העונה החמישית היא אחת העונות המוצלחות יותר של הסדרה. אחרי האכזבה הקלה מהעלילה המרכזית של העונה הרביעית, ג'וס ווידון עשה זאת שוב ובנה עלילה עונתית חזקה וסוחפת לעונה שאחריה.

העלילה התמקדה באלה אכזרית וחזקה ממימד אחר בשם גלורי, שמנסה לחזור למימד שלה, כשהדבר היחיד שמונע ממנה מלעשות זאת הוא "מפתח" מיוחד שנזירים בעלי כוחות קסם חזקים הצליחו להסתיר ממנה, מכיוון שידעו שהשימוש במפתח יזעזע את כל היסודות שעליהם מושתת היקום, ויביא להרס העולם.

הנזירים בחרו לעצב את המפתח כך שיהיה קרוב לגורם שיהיה לו את הסיכוי הגדול ביותר לעצור את גלורי מלהצליח במזימתה - הקוטלת, כמובן. כדי שתהיה לקוטלת סיבה רגשית להילחם עבורה עוצב המפתח בדמות נערה צעירה שתשמש כ"אחותה" של באפי. לצורך כך, שתלו הנזירים זכרונות חדשים בתודעה של באפי ובתודעתם של כל הסובבים אותה, על עברה של דון כאחותה של באפי.

כך נכנסה לה, כמו בטלנובלות הגרועות ביותר, דמות של אחות לסדרה. אבל למרות תנאי הפתיחה הגרועים, שוב הצליח ווידון להפתיע את כולם ולהכניס אותה בצורה שהפתיעה את המעריצים, לבלבל אותם (בעיקר בפרקים הראשונים של העונה בהם אף אחד לא הבין מאיפה צצה הדון הזאת) ובעיקר לטלטל את הסדרה וליצור עלילה חזקה וסוחפת.

במהלך הפרקים הראשונים של העונה גילו באפי וג'יילס מיהי או מהי דון ומדוע היא נשלחה אל משפחת סאמרס. אבל מתישהו היה ברור שהחבורה, ובעיקר דון עצמה, צריכים לגלות בעצמם את המידע הזה, ולהתמודד איתו. וזה הגיע בפרק ה-13 של העונה החמישית, "קשרי דם".

הפרק מתאר בצורה אמינה ויפה את הדרך שבה דון מתמודדת עם הגילוי שהיא אינה מי שחשבה שהיא, ולא פחות חשוב מכך, משתמש בסיטואציה הזאת בצורה מטפורית כדי להציג סיטואציות דומות מהחיים האמיתיים של נערים ונערות בגיל ההתבגרות שמגלים שהם אינם מי שחשבו שהם, אלא, למשל, מאומצים. אבל מלבד זאת, הפרק מקדם את העלילה העונתית בצורה משמעותית, כשהוא מלא בהומור, דרמה ואקשן. את הפרק כתב סטיבן די.נייט, מהכותבים המוכשרים ביותר של הסדרה, וזה היה למעשה הפרק הראשון שהוא כתב לסדרה. נו, הלוואי על כל כותב כזה פרק ראשון מוצלח.



תקציר העלילה
יום הולדתה ה-20 של באפי מגיע, אבל היא מסרבת להתלהב מהאירוע, הן לנוכח ניסיון העבר המר, אבל בעיקר בגלל הגילוי המרעיש בסיום הפרק הקודם על היותה של גלורי אלה.

ג'יילס מספר לכולם מה ידוע למועצה על גלורי ועל שאיפותיה, ולאחר שזאנדר תוהה על מהות ה"מפתח" המסתורי חושפים באפי וג'יילס את העובדה שהם יודעים במה מדובר. החברים נדהמים מכך שלא שותפו במידע הכה חשוב הזה, ומפגינים את זעמם הגלוי על באפי וג'יילס. לאחר שבאפי מחליטה שהגיע הזמן לגלות להם את האמת על דון והחברים ההמומים מתקשים להתמודד עם הגילוי הם מתחילים להתנהג בצורה מוזרה ליד דון ולהתייחס אליה באופן שונה מהרגיל.

