ם במתחם הכליאה הספציפי הזה. והרי אנו, הצופים המסורים, יודעים שאנחנו חוזים בסופה של יצירת מופת, הבנו את השייקספיר שבעניין עוד כשביצ'ר התחרפן וסיפק את צרכיו בשילינגר, כבר כשאדביזי ליהטט בין להיות מלך העיר וליצן החצר, כבר כשאוריילי רצח את בעלה של ד"ר נייתן - אבל רק מאהבה. בסוף, בכל זאת יש להודות שמר פונטנה יודע לעשות את העבודה ואלה מאיתנו שיודעים להעריך את הפואטיקה שבציפור היושבת לה בנחת על תמרור אין חנייה, יבינו גם את הנחיצות של הסוף הזה ל"אוז".

הנה הגענו לפרק האחרון של "אוז", ששודר כאן בשני חלקים. בכך באות לסיומן שש עונות של הסדרה הזאת, שאני לא אעניק לה את הסופרלטיבים הראויים רק מחשש למתקפת טוקבק בסגנון "הסופרנוס היא הסדרה הטובה ביותר בכל הזמנים" ו"אין סדרה ששינתה את פני המסך הקטן יותר מפרקליטי אל. איי". ובכן, כבודן של שתי אלה במקומו מונח, אמנם לא אצלי בארכיון, אבל אני בטוחה שיש ארכיונים שיקבלו אותן. אני סוטה מהנושא.

אם לא על שום דבר אחר יש לזכור את "אוז" בזכות הברוטליות חסרת הרחמים שבה נקטה לאורך הדרך בכל הנוגע לדמויות בה. עזבו את הרציחות היצירתיות שהלכו שם, דוגמת החדרת זכוכית מרוסקת לאוכל, צליבה לרצפה ומליקת ראשו של אסיר בעת שסיפק שירותים אוראליים לקלר האחד והיחיד. לא על אלה אני מדברת. תראו לי סדרה אחרת שנקטה יד כה חופשית בחיסול אחדות מדמויותיה הראשיות ביותר, מי אמר "סופרנוס"? זה לא אותו הדבר. נרכין כאן ראש לזכרם של כל אלה שהלכו מאיתנו בטרם עת: אדביזי, היל, סעיד. כן נזכור את שירלי בלינג'ר, קני 'בריקס' וונגלר, אל סיד, נאפה ומוראלס. והנ"ל הם אפילו לא אלה שסבלו הכי הרבה שם בכלא. הקלפים המכאיבים ביותר חולקו דווקא לדמויות שנשארו בחיים עד לפרק האחרון. כמה בני משפחת ביצ'ר נרצחו, נחטפו ואיבדו איברים, הפסקתי לספור. כמה פעמים איבד מיגל אלוורז את השפיות, ידי קצרה מלהכיל. כמה זמן יעבור עד שד"ר נייתן תסלח לאוריילי על שרצח לה את הבעל - אבל רק מאהבה, קשה לדמיין.



ובעצם זהו הסוד. סדרות אחרות מאדירות ומפארות את המציאות אותה הן באות לתאר. כל שוטר מקוף חסון תופס שני ברוני סמים ומפענח שלושה מקרי רצח סדרתי בשבוע. כל כבאי מסוקס מציל עלמת חן וכלב בכל שריפה ומצליח לצאת מבניינים בוערים עם שני כתמי אפר קבועים על מצחו ולחיו פלוס זרזיף דם משכנע בזווית פיו. "אוז" לא התעסקה בשטויות האלה. כאן דם היה דם ואף דמות לא צוירה בצבעי פסטל. לא רבות הסדרות שהציגו באופן כה משכנע כמו ב"אוז" את הזיקוק של הצד האפל בקיום האנושי. זה בו יש דברים שצריך לעשות ובריתות שצריך לכרות רק כדי לשרוד. ואכן, כפי שמציין המוטו המוצלח של הסדרה, בפרפראזה על "הקוסם מארץ אוז", זה לא מקום כמו הבית. האנשים האלה נמצאים בכלא ויש לכך סיבה. בכל פרק הם עשו דברים שמראים למה הגיעו לשם, למה יישארו שם או יחזרו לשם בעתיד. אבל באותה הנשימה רואים גם את אוזלת ידה של המערכת להוציא את האסירים מהמעגל הזה. אין שיקום ואין צדק במערכת הכליאה ואין קתרזיס לאף דמות. אין קתרזיס גם לצופים שראו מפרק לפרק איך הדמויות האהובות עליהם הופכות בזויות יותר ויותר. רק תראו איך קלר החזיר את ביצ'ר לכלא, ושני אלה היו אמורים להיות האוהבים והנעימים, אופרת הסבון המעוותת של אם סיטי.

קצרה היריעה מלהכיל את כל שאר הסיבות מדוע צריך להצביע כן ל"אוז", אולי בשידורים חוזרים אם יצא לאלה שלא חזו בפלא. רק בקצרה, העירום הפרונטלי, גברי וקצת נשי, האסתטיקה המופלאה בלי כל צילומי חוץ, אבל בעיקר הכתיבה והשחקנים. תארו לכם, אם לא היה "אוז" היינו צריכים לזכור את קלר כארוסה הבוטשי של ג'וליה רוברטס ב"כלה במנוסה" ואת ביצ'ר צועק איי לאב יו מאן ב"עולמו של וויין". איפה חוץ מב"אוז" תוכלו לראות את שני כוכבי המחזמרים של הוליווד הקלאסית, ריטה מורנו וג'ואל גריי מתעמתים ככה פנים מול פנים, כמעט ציפיתי שהוא יתחיל לשיר משהו מקברט והיא תענה לו "איי וונט טו בי אין אמריקה". אח, זה נגמר. איזה מזל שעוד יש שידורים חוזרים של "רצח מאדום לשחור" ו"חוק וסדר" על מדוריה השונים. בכל זאת, הסדרות האלה החליפו ביניהן שחקנים כאילו היו חבורת נערות החולקות בגדים.

ועכשיו, הגיע הזמן להיפרד.

ת.נ.צ.ב.ה.


עוד על אוז