אם תסלחו לי, יעברו עוד כשתי פסקאות עד שאני אגש לעיקר. אתם מבינים, בשבילי זה מאורע די מרגש. לפני זמן לא רב ישבו כמה גופים בכירים בקרב עורכי האתר ונדהמו מהמצב המזעזע. הסדרה "סיינפלד", אחת מאבני היסוד הטלוויזיוניות של שנות ה-90', נעלמה מהמפה. כוכביה נאלצו להסתפק במשבצת שידור כמעט בלתי-נראית לקראת חצות. הפרקים עמוסי פרסומות. שעות השידור לא סדירות. קשה לעקוב אחרי סדר הפרקים. לא ליחס כזה ראויה אחת הסדרות הטובות ביותר בכל הזמנים.

ובכל זאת, אם תסכימו לסבול את היחס הזה, חייכם יהפכו למאושרים יותר. גם אם ראיתם את הפרקים האלה עשרות פעמים בעבר, עדיין משתלם לראות אותם פעם נוספת, ולהיזכר בכל אותם הדיאלוגים השנונים וההומור המתוחכם שאף סיטקום לא הצליח לשחזר מאז. אם עדיין לא ראיתם את הפרקים האלה, כמובן, אין בכלל שאלה בנושא - אתם מוזמנים להתיישב מול הטלוויזיה ולזכות לעשרים וקצת דקות של אקסטזה.

לא, זה לא תמיד הולך להיות ככה, אבל מכיוון שמדובר ב"יאדה יאדה" (שזה כמו סכפ"ש, רק עם סיינפלד) הראשון שנכתב באתר, מותר לי להתפלסף קצת. השאלה הקשה ביותר היא "איפה מתחילים?". בפרק של סיינפלד, זרימת האירועים היא לא משהו שקל להציג אותו או לעקוב אחריו. האפשרות היחידה שלנו, בערך, היא להתחיל מהשם. "החבר". בעברית זה מאוד פשוט - המשמעות של "חבר" יכולה להיות כפולה, ולהתייחס גם לחבר של גבר וגם של אישה. בלי בעיות מיותרות. אבל באנגלית, “The Boyfriend" יוצר רושם מוטעה מעט. יש הפרדה נהוגה בשפה בין “Boyfriend", החבר הרומנטי של אישה כזו או אחרת, לבין סתם “Friend", ידיד של כל אדם, ללא הגבלת דת, גזע או מין. הפרק הזה בסיינפלד, לעומת זאת, טורח לטשטש את הגבולות האלה קצת.

אתם רואים? שוב נסחפנו קדימה. הפרק עצמו מתחיל בנקודה הרבה יותר בנאלית, כשג'רי, ג'ורג' וקרמר עורכים שיחה במלתחות על משחק הכדורסל האחרון שלהם. מעבר לרמיזות ההומו-ארוטיות שלהם (קרמר: "הצצת?", ג'ורג', בביישנות: "כן, אבל זה היה כל כך מהיר, עד שלא ראיתי כלום, זה היה מאוד מטושטש") ולשיחות הסטנדרטיות שלהם על הנושאים השוליים (כמו העובדה שג'ורג' הוא "זורק לסל", “Chucker"), מבחינים ג'ורג' וג'רי במתעמל המבצע מתיחות בפינת החדר, ומעבירים ביניהם מספר משפטים הרומזים כי הדאווינים שלו לא עושים עליהם שום רושם.

אבל ברגע בו ג'רי מזהה שמדובר בקית' הרננדז, שחקן הבייסבול המפורסם, הגישה משתנה בבת אחת, וג'רי תוהה בקול רם אם כדאי לו לדבר עם קית'. ג'ורג', לעומתו, הוא טיפוס שלילי הרבה יותר, ודואג להניח את ג'רי במקומו: הוא בסך הכל מספר בדיחות במועדון לילה, בעוד שקית' הרננדז הוא שחקן בייסבול דגול. הטוויסט מגיע, כמובן, ברגע בו קית' ניגש לג'רי, ואומר לו כי הוא ממש אוהב את מופעי הסטנד-אפ שלו. כאן מתחילה שרשרת האירועים האמיתית של הפרק.



"החבר" עוסק ביחסי בנים-בנים, אבל מצליח להתחמק, בצורה מפתיעה, מיחסי הבנים-בנים המתוחכמים יותר בהם עוסקים פרקים מאוחרים יותר בסיינפלד (אבל לא שיש בזה משהו רע!). הוא מדבר על יחסי הבנים-בנים הרגילים יותר. מהסוג שלא מערב להטוטי מיטה מקצועיים. לרוע המזל, "סיינפלד" הולכת ומשווה את היחסים האלה לכל מערכת יחסים בנאלית בין גבר לאישה.

כבר בהתחלה, ג'רי חושף את הבעיות שלו. הוא לא רוצה להיראות נלהב יותר מדי ולהתקשר לקית' בעצמו. לאחר שהוא פוצח במונולוג בו הוא מנסה להבין למה קית' לא מתקשר, איליין נכנעת, צועקת על ג'רי שיתקשר אליו, ובתגובה לטענה של ג'רי "אני לא רוצה שזה יראה כאילו אני מנסה להתחיל איתו", היא מטיחה לו את האמת בפרצוף וצועקת "ג'רי, הוא בחור!".

