האמת היא שנמאס.

ערוץ 2 חושב שמותר לו הכל. ובכן, שיחשבו שם שוב. כי רמת הזלזול בצופים עברה כבר מזמן את גבול הטעם הטוב, עקפה בסיבוב את הקו האדום ונכנסה לאזור הבאמת מסוכן: האזור ממנו מפסיקים לשלוט במפת הטלוויזיה.

אין שום בעיה עם פרסומות. הן חשובות מאוד כדי שלזכייניות הערוץ השני יהיה כסף להביא לנו את התוכן שמעניין אותנו. הבעיה מתחילה כשהפרסומות פוגעות בתוכן. אני כבר לא מדבר על הפרומואים הקצרים שקופצים לתוך הפריים ומספרים לנו מה עומד להיות משודר לאחר מכן - תופעה מרגיזה בפני עצמה, אבל כשהיא מבוצעת נכון - למעלה, מימין, מבלי להפריע למה שקורה על המסך - עוד אפשר לחיות איתה. אני כבר לא מדבר על סיומה של תוכנית שבמהלך כתוביות הסיום שלה מופיעים על שליש המסך התחתון אותם קדימונים שמבשרים מה משודר לאחר מכן, אם כי אני בטוח שהמתרגמים ששמם נעלם בגלל קדימונים אלו מאוד ממורמרים על כך. אני כבר לא מדבר על קיצוצן של כתוביות הסיום כי אין זמן, אירוע שקרה בשני הפרקים הראשונים של העונה הנוכחית אצל "הסופרנוס" ומנע מצופי הסדרה את שמיעת שיר הסיום (המתחלף) של כל פרק. אני מדבר על תופעת ה"שלוש פרסומות וחזרנו".

ושוב, גם במקרה הזה, אין בעיה אמיתית עם הקונספט (יש רק קצת קיטורים בנושא, כי אם עשר דקות קודם לכן היתה הפסקת פרסומות קצרה, מדוע לא להוסיף להפסקה ההיא את שלוש הפרסומות הללו וזהו? והתשובה, כמו תמיד במקרים כאלה, היא כסף). אלא שיש בעיה חמורה עם הביצוע. צ'נדלר מספר בדיחה ב"חברים", מוניקה מנסה לענות לו, אלא שמי שלא מבין אנגלית ומסתמך על הכתוביות בעברית לא יכול להבין מה היא אמרה. למה? כי ה"שלוש פרסומות וחזרנו" מכסות לו את החלק של התרגום. טוני סופרנו מתעצבן על האינדיאנים, אחד מחבריו עונה לו, ושוב - אי אפשר לראות את התרגום של הדיבורים שלהם כי לטלעד חשוב להודיע שבעוד מספר שניות יקטע הפרק לשלוש פרסומות בלבד. זה בסדר, הרי, זה רק שלוש פרסומות, לא?

אז זהו, שלא. זה לא בסדר. זה מאוד לא בסדר אפילו. אנו חיים בעידן שבו האינטרנט מהיר והפרקים הללו זמינים להורדה בצורה שהיא יחסית קלה. הסיבה היחידה שחלק מסוים מהציבור נמנע מלעשות זאת, למרות הנוחות היחסית ואפילו שהוא יראה את הפרק ללא פרסומות ומבלי לחכות עד לזמן השידור בארץ, היא כי הוא יודע שזה יגיע בשלב זה או אחר לטלוויזיה כאן בארץ, ושבערוצים הישראליים ישודר הפרק עם תרגום. כך שאם בחלקים מסוימים בפרק יימנע התרגום מהצופה הממוצע, יתכן שכבר לא תהיה לא סיבה להמשיך ולראות את הפרקים הללו בערוץ 2.

אם טלעד וקשת לא תתעוררנה כאן ועכשיו, הן תמצאנה את עצמן עם פחות צופים ומוקדם משציפו. אם טלעד מתכוונת להמשיך עם המנהג הנוראי הזה, עדיף שלא ישדרו ביום רביעי הקרוב את "הבית הלבן" ב-22:20, אלא שידחו את שידור הפרק בשלוש שעות, כך נקבל את הפרק, כנראה, ללא פרסומות בכלל, כי בשעות הלא אטרקטיביות הללו אין סכנה של קטיעה לפרסומות, או לפחות לא סכנה של קטיעה עם הכתובית המעצבנת "שלוש פרסומות וחזרנו".

אם אתם רוצים שגם אנחנו נחזור, כדאי מאוד שתחסכו מאיתנו את אותן שלוש פרסומות ארורות, שבאות על חשבון התוכן שאנחנו אמורים לקבל.

בראיון שערכנו עם נשות "יס פלוס", אמרה לנו מנהלת הערוץ דאז מיכל בוטל, שהלקוחות שלהם הם הצופים, בניגוד ללקוחות של ערוץ 2 שהם המפרסמים. ומכיוון שאנשי ערוץ 2 לא ממש שמים על הצופים, דרך הפעולה היחידה היא לפנות למי שהם באמת מפחדים: המפרסמים.

המפרסמים צריכים לדעת באופן חד משמעי שהמרמור של הצופים מהקטיעה הגסה לפרסומות זולג גם לכיוונם. וכיוון שאצל המפרסמים לקוחות ממורמרים = לקוחות שלא קונים, אולי הם יואילו בטובם לאותת לאנשים שבידיהם הם מפקידים מזומנים כה רבים שכדאי שיתייחסו לסחורתם בכבוד.

חרם צרכנים בישראל לא ממש עבד אף פעם, אבל אנחנו לא אומרים נואש: "שלוש פרסומות וחזרנו"? לא, לא חזרנו. וגם לא נטוס באל-על. לא נענה לאניטה. לא נפתח לנו מחר חדש. כי אם המחר ה"חדש" הזה מופקד בידיהם של זכייני ערוץ 2, אנחנו - לא נהיה שם. אנחנו, הצופים, הצרכנים, אלו עם הכסף לבזבז על מוצרים שראינו בפרסומות, נשמור אותו אצלנו. את הכסף נשמור עבור הסטים של אותם סדרות ב-DVD ובפס אפילו רחב עוד יותר ממה שכבר יש לנו. "שלוש פרסומות וחזרנו"? לא אליכם, זכיינים שלי. לא אליכם.