ההתנהגות המוזרה של כולם, ובעיקר השתיקות התמוהות בכל פעם שהיא נכנסת לחדר, מביאות את דון למסקנה שהיא נושא השיחה ושמשהו לא בסדר איתה. היא בורחת מהבית דרך החלון ופוגשת את ספייק. היא משכנעת אותו לעזור לה לפרוץ לחנות הקסמים, שם נדמה היה לה קודם שהיא ראתה את ג'יילס מסתיר ממנה משהו. הם מצליחים להיכנס, מגלים את הספר שג'יילס החביא והאמת מתגלה. דון חוזרת הביתה וחותכת את ידיה בסכין, כשהיא תוהה בבכי מר אם היא אמיתית ואם הדם הזה בכלל קיים. באפי וג'ויס עורכות עימה שיחה משפחתית ודון מחפשת תשובות על זהותה ועברה, אך באפי וג'ויס מתקשות לספק לה אותן.

דון שוב בורחת מהבית ומגיעה לבסוף לבית החולים, שם היא פוגשת את בן. הוא מגלה שהיא "המפתח" והופך בתוך מספר שניות להיות גלורי. אבל גלורי לא מודעת למידע החדש, ומנסה לתחקר את דון על זהות המפתח. כשהיא מגיעה למסקנה שדון לא יודעת כלום, היא מחליטה להרוג אותה, אבל באפי והחבורה מגיעים בדיוק בזמן, ולאחר קרב קצר ווילו וטארה מצליחות "להעביר" את גלורי למקום רחוק. באפי מצליחה לשכנע את דון שלמרות הכל היא רואה בה כאחותה ושהדם שלהן הוא אותו דם.

הסצינות הבולטות והדיאלוגים הטובים
הפרק גדוש בסצינות יפות ומשמעותיות, בהן, למשל, סצינת העימות בין החבורה הכועסת לבין באפי וג'יילס. כל הסצינות שבהן אניה מתנהגת מוזר ליד דון משעשעות במיוחד. כך גם הסצינה בה דון נפגשת עם ספייק מחוץ לבית ומציעה לו לבוא לגנוב משהו (ספייק: "אוקיי"). סצינה משמעותית ומעט מפחידה היא זו בה דון חותכת את ידה. סצינה בולטת אחרת היא זו בה ספייק מתעמת עם באפי לאחר שזו מאשימה אותו בכך שדון גילתה את האמת.

ובכל זאת, ישנן שלוש סצינות שהן החשובות והמהותיות ביותר להבנת הפרק. אחת מהן חשובה מבחינה עלילתית, שתי האחרות חשובות יותר מבחינה רעיונית.

סצינת המפתח (Pun intended) העלילתית היא זו שבה הופך בן לגלורי. זו סצינה מדהימה מבחינה ויזואלית ומפתיעה מבחינה תסריטאית מכיוון שהיא חושפת עוד פרט מדהים וחשוב לגבי גלורי שלא ידוע לבאפי ולחבריה, אך ידוע כעת רק לצופים. מה שבאמת מעניין בסצינה הזאת הוא פערי המידע בשיחות בין דון ובן לעומת השיחה בין דון וגלורי. בשיחה שלו עם דון לומד בן שהיא המפתח. אבל כשגלורי מגיעה אין לה מושג על כך. לעומת זאת, דון יודעת שהיא המפתח בשיחה שלה עם גלורי, אבל היא שוכחת שגלורי היתה קודם בן. כלומר: לשתיהן יש סוד גדול, ורק לפני מספר שניות הן יכלו בקלות לגלות אחת את סודה של השניה, ובכל זאת אין להן מושג מהו הסוד.

הפער הזה, בין מה שהן יכלו לדעת לבין מה שהן יודעות בפועל הופך את הדיאלוג ביניהן לאירוני למדי. העובדה שהמפתח נמצא מתחת לאפה של גלורי והיא לא שמה לב לכך בכלל, אפילו שלרגע מסוים נראה כאילו היא כבר הבינה רק מחדדת את האירוניה הזאת והופכת את תחושת המתח והפחד שהצופים אמורים לחוש למראה גלורי העומדת בסמוך לדון לתחושה של לגלוג מהול ברווחה.



שתי סצינות אחרות חשובות מאוד להבנת הרעיון שמאחוריו:

הראשונה שבהן היא השיחה המשפחתית של דון עם באפי וג'ויס. בסצינה הזאת דון מנסה, כאמור, לקבל תשובות. היא מנסה להבין מדוע הן לא גילו לה על כך קודם לכן, מתי היא נוצרה, מי יצר אותה, כיצד היא נוצרה ומדוע.