לאורך כל הפרק, צעקות ה"ג'רי, הוא בחור!" של איליין מהוות את הקול השפוי היחיד בחבורת הפסיכים הזאת. אבל אפילו איליין נגררת לשיחות על קית' ששונות רק במעט מאוד נקודות משיחות על דייטים. כשג'רי מתלבט בנוגע לחולצה, איליין אומרת לו "אתה מנסה לעשות עליו יותר מדי רושם, תנסה להיות עצמך". כשהוא נשאל על קית', הוא אומר ש"הוא סתם בחור, אבל הוא מוצא חן בעיני". בסוף ה"דייט" עם קית', ג'רי מתחיל לכסוס ציפורניים (זה רק דימוי, הבמאי של "סיינפלד" לא הולך להרשות לג'רי לכסוס ציפורניים) ומתעסק בשאלה של "האם ללחוץ לו את היד?".

אבל "סיינפלד" מעולם לא ניסתה להחביא יותר מדי את הסאבטקסט שלה. ורק למקרה שמישהו עדיין לא מבין למה משווים את מערכת היחסים של קית' וג'רי, הדבר האמיתי כבר נמצא מעבר לפינה, בשביל לעשות את ההשוואה קלה יותר: קית' מבקש מג'רי את הטלפון של איליין, ומזמין אותה לצאת.

כל זה, כמובן, הופך את כל העסק למעניין הרבה יותר, במסורת סיינפלדית טיפוסית. בתור התחלה, יש לנו את איליין בתור המודל להשוואה ליחסי קית'-סיינפלד. כמו ג'רי, איליין מוצאת את עצמה גם במצב מביך, עם קית' הרננדז באוטו, אבל מתמודדת עם שאלות נורמליות הרבה יותר: תהיה נשיקת לילה טוב? לא תהיה נשיקת לילה טוב? ומה בנוגע להחלפת הבגדים?

אבל כאמור, הדייט של איליין עם קית' לא נמצא שם רק למקרה שעדיין לא הבנו את הרמזים הדקים עד עכשיו. פתאום נוצר בלגן שלם אחר כשאיליין, לה היה עבר עם ג'רי, מספרת לו שקית' הזמין אותה לצאת (במקום היציאה עם ג'רי, למעשה). במצב רגיל, היינו עלולים לחשוש שמא ג'רי מקנא בקית', אבל אנחנו מכירים את ג'רי, ויודעים שהוא מצליח להדחיק את יחסי העבר שלו עם איליין בצורה מוצלחת למדי. מה שלא מתיישב אצלנו לגמרי טוב זוכה להטחה בפרצוף, פעם נוספת, בצעקה של איליין: "רגע, אתה מקנא בו, או מקנא בי?!". התבנית היא תבנית קלאסית של משולש רומנטי עם שני גברים ואישה אחת, אבל במקום ששני הגברים יתחרו על ליבה של האישה, הגבר והאישה מתחרים על ליבו של הגבר. מוזרים, החבר'ה האלה מ"סיינפלד".

ג'ורג': תגיד, קית', תמיד תהיתי, עם כל הקבוצות הללו שטסות להן כל הזמן, אתה לא חושב שמטוס היה אמור להתרסק בשלב כזה או אחר?

מה שהופך את המצבים האלה למצחיקים באמת הוא סט החוקים ההגיוני-בקושי שאחדים מחברי החבורה מתנהלים לפיו. בהתחלה, אנחנו רואים את ג'רי נכנס לפאניקה כשקית' מציע לו לעזור לו לעבור דירה, ופוצח במלמולי "זה צעד מאוד רציני" ו"אני לא מרגיש נוח עם זה". כשקרמר שומע על זה, מסתבר שג'רי הוא לא היחיד שחושב שמדובר בצעד רציני ביחסי גברים-גברים ("כמו ללכת עד הסוף!"), וקרמר אומר לו שהוא עוד מעט "יסיע אותו לשדה התעופה". הדימויים האלה הולכים ונהיים מפחידים יותר מרגע לרגע.

אבל מסתבר שהזויים ככל שהם נראים לנו, החוקים האלה מקובלים לחלוטין על כל החבורה. גם בשיחה מאוחר יותר עם ג'ורג', כשזה שומע שהוא הולך לעזור לקית' לעבור דירה, הוא מגחך ואומר ש"עוד מעט תסיע אותו לשדה התעופה". אפשר להגיד הרבה דברים על החבר'ה מסיינפלד, אבל לפחות הם משדרים על אותו הגל.





מלבד יחסי קית'-ג'רי, הנושא הקומי השני בחשיבותו בפרק הוא תקרית ה"יריקה" משנת 1987. בדרמטיות מופרזת, טורחים ניומן וקרמר לספר כיצד לאחר שניומן הקניט את קית' הרננדז על משחק בייסבול באותה השנה, הוא ירק עליהם, והם מתעבים אותו מאז. כמובן, אפילו אירוע כזה זוכה להתייחסות במלוא הרצינות מג'רי ואיליין, שמתחילים בשחזור מלא של האירוע.

