הקומנטרי נעשה ע"י אלוהים בכבודו ובעצמו, כמו רוב הפרקים שזכו לקומנטרי בהוצאות ה-DVD של "באפי". אני מניח שהוא נערך בזמן שידור העונה הרביעית, בגלל אירועים שונים שג'וס הזכיר במהלכו.

הקומנטרי מתחיל בהצהרתו של ג'וס - "מאיזו סיבה שכוחת-אל לחצתם על כפתור הקומנטרי שב-DVD, מה שאומר שבטח יש לכם יותר מדי זמן פנוי בידיכם (מזל שהוא לא יודע שיש אנשים שלא רק מקשיבים לקומנטרי אלא גם מסכמים אותו). אבל אני מוכן ללוות אתכם בדרככם, ולתת מאות עובדות, טוב, בערך ארבע עובדות מרתקות על ההפקה של הפרק הזה".

מדובר בעונה הראשונה, אז הרבה מהדברים שייאמרו בקומנטרי יהיו מוכרים לכל מי ששמע או קרא קצת ראיונות עם ג'וס, כמו העובדה שהמקור לרעיון של באפי היא הנערה הבלונדינית שתמיד נרצחת בסרטי אימה, וג'וס רצה לעשות טוויסט על הרעיון הזה, ולהפוך אותה לגיבורה במקום לקורבן.

הסצינה הראשונה, כמו שניתן היה להבין מכל צפייה לא "מוערת", באה גם היא להפוך את היוצרות. כל בוגר סרטי אימה יודע שכשבלונדינית חסרת ישע (בגילומה של ג'ולי בנץ ה-“Delightful”) נכנסת למקום חשוך עם בחור זה לא ייגמר טוב לבלונדינית. אז ג'וס מערער כאן את התפיסה שלנו, הופך את הבחור לקורבן ומצהיר את הצהרת הכוונות של הסדרה - שבירת מוסכמות הז'אנר ו"שום דבר הוא לא כפי שנראה".

הסדרה צולמה במחסן גדול - הרשת לא נתנה להפקה יותר מדי כסף. כתוצאה מכך ניתן לראות מקומות בהם ג'וס, שהיה רגיל לעבוד בסרטי קולנוע, מנסה לעשות דברים שהוא פשוט לא יכול. לפעמים זה נראה מגוחך, אבל לפעמים זה עובד ממש טוב (לטענתו).

נעימת הפתיחה מתחילה בקטע אורגן מפחיד וקצרצר, והופכת מיד למנגינת רוקנרול. כך הם ניסו להעביר את הרעיון ש"הנה נערה שאין לה סבלנות לסרטי אימה, והיא לא מוכנה להיות הקורבן".

בתחילה חובר שיר עבור כתוביות הפתיחה, אבל זה לא עבד, אז הם פנו למספר להקות לא מוכרות בשביל שיכתבו נעימה, ואליסון הפנתה אותם ל-Nerf Herder, שחיברו את הנעימה המוכרת, ו"זכו בפרס".

כמו בהרבה סרטים שהפכו לסדרות, ג'וס היה חייב לפנות לשני קהלים - אלה שראו את הסרט, וברי-המזל שלא. כך, מצד אחד הפתיחה מסבירה לכולם מה קורה, אך מצד שני היא המשך של הסרט - באפי כבר קוטלת ערפדים, ונרדפת ע"י עברה.

מכיוון שהסדרה התחילה את חייה כ"סדרת מיד סיזן" (סדרה שהחלה באמצע עונת השידורים, כמחליפה לסדרה כושלת), היתה להם הפריבילגיה לצלם את כל פרקי העונה לפני ששידרו את הפרק הראשון. כך הם יכלו לחזור לאחור ולהכניס אליו אלמנטים מאוחרים, כדי שיתאימו יותר להמשך הסדרה.