הסצינה בנויה באופן בולט כאנלוגיה לשיחה של ילד מאומץ עם הוריו המאמצים מייד לאחר הגילוי. הדיאלוג מנוסח בצורה שתוביל את הצופים אל הכיוון הזה, בדומה לסצינה המפורסמת שבה באפי מתוודה על היותה הקוטלת (בפרק "Becoming"), דבר המסמל דיאלוג של נערה ש"יצאה מהארון" עם הוריה. גם בדיאלוג הנוכחי ישנם ביטויים מפורשים שמקובלים בשיחות מעין אלה, למשל: "רצינו לספר לך קודם אבל חיכינו לרגע הנכון", "מתי נוצרתי?", "מי יצר אותי?" וכדומה.

הסצינה השניה היא זו שבה באפי משכנעת את דון שהיא אחותה לכל דבר. דון לא מבינה למה לבאפי בכלל אכפת אם היא בסדר, ובאפי הנבוכה, שקודם לכן לא הצליחה לספק תשובות לדון ולא ידעה איך לבטא את עצמה בפניה, פשוט לוקחת את היד המדממת שלה ומחברת אותה עם היד המדממת של דון, ובכך יוצרת את הקשר הסימבולי ביניהן. "זה דם. זה דם של סאמרס. זה בדיוק כמו שלי" היא אומרת לה. "זה לא משנה מאיפה הגעת, או איך הגעת לכאן. את האחות שלי. אין סיכוי שהיית יכולה לעצבן אותי כל כך אם לא היית אחותי".

דווקא בשיא המבוכה מצליחה באפי למצוא את המלים ששכנעו את דון. בשיא הטבעיות ובלי שקרים היא פשוט אומרת לה בכל הכנות את מה שהיא חשה כלפיה, וזה עובד.

המשפט האחרון נועד לא רק להעלות חיוך (ולא שהוא לא מצליח, כמובן) אלא גם לכוון לרגש של דון - האזכור של התכונות המעצבנות של דון נועד להראות שבאפי לא מחפשת להתחנף אליה אלא להסביר לה שהיא בטוחה שהיא אחותה לא רק בגלל הדברים הטובים שבכך, אלא גם בגלל הדברים הפחות טובים. דווקא העקיצה הזאת הופכת את השכנוע לקל יותר, כי דון מבינה שלמרות הגילוי החדש הכל נשאר אותו דבר ביניהן - עדיין יש להן אותו דם והיא עדיין מעצבנת את באפי. וההבנה הזאת היא שמביאה אותה לעשות את המעשה הנכון ולקבל את היותה חלק מהמשפחה.

מלבד הסצינות היפות, הפרק, כרגיל, שופע דיאלוגים וציטוטים נפלאים. להלן לקט נבחר מהם:

זאנדר (אחרי אמירה חסרת-טאקט נוספת של אניה, בניסיון למנוע מאניה לפלוט עוד שטויות): אניה, את רוצה לעזור לי עם הדבר ההוא?
אניה (משועשעת): הא-הא, זאנדר רוצה שאני אעזור לו עם "הדבר" שלו...
באפי: איך היה בית-הספר היום?
דון: אמ... כרגיל. בניין מרובע גדול מלא בשעמום וחוסר תקווה.
באפי: בדיוק כמו שזכרתי אותו.

דון: נראה לי שאת יוצאת מדעתך מפני שאת צריכה להתמודד עם מישהי יותר יפה ממך. זה העניין, נכון?
באפי: גלורי היא מרושעת. וחזקה. ובשום אופן לא יותר יפה ממני!

אניה (מחזיקה את השמלה שבאפי קיבלה): אוווו, הלוואי שהיא היתה שלי! (החבורה מסתכלת בה במבט משועשע) או, כאילו שכולכם לא חשבתם אותו דבר!
ג'יילס: אני די משוכנע שאני לא חשבתי (לוחש לזאנדר) יש לי כבר אחת כזאת בדיוק...


דון: הם דיברו עלי, בדיוק כמו כולם.
זאנדר: שוב, לא כל כך. למעשה, בכלל לא.
אניה: דיברנו על סקס. אני מתכוונת, אתם מכירים אותנו, לפעמים אנחנו אוהבים להתחזות לכל מיני דברים...
ג'ויס (במבוכה קלה): אממ...
זאנדר (במבוכה גדולה): אניה!
אניה: את יודעת, נגיד שיש כבאי או רועה...
באפי (במבוכה גדולה מאוד): את יודעת מה? בואי לא נמשיך עם הדימויים האלה עכשיו.

