בראשית יצר ערוץ 2 את "החמישייה הקאמרית", תוכנית מערכונים מצוינת שנעה בין סאטירה, פארודיה, גאונות וחוסר מסוים בפואנטות. ו"החמישייה" היתה סיפור הצלחה בקרב חלק מסוים של הציבור, שנהנה מהטירוף של שי אביבי ורמי הויברגר, מהפתטיות של דב נבון, מהציניות של מנשה נוי, מהכישרון הקומי האדיר של קרן מור. תוכנית המערכונים הזאת אפילו הצליחה לשרוד מעבר מפתיע לערוץ 1 והתבססה על הכתיבה, המשחק וההומור הייחודיים לה.

התהליך הלא טבעי שעברה "החמישייה" בדרכה להיות "הבורגנים" עבר יחסית ללא תקריות מיוחדות. הביקורות שיבחו, השחקנים הרגישו שהם ממצים את עצמם, וההומור הייחודי של "החמישייה" זלג גם אל סדרת הדרמה הרצינית והכואבת ששמה עצמה כמראה מול עיניו של הציבור הישראלי, מראה שהיתה כל כך מדויקת, שרבים מהצופים פשוט לא אהבו לראות אותה.

בעונתה הראשונה תויגה "הבורגנים" כסדרת מופת ישראלית, לא פחות מזה. מסך העשן שפוזר - התחכום, ה"אנחנו מדברים על הנושאים החשובים, הכואבים" - היה כל כך רחב שאף אחד לא ניסה להגיד את המובן מאליו: זה לא מעניין במיוחד. סתם דרמה שכזו. שיר הנושא הצרפתי האיכותי שיווה לסדרה נופך נוסף של "אנחנו סדרה מעולה". כדי לשמור על מסך העשן גם בעונה השניה לקחו שיר ישן ולא ממש מוכר של דני בסן, חידשו אותו, ובגלל נסיבות אלו ואחרות (ה"מצב", בעיקר), הפך "דרכנו" להמנון הלאומי, ממשיך ומציב את "הבורגנים" כמעין חיה נדירה בנוף הסדרות הישראלי, עמוס ה"שמש", ה"שאול" וה"פאזל".

אלא שעכשיו, מסך העשן התפזר, וגם הניסיונות לחדש שיר ישראלי נוסף לקראת העונה החדשה ("אלוהים נתן לך במתנה") לא ממש עזרו, והמוצר, שנוהגים לכנותו "העונה השלישית של הבורגנים", נותר עירום, מתגלה במלוא עליבותו. ושלא תבינו לא נכון, לא בהכרח מדובר במשהו שמייחד את העונה השלישית של "הבורגנים", אלא פשוט משהו שפתאום מאוד קל לשים אליו לב: הסדרה משעממת.

אז נכון, "הבורגנים" עוסקת במגוון של נושאים חשובים, שאפשר לטפל בהם בצורה מעניינת, אלא שאחד מהשניים: או שרמת הכתיבה הידרדרה, או שהיא מלכתחילה לא היתה כזו טובה כמו שעשו ממנה. כל העסק משעמם, הדמויות נעולות בתוך הקונספט של עצמן, והתוצאה: שלושים דקות מרדימות.



במקום להביא לנו משפטי מפתח נוספים דוגמת "תנוחות? פתאום נסחפתם עם תנוחות?!" מתעקשים הכותבים להיצמד ל"כן, אה?" הזה, שאמנם מעיד יותר מהכל על הישראליות שהיא הסדרה, אבל מצביעים גם על אוזלת יד בכתיבה, על החוסר ברעיונות לקידום הסדרה.

ולא שלא קורים דברים. ההיפך הוא הנכון. נינה הצליחה להיכנס להריון, ועוד מבני; ישראל, הלוזר הנצחי, הצליח לעשות את זה עם נילי (אם אתם קוראים לסקס מהיר וחסר אהבה "לעשות את זה"); יוני פוטר מהעבודה - והכל נראה קר ומנוכר, ואולי זאת הסיבה שכל העסק פשוט לא זורם. הכל סתמי כזה. הדמויות מתנהגות כאילו שהחיים סתמיים וזה הופך את הסדרה עצמה לסתמית, לא מושכת. "הבורגנים" הפכה להיות סדרה שאפשר לראות בחטף או לוותר עליה לגמרי והדבר הכואב באמת הוא שאולי היא תמיד היתה כזאת. חבל, כי מצויים בה כמה מהשחקנים היותר טובים הקיימים בארץ.

ובכל זאת, לא הכל גרוע בממלכת "הבורגנים" ויש גם כמה נקודות אור מועטות: המשחק, למשל. אם אתם צריכים סיבה אחת בכל זאת לראות את הסדרה, קוראים לה קרן מור. נינה שלה ממשיכה להיות נוירוטית, עצבנית ומגוחכת. עם משפטים כמו "סליחה, דליה, אבל אנחנו מדברים עלי עכשיו" היא מצליחה להעביר את הדמות הזאת עם הניואנסים המדויקים שלה, מזכירה דמויות אחרות מסדרות אחרות (מישהו אמר ג'ורג' קוסטנזה? או אולי דווקא איליין?). גם רמי, שי ודובלה ממשיכים לעשות עבודה נהדרת, בדיוק כמו הצלעות הנשיות האחרות שם, שרית וינו אלעד (דליה), חני פירסטנברג (לילך) ותמר מיכאל (נילי).

עוד דבר חיובי אצל "הבורגנים" הוא, בכל זאת, הנושאים הציבוריים שהיא מעלה: היחס לערבים בשטחים, ה"מצב", פיטורין מהעבודה, חיי נישואין, אושר, כסף. אלא ששוב, עושה רושם שזה מה שנותר מ"הבורגנים". דיאלוגים, ועוד דיאלוגים, ונושאים רציניים, ועוד קצת דיאלוגים. ההומור החמצמץ שכל כך היה אופייני לסדרה, קצת נזנח לו בעונה הנוכחית לטובת עוד ועוד דיאלוגים ודרמה.

אז זה לא שיש בעיה עם הנושאים הרציניים הללו, וסדרה יכולה לעסוק אך ורק בהם, ובלבד שתעשה זאת בצורה מעניינת, שתרתק את הצופה למסך, ו"הבורגנים" - מה לעשות? - נכשלת בכך, פרק אחר פרק.

אז כדאי לראות את העונה הזאת? רק אם באמת אין לכם משהו אחר, טוב יותר, לעשות. להצטרף לליכוד, למשל, להשפיע. לעשות משהו עם החיים שלכם. כמו ישראל, האיש וה"כן, אה?".





העונה השלישית של "הבורגנים", ימי ראשון בשעה 21:30, יס פלוס בלווין. מאוחר יותר השנה - גם בערוץ 2.