הצגתו של זאנדר היא דוגמא ל"אין לי מושג אין לעשות תוכנית טלוויזיה". זאנדר מגיע על סקייטבורד, וכשמצלמים מישהו על סקייטבורד צריך להאיר איזור גדול יותר, לעקוב אחריו בשוט ארוך, וכנראה להיעזר בפעלולן (למרות שניק עושה את ה"פעלולים" בעצמו בקטע הזה). זה מאוד מורכב, ואכן זאנדר מעולם לא עלה על סקייטבורד מאז. הוא נראה סוחב אותו פעמיים, רק לשם ההמשכיות. מיד אחריו מוצגים ווילו ה-"Luminous" וידידם מיילו, אה, ג'סי.



בתחילה, ג'וס רצה לשים את ג'סי בכתוביות, כי הוא חשב שזה יזעזע ויבלבל את הצופים אם מישהו שהם חשבו שיהיה בעל תפקיד קבוע ימות מיד בפרק הראשון. אבל זה הצריך שני קטעי כתוביות, ופשוט לא היה להם את הזמן או הכסף לזה. מזל שהוא לא השתמש בטריק דומה מאז, אחרת זה לא היה עובר בשתיקה.

ליוצרי סדרות וסרטים יש נטייה להתלהב בקומנטרי מהשחקנים ומשאר חברי הצוות, פעמים רבות בלי סיבה ממש מוצדקת, וג'וס לא יוצא דופן במקרה הזה. הוא מציין שהסצינה בה המנהל פלוטי מדבר עם באפי היא מעין ציון דרך עבורו, כי בסצנה הזו הוא הסתכל במוניטור על שרה, והבין איזו כוכבת טלוויזיה יש בידיו. כל רגש שהיא מעבירה, היא מעבירה בצורה מדויקת. היא ספר פתוח, ולכן הצופים מזדהים איתה. התלהבות מוגזמת, כבר אמרתי? עצם זה שפלוטי נאכל ע"י חבורת תלמידים מספר פרקים אח"כ מאוד עזר לאלמנט ההפתעה שג'וס עבד קשה ליצור.

הפגישה בין זאנדר לבאפי בנויה הרבה על ניסיון החיים של ג'וס עצמו. הוא תמיד ראה את זאנדר כדמות שהוא הכי מזדהה איתה, בעיקר בגלל חוסר היכולת שלו לדבר עם בנות. כמובן שהוא יפה ושרירי בהרבה מאיך שחנון כמוהו צריך להיות, אבל זו טלוויזיה, אז תתגברו על זה.

עוד הצהרת כוונות של התוכנית היא שזו תוכנית שבליבה ה"מנודים", שיוצרים מעין משפחה משל עצמם. עבור ג'וס, התיכון מסמל את אותה חבורה של אנשים שאף-אחד לא מבין, שמרגישים שהם קיימים ברובד עליון מעל השאר. אתה והחברים שלך נראים מציאותיים, לעומת שאר התלמידים ה"מזוייפים".

קורדיליה מוצגת כבחורה הרשעית הטיפוסית מהתיכון. בתחילה היא מוצגת כדמות מאוד שטוחה, כאילו מסרטים מצויירים, אבל היא ממש לא כזו, למרות שעם החיוך הגדול שלה, היא לפעמים נראית כמו דמות מצויירת. היא מתוודה בפני באפי שתמיד רצתה לגור בלוס-אנג'לס, ואכן, שלוש שנים אח"כ היא עברה לשם. אז כפי שאתם רואים, הכל חלק מתוכנית-על אחת גדולה.



קורדיליה מתנהגת בצורה נבזית כלפי ווילו, כדי שנראה את הצד המרושע שלה, ובו בזמן ניתן לבאפי סיבה להתקרב לווילו. כאשר ווילו, בגילומה של אליסון האניגן, יוצאת מהפריים ג'וס קורא לה "אליסון - King of Pain". הוא אומר שבכל פעם שמישהו פוגע בה זה פשוט פותח לכם את הלב, והיא כל כך טובה בלהעביר לקהל הצופים את הפגיעו?ת של ווילו.

ותראו - קורדיליה ובאפי שוב נמצאות באותו מסדרון ממנו הן יצאו כרגע, כי היה להם רק מסדרון אחד לצלם בו. בעונה הראשונה, כל תפאורת ביה"ס היתה מורכב מאותו מסדרון. זה די עצוב, למען האמת.