דון: בא לך לבוא לגנוב כמה דברים?
ספייק: כן, בסדר.

זאנדר (לג'יילס, על דון): אתה יודע? יש לה מין "קראש" עלי.
ג'יילס: והנקודה שלך היא...?
זאנדר: או, כלום. אני סתם אומר... ישות בעלת עצמה... ילדת אנרגיה גדולה, מחבבת את ה"זאן-מן". כמה בחורים הם פשוט יותר מגניבים, אתה יודע?

פיתוח הדמויות בפרק
הדמות המרכזית בפרק הזה היא דון, אך, כרגיל, גם לדמויות האחרות יש משמעות והן עוברות תהליכים וחושפות צדדים באישיותן:

דון - למרות שהדמות הזאת אינה פופולארית במיוחד בקרב מעריצי הסדרה, אפשר לחוש סימפאטיה רבה כלפיה בפרק הזה. דון מתגלה כנערה פקחית מאוד ועירנית למדי. כאשר החבורה מתחילה להתנהג לידה בצורה מוזרה לוקח לה מעט מאוד זמן להבין שהיא נושא השיחה. היא גם שמה לב שהשתיקות העקביות עם כניסתה לחדר אינן חלק מאותו ניסיון קבוע של החבורה להסתיר ממנה פרטים שקשורים בנושאים של "מבוגרים" כמו סקס, מוות וכו', אלא חלק ממשהו שקשור בה אישית הפעם. היא אפילו מצליחה להבחין בספר שג'יילס מסתיר ממנה ולחבר את זה להתנהגות של החבורה מסביבה. דון גם פקחית מספיק כדי למצוא דרכים להימלט מחדרה, ולחשוב על פריצה לחנות הקסמים. מעבר לכך, כשהיא פוגשת את ספייק היא מתמרנת אותו במטרה לנצל אותו לצרכיה ולהקל על עצמה את מלאכת הפריצה.

הגילוי המרעיש מטלטל את עולמה, כפי שהוא אמור לעשות, והיא עושה מספר מהלכים: המהלך הראשון שלה הוא ניסיון להבין אם היא "אמיתית" בכלל. לצורך כך, היא חותכת את עצמה. יש כאן אי-השלמה עם הגילוי החדש, התכחשות. ממבט ראשון נראה המהלך כמו התנהגות היסטרית ובלתי שפויה בעליל, אך כשמבינים מה עומד מאחורי זה ומה הנסיבות אפשר להבין שיש הגיון מסוים בהתנהגות הזאת.

המהלך השני הוא הוצאת הזעם והתסכול שהיו בה. היא מנסה להבין מדוע דווקא היא נבחרה להיות המפתח הזה, למה זה צריך היה לקרות דווקא לה.

המהלך השלישי שלה הוא לשבת עם משפחתה ולהבין מה המקורות שלה. המהלך מעיד על השלמה עם המצב החדש וניסיון למצוא תשובות לכל השאלות שמקננות במוחה מאז הגילוי. למרות זאת, ההתנהגות שלה עדיין אימפולסיבית מאוד ומלאת כעס על באפי וג'ויס. היא עדיין לא מצליחה להבין מה נפל עליה ולמה דווקא עכשיו.

המהלך הרביעי הוא ניסיון להשמיד כל זכר לזהותה הקודמת ע"י הצתת החדר על כל מה שהיה בו, ובריחה מהבית במטרה לחפש תשובות או לפחות לברוח מהעבר שלה. דון נמצאת במצב דכאוני. היא כבר משלימה עם הגילוי, אבל זה מדכא אותה והיא לא יודעת איך להתמודד עם המצב החדש, לכן היא פשוט בורחת ומקווה למצוא תשובות בלי לדעת בדיוק מה היא מחפשת והיכן.

המהלך החמישי מגיע בסיום הפרק, כשדון משלימה עם הגילוי ומקבלת את היותה חלק ממשפחת סאמרס כעובדה גלויה.

