10. להתראות, סידני, ביי ביי ווהן. השבוע הסתיימה לה העונה הראשונה של "זהות בדויה" באחד הפרקים היותר משובחים בסדרה: קודם כל, זכינו לסגירת מעגל עם פרק הפיילוט המופלא, קווים עלילתיים נסגרו בצורה נאה (אשתו המסכנה של סלואן, גילינו מיהו “האיש" - לא שהיה קשה במיוחד לנחש זאת), קווים אחרים קיבלו תפנית מפתיעה ויצרו שאלות חדשות (וויל מגלה הכל וחולק רגע משעשע עם אביה של סידני, דיקסון מחבר אחד ועוד אחד), קיבלנו גם כמה רגעים באמת ענקיים (וויל דוחף לזה שעינה איתו את המזרק תוך צעקות "וואן אוף פייב, וואן אוף פייב, יו סאן אוף אה ביץ'!", מים שוצפים קוברים את ווהן המסכן שלנו, וסידני עשתה זאת שוב, הפעם עם פאה כחולה) ואפילו טלעד, כאילו התרגשו מגודל המעמד, קטעו רק לשתי הפסקות פרסומות הכרחיות. מיותר להגיד שאנחנו מחכים בכיליון עיניים לעונה הבאה.

9. זהו. נגמר. "להתחיל מחדש" נתנה השבוע את ההופעה האחרונה שלה אצלנו. הצורך לסיים דברים מהר מהר ולסגור קצוות הורגש היטב וחבל שהדברים היו חייבים להסתיים כך. עוד יותר חבל שהיו נושאים, שאפשר היה לעשות איתם דברים מופלאים, והם נותרו במצב בוסר. הרומן בין ג'סי לקייטי נמצא בראש הרשימה שלי. ובכל זאת - היה סיום מכובד. קארן בדרכה להחלמה ולחיי אהבה, ג'ודי מאושרת, ג'ייק מתחתן ולילי אולי כן ואולי לא בדרכה לאוסטרליה. והיא בהריון. סוף אופטימי לסדרה מקסימה שכל כולה אנשים. ואז, כשכבר חשבנו שבאמת זהו, הצליחו יוצרי הסדרה להפתיע ולרגש פעם אחת נוספת ע"י צילום מחשבות השחקנים, באופן בו בדרך כלל צולמו מחשבות הדמויות. מקסים ומחמם את הלב. להתראות לך "להתחיל מחדש". היה נפלא וחבל שנגמר (Slayeret).

8. מי כאן לא הזדהה עם הבעת הזוועה המוחלטת שהיתה למירנדה על הפרצוף, כשהיא גילתה שהעוזרת קלקלה לה את טיבו ואין לה את התוכנית האהובה עליה? אז אצלנו זה כיוון לא נכון של הוידאו או אנשים בשר ודם, ששכחו להקליט לנו, אבל העיקרון אותו עיקרון. ליבי היה עימה. אח, טיבו... פסגת השאיפות. חוץ מזה שארלוט מראה לדת היהודית מי פה מלכת משחק החיזורים, קארי מתחילה מערכת יחסים עם איידן מס' 2 וסמנת'ה והמלצר השווה שלה מציגים שלל תנוחות הילאריות. "סקס והעיר" ממשיכה לעשות את שלה בחן ובהומור שכל כך אופייניים לה (Slayeret).

7. השבוע הסתיימה העונה הראשונה של תוכנית הריאליטי של הלווין "פרויקט Y". התוכנית התגלתה במהרה כגילטי פלז'ר ממכר ומהנה במיוחד עת נחשפנו לשלל התככים, הרומנים ושאר ירקות של 15 הצעירים ששוכנו בוילה מצויידת אי שם ברמת השרון. צ'ינו, קמילה, אליענה, דקלה ופיראס הגיעו לשלב הגמר ולמרות שצ'ינו היה המועמד הכמעט ודאי לזכייה מהרגע הראשון, זכה בסופו של דבר פיראס חורי בגמר. בהחלט הפתעה. פרויקט Y היתה תוכנית ריאליטי מצוינת אבל חבל שתוכנית הסיום חרגה במקצת מקו התוכנית והיתה טחינת מים של דברים שראינו. שני פספוסים גדולים היו בתוכנית: הבאתם של עשרת המודחים ששימשו קישוט ותו לא (למה לא ראיינתם אותם? קצת רכילות, לכלוך? אל תיתממו פתאום. זו תוכנית צהובה ואנחנו דורשים את מנת הצהוב שלנו!). הפספוס השני: מייד עם ההכרזה שפיראס הוא המנצח הסתיימה התוכנית. לא יכלו לחכות ולו דקה בודדה אחת? להחליף איתו מספר מילים-שלאחר-הזכייה? כל זה לא מנע מהתוכנית להיות תוכנית הריאליטי הראשונה בארץ שבאמת עבדה מבחינתי, אבל נשארנו עם טעם של החמצה קלה. (assafTV)