עזבנו את קורדיליה ונכנסנו לספריה - מקום המפגש, "מערת העטלף". במקור, באפי היתה צריכה להיכנס ולתעות במעין לבירינת' אפל, אך כפי שאתם רואים - המבוך החשוך הפך לאולם מואר. שוב, פשוט לא היה להם מספיק זמן לבנות מבוך, וגם מאוד קשה להאיר אותו, אז הם ויתרו על הרעיון.

ג'יילס מגיע, בגילומו של טוני הד. טוני היה בין השחקנים היחידים שהם ידעו מיד שישחקו את הדמות שלהם. רוב האנשים שקראו לתפקיד ג'יילס גילמו אותו כאדם זקן ומשמים, שתפקידו היחיד הוא להיות איש האקספוזיציות המשעמם. טוני הביא עמו רעננות וסקסיות לתפקיד. היה ברור שמדובר כאן במישהו שעדיין מנסה לארגן את החיים שלו, בדומה לתיכוניסטים.



ווילו היתה דמות בעייתית לליהוק. ג'וס לא רצה ללכת על ברירת המחדל של איזו דוגמנית-על עם משקפיים עבות (וחלקנו יכולנו לראות את זה טוב מאוד בפיילוט שלא שודר), ואחרי פעם אחת שאליסון "עברה להם מתחת לרדאר", היא קראה שוב והם פשוט נדהמו. היא הביאה כל כך הרבה אור ורכות לתפקיד, והראתה בדיוק את הביישנות והמוזרות שהם חיפשו.

למרות זאת, הרשת לא הסכימה לקבל את ווילו כחנונית כל כך, והתעקשה שתחליף את הבגדים אותם היא לבשה בפרק הזה (נו, אפילו הם מסכימים בנושא הזה בו כולנו מסכימים), כדי ש"תהיה יותר דומה לבאפי".

כשקורדיליה מודיעה לבאפי על ה-“Extreme dead guy” בחדר ההלבשה, כל מה שג'וס שם לב אליו זה עד כמה כריזמה ואריק (ג'סי) כתומים. הם צילמו את השוט שלהם בשעות הערב האחרונות והשתמשו בכל קרן אור שהיתה זמינה. הוא מקווה שלא שמתם לב לזה, ושלא שמעתם אותו מדבר על זה.

כשבאפי באה נסערת לספר לג'יילס על הסטודנט המת, רוב הקטע בו היא מדברת הוא קטע שצולם מחדש לאחר שהם סיימו את צילומי העונה. שרה מיתנה מעט את הופעתה מההופעה הזועמת אותה נתנה בתחילה. מדובר על הבדל של כ-7-8 חודשים בין השוטים של ג'יילס לאלה של שרה.

הרעיון של פי השאול הועלה כתירוץ לכל האירועים המוזרים שקורים בסאנידייל. בתחילה הוא היה רק סיפור רקע, לא אלמנט מרכזי, אבל הרשת ממש נתפסה לרעיון, וזה כנראה מה שקנה אותם - הרעיון שהסדרה מתרחשת במרכז השאול. כמובן שעבור ג'וס התיכון באמת היה גיהינום, מה שהפך את כל העסק למושלם. ואכן, לפי השאול היה תפקיד חשוב בהמשך הסדרה, והוא היווה קיצור דרך נהדר - בכל פעם שאי אפשר היה להסביר משהו בצורה מדעית, ג'וס אמר "זה בסדר, אנחנו על פי השאול. המשיכו הלאה".

בהצגת מקום מחייתו של המאסטר - כנסייה שנקברה ברעידת אדמה - יש הרבה אנשים ברקע. מכיוון שלא היה להם מספיק כסף לאיפור של פני-ערפד לכל הניצבים, ג'וס נתן להם לעמוד ברקע ולהיראות מאיימים. אבל בסופו של דבר הסצנה נראתה כמו מסיבה של אנשים עם לפידים, אז אחרי שני פרקים המאסטר פתאום נהיה מאוד בודד במאורתו.

בריאן תומפסון, שמגלם את לוק, חזר לגלם את השופט בעונה השנייה. כבר היתה להם יציקה של הפנים שלו, והם ידעו שהוא ייתן הופעה טובה, אז "למה לא?".