למעשה, ההתנהגות שלה מזכירה את חמשת השלבים להתמודדות עם מוות, לפי תורתה של אליזבת קובלר-רוס: הכחשה, כעס, מיקוח, דכאון והשלמה. למעשה, המקרה הנתון קצת יותר מתוחכם מאשר במצב המקורי, כי דון מתמודדת עם ה"מוות" של עצמה, דהיינו: עם העובדה שהיא למעשה לא אנושית ולא היתה קיימת, אלא סתם חפץ שנוצר בקסם.

אין ספק שהמידע המדהים הזה הופך את ההתמודדות עם המוות לקשה שבעתיים, בוודאי ובוודאי לנערה בגילה, והדרך בה היא מצליחה להשלים לבסוף עם המצב מעוררת הערכה.

באפי - גם לבאפי יש לא מעט דברים שהיא צריכה להתמודד עמם בפרק הזה: ראשית, עם העובדה ששוב מגיע יום ההולדת שלה בזמן לא הכי טוב. שנית, היא עדיין לא מעכלת את העובדה שגלורי היא אלה ואין לה מושג כיצד ניתן לנצח אותה בכלל. שלישית, היא חוטפת על הראש מחבריה הקרובים ביותר שחושבים שהיא לא סומכת עליהם, והיא צריכה להחליט ומייד אם לספר להם ולסכן אותם או לא לספר להם ולהרחיק אותם עוד יותר ממנה, דווקא כשהיא זקוקה להם נואשות. רביעית, אפילו ספייק מטיח בה האשמות על הבריחה שלה מאחריות והטלת האשמה עליו. ולבסוף, אם כל זה לא מספיק, אז עכשיו גם דון מגלה על היותה ה"מפתח" והיא צריכה למצוא דרך לעזור לה להתמודד עם המידע החדש הזה.

באפי מתמודדת בכבוד עם כל הבעיות האלה: היא חוגגת בצורה מכובדת את יום הולדתה, היא מתחילה לאסוף מידע על גלורי, בעזרת ג'יילס, ובסיום הפרק גם להיאבק בה ולפגוע בה בצורה חלקית. היא מחליטה לספר לחבריה הקרובים על דון וזוכה מחדש באמונם. היא מפנימה את הביקורת של ספייק ולוקחת אחריות על מעשיה. וחשוב מכל, היא מצליחה למצוא דרך להגיע אל ליבה של דון ולשכנע אותה שמבחינתה היא אחותה, לא לפני שהיא מסכנת את חייה מול גלורי כדי להציל אותה, מה שכמובן מקל מאוד על מלאכת השכנוע שבאה לאחר מכן.

למרות הקשיים, ואפילו שבאפי נראית מיואשת למדי בניסיונה להגיע אל דון, היא שוב מצליחה למצוא את הדרך להשיג את המטרה. וזו תכונה שמאפיינת את הקוטלת הספציפית הזאת לכל אורך חייה.

ספייק - לערפד המחומצן יש מספר תפקידים חשובים בפרק הזה. הוא לא רק זה שמסייע לדון להיכנס לחנות הקסמים ולהגיע למידע החשוב, אלא גם זה שמתקשר איתה באופן הטוב ביותר. בניגוד לשאר הדמויות שמתנהגות לידה בצורה מלאכותית ורואות בה כ"ילדה", ספייק מתייחס אליה כמו שהיא. דון אוהבת את זה, ולכן היא די נהנית מחברתו. לספייק לא אכפת מכלום, יש לו רק אג'נדה אחת והיא להשיג את באפי. אין לו גם עכבות מוסריות, ופריצה לחנות הקסמים היא לא משהו "לא בסדר". להיפך, הוא נהנה מזה. אבל ספייק לא טיפש, הוא הולך עם דון לא רק כדי לשעשע את עצמו אלא גם כדי להשגיח עליה, כי הוא מבין שדון ברחה ושהיא עלולה לסכן את עצמה והוא יודע שבאפי תעדיף שהוא ישגיח עליה.



בהמשך, הוא מתעמת עם באפי ולא מהסס לומר לה שנמאס לו מכך שהיא מאשימה אותו בכל הצרות שלו. אמירת האמת בלי חשש, תמיד היתה חלק מאופיו של ספייק, אבל מאז שהחליט שהוא מאוהב בבאפי הוא דווקא הסתיר ממנה את האמת ולא התעמת איתה. זו אחת הפעמים היחידות בעונה הזו שספייק נראה כשהוא עומד על שלו מולה ואומר לה את מה שהיא צריכה לשמוע.