הבדיחה כאן, לאלה שלא לגמרי עלו על זה, היא על חשבון “JFK", הסרט שהופץ לקולנוע זמן קצר לפני הפקת הפרק. בסרט נחשפת, לכאורה, האמת על תאוריית הקונספירציה מאחורי ההתנקשות בקנדי. שחזור ה"יריקה" נעשה ככל האפשר ברוח הסרט, מהשימוש באפקטים ויזואליים על מנת להציג את הסצינה כאחת שצולמה על סרט 8 מ"מ, דרך ההצבה של וויין נייט (ניומן) בדיוק באותו התפקיד (טוב, בערך) אותו הוא ביצע בסרט המדובר ועד לאיש עם המטריה ברקע.

ג'רי: That is one magic loogey!

ההתייחסות לסרט לא נגמרת כאן. היא ממשיכה בדיון של ג'רי ואיליין ברצינות תהומית על תאוריית הקונספירציה מאחורי היריקה ("היה חייב להיות יורק שני. אבל מיהו? ומה היה המניע שלו?"), ונמשך באזכורים לאורך כמה נקודות בפרק. חלקם בולטים יותר (קית' לג'רי: "בא לך לראות סרט בסוף השבוע הזה? ראית כבר את JFK?") וחלקם קצת פחות (קרמר משווה את התינוק של חבריהם ללינדון ג'ונסון - סגן הנשיא של קנדי שהחליף אותו לאחר ההתנקשות).

ולבסוף, הנושא האחרון בו עוסק הפרק הוא לא פרודיה מתוחכמת במיוחד - רק הצגה של ג'ורג' כלוזר שנמתחת עד הסוף. כשדמי האבטלה שג'ורג' מקבל הולכים להיעלם, הוא מוכן לעשות הכל על מנת להמשיך להתקיים מהם. הכל - חוץ מלהשיג עבודה אמיתית, חס וחלילה. ג'רי אפילו מתייחס לנושא הזה בצורה ישירה באחד המונולוגים שלו: "אם היו יודעים כמה זמן ואנרגיה הוא מוציא על לא לעבוד, אני בטוח שהיו נותנים לו העלאה".

ג'רי: אני הולך לשכור אותך בתור איש מכירות הלייטקס שלי?
ג'ורג': כן.
ג'רי: לא נראה לי.

בסך הכל, גם אם מדובר בפרק מיוחד (מדובר בפרק הראשון של הסדרה שנמשך שעה, לפני הפיצול שלו לשני חלקים שנעשה מאוחר יותר, וזה עוד בלי להחשיב את הופעת האורח של קית' הרננדז), עדיין מדובר בפרק שמציג את הנקודות החזקות הקלאסיות של סיינפלד. עם דיאלוגים מבריקים, ונושא שגרתי לחלוטין שמוצג בצורה מגוחכת לחלוטין ברגע שמתייחסים אליו מספיק בכובד-ראש, "החבר" הוא פרק שבהחלט ראוי לצפיות חוזרות.

רגע הקסם
אם הייתי צריך, בכל זאת, לבחור רגע אחד מתוך הפרק שצריך לנצור לעד, הרי שבמפתיע לא הייתי בוחר אף אחד מהרגעים בהם איליין וג'רי מדברים על יחסיו עם קית', על אף המשקל הכבד שהנושא הזה תופס בפרק. אפילו השחזור סטייל-JFK של היריקה לא היה מגיע למעמד הזה.

קצת לאחר תחילת הפרק, ג'ורג' מוסר לג'רי הנחיות מדויקות כיצד עליו להתנהג על מנת שג'ורג' יהיה מסוגל לעבוד על לשכת התעסוקה. עליו לענות לכל טלפון במילים "תעשיות ונדליי", ולספר כי הוא שוקל להעסיק את ג'ורג' בתור איש מכירות הלייטקס שלו. לרוע המזל, השיחה הגורלית נעשית בדיוק ברגע בו ג'רי עוזב את הדירה, וג'ורג' נכנס לשירותים, ומשאיר את קרמר לענות לטלפון. מה שמוביל לרגע ההילרי של ג'ורג' מתפרץ מהשירותים, לבוש למחצה, וצועק לקרמר: "תעשיות ונדליי! תעשיות ונדליי!". ללא ספק, מדובר באחת מנקודות השיא הקומיות של הפרק.



ובפינת הפספוסים שלנו, נסו לשים לב כיצד העיתון שג'ורג' מפיל על הרצפה כשהוא מתפרץ מהשירותים, משנה מיקום באופן מסתורי לאחר שג'רי נכנס לדירה. אם מצאתם את ההבדל, צבעו אותו בצבעים עליזים ושלחו למערכת. בין הפותרים נכונה יוגרל אחד מעורכי האתר.


חזרה אל פרויקט "יאדה יאדה"