הסצנה שלאחר מכן היוותה נקודת מחלוקת גדולה, כשבאפי מוציאה משפתיה את המילה “Slut”, למרות הרמיזה שזה לא כל כך נהדר להיות כזו. הם גם לא אהבו את השימוש במילה "Virgin" בפרק הרביעי.

ג'ויס, כמו ג'יילס, עדיין מנסה למצוא סדר ותשובות בחיים שלה. למרות שהם ניסו להימנע מייצוג כל המבוגרים כטיפשים, עדיין ג'ויס מתפקדת כאן כאמא שלא מבינה את הבת שלה, ובמקרה הזה - לא מבינה שבאפי באמת חייבת להציל את העולם.

כשדייויד בוריאנז קרא לתפקיד של אנג'ל, ג'וס לא התלהב במיוחד. הוא חשב שהוא היה בסדר גמור, לא יותר מזה, אבל כשהוא פנה להתייעץ עם הנשים בחדר, שהפכו לשלוליות ברגע שדייויד נכנס, הוא הבין שכנראה יש לו משהו טוב בידיים.



הפעלול בו באפי נוחתת על אנג'ל, כמו גם קטעים מהשיחה איתו, צולמו מחדש לאחר סיום צילומי הפרקים, כי הפעלול הראשון לא היה טוב מספיק, וזה נתן להם הזדמנות להדגיש את ההופעה של באפי ולעשות אותה פגיעה יותר.

הרעיון שהבחור האחד שבאפי תתאהב בו הוא ערפד היה אמנם קלישאתי בצורה מדהימה, אבל בו-בזמן טוב מדי בשביל לוותר עליו. ג'וס עדיין נדהם מזה שכל כך מעט אנשים עלו על האמת לפני שהיא יצאה לאור. נתינת הצלב היתה רמז מטעה לזהותו של אנג'ל. כמובן שהוא נתן לה אותו בתוך קופסה, בשביל שלא יצטרך לגעת בו.

ה"ברונז" הוא בעצם מחסן גדול, אותו מחסן בו הם צילמו רוב הזמן. הם הציבו את הדלת שלו מחוץ למחסן בשביל שנוכל להיכנס פנימה עם באפי, וזה ייתן חיים למועדון. חוץ מעוד פעם אחת בעונה השלישית הרעיון הזה נזנח, כי הוא הצריך יותר מדי עבודה - צריך לחכות ללילה בשביל לצלם, צריך לשחק עם התאורה מבפנים ומבחוץ. הם היו פשוט עצלנים מדי בשביל לעשות את זה שוב.

אליסון היתה בטוחה שהיא היתה נוראית בסצינת הדיבור שלה עם באפי במועדון, ושהיא הרסה את כל הפרק בגלל זה, מה שהביא את ג'וס למסקנה שהיא לא שפויה, כי רואים בבירור שהיא היתה נהדרת שם. כבר אז ג'וס שם דגש מיוחד על המקצוענות של שרה. הוא משווה את המקצוענות שלה מול החוסר במקצוענות של "אחרים" (לרוב, כששואלים שחקנים מהסדרה על שרה, התשובה היחידה היא "היא מאוד מקצוענית", מה שכמובן מעלה מספר תהיות לגבי איך היא כבן-אדם).

ג'וס מאוד מהלל את מייקל גרשווין, במאי הצילום בפרק ובכלל בסדרה. הוא טוען שבזכותו לא שמים לב שהסדרה צולמה בפילם של 16 מ"מ, ולא ב-35, שמכיל לרוב הרבה יותר גרעון. אחרי צפייה בעונות מתקדמות ואיכותיות יותר, אפשר לומר בבטחה - יש גבול למה שתאורן יכול לעשות. הרבה דברים טובים אפשר להגיד על הפרק, אבל להיראות טוב - הוא לא.

הסצינה בה ג'סי מזמין את קורדיליה לרקוד מבוססת על הפעם הראשונה שג'וס הזמין מישהי לרקוד. ההבדל היחיד הוא שאחרי שהיא שאלה אותו "איתך?!" הוא לא ענה לה, והתרחק. ל-4 שנים בערך.