מאוחר יותר, כשבאפי מחפשת את דון, דווקא הוא נמצא שם כמשענת עבורה, מעודד אותה, מנחם אותה ומשכנע אותה שהכל יהיה בסדר. בלי שבאפי תשים לב, דווקא הערפד שאותו היא שונאת כל כך הופך פתאום להיות דמות שהיא יכולה לדבר איתה בחופשיות, הרבה יותר מאשר עם חבריה הקרובים.

יש כאן סימנים ראשונים לקראת העתיד לבוא.

ג'יילס - התפקיד של ג'יילס בפרק הזה הוא, כמו בדרך כלל, להיות מקור הידע. ג'יילס מספק לבאפי ולחבורה מידע על גלורי שהושג מהמועצה.

אבל מעבר לכך, ג'יילס עומד גם הוא בפני האשמות החבורה על כך שהם לא קיבלו מידע על "המפתח". באפי שיתפה רק אותו במידע החשוב הזה, והוא החליט יחד עימה שלא לספר להם. העובדה שבאפי בחרה בו להיות היחיד שיודע על כך מעידה על היחס שלה כלפיו ועל האמון הרב שהיא נותנת בו וביכולתו לקבל החלטות. מצד שני, לאחר העימות, באפי מחליטה לספר לחבריה. היא לא ממש מתייעצת עם ג'יילס אם לעשות כן, אלא מחליטה על כך בעצמה. ניתן לראות כאן עוד שלב בהתפתחות העצמאות של באפי וביכולות שלה לקבל החלטות בעצמה. כלומר: עוד סיבה מדוע התפקיד של ג'יילס בחייה הולך ונהיה משמעותי פחות ופחות.

זאנדר - התפקיד שלו בפרק הזה הוא כפול. מצד אחד, הוא זה שמעלה את עניין "המפתח", והוא משמיע את הקול הבולט ביותר כנגד ההחלטה של באפי שלא לספר לחבורה עליו. הוא, שלחם לצידה במשך שנים ללא כוחות-על וסיכן את חייו, חש נעלב מאוד - ובצדק - מכך שפתאום באפי לא רואה בו כבן-ברית שאפשר לשתף אותו במידע חשוב כל כך.

התפקיד השני שלו הוא להתנהג בצורה מלאכותית ליד דון. זאנדר לא ממש מצליח לחזור להתנהגות הרגילה שלו לידה לנוכח המידע החדש. הוא גם מתנהג בצורה קצת ילדותית כשהוא נזכר שיש לה "קראש" קטן עליו. זאנדר אולי מתבגר, אבל הצד הדבילי באופי שלו עדיין לא עזב אותו.

אניה - התפקיד שלה בפרק הוא בעיקר קומי. ההתנהגות שלה ליד דון היא, כצפוי, הכי ביזארית והכי מחשידה מכיוון שאניה לא ממש יודעת להסוות את התחושות שלה. היא חשה מאוד שלא בנוח ליד דון, מה שמניע את דון לחשוד שמדברים עליה מאחורי גבה.

ווילו וטארה - גם להן יש מספר תפקידים בפרק הזה: תחילה, הן נעלבות, בדומה לזאנדר, מכך שבאפי לא מצאה לנכון לספר להן על דון (בעיקר ווילו, כמובן). בהמשך, גם הן מתקשות להתנהג בצורה טבעית ליד דון ורק מגבירות את חשדה. ולבסוף, במהלך הקרב מול גלורי הן מצליחות באמצעות קסם להעביר אותה למקום רחוק ובטוח. ובכל זאת, ניתן לראות שווילו היא הדומיננטית ושהקסם הזה לקח ממנה הרבה כוחות. שוב, יש כאן רמז לעתיד לגבי היכולות של ווילו.


בן - הרופא החביב מגלה את דון בבית החולים ומארח לה חברה. היא מרגישה בנוח לידו ומרשה לעצמה לגלות לו שהיא "המפתח". ואז, לפתע, הופכת ההתנהגות שלו להיסטרית והוא מזהיר את דון ומאיץ בה לברוח לפני שגלורי מגיעה, ואז הופך באחת לגלורי. הצופים מגלים בפעם הראשונה שגלורי היא בעצם חלק מגופו של בן. התפקיד של בן, שנראה שולי למדי עד כה, מתגלה פתאום כמשמעותי, מכיוון שהוא החיבור של גלורי למימד הנוכחי. הוא ה"מפתח" להריגתה. ומעבר לכך, מסתבר שלמרות חביבותו, ולמרות דאגתו הרבה לדון, יש בו צד אפל שאיפשר לגלורי להגיע לגופו.