6. ולפעמים, התוכן מספיק, ואפשר להתעלם מהצורה. האולפן מכוער ברמה שלא תתואר, הצגת המשתתפים היתה חודרנית ולא במקום, מירי בוהדנה היתה מיותרת לחלוטין, הפורמט היה שזור בחוקים תמוהים ואפילו לרמי ורד היו בדיחות לא מצחיקות. אבל למרות זאת, התוכנית הראשונה של "מלך הכורסא" היתה מהנה ביותר לצפייה. אין מה לעשות - כשעושים תוכנית טלוויזיה על טלוויזיה, כששואלים שאלות על 24, כשמראים קטעי ארכיון קלאסיים והתזמורת משמיעה שירי נוסטלגיה, כשמביאים לאולפן את דן כנר והדיקציה המופלאה שלו, ובעיקר כששואלים שאלות שעוסקות כולן במה שמהווה חלק כל כך מרכזי בחיים שלנו - התוצאה הסופית היא שעה שפשוט כיף לצפות בה, קצת לפני ג'ק באוור (שלמקו GRAS).

5. ערוץ 1 מתמהמה, כהרגלו, עם עונות חדשות של "חוק וסדר", "חוק וסדר מדור מיוחד" ו"הסימפסונז". ואם כבר במשפחה הצהובה האהובה עסקינן, הרי שהפרק הרביעי של העונה החדשה בארה"ב נתן פיצוי נהדר לפרקים של השבועות שקדמו לו, עם ביקור מופלא בבריטניה ומפגש מרגש עם טוני בלייר (קטע ששודר אפילו במהדורת חדשות חצות של ערוץ 2, עם התהייה "מתי אצלנו?"), ג'יי קיי רולינג ואיאן מק'קלן. מתי אצלנו באמת? !I'm telling you! I'm English

4. חוץ מ"זהות בדויה" ו"להתחיל מחדש" הסתיימה לה השבוע עונה נוספת, שניה במספר, של "המגן", אולי סדרת המשטרה העכשווית הטובה מכולן. נכון, היה פרק טוב, אבל הסיום הלא ברור במיוחד, אולי בצורה מכוונת אבל אולי דווקא לא, קצת פגם לטעמי בסיומה של העונה. באף לא אחד מהפורומים ומקבוצות הדיון שעסקו בנושא לא הגיעו למסקנה חד-משמעית בנוגע לשאלה האם היה מדובר בכסף מזויף או לא, והעובדה שהעונה השלישית טרם נפתחה בארה"ב (היא רק החלה את צילומיה) רק מגבירים את אלמנט אי הודאות. ולא מדובר באי ודאות קלאסית של "האם ווהן חי או מת" אלא באי ודאות לגבי האירועים שהתרחשו על המסך, וזהו, לצערנו, פגם של ממש בעונה שהיתה ממש משובחת.

3. השבוע שודר הסרט "רינה ואריק לנצח", השלישי בסדרת סרטי "ראשון בדרמה". זה היה ניסיון מעניין לעשות סרט שלם שמורכב כמעט כולו ממונולוג אחד ארוך, של שחקן אחד, כישרוני להחריד, בשם דרור קרן ("שבתות וחגים", בין היתר). ההתחלה היתה מופלאה: דרור קרן אכן עשה עבודה וירטואוזית, העריכה והבימוי היו מושלמים וגם הסיפור היה חביב, חנוך רוזני שכזה, אלא שאחרי ההשתאות הראשונית לא נשאר הרבה ביד והשעמום, כמו גם הרצון לעבור ל-24, נתנו את אותותיהם. בסיכומו של דבר, זה היה סרט חביב, עם כוונות טובות, שקצת התפספסו.


2. ושוב הצליחה טלעד להגיע לשפל חדש. יום רביעי, מלך הכורסא, 50% פרסומות, 30% מריחת זמן ו-20% שעשועון שנראה כאילו הורכב מפיסות קטנות של שעשועונים אחרים. הומור דלוח, שאלות בנאליות, קטעי מעבר מביכים וצמד מנחים מהגיהינום. מה שהיה אמור להיות להיט לחובבי טלוויזיה כמונו נראה כמו השעה הכי מיותרת בפריים-טיים (bosco).

1. הגיע הזמן לומר את זה: טה-דה-דם! די כבר, קשת. מובן לחלוטין הרצון שלכם לקדם את הגעתה של העונה התשיעית של "חברים" אל הפריים-טיים שלכם (הערב, אם מישהו במדינה יכול היה לפספס את זה), אבל יש גם משהו שנקרא "חשיפה מוגזמת", ודחיפת הפרומואים לכל חור אפשרי וגם לכאלה שאינם אפשריים ללוח השידורים (או כפרסומות בתחנות הרדיו השונות) ממאיסה את השיבוץ המבורך הזה, במיוחד כשמדובר באחד הפרומואים היותר מזעזעים שהנפיקה מחלקת הפרומושן הבדרך-כלל-מצוינת של קשת. די, הכרנו את החברים שלנו, עוד כשהם היו בערוץ 3. הופ-טה-דם!