מארק מטקאף (ששיחק גם כ"מאסטרו" בסיינפלד), כמו טוני, נתן הופעה מעט שונה משאר האנשים שקראו לתפקיד. במקום להיות סתם רשע, הוא היה חלקלק ומתוחכם, והעביר את הרשעות שלו בקסם אישי.

חוק שהם למדו מהר מאוד הוא - שימו את ווילו בסכנת חיים. הפגיעות של אליסון עוברת מסך יפה מאוד, ובכל פעם שנראה שמשהו עומד לקרות לה, הצופים פשוט נקרעים. אחת הבעיות הגדולות בסדרה היא שהגיבורה שלה לרוב חזקה מהאויבים מולם היא מתעמתת, וקשה למצוא לה כל הזמן יריבים שווי-ערך. לכן זה טוב שיש דמויות משנה, בייחוד כי לפעמים אפשר באמת להרוג אותן.



במקרה של באפי, הם נטו בהמשך הסדרה להציב לה יותר סכנות רגשיות. עצם זה שהיא יכולה להביס מישהו לא אומר שהוא לא יכול להשפיע עליה.

ההחלטה לעצב לערפדים "פני ערפד" היתה מאוד מודעת ובמחשבה תחילה. הרעיון שהם ייראו נורמליים ואז ישתנו לערפדים נעשה משתי סיבות. קודם כל, הם רצו שהערפדים יוכלו להיראות כמו תלמידים רגילים, כך שלא נדע מי ערפד ומי סתם תלמיד. שנית - היה חשוב לג'וס שכשבאפי נלחמת בהם הם ייראו כמו שדים, ולא כמו בני-אדם. הוא לא רצה להעלות סדרה על תלמידת תיכון שמשפדת בני-אדם. הוא חשש שזה יעביר מסר מוטעה. בפרקים הראשונים, האיפור של פני הערפדים מאוד מודגש וחיוור. בהמשך הסדרה הוא עודן, גם בגלל שהם לא רצו שאנג'ל ייראה מרתיע מדי, וגם כי לקח יותר מדי זמן לאפר את הערפדים. גם ההחלטה שערפדים יהפכו לאבק במותם היא מודעת. ג'וס לא חשב שרבע שעה של "בואו נפנה את הגופות" בסוף כל פרק תהיה מעניינת.

ג'וס מתייחס לכושר השכנוע העצמי העמוק של תושבי סאנידייל, שפשוט לא מוכנים להודות בפני עצמם שערפדים באמת קיימים, ולכן לא שמים לב שיש ערפדים בכל מקום.

בסצינה האחרונה, בבית הקברות, לוק מופיע בפתאומיות ותופס את באפי מאחורה. הוא מתייחס אליה כאל "הילדה הקטנה". זה רעיון שג'וס רצה להכניס - שאף אחד לא מתייחס אל באפי ברצינות, אבל ככל שהעונות התקדמו, כך יותר ויותר אנשים (ושדים. וערפדים) הכירו אותה, ולא היה מקום לנושא הזה. חבל, כי זה מאוד כיף כשמישהו לא מייחס אליך חשיבות, ומסתבר שאתה חזק ממנו. זה, שוב, הלב של הסדרה.

זה הכל לפרק הזה.

כמו תמיד, להקשיב לג'וס מדבר זו חוויה מהנה. הוא משעשע, מלא באנקדוטות קטנות, בדיחות עצמיות ונטול כל חשיבות עצמית. נדמה כאילו זה חבר שלך שמדבר אליך, ולא במאי / מפיק / תסריטאי מצליח. הוא מדבר במשך כל הפרק, וכמעט אין קטעים מתים למעט כשהוא לא רוצה להפריע לדיאלוג או לקטע חשוב, לסיקומנטרי הוכנסו רק הקטעים שנראו לי חשובים, ושיהיו מובנים גם ללא צפייה בפרק. אם יש באפשרותכם לצפות בפרק בליווי קומנטרי, קבלו המלצה חמה ממני לעשות את זה. לא רק בשביל לשמוע את דבריו של ג'וס שלא נכנסו לסיכום, אלא (ובעיקר) כי זה פשוט כיף.

ההמשך יגיע בפרק הבא - The Harvest.


אל פרויקט הסיקומנטרי