גלורי - אפשר ללמוד על גלורי מספר דברים מהפרק הזה. על כוחה הרב, לאחר שבתחילת הפרק היא מחסלת בקלות מספר אבירים; על האכזריות הרבה שלה ועל חוסר הסבלנות שלה, כשהיא מנסה לשאוב מידע מאחד האבירים, ומשהיא מבינה שהיא לא ממש מצליחה היא פשוט שואבת ממנו את השפיות. ייתכן שלו היתה סבלנית יותר אולי בכל זאת היתה יכולה לחלץ מאותו אביר את המידע החשוב. בהמשך, כשהיא נתקלת בדון, שוב ניתן לראות את חוסר הסבלנות שלה כשהיא מחליטה שדון לא תהיה לה לעזר ומחליטה לחסל אותה; כמו כן, כאמור, הגילוי שלגלורי יש קשר כלשהו, שעדיין לא ידוע מה הוא לגופו של בן, חושף אצלה נקודת חולשה ראשונה, לפחות מבחינת הצופים.

הרעיון המרכזי
הרעיון המרכזי של הפרק הוא הצגת ההתמודדות של מתבגרים עם סיטואציה בה הם מגלים מידע חדש ומסעיר על זהותם. המטרה היא להמחיש את הדרך שבה הם מקבלים את המידע הזה, וגם לנסות ולהסביר להם ולסביבה שלהם מהן הדרכים הנכונות להתמודד עם הסיטואציה הרגישה באופן האפקטיבי ביותר, כך שתושג טובתה של אותה מתבגרת.

כמובן שזהו מסר חשוב מעין כמוהו, מכיוון שנפשה של המתבגרת יכולה להיהרס בקלות כתוצאה ממצב כזה, וזהו נושא חשוב שראוי לטיפול עדין וחכם.

המסר לבני המשפחה של אותה מתבגרת מבולבלת חשוב מאוד וברור מאוד - עליכם להתנהג בצורה טבעית וכנה, בלי שקרים ובלי מריחות. פשוט צריך לשפוך מכל הלב את התחושות כלפי הנערה. לתת לה להבין שהיא רצויה ואהובה כמו בת משפחה אמיתית, אחרת היא תרגיש דחויה ועלולה לעשות מעשים טיפשיים שכולם יצטערו עליהם אחר כך.

המהלך הסימבולי של באפי עם הדם מדגיש בצורה פיסית את הקשר בין האחיות. זה לא רק קשר רוחני אלא גם פיסי, "קשר דם" לכל דבר. ולכן, קיבל הפרק את השם הראוי הזה.

כמובן שמלבד המסר הרעיוני, הפרק גם קידם מאוד את העלילה המרכזית: עכשיו החבורה יודעת על המפתח, דון יודעת על עצמה והצופים יודעים שבן הוא בעצם הגוף האנושי של גלורי.

סיכום
הגדולה של הסדרה, בעיקר בשלוש עונותיה הראשונות היתה ביכולת שלה להעביר מסר על התבגרות באמצעות מטאפורה פשוטה שלא מזלזלת באינטליגנציה של הצופים, כך שהיא לא שקופה מדי אך גם לא ברורה מדי ובה בעת לא לפגוע בשטף הסיפור העלילתי של העונה.

הפרק הזה מהווה דוגמא מושלמת לגדולה הזאת של הסדרה, למרות שזהו פרק מהעונה החמישית שעוסקת יותר בעלילה המרכזית ובבגרות של הדמויות הראשיות. כאן, הפרק נעזר בדמותה של דון כדי לחזור אחורה לעונות הראשונה ולהעביר אמירה חשובה שקשורה בגיל ההתבגרות. אבל לא רק שהרעיון הזה לא פוגע בשטף של סיפור העלילה העונתית, הוא אפילו מצליח לקדם אותה בצורה מעניינת, חכמה ונכונה. בקיצור, פרק קלאסי של באפי.


אל פרויקט "הרשימה האלטרנטיבית"